החזרה (שבת)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בהלכות שבת, החזרה (או חזרה) היא פעולת החזרה של מאכל שהיה על מקור חום, אל מקור החום ממנו ניטל או למקור חום אחר, ו"איסור חזרה" הוא שם כולל לאיסורים שיש בנתינת מאכל על מקור חום בשבת.

מדאורייתא נתינת מאכל על מקור חום אסורה בשבת משום מלאכת מבשל. מדרבנן יש איסור נוסף לתת מאכל בשבת[1] על מקור חום, גם אם אין איסור בישול (כגון כשהמאכל כבר מבושל), והדבר מותר רק בתנאים מסוימים, או, בתנאים אחרים, כאשר מדובר ב"החזרה" של המאכל למקור חום ולא "נתינה בתחילה".

רקע ומקור האיסור

נתינת מאכל על מקור חום אסורה בשבת מדאורייתא משום מלאכת מבשל.

גם במקרים שאין איסור משום בישול בשבת, כגון מאכל יבש שכבר נגמר בישולו, או דבר לח שנגמר בישולו והוא עדיין רותח, אסור מדרבנן לתת מאכל על מקור חום, למעט אם קוימו תנאים מסוימים, וכן מותר "להחזיר" מאכל שהיה כבר על מקור חום והוסר ממנו, בתנאים מסוימים. ונחלקו הראשונים בטעם איסור נתינת מאכל מבושל על מקור חום:

  • לדעת רש"י[2] הריטב"א והרשב"א[3], טעם האיסור הוא משום "מיחזי כמבשל". כלומר: נתינת מאכל למקום שרגילים לבשל בו בימות החול[4] נראית כפעולת בישול בשבת, ולכן הדבר מותר רק כשיש היכר שאין זו פעולת בישול האסורה בשבת.
  • לדעת רבנו תם[5], טעם האיסור הוא כטעם איסור שהיה: "שמא יחתה בגחלים". כלומר: שמא יתן את המאכל על גחלים, ומתוך הרגל יחתה בהם כדי להבעירם - פעולה האסורה משום הבערה וכיבוי. ולכן חכמים אסרו לתת מאכל על מקור חום, עד שיהיה היכר לאדם שלא יטעה ויחתה[6]

דיני החזרה בשבת

נתינת מאכל על מקור חום בשבת מותרת רק כשאין בדבר משום איסור בישול, כגון שהמאכל מבושל כבר, ורק כשאין בדבר משום איסור דרבנן של "נתינת מאכל בתחילה" על מקור חום (שאסרו משום מראית עין/שמא יחתה), דהיינו - שיש היכר (שאינו מבשל/שיזכור לא לחתות), או, בתנאים מסוימים, כשהוא רק "מחזיר" את המאכל למקור החום.

ישנם שלושה סוגי תנאים המגבילים את פעולת ההחזרה: תנאים בגוף המאכל הנובעים מאיסור בישול בשבת, תנאים במקור החום ותנאים בפעולת ההחזרה: אשר נצרכים כדי למנוע מראית עין או חשש חיתוי, או כדי להגדיר את הפעולה כפעולת "החזרה" ולא "נתינה בתחילה" ולהתירה.

תנאים בגוף המאכל (מלאכת מבשל)

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלאכת מבשל

בישול אסור בשבת, ולכן אסור לתת על מקור חום כל מאכל שבנתינתו על מקור החום הוא יתבשל. רק מאכל שכבר התבשל מותר לתתו על מקור חום בשבת, ונחלקו הראשונים כמה שיעור הבישול הנצרך בכדי שלא יהיה איסור "מבשל" לאחר מכן.

