גרף של רעי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

גרף של רעי הוא מונח תלמודי המתאר כלי מאוס, בדומה לסיר לילה, בתלמוד ובהלכה הוזכר בהקשר להלכות שונות כמו אמירת דברי תורה בחדר שבו נמצא הכלי, וטלטולו בשבת.

הלכות שבת (מוקצה)

בהלכות מוקצה, התירו חז"ל לטלטל בשבת, אפילו בידו, דבר מוקצה מאוס כאשר הוא מונח במקום שבני אדם מצויים שם, ומעורר דחייה וגועל[1]. מקור הדין הוא בתלמוד : "אמר שמואל גרף של רעי ועביט של מימי רגלים מותר להוציאן לאשפה" (תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף לו עמוד ב).

טעם ההיתר לטלטל גרף של רעי הוא משום כבוד הבריות[2]. מסיבה זו כתב בספר ערוך השולחן[3], שאם אפשר לטלטל את הדברים המאוסים על ידי גוי או קטן יש לעשות זאת, וכן צידד רבי משה פיינשטיין. אמנם דעת רבי שלמה זלמן אוירבך שהיתר גרף של רעי הוא היתר גמור, ולכן מותר לטלטל כדרכו ואין צריך להמנע או לבקש מגוי או קטן.

פרטי הדין

גרף של רעי לכתחילה

אף שהותר לטלטל גרף של רעי, מכל מקום לא הותר לכתחילה לגרום לעשיית דבר מאוס על מנת שיהיה מותר לטלטלו אחר כך מחמת כן. אמנם אם עבר ועשה גרף של רעי (בדיעבד), מותר לו לטלטלו ככל גרף של רעי[4].

כשאפשר בהיתר

יש מי[5] שכתב שאם אפשר לטלטל את הגרף על ידי גוי או באופן המותר כגון על ידי טלטול מן הצד לא הותר לטלטלו בהיתר של 'גרף של רעי', אך לדעת אחרונים אחרים יכול תמיד לטלטל משום גרף של רעי.[6]

טאטוא הבית בשבת

בעיר שבה הבתים מרוצפים, מותר לטאטא את הבית[7] וכן נהגו העולם לטאטא את הבית. הראשונים[8] דנים כיצד ניתן לטאטא את אבק עפר הבית, והלא האבק הוא מוקצה מחמת גופו? הראשונים מיישבים את התמיהה בשני אופנים, האחד - שהאבק נחשב כגרף של רעי, שהתירו להוציא מהבית דבר מאוס למרות שהוא מוקצה מחמת גופו. השני - התירו טלטול מן הצד משום כבוד שבת. החזון איש כתב ליישב בדרך שלישית - שהעפר והמוקצה על הארץ בטלים כמו שהפסולת בטלה בתוך האוכל כאשר הוא מרובה על הפסולת, כלומר: אין לאבק חשיבות עצמית, הוא טפל ונספח לארץ, ולכן אין טלטולו נחשב לטלטול מוקצה[9].

קריאת שמע ודברים שבקדושה בסביבתו

גרף של רעי יש להרחיק ממנו כשם שמרחיקים מצואה לשם אמירת דברים שבקדושה, ולכן אסור לקרוא קריאת שמע או לומר דברים שבקדושה כאשר כלי כזה נמצא בסביבתו ברדיוס של ארבע אמות (כ- 2 מטרים), ואם זה נמצא לפניו, צריך להסתובב או להתרחק ברמה שהוא לא יוכל לראות את זה, ואף אם ראייתו אינה תקינה או שהמקום חשוך, מודדים זאת ביום ובאדם בריא שעיניו פקוחות. לעניין זה, גרף של רעי הוא רק כלי המיועד לצואה (גרף) או לשתן (עביט) או לאשפה שריחה רע בלבד, מכלי זה יש להרחיק אף אם הוא ריק ואינו פולט ריח רע. כלי המיועד לדברים נוספים, כגון איחסון מי שופכין, אינו מוגדר כגרף בשעה שאינו מכיל צואה, ואינו פולט ריח רע[10]. יוצא מהכלל הוא גרף העשוי ממתכות או מזכוכית[11], שאם הוא נקי אין צורך להרחיק ממנו.[12].

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ השגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:שולחן ערוך) אין חלק שח.שולחן ערוך, שח, סימן לד כתב: כל דבר מטונף, כגון: רעי וקיא וצואה, בין של אדם בין של תרנגולים וכיוצא בהם". ומשמע מדבריו דווקא דבר המעוררים גועל ומיאוס גדול, מותר לטלטלו כדין גרף של רעי. ובדבר הגורם אי נעימות רבה בהימצאו במקום ישיבתו של האדם מותר לטלטלו כדין גרף של רעי כך כתבו כמה מאחרוני זמנינו, רבי שלמה זלמן אוירבך בספר שולחן שלמה (סימן שח אות סח, וכן הובא דעתו בספר טלטולי שבת עמ' יד) וכך דעת רבי משה פיינשטיין (שם עמוד י')
  2. ^ ביסוד ההיתר גרף של רעי – רש"י, מסכת ביצה, דף לו עמוד ב, ד"ה נותן בו מים הטעם "דשרי ליה משום כבודו", וכ"ה בר"ן שם (כא: מדהרי"ף ד"ה נותן מים) ועי' לבוש (שח סעי' לה) שפירש דמה "שמותר להוציא גרף של רעי היינו מפני כבוד של הבריות", וראה לשון הרמב"ם (פכ"ו משבת הי"ג) ועיין חזו"א סימן מח ס"ק י' שהאריך בזה, ובמ"ב שם (ס"ק קלו) מה שהביא מהלבוש הנ"ל.
  3. ^ ערוך השולחן אורח חיים סימן שח סעיף ס.
  4. ^ שולחן ערוך סימן שח סעיף לו
  5. ^ אגרות משה חלק ה כא ט, וכ"כ בערוך השולחן אורח חיים סימן שח ס
  6. ^ תהילה לדוד שח מ וכן דעת רבי שלמה זלמן אוירבך וספר חוט שני ח"ג פרק ס"ה
  7. ^ ואין חשש שישווה גומות בעפר הבית, ויעבור על איסור מלאכת בונה.
  8. ^ הרמב"ן (שבת מלחמות מח: בדפי הרי"ף) הרשב"א (עבודת הקודש בית מועד ש"ג ה"ה) הר"ן (דף לו. מדפי הרי"ף) במגיד משנה פכ"א מהל' שבת ה"ג
  9. ^ הלכות שבת סימן מז' סעיף כ"א.
  10. ^ מגן אברהם
  11. ^ לרוב הפוסקים. הט"ז סובר שכלי זכוכית מקבלים דין גרף של רעי
  12. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן פז, סעיף א .

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.