פרשת מתחם גולובנציץ

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרשת מתחם גולובנציץ הוא פולמוס הלכתי שהחל בשנת ה'תשע"ב, סביב בנייתה של שכונת "רמת אברהם" - על שם הרב אברהם רביץ (מתחם גולובנציץ) בבית שמש.

בשלבי תכנון הפרויקט, התגלו במקום מערות בעלות מבנה של קברי פיר. בשלב זה התגלעו חילוקי דעות בין גאב"ד העדה החרדית הרב יצחק טוביה ווייס לבין הראב"ד הרב משה שטרנבוך - האם למקום זה יש דין של בית הקברות.

רוב הרוכשים קיבלו עליהם את פסקו של הרב שטרנבוך, והם בנו את השכונה על פי הוראותיו ועל פי הוראות הרב מנחם מנדל שפרן, עד לאיכלוסה בשנות ה'תשע"ט-תש"פ[1].

רקע

שכונת רמת אברהם היא שכונה ההולכת ומוקמת על חלק מתוך קרקע פרטית גדולה שנרכשה מהאחים גולובנציץ, על ידי היזמים 'בנין שלם', 'גבעת ירושלים' ויזמים נוספים. השטח הענק - המשתרע על פני 1,000 דונם - מתפרס מרמת בית שמש א' עד כביש 38. השכונה גם סמוכה לרמת בית שמש ב', ג' וד'. בשטחים אלו ייבנו - לפי ההערכות והתכניות - 5,500 יחידות דיור, שישווקו על ידי היזמים הפרטיים. בשלב ראשון שווקו כ 1,400 יח"ד, בעיקר למגזר החסידי.

סביב שטח זה התנהל מאבק ממושך, לאחר שבחלקים מן השטח התגלו בשנת ה'תשע"ב מערות החשודות כמערות קבורה עתיקות. ארגון אתרא קדישא טען להיתכנות של קברי יהודים עתיקים, ובעקבות זאת הם דרשו לבצע במקום 'יסוד צף' - פתרון שמיושם במקרים דומים. כמו כן הם התנגדו לחפירה לעומק במהלך בניית השכונה.

היזמים סירבו לאפשר לארגון אתרא קדישא לפקח על עבודות החפירה והבניה במקום, והדבר גרם לעימות ולהשהיית הבנייה למשך שנתיים. בסופו של דבר הוחלט על ידי יזמי 'בנין שלם' לסמוך על דעת ראב"ד העדה החרדית הרב משה שטרנבוך שהתיר לפנות את המערות ולהעביר את העצמות ואת העפר שהוצא מהמערות בהם נמצאו עצמות לקבורה במקום אחר[2], והחלו להתקדם בבניית הפרויקט[3]. כמו כן, בעקבות המאבק התפטר העסקן הרב אברהם סלונים מניהול עמותת 'גבעת ירושלים' המשווקת את הפרויקט החסידי בשכונה, ובהצבעה שקיימו הרוכשים הוחלט ברוב קולות למנות ועדת היגוי חדשה שתקדם את המשך הבניה[1]. בעקבות כך מונה הרב זלמן מנחם קורן למפקח על עבודות הבניה מטעמם של הרב משה שטרנבוך והרב מנחם מנדל שפרן. לאחר בדיקת המערות קבעו המתירים שברובן לא היו עצמות, אך במקצתן נמצאו עצמות ושברי עצמות[4][5].

'אתרא קדישא' ושאר הנוקטים כדעת האוסרים יצאו למאבק ציבורי, וגם הפגינו במקום במשך תקופה ארוכה. כמו כן הם תקפו את היזמים אריה גולובנציץ[6] והרב אברהם סלונים. ברבים מהמקרים הגיעו חלק מהמפגינים וכותבי הפאשקווילים לידי השמצת ובזיון כבוד התורה של הרב משה שטרנבוך.