  • מאכל חי או מאכל שלא הגיע לרמת בישול של כמאכל בן דרוסאי (לדעת הטור הוא שליש בישול ולדעת הרמב"ם הוא חצי בישול), אסור להמשיך את בישולו בשבת.
  • מאכל לח (נוזלי) שהתבשל כל צרכו, אין בישול אחר בישול כל עוד הוא עדיין רותח. אולם אם נצטנן נחלקו הראשונים אם "יש בישול אחר בישול" בלח שנצטנן: לדעת הרא"ש[7] ועוד[8] אסור לחזור ולבשלו, ולדעת הרמב"ם[9], ועוד[10], אין איסור לחזור ולבשלו. (ולדעת רבנו ירוחם[11] ורבנו יונה, יש בישול אחר בישול בלח שנצטנן אם הוא "מצטמק ויפה לו", ובמצטמק ורע לו מותר).
להלכה לשולחן ערוך יש בישול אחר בישול בלח שנצטנן, ולכן רק אם זה רותח ממש, מותר שוב להחזירו למקור החום[12]. אך הרמ"א פסק שאין בישול אחר בישול גם בלח, אם הוא נשאר חם קצת, ורק אם נצטנן לגמרי החמיר שיש בישול אחר בישול[13].
  • מאכל שהתבשל כמאכל בן דרוסאי ולא התבשל כל צרכו, נחלקו הראשונים בדינו[14]:
לדעת הרמב"ם[15], רש"י[16], ועוד ראשונים[17] וכן פסק השולחן ערוך[18] – על מנת שמאכל ייחשב כמבושל לא די בכך שהוא יתבשל כמאכל בן דרוסאי אלא צריך שהוא יהיה מבושל כל צרכו. וכל עוד לא נתבשל כל צרכו, בישולו אסור.
לדעת הרא"ש[19] ועוד ראשונים[20] – ברגע שתבשיל מגיע לרמת בישול של כמאכל בן דרוסאי לא שייך בו בישול, ואין איסור לבשלו בשבת. וכתב הבאור הלכה[21] שקשה להקל במחלוקת זו הנוגעת בעניין דאורייתא.

תנאים במקור החום

במשנה מובאת מחלוקת בית שמאי ובית הלל האם מותר רק ליטול את התבשיל מהכירה[א] עליו הוא מתבשל, או שמותר גם "להחזיר" את התבשיל לכירה[22].

הלכה כבית הלל שמותר גם להחזיר את התבשיל לכירה, אולם בדומה למבואר בדיני השהייה מערב שבת, מותר להחזיר תבשיל לכירה רק אם הוסקה בקש וגבבא או אם נגרפה או נקטמה (להרחבה וביאור ראו דיני השהיה ובהערה[ב]), וזה אף חמור יותר מהשהייה בערב שבת - בהחזרת תבשיל בשבת תמיד צריך שהכירה תהיה גרופה/קטומה/קש וגבבא, ואפילו בדבר מבושל ש"מצטמק ורע לו"[ג]. הטעם לצורך בהיכר זה, לדעת רש"י משום הדמיון לפעולת בישול, ולדעת רבנו תם משום חשש חיתוי בגחלים.

במשנה[23] מבואר שפעולות "גריפה" או "קטימה" מועילות רק בכירה, ואינן מועילות בתנור או כופח[א], ואם כן אין דרך להחזיר תבשיל לתנור או כופח[24] (למעט כופח שהסק בקש וגבבא, כמבואר במשנה).

לתוך כירה: בגמרא[25] מבואר בשם רב שכל ההיתר להחזיר קדירה הוא רק באופן בו ההחזרה נעשית "על גבה" של הכירה, אבל אסור להחזיר את הקדרה "לתוך" הכירה[26]. ונחלקו הראשונים בהגדרת המושגים "על גבה" ו"לתוכה": לדעת רש"י[27] "תוך" הכירה זה רק אם הקדירה נוגעת בקרקעית הכירה. וגם אם הקדרה שקועה בחור שבגג הכירה וחלקה התחתון נמצא בתוך חלל הכירה, דינה כ"על גבי" הכירה, כל עוד לא נוגעת בקרקעית הכירה. אך לדעת הטור[28], בכל מקרה שחלק מהקדירה נמצא בתוך חלל הכירה, היא נחשבת למונחת בתוכה.

