מלאכת דש

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איכר מכה אלומות על מנת להפריד את גרעיני התבואה מהפסולת
חקלאי דש בעזרת סוס

מְלֶאכֶת הַדָּשׁ היא אחת מל"ט מלאכות האסורות בשבת, שמהותה פירוק תבואה מקליפתה. הדרך המסורתית להפרדת גרגרי הדגן, החיטים והשעורים, מקליפתם (דישה), הייתה בשטיחת אלומות התבואה על האדמה, והעברת בהמת משא הרתומה למורג על שכבות התבואה, ובכך גרמו להפרדת המוץ מגרגרי הדגן, החיטים או השעורים[1]. מלאכת מפרק היא תולדה של מלאכת דש. דוגמה למלאכות שאסורות משום מפרק: חובל כאשר הוא צריך לדם, משום פירוק הדם מהרקמה[2], חולב משום החלב פירוק מהדד, וסחיטת פירות משום פירוק המיץ מהפרי.

דברים האסורים משום מלאכת דש

פירוק קליפת קטניות יבשים[3] אסורה משום מלאכת דש. יש אומרים שאסורה אף בשינוי.

פיצוח אגוזים בשבת לצורך אכילתם מיידית, מותר. למרות שלכאורה פיצוח האגוזים הוא דישה, שהרי הוא מפרק את האוכל מתוך הקליפה, מ"מ אין בזה איסור ‘דש’. מפני שמלאכת ‘דש’ היא מלאכה שעיקרה נעשית בשדה, ולא לקראת האכילה, כדוגמת הוצאת גרגירי התבואה מן השיבולים לקראת מכירתם או הבאתם לטחינה. וכן הוצאת שעועית או אפונים מתוך תרמיליהן לקראת שיווקם לרבים. לכן, אגוזים, שהם פרי שאין רגילים להוציאו מקליפתו בגמר תהליך איסופו, אלא בשעת אכילתו, אין בו מלאכת ‘דש’. מסיבה זו, אגוזים שרגילים לפצחם לקראת האוכל, אין בפיצוחם איסור ‘דש’. כמו כן, מותר לקלף בוטנים מקליפתם העבה ומקליפתם האדומה הדקה, על מנת לאוכלם באופן מיידי. שקדים גדלים עם שתי קליפות, החיצונית ירוקה, והפנימית קשה. רגילים למכור את השקדים כשהקליפה הקשה עדיין עליהן, אך לאחר שהסירו מהם את הקליפה הירוקה. מסיבה זו, אם השקדים מקולפים מקליפתם הירוקה לפני השבת, מותר לקלף בשבת שקדים מקליפתם הקשה כדי לאוכלם, סמוך לאכילתם. אבל אם השקדים נותרו גם עם קליפתם הירוקה, אסור להסירה מפני איסור ‘דש’[4] יש שכתבו שמותר לקלף שקד אחד ולאוכלו, ואח”כ לקלף שקד נוסף ולאוכלו, שהואיל והוא מקלף בכל פעם שקד אחד בלבד ואוכלו, אין קילופם כדרך מלאכת ‘דש’ אלא כדרך אכילה (כלכלת שבת)[5].

איסור סחיטה - מתולדות דש

סחיטת לימונים היא דוגמה למחלוקת בנוגע לתולדות מלאכת דש. הלימון נסחט לרוב לשם אוכל ולכן כביכול יש בסיס להקל בו, אך מכיוון שכיום מקובל לסחוט פירות רבים למשקה, יש הסבורים שראוי להימנע מכך לחלוטין.

סחיטת זיתים וענבים, נחשבת לתולדה של מלאכת דש, מכיוון שהיא דומה למלאכה זו, שהיא - פירוק התבואה שהיא אוכל מהפסולת שהיא השבולת, ומהותה - פירוק שני דברים חלוקים זה מזה ומדובקים זה בזה, האחד מתוך חבירו המכסה עליו.

זיתים וענבים

החילוק בין זיתים וענבים לשאר פירות הוא, מפני שבעבר שרק שמן ויין היו המשקים הנעשים מפירות, ולכן רק להם יש שם משקה, אבל מיץ של שאר פירות לא היה נחשב כמשקה, ולכן ייצור משקה כזה היא כהפרדת אוכל מאוכל.

סחיטת תותים ורימונים

למרות זאת אסרו חז"ל לסחוט גם פירות נוספים, כתותים ורימונים, מכיוון שיש אנשים שיש להם פירות כאלו בשפע ולכן הם סוחטים אותם[6], ומכיוון שגם שאר האנשים היו עושים כן לולי המחיר היקר של הפירות, לא שייך לומר בטלה דעתו אצל כל אדם[7], מכיוון שדעתם של שאר האנשים אינם מתנגדת לכך[8].

פירות שאין דרך לסוחטן

למרות זאת, שאר הפירות שאין הדרך כלל לסחוט אותם לשם משקה לצמאון[9] מותר לסחוט, אך במקום שדרכם של רוב בני המקום לעשות כך, אסור לסחוט אותם מדרבנן.