בשלב זה כאשר בניית הפרויקט התחילה להתקדם, ניסו אנשי ותומכי 'אתרא קדישא' לעצור את הבניה על ידי תביעות שונות לבית משפט (כגון הגשת תלונה על זיופים במהלך ההצבעה אשר בשל כך הם מבקשים לערער על תוצאות ההצבעה, וכן הגישו תביעות נגד פגיעה בעתיקות שבמקום, ועוד כל מיני תביעות מנומקות ובלתי מנומקות), אך כל תביעותיהם נדחו בבית משפט אשר נזף בהם על הטרדות שקריות וקנס אותם בהוצאות המשפט. כמו כן ניסו אנשי אתרא קדישא לעכב את הפרויקט על ידי פניות לבנקים וגופי מימון לבל יממנו את הפרויקט, אולם ועדת ההגוי של הפרויקט בגבוי הרב שפרן הצליחו להתגבר על כל הקשיים וההפרעות והמשיכו בבניית פרויקט הענק עד להשלמתו.

הדעות השונות

איסור הגאב"ד ורוב חברי הבד"ץ

כאמור - נחלקו גדולי ישראל במדוכה זו, כאשר יש מתירים ויש אוסרים. עיקר המחלוקת התגלע בתוך העדה החרדית, כאשר הגאב"ד הרב יצחק טוביה ווייס ורוב חברי הבד"ץ אוסרים, ואילו הראב"ד הרב משה שטרנבוך מתיר.

המתירים טענו כי גם אם ננקוט שהם מערות קבורה, הרי שמסתבר כי אלו קברי נכרים היות שהקברים בנויים בצורת פיר ואינם בנויים כדרך הקבורה המקובלת בעם ישראל, ובדרך כלל כאשר נמצאו קברי פיר במקומות אחרים בארץ הם היו קברי גויים. כמו כן הסתמכו על דברי הארכאולוגים שעל פי צורת בניית הקברים - מדובר במערות קבורה מתקופת גלות מצרים[7], אז התגוררו הכנענים בארץ, מאות שנים לפני כניסת בני ישראל לארץ[8], וכמו כן טענו שנמצאו שלדים כשראשם מונח בין ברכם, צורת קבורה האסורה על פי ההלכה ונהוגה אצל אומות העולם, כמו כן נמצאו בחלק מהקברים פגיונות, כמנהג הגויים להיקבר עם חרבם[9]. ופסק בד"ץ העדה החרדית אינו נחשב כרוב שנאמר בו אחרי רבים להטות כיון שלטענתם במושב שבו נפסק הפסק לא הוזמן הרב שטרנבוך לטעון את דעתו.

האוסרים טענו שהיות שלא נתברר להם אם זה קברי ישראל או עכו"ם לכן לדעתם פשוט וברור שאסור לחרוש או לחפור שם[א]. כמו כן הם טענו שצולמו עצמות המושכבים כדרכם[דרוש מקור]. הם גם טענו כי אי אפשר להסתמך על הארכאולוגים, היות שאין לסמוך על מי שאינו שומר תורה ומצוות. בנוסף הביאו ארכאולוגים שטענו כי אין אפשרות לקבוע שמדובר בראשו בין ברכיו[10].

בין המתירים נמנים הרב משה שטרנבוך (ראב"ד העדה החרדית), הרב מנחם מנדל שפרן וכן הרב חיים קנייבסקי.

בין האוסרים נמנים הרב יצחק טוביה וייס (גאב"ד העדה החרדית) ורוב חברי בד"צ העדה החרדית[ב], וכן הרב דוד שמידל, הרב מאיר קסלר, רבי סנדר ארלנגר, הרב אליהו פוזן[דרוש מקור][דרושה הבהרה] והרב חיים יוסף דוד ווייס. בנוסף רבנים רבים השתתפו בהפגנות או קראו להשתתף בהם[ג].

ההשלכות

הפולמוס עורר מחלוקת חריפה בעדה החרדית, כאשר מצד אחד נצבו הקהילות פרושים, קהל חסידי ירושלים ופלג מהרי"י מסאטמר שתמכו ברבי יצחק טוביה וייס, ומנגד נצבו הקהילות תולדות אהרן[דרושה הבהרה], דושינסקיא ופלג מהר"א מסאטמר שתמכו ברבי משה שטרנבוך, ובעקבות כך נוצר קרע בקרב העדה החרדית שגרם לתומכי הרב שטרנבוך להתפלג מבטאון 'העדה' בנימוק שאינו מייצג את דעתם, ולהקים בטאון חדש בשם 'קהלא קדישא'.

כמו כן, המחלוקת הובילה לדרישה מקרב הקיצוניים לעריכת בחירות להנהלת העדה החרדית, בנימוק שלקהילות פרושים וברסלב אין ייצוג בגוף זה, אולם בשנת תשע"ה חתמו רבני קהילת פרושים על מכתב שאינם מעוניינים בחברי הנהלה. לאחר דין ודברים הוחלט על הוספת חברי הנהלה חדשים מקהילת ברסלב ופרושים[11].