על גבי קדירה ריקה: אף שכיסוי הכירה אינו מועיל כדי להחשיבה כ"קטומה", כתב בהגהות מרדכי[29] שאם מניח קדירה ריקנית על פי הכירה ומעליה שם את התבשיל, הכירה כן נחשבת כקטומה. וכך פסק השולחן ערוך[30].

תנאים בפעולת ההחזרה

אף שמבואר במשנה שמותר להחזיר קדירה לכירה בשבת (לפי בית הלל, אם הוסקה בקש/גבבא או בגרופה/קטומה), בגמרא הובאו שתי תנאים נוספים להתיר זאת: רבי זריקא בשם רבי תדאי אומר שמותר דווקא כש"עודן בידו" אבל הניחן על גבי קרקע אסור, וחזקיה בשם אביי אומר שמותר דווקא כש"דעתו להחזיר", ויש שתי לישנות מה בדיוק אמר חזקיה בשם אביי: יש אומרים שהצריך את שתי התנאים, גם עודה בידו וגם דעתו להחזירה, אך יש אומרים שהצריך תנאי אחד - או עודה בידו או דעתו להחזירה.

להלכה נחלקו הדעות:

הגמרא מסתפקת האם נחשב ל"עודה בידו" במצב ביניים בו הקדרה אינה בידו אך לא הונחה על הקרקע, כגון שתלה את הקדרה במקל או הניחה על גבי מיטה. הספק לא נפשט ולהלכה נחלקו הדעות: הרמ"א פסק כשיטת הטור[40] ועוד ראשונים[42] להחמיר, אולם השולחן ערוך פסק להקל כשיטת הרמב"ם[43].

החזרה בערב שבת

בפשטות בערב שבת לא שייך איסור "חזרה", וכל הנידון בהיתר החזרת מאכל על מקור חום, הוא כמובן רק ביום שבת. אולם בגמרא אמר רב ששת שהחזרה מותרת כשמתקיימים תנאיה אפילו ביום השבת, ומשמע שגם החזרה לפני שבת אסורה, ונחלקו בזה הראשונים:

  • שיטת רש"י[44] והרמב"ם[45] שדיני החזרה הם רק בשבת ולפני שבת הכל מותר (בכפוף לדיני שהייה), ורב ששת חידש שלבית הלל "מחזירין אפילו בשבת" - היינו אפילו ביום השבת[ד].
  • הר"ן על פי הירושלמי[46] כתב שדיני החזרה הם רק כשנטל את הקדירה לפני שבת ובא להחזירה בשבת, אך אם הקדרה ניטלה מן הכירה בשבת מותר להחזירה בשבת גם ללא תנאי "עודה בידו" ו"דעתו להחזירה"[ה]
  • שיטת התוספות[47] והרא"ש[48] ועוד ראשונים[49] שגם החזרה שעשית בערב שבת בסמוך לחשיכה זקוקה לתנאי החזרה, גזירה שמא יעשו כך בשבת עצמה. בהגדרת "סמוך לחשיכה" כתבו תוספות ששיעורו שלא ניתן להרתיח עד חשיכה את אותה קדירה אם היתה קרה, ואף אם היא כעת חמה. הרא"ש מסייג שאם התבשיל שבקדרה אינו מבושל כל צרכו מותר להחזירו גם בסמוך לחשיכה, כי אין חשש שיתירו בישול גמור בשבת.

להלכה השולחן ערוך[50] פוסק כרש"י ורמב"ם, שדיני החזרה נאמרו כשנוטל ומחזיר בשבת. הרמ"א מביא שנהגו להקל כדעת הר"ן שאם הקדרה ניטלה בשבת אין צורך בתנאי ההחזרה, אך מסיים "וטוב להחמיר", ומביא גם את דעת התוספות והרא"ש שהחמירו שיש איסור גם בערב שבת סמוך לחשיכה, וכתב ש"המנהג להקל, אך טוב להחמיר במקום שאין צורך כל כך".

