מלאכת מעמר

מלאכת מעמר, קיבוץ דבר הצומח מהקרקע, ממקום גידולו

איסוף פירות, גם מבלי לקטוף אותם, לערימה אחת - נחשב למלאכת מעמר.

מְלֶאכֶת הַמְּעַמֵּר היא אחת מל"ט המלאכות האסורות בשבת, ומשמעותה היא קיבוץ צומח שנקצר, לערמה מרוכזת. בהגדרת הצומח, לצורך זה, נכללים פירות, ירקות, עשבים וכל דבר הגדל על הקרקע.

יש מהראשונים שסבורים שאסור לקבץ פירות, גם שלא ממקום גידולן.

מהות המלאכה

כתב המאירי:

המעמר, והוא שמאסף העומרים אחר שהניחום הקוצרים במקומם, וצוברם במקום אחד וקושרם. והוא הדין אם אסף השבלים אחת אחת ועשה מהם עומרים, וכן כל כיוצא בזה

— תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ע"ג עמוד א'

שיעור המלאכה

שיעורה, תלוי במטרת העימור: המעמר לצורך מאכל אדם שיעור חיובו הוא כגרוגרת; המעמר לצורך מאכל בהמה שיעור חיובו הוא כמלוא פי גדי; והמעמר לצורך הסקה שיעור חיובו הוא בדי לבשל שיעור כגרוגרת מתוך ביצת תרנגולת.

המלאכה מדרבנן

אמנם אפילו הרמב"ם, שפוסק שאין חיוב דאורייתא בדברים שאינם גידולי קרקע, מודה שעל כל פנים יש איסור דרבנן,
וזו לשונו (הלכות שבת, פרק כ"א, הלכה י"א): ”אין מקבצין את המלח וכיוצא בו מפני שנראה כמעמר.”
גם הטור (סימן ש"מ) פוסק: ”אסור לקבץ מלח ממשרפות המלח שדומה למעמר וכן אסור לקבץ כל דבר במקום גדולו.”
ועל כך מפרש הבית יוסף שפסק כאביי, שאין עימור אלא בגידולי קרקע, ואסר משום ש – "משמע לרבינו דלא פליג (שלא חלק) אביי אלא לפטרו מחטאת, אבל איסורא מיהא איכא (על כל פנים יש איסור בדבר), ונכון הוא שלא לחלק כל כך בין אביי לרבא". וכן פסק בשולחן ערוך.

יש שכתבו שגם איסוף יהלומים נכלל במלאכה זו, שהרי גם הם גידולי קרקע.

איסוף פירות שהתפזרו בבית

פירות שנתפזרו בבית, אסור לאוספם לסל אף על פי שאינם במקום גידולם, ואף על פי שאין בכך עבירה על מלאכת מעמר, אסור הדבר. בגמרא נאמר שטעם האיסור הוא "שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול", ונאמרו על כך כמה הסברים בראשונים: לדעת רבנו יונה הדבר אסור משום טרחה בשבת, והדבר אסור רק כאשר הפירות מפוזרים. לדעת הרמב"ן איסור זה הוא רק כאשר הפירות התערבו בעפר ומשום שנראה כבורר. הרמב"ם מבאר שהחשש הוא שמא יקבץ את הפירות ויהפוך אותם לגוש אחד (כמו המדבק תאנים לעיגול דבלה). מחלוקת נוספת קיימת בין התוספות והרא"ש לבין הרי"ף והרמב"ם, והיא יש היתר לאסוף את הפירות שלא לסל, או שהדבר אסור בכל אופן.

השולחן ערוך החמיר כשתי הדעות, של רבנו יונה והרמב"ן, וכן החמיר כדעת הרי"ף והרמב"ם ושלא כתוספות. לכן לשיטתו יש היתר לאסוף את הפירות רק כשאוכלם מיד (לא כתוספות שהקלו גם כשאוספם לבגדו וכדומה), ורק אם נשפכו במרוכז (שלא כרמב"ן שהתיר כשהתפזרו בבית) במקום שאין בו עפר (שלא כרבנו יונה שלא חילק, והתיר לאסוף את הפירות שנשפכו במרוכז).

תולדות מעמר

גם האוסף פירות ועושה מהם גוף אחד, למשל הנוקב חוט בשורה של תאנים כך שהוא הופך אותם לשורה של תאנים מחוברים זה לזה באמצעות החוט, הרי הוא חייב מהתורה כתולדות מעמר, שכן הוא אוסף ומלקט את הפירות זה לזה, דוגמת מלאכת מעמר שהיא קיבוץ ואספת הפירות ממקום גדילתם.

לא נשתנו מברייתם

הפוסקים מבארים כי האיסור שייך רק בדברים שלא נשתנו מאופן ברייתם. לדוגמה בספר ערוך השלחן (שם סעיף ג') כתב: ”פשוט דלא שייך מעמר אלא בתבואה ופירות שלא נאפו ולא נתבשלו וגם לא נטחנו, שעדיין הן כנקצרים וכנתלשים”, וכן פסק בעל שביתת השבת (שם ס"ק ט')

וכן כתב במנחת חינוך (מוסך השבת מלאכת מעמר) נושא ונותן אם שייך איסור מעמר כשמקבץ באצבעו פירורי לחם. ולסברת הערוך השלחן ושביתת השבת הנ"ל, פשוט שאין בזה איסור מעמר, כיון שנשתנה מברייתו.

קישורים חיצוניים

• מלאכת מעמר מתוך אגלי טל, באתר ויקיטקסט

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא הלכה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] מלאכת מעמר23409817