בעקבות הפרשייה גם נפגע מעמד ארגון 'אתרא קדישא' בקרב קהילות שונות.

איכלוס

בשנת ה'תשע"ט הותחל באיכלוס השכונה, שנמצאה אז בשלבי בנייה מתקדמים, עוד טרם קבלת טופס 4. המזוזה הראשונה במתחם נקבעה על ידי הרב נתן קופשיץ (על אף היותו כהן), ובהמשך הגיעו גם הרב שטרנבוך והרב שפרן (שאף הוא כהן) לקביעת מזוזות.

לקראת האכלוס, בתאריך ערב ראש השנה ה'תשע"ט כתב הרב יהושע ראזענבערגער (מחברי בד"ץ העדה החרדית ורב קהילת 'שערי רמ"א' בעיר) 'פסק הלכה' שכל השטח אסור בהנאה ואסור לדור שם ולכהן אסור להיכנס לשם.

בט"ו באדר א' ה'תשע"ט פרסם הרב חיים קנייבסקי מכתב בו נכתב כי היזמים נהגו על פי הוראת גדולי הוראה, ומותר אף לכהנים להתגורר במקום[12] (עם זאת, עם תחילת העבודות פורסם מכתב בשמו על ידי הדיינים הרב ישראל מרמרוש, הרב מנחם מנדל לובין והרב משה חיים בויאר - בו נאמר כי אסור לחפור במקום).

גם הרב שטרנבוך פרסם מכתב בעת האיכלוס וכתב כי מעבר למה שכבר כתב בספרו שאין שום מקום לחשוש אפילו לכתחילה שזה קברי ישראל, ולאחר שהרוכשים השקיעו מיליוני שקלים לבדיקת המקום בהכוונת רבנים גדולי תורה ויראה ובפיקוח משגיחים יראי ה' בתוספת הרבה יותר חומרות ממה שחייבים מצד הדין - כעת לאחר כל הבדיקות אין צל ספק שהמקום כשר וראוי לכתחילה לכהנים ויראי ה' בארץ הקודש, יותר מכל שאר המקומות בארצינו הקדושה אשר לא נבדקו הדק היטב כמתחם זה.

כמו כן, הרב שפרן כתב כי בגלל ניסיונות השכחה וניסיונות הטשטוש, הוא מוצא לנכון לצאת במכתב תמיכה וברכה לתושבים החדשים, והוא מזכיר שכל החפירות נעשו לפי כל כללי ההלכה וההידור ועל פי דעת תורה וההשקפה המסורה לנו באופן של לכתחילה, כאשר הושקעו דמים מרובים לבדוק ולסנן לצאת ידי החוששים על הצד הרחוק, על פי הוראותיו הישירות לאורך כל תקופת הבדיקה בפיקוח משגיחים יראי שמים. הוא מוסיף וכותב כי לפי הממצאים התברר למפרע שגם אילו לא היו עושים כלום, לא היה חשש לבנות בכל השטח ולכהנים לגור שם.

פעילות תומכי אתרא קדישא בתקופת האיכלוס

עם תחילת האיכלוס, החלו תומכי 'אתרא קדישא' בהחתמת רבנים על הימנעות מכניסה אל השכונה, כאקט מחאה. בין הרבנים שחתמו נמנים גאב"ד העדה החרדית רבי יצחק טוביה וייס, רבי משולם דוד סולובייצ'יק ראש ישיבת בריסק, האדמו"ר מתולדות אהרן (אולם נטען כי עשה זאת בעקבות אילוצים שונים, ולכן כתב 'בלי נדר' למרות היותו כהן), האדמו"ר מתולדות אברהם יצחק (שבנו הרב דוד צבי קאהן - רב הקהילה בבית שמש - כתב וחתם בשמו שיש לציית לדברי הגאב"ד), ואישים נוספים. בד בבד הסתובבו תומכי 'אתרא קדישא' בבתי כנסיות כדי להחתים את הציבור הרחב לקבל על עצמם לא להיכנס לשכונה. ברבים מבתי הכנסיות לא הניחו להם הרבנים והגבאים להחתים את הציבור נגד דעת הרב שטרנבוך. לפי דברי יוזמי ההחתמה הם הצליחו להחתים מעל חמשת אלפים איש[דרוש מקור].