דין תבשיל שהוחזר בשבת

במקרה בו הוחזר תבשיל בשבת באיסור, אם החזרתו אסורה מדאורייתא משום מלאכת בישול, אם בושל במזיד אסור לעולם לאותו אדם שבישל או למי שבישלו בשבילו, ולאנשים אחרים התבשיל מותר במוצאי שבת. וכשעבר על איסור מדרבנן של "חזרה" או "הטמנה", כתב הבית יוסף[51] בשם המרדכי[52], שאסור, אלא אם כן התבשיל היה "מצטמק ורע לו" שאז אותו אדם לא נהנה כלל בהחזרת התבשיל.

על ידי גוי

אמירה לגוי בשבת נחשבת לשבות – איסור דרבנן, ולכן כל פעולות ההחזרה שנאסרו ליהודי בשבת, אסור גם לומר לגוי לעשות אותן[53].

בבאור הלכה[54] מיקל לצורך שבת לומר לגוי להחזיר דבר שאיסורו הוא רק מדרבנן (איסור "חזרה" ולא איסור "בישול"), כי זה "שבות דשבות" לצורך מצוה[55]. אולם, החזון איש[56] כתב, שאף במקרה כזה אין היתר להחזיר על ידי גוי, כי חכמים אסרו את ה"מצב" של ההחזרה, ולא את ה"מעשה", ואפילו אם קוף יחזיר הרי זה בכלל הגזירה שאסור.

עוד כתב הבאור הלכה[57] להקל גם בתבשיל לח מבושל שהצטנן לומר לגוי להניח את הקדירה סמוך לכירה, אם הוא זקוק לתבשיל זה לצורך השבת ואין לו עצה אחרת, (כדעת הברכי יוסף[58] שהתיר זאת).

ואם החזיר באיסור על ידי גוי: פסק הרמ"א[59], שבמקרה בו יהודי ציווה על גוי לחמם בשבת קדרה שהתקררה – אסור לאכול את התבשיל שנעשה בו איסור, אפילו אם תבשיל זה התקרר לאחר מכן, כי קנסוהו חכמים, עד מוצאי שבת "בכדי שיעשו"[60].

אולם, אם הגוי מעצמו חימם את התבשיל בשבת בלי ציווי היהודי, התבשיל מותר לאחר שהתקרר[61]. כמו כן אם הגוי חימם תבשיל שהיה כבר קצת חם, וראוי לאכילה, התבשיל מותר, אפילו אם חימם בציווי הישראל[62]. ואם אמר לגוי להניח תבשיל בסמוך לאש בשבת, התבשיל מותר[63].

החזרה למקום שבעתיד תידלק בו אש

כתב התרומת הדשן[64], וכן נפסק להלכה[65], שמותר לומר לשפחה גויה ליטול בשבת קדירה מתוך תנור ולהניחה על גבי תנור המיועד להסקה, ואחר כך תדליק השפחה את תנור ההסקה ועל ידי כך יתחמם התבשיל. אפילו אם התבשיל התקרר לאחר הוצאתו מהתנור.

טעם ההיתר, משום שעיקר כוונתה של השפחה בהבערת האש היא עבור חימום הבית. והתירו חכמים לצוות לגוי להבעיר אש בשבת לצורך חימום הבית, משום שכל בני האדם נחשבים כחולים כאשר הם נתונים במצב של קור, ואמירה לגוי הותרה לצורך חולה. וכיוון שכאשר מניחה הגויה את הקדרה על גבי התנור אין שם אש, ונמצא שבאותו הזמן אין בהנחת הקדרה שום איסור, והדלקת האש בתנור לאחר מכן נעשית בעיקר עבור ההסקה, אין בכך איסור[66].

