סעודת ראש חודש
סעודת ראש חודש היא סעודה חגיגית או תוספת מאכל חגיגי לכבוד ראש חודש. אף על פי שאין חיוב הלכתי מעיקר הדין לאכלה, נחשבת הסעודה לסעודת מצווה. המנהג מוזכר כבר במקרא ובמדרש, וזכה לעדנה מחודשת בתורת הקבלה והחסידות. בזמן קידוש החודש על פי ראיית עדים הייתה מתקיימת סעודת קידוש החודש בבית הדין בו קידשו את החודש.
מצוות אכילה בראש חודש ואיסור תענית
ראש חודש הוא יום של שמחה, והושווה למועד בכמה פסוקים, כגון: "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם" (במדבר, י', י')[1].
מצוה לאכול בראש חודש ואין להתענות בו[2], ולכן אין גוזרים בו תענית ציבור[3]. יש ראשונים שמשמע מדבריהם שהוא איסור תורה[4] אולם הכרעת הפוסקים שאמנם עיקר המועד של ראש חודש הוא מהתורה אך איסור התענית בו הוא מדרבנן[5]. יש מן הראשונים שכתבו שאחר חורבן הבית וביטול מגילת תענית אין נוהג איסור תענית[6] אך דעת רוב הפוסקים אינה כן[7].
מעיקר הדין אין חובה באכילת פת אלא אפשר לקיים את כבוד היום באכילת פירות וכדומה. מטעם זה מי ששכח יעלה ויבוא בסעודת ראש חודש אינו חוזר מפני שאינה סעודת חובה[8].
שמחת ראש חודש
מספר טעמים נאמרו במעלת ראש חודש והשמחה בו:
- מפני שהוא יום של כפרה לעם ישראל[9].
- כדי לזכור מצוות היום של מוסף ומנהג שביתה ממלאכה לנשים[10].
- זכר לסעודת קידוש החודש שהיו עושים בבית דין המקדשים את החודש[11].
- מפני שאומרים בו הלל שבו נאמר: "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו"[12].
- מעלתו גדולה אף יותר מיום טוב שהוא בבחינת שבת שאין אש הגיהנם שולטת בו, כפי שנאמר[13]: וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ, יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר ה'. הטעם לכך משום שנקבע מששת ימי בראשית כמו שבת, אך החגים נקבעו על הנסים שקרו אחר כך[14].
- כשם שישנה נשמה יתירה בשבת, כך ישנה נשמה יתירה בראש חודש בבחינה מסוימת, אך לא כאותה דרגה גבוהה של שבת[15].
מקור למנהג הסעודה
בתקופת המקרא
מנהג ישראל קדום לערוך סעודה חגיגית לכבוד ראש חודש. הראשונים הביא לכך אסמכתא מן המקרא, בפרט מספר שמואל[16] שם מסופר כיצד נעדר דוד מסעודת ראש חודש בבית שאול המלך בתואנה של השתתפות בסעודה המשפחתית בעירו[17].
במדרשי חז"ל
במדרש נאמר שריבוי הוצאות על סעודת ראש חודש משובח ואין לצמצם בו כי נחשב כצורך של סעודת מצוה:[18]:
"כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה חוץ ממה שמוציא בשבתות וימים טובים וראש חודש וחולו של מועד".
בהלכה
השולחן ערוך כותב:[19]
"מצווה להרבות בסעודת ראש חודש."
הפוסקים תמהו על כך שלא נהגו לקיים סעודה מיוחדת בראש חודש, וכתבו שהמנהג לא הובא בתלמוד ולא נקבע כחובה וכן מסיבת קושי המחיה[20], אך לכל הפחות יש לדקדק להוסיף מאכל מיוחד שאינו בשגרה לכבוד היום[21].
הבן איש חי כתב שמצווה לאכול בשר בראש חודש ואם הוא עני יוסיף לפחות בפירות שיקנה מין פרי לאכלו בראש חודש[22].
בכף החיים כותב שיש לאכול על השולחן בדרך כבוד כמו בשבת ויום טוב וכן לבצוע על לחם משנה כדי לכבדו יותר מן החול, והמכבד את המצוות שכרו כפול ומכופל[23].
מצוות השמחה נוהגת גם בנשים מפני שראש חודש הוא יום טוב המיוחד להן[24].
כשחל ראש חודש בשבת, יש שכתבו שיש לאחר את הסעודה ליום ראשון כדי שיהיה ניכר כבוד ראש חודש[25], אך למעשה המנהג להוסיף בסעודת שבת מאכל מיוחד לכבוד ראש חודש[26].
מנהגים
אצל המקובלים וצדיקי החסידות נהגו להדר בסעודת ראש חודש בחבורה, בשירות ותשבחות, הדלקת נרות ומלבוש חגיגי.
בספר "דרך חיים" לרבי מנחם די לונזאנו נכתב: "שהיה מהדר לאכול שלש סעודות בראש חודש, כדי שיוכל לברך ברכת המזון עם יעלה ויבוא".
רבי מאיר פאפירש כותב בספר אור צדיקים: כי "בארצות המערב נהגו להדליק נרות לכבוד ראש חודש כמו בשבת, ומנהג נכון הוא, כי יש שמחה גדולה בראש חודש כנזכר בזוהר הקדוש פרשת נח"[27].
