תהילים קכ"ב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פסוקי המזמור: תהילים קכ"ב

(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד
שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ.
(ב) עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלָ‍ִם.
(ג) יְרוּשָׁלַ‍ִם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו.
(ד) שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָ-הּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם ה'.
(ה) כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִד.
(ו) שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלָ‍ִם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ.
(ז) יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ.
(ח) לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ.
(ט) לְמַעַן בֵּית ה' אֱלֹקֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ.

תהילים קכ"ב הוא המזמור ה-122 בספר תהילים והוא חלק מקובץ שירי המעלות בספר. זהו מזמור תפילה בה מביע משורר תהילים את שמחתו לעלות לרגל לירושלים.

תוכן המזמור ומבנהו

יש המחלקים את המזמור כך: פסוק א' משמש כמבוא וכל צמד פסוקים הבאים אחרי כותרת המזמור משמשים כחלק.[1] מפסוק א' משמש ככותרת מבוא למזמור. לדעת רבי משה אבן ג'יקטילה, המזמור חובר על ידי דוד כדי שיושר בעת בניית בית המקדש. הקושי העולה מהפסוק הוא התיבה: "לדוד" המופיעה בכותרת המזמור שיש הטוענים כי זה מעיד על כל שהמזמור נכתב לכבוד דוד.[2]

בעל המזמור מתפלל לשלום ירושלים. במזמור פונה המשורר בשם העולים לרגל לבית המקדש, הפנייה אל העיר נעשית בגוף שני ובה הוא מדבר בשבחה.[3] לדעת רבי יעקב פייתוסי מזמור זה נאמר על ידי הגולים ובו מובע הרעיון של יישוב ארץ ישראל[4]

רקע היסטורי לחיבור המזמור

ישנה סתירה בולטת בין כותרת המזמור לבין גופו של המזמור. בכותרת נאמר "שיר המעלות לדוד", ואילו תוכנו של המזמור מתאר את העלייה לבית ה' והגעת השבטים לירושלים. דוד, לא בנה את בית ה', ועל כן, בכל מקרה, לא התקיימה בזמנו עליית השבטים שלוש פעמים בשנה אל בית המקדש. בנוסף: במזמור מתוארת ירושלים כמקום ישיבת "כיסאות לבית דוד", ואם כן, על כיסא המלוכה בירושלים ישבו אז כבר צאצאיו של דוד. פתרונות לסתירה זו ניתנו באופנים שונים והם משמשים גם כהסבר לרקע ההיסטורי לחיבורו של המזמור

בספרות חז"ל

אמר ר' יהושע בן לוי: מאי דכתיב "שיר המעלות לדוד, שמחתי באומרים לי בית ה' נלך"? אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, שמעתי בני אדם שהיו אומרים, מתי ימות זקן זה, ויבא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל, ושמחתי.

תלמוד בבלי, מסכת מכות, דף י', עמ' א

פתרון זה, המבוסס על דרשת הפסוקים מציג את המזמור כתגובתו של דוד על דברים ששמע מפי בני דורו שאמרו: "[מתי] בית ה' נלך?".

בפרשנות המקרא של האחרונים

פרשני המקרא בימי הביניים נקטו פירושים שונים, בחלקם על דרך הפשט, שדרכם הסבירו גם את הרקע ההיסטורי לחיבור המזמור.

  • רד"ק ור' ישעיה פירשו כי "המזמור הזה מאמר בני הגלות, ומרוב תאוותם לבנין בית המקדש, יזכרו עלות ישראל לרגלים, וידברו על לשון האבות שהיו בזמן הבית".[5]
  • המאירי (באחד משני מפירושיו) פירש כי "זה המזמור יש לפרשו על בני הגלות... יתנבא על בשורת הגאולה: שבהגיע תור הגאולה ויצא קול הישועה, תגדל שמחת העם בבשורה. ולהפליג במעלת הישועה האריך "בשבחי ירושלים ואמר: 'עומדות היו רגלינו...' כלומר כשהיית במילואך".