אולם החזרה באופן כזה על ידי יהודי אסורה.

החזרת תבשיל לח על פלטה שתידלק על ידי שעון שבת:

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – השהיה (שבת)#דיני השהיה במקורות חום מודרניים

נחלקו הפוסקים[67] האם מותר להניח מערב שבת תבשיל על גבי פלטת שבת שתידלק בתוך השבת על ידי שעון שבת:

  • ובשמירת שבת כהלכתה[71] כתב, שאם התבשיל מבושל לגמרי – מותר להניחו על גבי הפלטה שתידלק בתוך השבת, אולם הפלטה צריכה להיות מכוסה.

ביאורים

  1. ^ 1.0 1.1 מתקן בישול דמוי ארגז שבגגו פתוחים שני פתחים המיועדים לשפיתת שתי קדרות במקביל. הבערת הכירה נעשית באופן בו ממלאים את חלל הכירה בחומרי בערה, ומניחים על החורים שבגגה את הקדרות. בתוך חלל הכירה נוצר חום שבוקע דרך הפתחים שבגג ומחמם את הקדרות. העובדה שלכירה יש שני פתחים בחלקה העליון, גורמת לה להפיק חום מועט יחסית למתקני בישול אחרים שהוזכרו במשנה, כגון כופח או תנור, משום שהחום אינו ממוקד למקום אחד אלא מתחלק ובוקע משני מקומות.
  2. ^ כמבואר בערך השהיה: במשנה (מסכת שבת, דף לו עמוד ב) מבואר שצריך בכירה שתהיה גרופה או קטומה, או שהוסקה בקש וגבבא (שאין גחלים שנשארים לאחר בעירתם), ומשמע שהמשנה מדברת בין בתבשיל שלא התבשל כלל, ובין שהתבשל כמאכל בן דרוסאי. . ונחלקו בגמרא ובראשונים האם המשנה כשיטת חכמים ומדברת ב"שהייה" מערב שבת, או שהמשנה כשיטת חנניה שבשהייה מערב שבת אין צורך בשום היכר את התבשיל התבשל כמאכל בן דרוסאי, והמשנה שאמרה שצריך היכר בכל שלב מדברת רק ב"החזרה" של התבשיל בשבת. ובכל מקרה, גם לשיטה הראשונה שהמשנה מדברת על שהייה מערב שבת וכחכמים מוסכם שכל שכן שצריך בהחזרה בשבת את התנאים המבוארים במשנה.
  3. ^ בדיני השהיה, ישנם תבשילים ברמות בישול שונות שמותר להשהותם על כירה שהוסקה בגפת ובעצים גם אם אינה גרופה או קטומה. אולם בדיני החזרה, אין כלל היתר להחזיר קדרה לכירה שאינה גרופה וקטומה, בכל רמת בישול בה נמצא התבשיל. וכתב הבית יוסף (ארבעה טורים, אורח חיים, סימן רנ"ג סעיף ב) בשם הר"ן, שאפילו תבשיל ברמת בישול של "מצטמק ורע לו", בו מוסכם על כלל הדעות שמותר להשהותו על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה, אסור להחזירו לכירה שאינה גרופה וקטומה.
  4. ^ את בית הלל במשנה ניתן היה לפרש שרק החזרה בליל השבת מותרת כי מסתמא הסיר על מנת להחזיר, כי יהיה צריך את התבשיל לצורך סעודת הבוקר
  5. ^ במשנה ברורה (סימן רנג ס"ק ס"ד וס"ה) מבאר שרק כאשר הקדירה ניטלה מערב שבת, נראית החזרתה בשבת כפעולה חדשה ולכן צריך עודה בידו ודעתו להחזירה, אך כשניטלה בשבת ומוחזרת בשבת הרי זו "חזרה" שאינה דומה לבישול גם בלי תנאי נוסף.