על מנהג צפת בראש חודש נכתב: "בכל שלוש סעודות משוררים ומהללים ומזמרים, וכן בראש חודש, וסימנך; שי"ר ש'בת י'ום טוב ר"אש חודש". וכן הובא על כמה מבני צפת; "עושים ראש חודש קרוב לשבת באכילה ושתייה ומלבוש" (עדות רבי אברהם הלוי ברוכים בן דורו של האר"י תושב צפת).
רבי חיים מצאנז בעל הדברי חיים היה מנגן בעצמו בסעודה את מזמור של ראש חודש "ברכי נפשי" ואמר עליו דברי תורה ("דרכי חיים").
רבי אליעזר הורוביץ מדז'יקוב מסביר אף הוא בספרו "אמרי נועם" (ח"ב בסוף הספר בתשובות) עניין אמירת המזמור ברכי נפשי בסעודת ראש חודש ושאין בזה חשש של "בשיר לא ישתו יין".
לקריאה נוספת
- הרב חיים יוסף הלוי פרידמאן, חי וקיים אוצר דיני ומנהגי סעודת ראש חודש, ברוקלין תשס"ט
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ רבי יצחק אבן גיאת הלכות אבל עמוד רמא, פסקי הרא"ש מועד קטן פרק ג סימן פז, ארבעה טורים, אורח חיים, סימן תי"ט וראו תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ע"ז עמוד א'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ב', הלכה י"ב. המתענים בערב ראש חודש אסורים להכנס לראש חודש בתענית (שו"ת רמ"ע מפאנו סימן עט הובא במגן אברהם סימן תיז ס"ק ב). יוצאים מן הכלל הם ראש חודש ניסן וראש חודש אב שהם ימי תענית צדיקים וכן ראש השנה לפי הדעות המתירות להתענות בו (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תק"פ, אורח חיים, סימן תקצ"ז
- ^ משנה, מסכת תענית, פרק ב', משנה י'
- ^ רבנו חננאל ראש השנה דף יט עמוד א, משנה תורה לרמב"ם, הלכות נדרים, פרק ג', הלכה ט'
- ^ בית יוסף, אורח חיים, סימן תי"ח שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:שולחן ערוך) אין סעיף ד בסימן תיח בחלק אורח חיים.שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תי"ח, סעיף ד'
- ^ רבינו ירוחם תולדות אדם וחוה נתיב יח חלק א דף קסג טור א, כלבו סימן מג
- ^ בית יוסף, אורח חיים, סימן תי"ח
- ^ תוספות, מסכת ברכות, דף מ"ט עמוד ב' משנה ברורה, סימן תי"ט, סעיף קטן א', אך ישנה שיטת רבי יהונתן המובא בחידושים המיוחסים לר"ן שבת דף כד עמוד א שיש חיוב פת בראש חודש
- ^ כלבו סימן מג
- ^ כלבו סימן מג בשם פרקי דרבי אליעזר
- ^ כלבו סימן מג לפי הסברו של רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, אורח חיים, סימן תי"ט
- ^ של"ה מסכת פסחים נר מצוה ד"ה ג
- ^ ספר ישעיה, פרק ס"ו, פסוק כ"ג
- ^ ברכי יוסף סימן תיט בשם מהר"י לינגו בשם רבו רבי אליעזר נחמן פואה בספרו גורן ארנן פרשת בחוקותי
- ^ תיקוני זוהר תיקון כא
- ^ ספר שמואל א', פרק כ', פסוק כ"ט
- ^ רוקח הלכות ראש חודש סימן רכח הובא בארבעה טורים, אורח חיים, סימן תי"ט
- ^ מאמר זה נמצא גם בתלמוד בבלי (מסכת ביצה ט"ז עמוד א'), אולם שם הושמט ראש חודש ועל כך יש הטוענים כי סעודת ראש חדש הייתה נהוגה בארץ ישראל לבדה, ואילו בבבל לא נהגו לקיים אותה. ראו מאמרו של ד"ר מרדכי מרגליות "מועדים וצומות בארץ ישראל ובבבל בתקופת הגאונים" (ארשת א' עמוד רי"ג). הבית יוסף אורח חיים סימן תיט ביאר שיתכן שהתלמוד בבלי כולל את ראש חודש בכלל יום טוב
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תי"ט, סעיף א'
- ^ רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, אורח חיים, סימן תי"ט
- ^ שיירי כנסת הגדולה אורח חיים סימן תיט הובא באליה רבה חיי אדם ומשנה ברורה, סימן תי"ט, סעיפים קטנים א'–ב'
- ^ בן איש חי שנה שניה פרשת ויקרא סעיף י
- ^ כף החיים אורח חיים סימן תיט ס"ק ב
- ^ כף החיים סימן תיט ס"ק ד על פי פרקי דרבי אליעזר המובא בארבעה טורים, אורח חיים, סימן תי"ז
- ^ על פי תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק א', הלכה ד' לפירוש האור זרוע ראש חודש סימן תנג
- ^ ב"ח, שיירי כנסת הגדולה, פרי חדש ומגן אברהם סימן תיט
- ^ אור צדיקים סימן לא אות מ
