תהילים פ'

תהילים פ' לַמְנַצֵּחַ אֶל-שֹׁשַׁנִּים; עֵדוּת לְאָסָף מִזְמוֹר.
א לַמְנַצֵּחַ אֶל-שֹׁשַׁנִּים; עֵדוּת לְאָסָף מִזְמוֹר. ב רֹעֵה יִשְׂרָאֵל, הַאֲזִינָה - נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף; יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה. ג לִפְנֵי אֶפְרַיִם, וּבִנְיָמִן וּמְנַשֶּׁה עוֹרְרָה אֶת-גְּבוּרָתֶךָ; וּלְכָה לִישֻׁעָתָה לָּנוּ. ד אֱלֹקִים הֲשִׁיבֵנוּ; וְהָאֵר פָּנֶיךָ, וְנִוָּשֵׁעָה. ה ה' אֱלקִים צְבָאוֹת - עַד-מָתַי עָשַׁנְתָּ, בִּתְפִלַּת עַמֶּךָ. ו הֶאֱכַלְתָּם, לֶחֶם דִּמְעָה; וַתַּשְׁקֵמוֹ, בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ. ז תְּשִׂימֵנוּ מָדוֹן, לִשְׁכֵנֵינוּ; וְאֹיְבֵינוּ, יִלְעֲגוּ-לָמוֹ. ח אֱלֹקִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ; וְהָאֵר פָּנֶיךָ, וְנִוָּשֵׁעָה. ט גֶּפֶן, מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ; תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם, וַתִּטָּעֶהָ. י פִּנִּיתָ לְפָנֶיהָ; וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ, וַתְּמַלֵּא-אָרֶץ. יא כָּסּוּ הָרִים צִלָּהּ; וַעֲנָפֶיהָ, אַרְזֵי-אֵל. יב תְּשַׁלַּח קְצִירֶהָ עַד-יָם; וְאֶל-נָהָר, יוֹנְקוֹתֶיהָ. יג לָמָּה, פָּרַצְתָּ גְדֵרֶיהָ; וְאָרוּהָ, כָּל-עֹבְרֵי דָרֶךְ. יד יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר; וְזִיז שָׂדַי יִרְעֶנָּה. טו אֱלֹקִים צְבָאוֹת, שׁוּב-נָא: הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה; וּפְקֹד, גֶּפֶן זֹאת. טז וְכַנָּה, אֲשֶׁר-נָטְעָה יְמִינֶךָ; וְעַל-בֵּן, אִמַּצְתָּה לָּךְ. יז שְׂרֻפָה בָאֵשׁ כְּסוּחָה; מִגַּעֲרַת פָּנֶיךָ יֹאבֵדוּ. יח תְּהִי-יָדְךָ, עַל-אִישׁ יְמִינֶךָ; עַל-בֶּן-אָדָם, אִמַּצְתָּ לָּךְ. יט וְלֹא-נָסוֹג מִמֶּךָּ; תְּחַיֵּנוּ, וּבְשִׁמְךָ נִקְרָא. כ ה' אֱלֹקִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ; הָאֵר פָּנֶיךָ, וְנִוָּשֵׁעָה.

תהילים פ' הוא המזמור השמונים בספר תהילים וחלק משנים עשר המזמורים המיוחסים לאסף בן ברכיהו. (על פי המספור בוולגטה ובתרגום השבעים זהו המזמור ה-79 במספר)

סוגת המזמור וזמנו

מזמור פ' הוא מזמור מלך. במזמור משולבים זיכרונם של אירועים היסטוריים בתולדות עם ישראל, כיבוש הארץ וזאת לפי תיאורה של הגפן המתפשטת לכל עבר וכובשת כל חלקה טובה, בפסוקים ט'- י': ”גֶּפֶן, מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ; תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם, וַתִּטָּעֶהָ. פִּנִּיתָ לְפָנֶיהָ; וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ, וַתְּמַלֵּא-אָרֶץ”, ונכתב בזמנו של דוד המלך. יש הטוענים כי מזמור זה נכתב אודות מלחמת אבן העזר ונפילת ארון הברית בידי הפלשתים, בה נחרבה שילה. זאת עולה מהמזמור המזכיר את בניה של רחל, אפרים, בנימין ומנשה וממשיך בתיאור תבוסת בני ישראל ותחינת המשורר שיציל את עמו.