הערות שוליים

  1. ^ לדעת חלק מהראשונים ישנם אופנים בהם ההחזרה תהיה אסורה גם כשהיא נעשתה בסמוך לכניסת השבת.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף לו עמוד ב.
  3. ^ דף מ.
  4. ^ כך הוגדר חשש 'מיחזי כמבשל' במנוחת אהבה חלק ב' עמוד שמז.
  5. ^ ספר הישר (רבנו תם) סימן רלז.
  6. ^ אף שלרבנו תם איסורי ההחזרה זהים בטעמם לאיסורי ההשהיה, תנאי ההחזרה חמורים מהלכות השהיה כי בזמן שמחזיר יש יותר חשש שיחתה בגחלים כיון שהמאכל התקרר כשלא היה על האש.
  7. ^ פרק ג' סימן יא.
  8. ^ סמ"ק(סימן רפב עמוד רפח) והטור (ארבעה טורים, אורח חיים, סימן שי"חסעיף ד)
  9. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק ט', הלכה ג'
  10. ^ הרשב"א (מסכת שבת דף יח: ד"ה "צמר" ודף לט. ד"ה "גמרא") המגיד משנה (על המשנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק ט', הלכה ג', ובמשנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק כ"ב, הלכה ד') והר"ן (דף יט. ד"ה "תנו רבנן מביא".)
  11. ^ חלק ג' נתיב יב סט ע"ג.
  12. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רנג, סעיף ב , אורח חיים, סימן שיח, סעיף ד
  13. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שיח, סעיף טו
  14. ^ ראו ביאור הלכה, סימן שי"ח סעיף ד' ד"ה אפילו.
  15. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק ט', הלכה ג'
  16. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף יח עמוד ב
  17. ^ ארבעה טורים, אורח חיים, סימן שי"ח, ספר התרומה (סימן רלא), סמ"ג (לאוין סה), סמ"ק (סימן רפב), הגהות מימוניות (פרק ג' אות ח'), ריב"א ואור זרוע (חלק ב' סימן סב)
  18. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שיח, סעיף ד
  19. ^ פרק ג' סימן יא.
  20. ^ רמב"ן (דף לח: ד"ה "אלא לאו"), הרשב"א (דף לט. ד"ה גמרא כל הבא), הר"ן (דף יז: ד"ה "לא") והמאירי(דף לח: ד"ה "כבר ביארנו שכל").
  21. ^ ביאור הלכה, סימן רנ"ג סעיף ב' ד"ה "ודווקא שהתבשיל".
  22. ^ "כירה שהסיקוה בקש ובגבבא נותנים עליה תבשיל. בגפת ובעצים לא יתן עד שיגרוף או עד שיתן את האפר. בית שמאי אומרים, נוטלים אבל לא מחזירים. ובית הלל אומרים אף מחזירים.".
  23. ^ דף לח:
  24. ^ רמב"ם ( הלכות שבת, פרק ג', הלכה י') רמב"ן רשב"א הר"ן (דף יז:), וכך פסק בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן רנג, סעיף ב .
  25. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף לז עמוד א
  26. ^ משנה ברורה, סימן רנ"ג, סעיף קטן נ"ח בשם הרשב"א והר"ן כתב, שהטעם בגללו נאסרה ההחזרה לתוך הכירה הוא משום שבמקום זה רגילים לבשל כל השבוע, והכנסת הקדרה לשם נראית כפעולה של בישול. והוסיף המשנה ברורה וכתב, שבכירות שאין להן תוך וגב אלא הן עשויות יחידה אחת, מותר להחזיר אליהן את הקדרה אף על פי שהן מונחות על קרקעיתה. משום שכל האיסור הוא רק במקום בו יש אפשרות להניח על גג הכירה ואותו אדם בוחר למרות זאת להניח בתוך הכירה ובכך יש דמיון לבישול. אולם במקום בו יש רק דרך אחת להניח את הקדרה, לא נאמרה הגבלה זו.
