תהילים ט"ז

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פסוקי המזמור:תהלים ט"ז
מִכְתָּם לְדָוִד

א מִכְתָּם לְדָוִד שָׁמְרֵנִי קֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ:
ב אָמַרְתְּ לַה' ה' אָתָּה טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ:
ג לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם:
ד יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי:
ה ה' מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי:
ו חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי:
ז אֲבָרֵךְ אֶת ה' אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי:
ח שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט:
ט לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח:
י כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת:
יא תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח:

"מִכְתָּם לְדָוִד" הוא מזמור ט"ז (הפרק ה-16) בספר תהילים, והוא מיוחס לדוד המלך. מזמור זה נוהגים לומר בבית האבל, בבית העלמין, ובתפילות אזכרה לנפטרים. על פי מנהג יהדות ג'רבה ותוניס מזמור זה הוא אחד המזמורים הנאמרים בשירה, בצוותא, בבית הכנסת, לפני תפילת ערבית של מוצאי שבת, ומשמשים כהקדמה לתפילה, ואף כל מתפלל מנגן פסוק בתורו, משם נפץ המנהג גם לחלק מיהדות לוב ומרוקו. מכתם לדוד הוא הראשון מעשרת המזמורים המרכיבים את התיקון הכללי, וכן אחד הפרקים הנאמרים באזכרה לנפטר, בבית העלמין.

ביאור המזמור

המזמור מתחיל במילה המיוחדת "מכתם", המתארת את רמת חשיבותו של מזמור.

  • האבן עזרא משווה את המזמור לזהב, ואומר: "מזמור נכבד כמו כתם פז"[1], כתם כידוע הוא כינוי לזהב, בתנ"ך.
  • לדעת רש"י מכתם, הוא אחד משמות נעימות הזמר, על פיו ידעו הלוויים באיזו מנגינה לשיר את המזמור בבית המקדש.
  • יש הרוצים לומר כי מכתם עוסק בחטא בת שבע, ודוד מבקש כי לאחר שחזר בתשובה שלימה, לא יישאר לו כל כתם מעוון זה.
  • במסכת סוטה מביאים חז"ל שני הסברים:
  1. מכתם = מכתו תמה. מאחר שדוד המלך נולד כשהוא מהול, הרי שהמקום שהיה ראוי למכה, נותר תם ושלם.
  2. דבר אחר מכתם כשם שבקטנותו (מך = תם) הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו ללמוד תורה, כך בגדולתו (גם היה תם).

לאחר הפתיח, מתחיל המשורר במזמור עצמו, העוסק ב-3 רמות של ביטחונו בה', בניגוד לדרכם של עובדי האלילים.

  • ראשית הוא מבקש מה' שומרני כי חסיתי בך, כלומר, אני ראוי לשמירה כי אני חוסה בך ולא באחרים. אמירה זאת יש בה גם צד פעיל (אני חוסה בך, וזכאי לשמירה בשל כך), וגם צד סביל (איני חוסה באחרים, וזכאי לשמירה, שכן בעקבות כך אין מי שישמור עליי).

מנהגים

בקצת קהילות נוהגים לומר מזמור זה בבית האבל,[2] ויש נוהגים לומר "שמעו זאת כל העמים" בימים שאומרים תחנון (מזמור מט), ו"מכתם לדוד" בימים שאין אומרים תחנון.

ספרים ששאלו את שמם מן המזמור

פרשנים, ופוסקים רבים, בחרו בשם "מכתם לדוד", כשם לספרם. בדרך כלל שמו הפרטי של המחבר, היה דוד.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0