אך יש האוסרים לסחוט גם בכל הפירות מדרבנן, ולכתחילה יש להחמיר כדבריהם. כך למשל, תלויה דין סחיטת לימון בין שתי הדעות, לפי הדעה הראשונה היא מותרת[10] מכיוון שהלימון נסחט לרוב לשם אוכל, לגם כשהוא נסחט לשם משקה הוא לא משמש כמשקה לבדו אלא כטעם למשקה אחר, ולפי הדעה השנייה היא אסורה. עם זאת, יש הסבורים שבזמנינו היא אסורה, ויש בזה חשש דאורייתא ויש המקילים[11].

כיום שיש פירות רבים המשמשים בקביעות לסחיטה כמו תפוחים[12] ותפוזים, יש הסבורים שאיסור גמור לסחוט את הפירות לשם משקה גם לא בשינוי.

היתרים

סחיטת פירות לתוך אוכל, הוא דבר המותר[13], מכיוון שהמשקה נסחט לתוך אוכל ונהפך לחלק ממנו הרי זה כמפריד אוכל מאוכל. גם אם סוחט את הפירות כדי לתקן את הפירות ולא לשם משקה, מותר לסחוט.

סחיטה שאינה לצורך המשקה הנסחט, כגון ירקות ודגים כבושים שרוצה לסחטם כדי להפיג את החומץ או את המליחות, מותר.

שלא בגידולי קרקע

במסכת שבת חלוקים רבי יהודה וחכמים בדין הפוצע חילזון כדי שיצא דמו לצבוע ממנו תכלת. רבי יהודה סבור שעובר בכך על מלאכת דש, שכן פציעת בעל חיים הגורמת לחלק מדמו שיצא ממנו, היא תולדה של מלאכת דש הגורמת לגרגרי הדגן להיפרד מהמוץ. לעומתו חכמים טוענים ש"אין דישה אלא בגידולי קרקע". הרמב"ם פוסק כרבי יהודה, שפציעת בעל חיים היא תולדה של איסור דש[14], ומאידך, באותו סעיף עצמו הוא פוסק כחכמים, שאין מלאכת דש אלא בגידולי קרקע. מפרשי הרמב"ם מתייגעים לפרש את הסתירה שבדבריו[15]. לדעת רבי אברהם בן הרמב"ם החילוק הוא בין האב, מלאכת דש, בו "אין דישה אלא בגידולי קרקע", לבין תולדתו, המפרק, שישנה גם שלא בגידולי קרקע. ולדעת המגיד משנה החילוק הוא בין חילזון שנחשב לעניין זה שלא כגידולי קרקע, לבין בהמה, שנחשבת לעניין זה כגידולי קרקע.

סחיטת בגדים

בסחיטת בגדים ישנם מקרים בהם נחשב הדבר למלאכת דש[16], וישנם מקרים בהם נחשב הדבר לאיסור כיבוס[17].

מפרק, איסור חליבה בשבת

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מפרק


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חליבה בשבת

לפי רש"י, איסור מפרק גם הוא תולדה של מלאכת דש, שהדש, גם הוא מפרק את שיבולי התבואה מקניהם, ולכן אסור לחלוב בשבת משום שהוא מפרק משקה מאוכל, והחזון איש אסר גם לסחוט תוך אוכל.

איסורי דרבנן

ריסוק קרח והמסתו

חכמים אסרו לרסק קרח לחתיכות קטנות כדי שיזובו ממנו המים שנמסו, גזירה שמא יסחט פירות העומדין למשקין, וגם משום שזה דומה למלאכה, שבורא את המים הללו, כלומר שמייצר מים שלא היו מצויים לפני כן (נולד). אבל מותר לשקע את חתיכות הקרח בתוך כוס של מים או יין.

אולם אם אינו חפץ במים אלא רוצה לשבר את הקרח לצורך אחר כגון להגיע למים שיש תחתיו, אין איסור.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. לאחר שהשיבלים הופרדו מקני החיטים, היו זורקים את התבואה כלפי מעלה, ואז נפלו השיבלים - הכבדים יותר - כלפי מטה, והופרדו מקניהם. פעולה זו היא מלאכת זורה.
  2. כך הדבר לפי דעת הרמב"ם הלכות שבת ח, ז
  3. שולחן ערוך הרב בפסקי הסדור.
  4. רמ”א שיט, ו, מ”ב כד.
  5. ראה בספר 'פניני הלכה' פרק יא, אות יח.
  6. ראו תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קמג עמוד ב.
  7. ראו תוספות לתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף צב עמוד ב דיבור המתחיל ואת"ל.
  8. שולחן ערוך הרב סימן ש"כ.
  9. משקה הנסחט לרפואה אינו נקרא בשם משקה.
  10. שולחן ערוך סימן ש"כ.
  11. רבי חיים נאה ב"מסגרת השולחן"[דרושה הבהרה] ועוד.
  12. משנה ברורה.
  13. תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קמד עמוד ב, לפי פירוש הרי"ף ש"סוחט לקדרה" הוא לתוך אוכל.
  14. משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק ח', הלכה ז'.
  15. ראו כסף משנה שם, ופרשנים נוספים.
  16. ראו תוספות לתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קיא עמוד ב.
  17. ראו משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק ט', הלכה י"א.

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0