תהילים ב'

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לוגו המכלול לאתר.png בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע המצוי בערך זה כתוב מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
פסוקי המזמור: תהלים ב'
לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ רִיק

(א) לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ רִיק.
(ב) יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל ה' וְעַל מְשִׁיחוֹ.
(ג) נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ.
(ד) יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק ה' יִלְעַג לָמוֹ.
(ה) אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְאַפּוֹ וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ.
(ו) וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי עַל צִיּוֹן הַר קָדְשִׁי.
(ז) אֲסַפְּרָה אֶל חֹק ה' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ.
(ח) שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי אָרֶץ.
(ט) תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם.
(י) וְעַתָּה מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ הִוָּסְרוּ שֹׁפְטֵי אָרֶץ.
(יא) עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה.
(יב) נַשְּׁקוּ בַר פֶּן יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ כִּי יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ אַשְׁרֵי כָּל חוֹסֵי בוֹ.

תהילים ב' הוא המזמור השני בספר תהילים. עיקר המזמור הוא דברי תוכחה לגויים והבטחה למלך. עם זאת, הדברים מנוסחים באופן מעורפל ולא ברור מיהם הגוים המדוברים ומיהו המלך האמור.
המזמור מורכב מארבעה חלקים וכולל 12 פסוקים.

תוכן המזמור ומבנהו

את המזמור נהוג לחלק לארבעה חלקים סימטריים, בני שלושה פסוקים כל אחד:[1]

פסוקים נושא
א-ג דברי הגוים כנגד ה' ומשיחו.
ד-ו דברי ה' אל הגוים.
ז-ט דברי המלך על אודות דבר ה' אליו.
י-יב דברי המלך אל הגוים.

חלוקה אפשרית נוספת של המזמור מבוססת על המבנה הכיאסטי של המזמור. חלקי המזמור בחלוקה זו הם פסוקים א-ה כחלק הראשון ופסוקים ח-יב כחלק המסיים. בחלוקה זו ניתן להתרשם הן מדמיון לשוני-צורני החוזר בשני החלקים העוטפים.[2] בנוסף, שני מרכיבי המסגרת דומים מבחינה רעיונית ושניהם עוסקים במרידת הגוים בה' ובתגובתו ואילו שני פסוקי הליבה, פסוקים ו-ז, מדגישים את הרעיון המרכזי - היחס שבין ה' לבין המלך.[3]


המזמור פותח בתמיהה על כך שהגויים מתאספים למלחמה נגד ה' ונגד משיחו, באומרם "נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ". (א-ג)
המשורר תמה על התאספותם, משום שהוא יודע שה', היושב בשמים צוחק על תוכניותיהם, ו (כביכול) אומר להם "וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי עַל צִיּוֹן הַר קָדְשִׁי." ולכן אין לכם יכולת לפגוע בו. (ד–ו)
אחרי תיאור מעשיו של ה' ביחס לגויים, עובר המשורר (שהוא ככל הנראה אותו משיח המוזכר במזמור) לתאר מדוע הוא כל כך בטוח שה' יציל אותו מידי הגויים. הוא מספר לגויים את החוק שה' קבע לו "ה' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ. שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי אָרֶץ. תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם" (ז-ט)
אחרי התיאור של הבטחתו של ה' למשיחו, פונה המשיח אל הגויים, ומשדל אותם לבטל את תוכניותיהם "וְעַתָּה מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ הִוָּסְרוּ שֹׁפְטֵי אָרֶץ. עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה. נַשְּׁקוּ בַר פֶּן יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ כִּי יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ אַשְׁרֵי כָּל חוֹסֵי בוֹ.

רקע היסטורי לחיבור המזמור

חוקרים שונים הציעו מספר פרקי זמן אפשריים העשויים לשמש כרקע היסטורי לחיבור המזמור: ימי שלמה, ימי יהואחז, ואף ימי החשמונאים. אחד החיזוקים לטענה שהמזמור קדום ומתאים במיוחד לראשית ימי ממלכת שלמה הוא בדיווח על שתי התמרדויות שאירעו בימים ההם המתוארות בספר מלכים א', פרק י"א על ידי הדד האדומי ורזון בן אלידע[3]
את המזמור ניתן לראותו כמעין הימנון שחיבר משורר החצר לכבודו של מלכו. הימנונות כאלה הושרו לכבוד המלכים הגדולים במזרח הקדום.

במנהגים

הפסוק הפותח של המזמור "לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ־רִיק" משמש באמירת הסליחות וכן בתפילת יום כיפור ויש לו לחנים שונים בקרב בני עדות המזרח, יוצאי הודו ואחרים.[4]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. ^ עמוס חכםדעת מקרא - תהילים א', עמ' 113
  2. ^ כך למשל: גוים/לאומים - גוים/אפסי ארץ; מלכי ארץ/רוזנים - מלכים/שופטי ארץ; אף - אפו; ועוד.
  3. ^ 3.0 3.1 יצחק אבישור, עולם התנ"ך - תהלים א', דברי הימים, 2002, עמ' 30
  4. ^ מידע על למה רגשו גוים, באתר הזמנה לפיוט
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0