כמו כן יצאו תומכי 'אתרא קדישא' בקמפיין של כינוי גנאי נגד תושבי השכונה, בהם הם מכנים אותם בתואר שכנ"קים (ראשי תיבות: 'שוכני קברים'). הקמפיין הופץ באמצעות פשקווילים שיצאו גם בפליירים ובמדבקות עם איור מבזה, בסגנון קמפיין החרדקי"ם. במרכז הקמפיין קריקטורה של צעיר חרדי היושב שאנן וזחוח ולוגם מכוס קפה בין מצבות קבורה הרוסות וחלקי שלדים וגולגולות מרוסקות, עם סיגר בפיו ועיתון בידו. הקמפיין נועד לבזות ולגנות את תושבי השכונה ולערער את הלגיטימציה שלהם בדעת הקהל החרדית, ועל ידי כך ליצור לחץ חברתי שיביא אותם לעזוב את השכונה. בהמשך לזאת היו מקרים בהם תומכי 'אתרא קדישא' צעקו על תושבי השכונה ברחובה של עיר 'שכנק' ושאר כינויי גנאי.

הקיצונים בבית שמש הדביקו את תחנות האוטובוסים הנוסעים לשכונת רמת אברהם

כמו כן, על שלטי תחנות האוטובוסים המציינים את קווי ההגעה לשכונת רמת אברהם, הודבקו מדבקות שעליהם הכיתוב "בית הקברות גולובנציץ", עם ציון קווי האוטובוס.

רוב המוסדות הנמנים עם חוגי השמרנים בהעדה החרדית[ד] לא קבלו תלמידים המתגוררים בשכונה, אולם נטען כי חלקם עשו זאת עקב איומים ולחצים[דרוש מקור]. ביום ל' בניסן תשע"ט התקיימה עצרת מחאה מטעם הקנאים נגד המתגוררים במקום, ובמהלכה הכריז הרב משה זאב זורגער דומ"ץ סאטמאר בירושלים (אשר תמך גם בקמפיין השכנקי"ם[דרוש מקור]) כי תחזקנה ידיהם של המוסדות הנמנעים מלקבל לבין שורותיהם את ילדי השכונה[13].

כמו כן, תומכי 'אתרא קדישא' דרשו מראשי כוללים מקרב חוגי העדה החרדית לזרוק את תושבי השכונה מבין שורות הכולל. במקרה וראש הכולל לא ציית, קיימו הפגנה בפתח הכולל.

גם כאשר נתמנה הרב אשר אולמן לרב בשכונה (עוד בטרם עבר לגור שם), הפגינו תומכי 'אתרא קדישא' בפתח ביתו ופרסמו פשקווילים נגדו. בעקבות כך עבר להתגורר בשכונה.

מערכה מיוחדת (הכוללת פשקווילים, מודעות רחוב וחוברות הסברה) נפתחה נגד חסידות דושינסקי, בשל העובדה שלמרות השתייכותם לחוגי העדה החרדית אינם נוהגים כהוראת הרב וייס גאב"ד העדה החרדית.

לקריאה נוספת

לשיטת המתירים:

לשיטת האוסרים:

קישורים חיצונים

הבהרות

  1. 'החלטת הבד"ץ' שנתנה במושב בית דין אשר עליה חתומים הרב יצחק טוביה וייס (גאב"ד העדה החרדית) ורוב חברי בד"צ העדה החרדית, כ"ה מנחם אב תשע"ג. בהמשך כתב הרב יצחק טוביה וייס מכתב בקשה לרוכשים 'לשמור על קברי הקדמונים אשר נמצאים במתחם ודוקא באופן המדובר בתחילה על פי החלטת הבד"ץ שליט"א' (לשון מכתבו בתאריך עש"ק לך לך תשע"ד, יחד עם הרב יעקב מאיר שכטער שהצטרף אליו). לאחר שהרוכשים התחילו בחפירות, כתב הרב יצחק טוביה וייס מכתב חיזוק למוחים 'על חילול קברי קדמונינו הטמונים בעיר בית שמש, שחופרים תמידים כסדרן נגד הפסק של בד"ץ של העדה החרדית שאסור לחרוש ולחפור במקום זה' (לשון מכתבו בתאריך כ"ו מנחם אב תשע"ה).
  2. הרב אברהם יצחק אולמן, הרב נפתלי הירצקא פרנקל, הרב יהושע רוזנברגר, הרב יעקב מנדל יורוביץ, והרב יהודה פישר
  3. דוגמת האדמו"ר הרב יקותיאל יהודה טייטלבוים מסאטמר, בד"צ סאטמר (הרב ישראל חיים מנשה פרידמן, הרב מנחם מנדל טירינויר, הרב שלמה יהודה וויינברגר והרב יקותיאל פילאף), הרב משולם דוד סולובייצ'יק, הרב מאיר סולובייצ'יק, הרב יעקב מאיר שכטר, הרב חיים שאול גרינמן, הרב מנדל אטיק, הרב אברהם אטיק, הרב אברהם יהושע סולובייצ'יק, הרב יהודה בויאר, רבי אריה אברהמס, הרב ישראל יצחק קלמנוביץ', הרב משה קרמר, הרב שמעון שפירא, האדמו"ר הרב חיים רבינוביץ ממשכנות הרועים . האדמו"ר הרב עקיבא רבינוביץ מפוריסוב , הרב ישראל מרמרוש, הרב שריאל רוזנברג, הרב מנדל לובין, הרב משה בויאר, האדמו"ר הרב אברהם שמחה חנון מקהל חסידי ירושלים. הרב שרגא סמליוס, הרב ישראל משה שניאורסון, הרב חיים צבי טיטלבוים, הרב מאיר הלר, הרב שמואל נדל, הרב משה זאב זורגר, הרב שלמה יהודה הירש, הרב אברהם יעקב עפשטיין, הרב אברהם דוב ליטמנוביץ', האדמו"ר הרב אהרן צבי רומפלר מתהילות ישראל, הרב משה ברנדסדורפר, הרב דוד קאהן האדמו"ר מתולדות אהרן (אולם היו שטענו שעשה זאת בעקבות אילוצים שונים) והרב שמואל יעקב קאהן האדמו"ר מתולדות אברהם יצחק
  4. ביניהם: תלמודי-התורה 'טוב ירושלים', 'עטרת יהושע' ו'רמ"א', ובתי-החינוך לבנות 'בית יעקב הישן', 'בנות ירושלים' ו'חינוך ירושלים'.

הערות שוליים

  1. 1.0 1.1 הודעת איגוד הרוכשים למחרת האסיפה. ראה גם פסק דין הפ"ב (ירושלים) 36653-12-13 - מאיר גריינימן ואח' נ' עו"ד אהרון אהרוני ואח (בתשלום)
  2. שו"ת תשובות והנהגות, ח"ו סי' רכו
  3. יתד נאמן
  4. הרב משה שטרנבוך, בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ו סי' רכו), כותב כי באחד השטחים נמצאו ונבדקו 60 מערות, ורק ב6 מתוכן נמצאו עצמות או שברי עצמות.
  5. ע"פ דו"ח החפירה הראשוני של רשות העתיקות, רובם המכריע של הקברים נתגלו ריקים מממצא, כנראה בעקבות שוד עתיקות קדום, ובמקצתם נתגלה רסק עצמות, וכן חלקי שלדים שהושכבו בתנוחה מכווצת.
  6. ישי כהן, ‏אנשי 'אתרא קדישא' תקפו באכזריות ותועדו במצלמות, באתר כיכר השבת, 8 באוגוסט 2013
  7. [דו"ח החפירה הראשוני של רשות העתיקות דו"ח החפירה הראשוני של רשות העתיקות]
  8. הרב משה שטרנבוך, שו"ת תשובות והנהגות, ח"ו סי' רכו
  9. ע"פ דו"ח החפירה הראשוני של רשות העתיקות, במערת קבורה במקבץ הדרומי מערבי נמצאו חלקים משני פגיונות צור, ובמערכת 799 שבקצה הצפוני נמצא פגיון נחושת.
  10. כרוז המציג חוות דעת זו
  11. משבר פנימי בעדה החרדית מסכן את השליטה על מערכת הכשרות באתר קול חי 11.06.2015
  12. חומי ברמן, מרן הגר"ח על מתחם גולבנציץ: "פעלו על פי הוראת גדולי התורה" באתר JDN
  13. קטע מתוך דרשתו