  27. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף לז עמוד א
  28. ^ ארבעה טורים, אורח חיים, סימן רנ"ג סעיף ב'.
  29. ^ דף פ.
  30. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רנג, סעיף ג
  31. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רנג, סעיף ב
  32. ^ סימן ב'.
  33. ^ הר"ן, ר"י (חלק ג' ני"ב סט) והמגיד משנה ( הלכות שבת, פרק ג', הלכה י') בשם הגאונים.
  34. ^ הר"ן כתב שפסקו לחומרא אף שזה שתי לישנות בגמרא וספיקא דרבנן לקולא, מפני שהם דברים הקרובים לבוא לידי איסור תורה.
  35. ^ פרק ג' אות ד'.
  36. ^ סימן רלא.
  37. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רנג, סעיף ב
  38. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק ג', הלכה י'
  39. ^ בית יוסף: כי פסק כרבי תדאי, ולא כחזקיה ואביי.
  40. ^ ארבעה טורים, אורח חיים, סימן רנ"גסעיף ב'.
  41. ^ חלק ג' ני"ב סט.
  42. ^ הר"ן ור"י[41]
  43. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק ג', הלכה י'
  44. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף לח עמוד א
  45. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק ג', הלכה י'
  46. ^ פרק ג' סוף הלכה א'.
  47. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף לו עמוד ב ד"ה ובית הלל.
  48. ^ סימן ב'.
  49. ^ ארבעה טורים, אורח חיים, סימן רנ"ג סעיף ב', המרדכי (הגהות פרק ג') וסמ"ג(לא תעשה ס"ה, יג ע"ג).
  50. ^ אורח חיים, סימן רנג, סעיף ב ומשנה ברורה, סימן רנ"ג, סעיף קטן נ"ג
  51. ^ ארבעה טורים, אורח חיים, סימן רנ"ג סעיף ב'.
  52. ^ ע"ט ע"ד.
  53. ^ רמ"א (אורח חיים, סימן רנג, סעיף ה ), וכך מובא בשו"ת הרשב"א, (מהדורת אוריתא תשובות למסכת שבת קכב.)
  54. ^ ביאור הלכה, סימן רנ"ג
  55. ^ דהיינו, איסור הבישול של דבר יבש הוא איסור שבות – איסור מדרבנן, וגם האמירה לגוי היא איסור שבות, והדבר מותר לצורך מצוה.
  56. ^ סימן לז ס"ק כא ד"ה ונראה
  57. ^ ביאור הלכה, סימן רנ"ג
  58. ^ שיורי ברכה סימן שיח ס"ק א'.
  59. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רנג, סעיף ה
  60. ^ משנה ברורה, סימן רנ"ג, סעיף קטן צ"ו
  61. ^ משנה ברורה
  62. ^ רמ"א שם, משנה ברורה, סימן רנ"ג, סעיף קטן צ"ז
  63. ^ משנה ברורה, סימן רנ"ג, סעיף קטן צ"ה
  64. ^ סימן ס"ו.
  65. ^ רמ"א שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רנג, סעיף ה
  66. ^ ולמרות שמצב זה מוגדר כמצב של פסיק רישיה, שהרי לא ייתכן שלא תתחמם הקדרה, איסור אמירה לגוי לא נאסר במקום בו הגוי אינו מתכוון לפעולה זו, אפילו במצב של פסיק רישיה.
  67. ^ מקורות אלו קובצו בספר 'שירת הים', הלכות שבת, עמוד 45
  68. ^ אגרות משה חלק ד' סימן ס'.
  69. ^ מלבד הדברים שבהם הקלו לעשותם על ידי שעון שבת.
  70. ^ ילקוט יוסף חלק א' עמוד ק"ו, חלק ג' עמוד רלה.
  71. ^ פרק א', כו

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.