המלבי"ם טוען כי מזמור זה נכתב בימי עזרא ונחמיה: ”מזמור זה יסדוה בני אסף בימי עזרא ונחמיה ששבו מן הגולה ורצו לבנות ההיכל ואויביהם רצו להלחם אתם ולהשבית מלאכתם, והיו אז עניים ומרודים, וידמה שיבתם מבבל נגד שיבתם ממצרים...”

בתרגום השבעים נכתב בכותרת המזמור : "על האשורי". ייתכן ותהילים פ"ט מתאר את ימיה האחרונים של ממלכת יהודה עושה שימוש במשל המופיע במזמור זה. אך לא ברור בכמה קדמה כתיבתו של מזמור זה למזמור פ"ט אך מהכתוב עולה שהוא קדם לימי חורבן ממלכת ישראל וזאת כי אין במזמור תיאור של גלות ומעבר לכך המשורר מתפלל לה' שילחם בעד עמו.

כותרת המזמור

בנוסף למזמור זה התבנית "אֶל-שֹׁשַׁנִּים" מופיעה בשינוי קל: "עַל-שֹׁשַׁנִּים" במזמור מ"ה ומזמור ס"ט. והוא כלי ניגון עשוי בצורות שושנה. המונח "עֵדוּת" מעיד על סיווגו של המזמור מבחינת תוכן או סוגה ספרותית או מוזיקלית. במצודת ציון הסביר שהוא מלשון עדי וקישוט, וכוונתו - שהמזמור הזה היה לקישוט ולפאר לאסף.

תוכן המזמור

מזמור זה מביע את תפילתו של עם ישראל כאשר אויבי ישראל כובשים את הארץ ומחריבים אותה. בעל המזמור מזכיר את חסדו של ה' שהוביל את עמו במדבר בזמן יציאת מצרים ווהנחיל להם את הארץ. המשורר מתלונן כי ה' עזב את עמו ומתחנן שישוב ויושיע את העם. המשל במזמור מדמה את העם לגפן אשר ה' נטע אותה. ייתכן כי המשורר רומז לברכת יעקב ליוסף וזאת כי המשורר מתפלל בעד בית יוסף, וזאת על פי הפתיחה: "נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף".

יציאת מצרים וכיבושה של הארץ שזורים במזמור בתיאור מצוקתו של העם בהווה עם היכנסו לארץ והתמודדותו עם אויביו: ”גֶּפֶן, מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם וַתִּטָּעֶהָ. פִּנִּיתָ לְפָנֶיהָ וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ, וַתְּמַלֵּא-אָרֶץ. כָּסּוּ הָרִים צִלָּהּ וַעֲנָפֶיהָ אַרְזֵי אֵ-ל. תְּשַׁלַּח קְצִירֶהָ עַד יָם וְאֶל-נָהָר יוֹנְקוֹתֶיהָ. לָמָּה פָּרַצְתָּ גְדֵרֶיהָ וְאָרוּהָ, כָּל-עֹבְרֵי דָרֶךְ.” המשורר משתמש בדימויים אלה גם כשהוא מבקש את הצלתו מה': ”הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה וּפְקֹד גֶּפֶן זֹאת.”. הניסים שחולל ה' מתוארים באמצעות דימויים המסבירים את שליטתו בטבע.

תהילים פ', דף תרגום תהילים לספרדית בידי רבי יהודה לאון טמפלו משנת 1671

המזמור בתפילה

המזמור משמש שיר של יום ביום השלישי או הרביעי של פסח לפי מנהג הגר"א, בשל אזכור יציאת מצרים בפסוק ט'.

המזמור בתרבות

היצירה Du Hirte Israel, höre, רי"ב 104, היא קנטטה שהלחין יוהאן סבסטיאן באך בהיותו בלייפציג. הקנטטה נפתחת בפסוק ממזמור זה: "רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה! נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף, יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים" וממשיכה בתיאור התלות של המאמין ברועה. החלק האחרון הוא פרפרזה על תהילים כ"ג.

במוזיקה החסידית

• על המילים "רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף ישֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה. ה' אֱלֹקִים צְבָקוֹת הֲשִׁיבֵנוּ הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה" מושר ניגון חב"ד שהולחן לרגל יום הולדתו ה-79 של הרבי מליובאויטש בשנת ה'תשמ"א.
• הבט - פסוקים ט"ו, ט"ז במזמור מושרים על ידי מרדכי בן דוד באלבומו לולא תורתך.

לקריאה נוספת

• אלחנן סמט, עיונים במזמורי תהילים, תל אביב, ידיעות ספרים, 2012, עמ' 179–214

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תהילים פ' בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29643790תהילים פ'