פירושים אלה, המפרשים את מזמורי ספר תהילים כנבואות שנאמרו לצורך בני הגלות, נפוצים בדברי הראשונים, והם נובעים מן הרצון להפוך את ספר תהילים לכזה שמבטא את רחשי לבם של ישראל בתקופה שבה חיו המפרשים עצמם.

  • ראב"ע בשם ר' משה הכהן ג'יקטילא מפרש: "אמר רבי משה, כי זה השיר אמרו דוד שייאמר עם הזמירות בבית ה' בעת שייבנה הבית". כלומר, דוד אמר מזמור זה לשם העתיד, אולם לא לשם הדורות הרחוקים - בני הגלות או בני בית שלישי - אלא לשם הדורות הקרובים ביותר - אלו שחיים בימיו של דוד עצמו ושיזכו לבניין המקדש בימי בנו. הנחה זו של ר' משה פוטרת אותו מלייחס לדוד נבואה: הרי דוד ידע מפי נתן הנביא ששלמה בנו הוא שיבנה את הבית. וכפי שדוד הכין חומרים לבניין הבית בידי בנו, כך הכין אף שירים וזמירות שייאמרו בבית ה' בעת שייבנה הבית.
  • הנחת הפרשנים היא שהזכרת שמו של דוד בכותרת המזמור מעידה על היותו מחבר המזמור ואמנם מסתבר שכך הדבר ברוב המזמורים בספר תהילים שכותרתם מכילה שם או שמות של אישים. אולם ישנם מזמורים שנראה כי הכותרת שלהם היא הקדשה של המזמור לאותה אישיות הנזכרת בה.[6] יש הסבורים כי גם כאן מדובר על מזמור שכותרתו היא הקדשה ולכן אין סיבה לייחס את הפרק לתקופה שבה המקדש לא היה קיים: לא לתקופת דוד ולא לתקופת הגלות. המזמור משקף את חווייתם של עולי הרגל לירושלים, והמשורר שחווה חוויה מרוממת זו הוא שחיברו והקדישו לדוד המלך.[7]

במנהגים

בקצת קהילות אשכנז, נוהגים לומר מזמור זה (יחד עם "ברכי נפשי" (תהלים קד) ושאר מזמורי שיר המעלות) אחרי מנחה בשבת בשבתות החורף, כלומר משבת בראשית עד (ולא עד בכלל) שבת הגדול.[8]

הערות שוליים

  1. ^ אלחנן סמט שאלו לשלום ירושלים - תהילים קכ"ב בית דרש וירטואלי
  2. ^ אוריאל סימון, ארבע גישות לספר תהילים- מר' סעדיה גאון עד ר' אברהם אבן עזרא, רמת גן, בר-אילן, תשמ"ב, 105, 116
  3. ^ אביגדור הורוויץ, עולם התנ"ך: תהילים ב', תל אביב, דוידזון עתי, 1996, עמ' 222
  4. ^ צבי זהר, האירו פני מזרח: הלכה והגות אצל חכמי ישראל במזרח התיכון, תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 2001, עמ' 214
  5. ^ רד"ק, תהילים קכ"ב
  6. ^ כך לדוגמה את כותרת תהילים קכ"ז "שיר המעלות לשלמה" פירש ראב"ע: "בעבור שלמה, כמו 'וללוי אמר' (דברים ל"ג, ח). וזה השיר חברו אחד מן המשוררים על שלמה". ובדומה לכך פירש שם רד"ק. אף את כותרת תהילים ע"ב "לשלמה" פירשו המפרשים בדומה: בעבור שלמה.אם כן, ניתן לומר שאף הכותרת "לדוד" עשויה להתפרש לעיתים 'בעבור דוד, לכבודו'.
  7. ^ אלחנן סמט, מזמור קכ"ב, בית המדרש הווירטואלי - הר עציון
  8. ^ סדר עבודת ישראל, רעדלהיים תרכ"ח, עמ' 267.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0