נחום איש גמזו
שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות רבנית
פרמטרים [ שנות הפעילות, בית מדרש ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |
| מצבת הקבר המיוחסת לרבי נחום איש גם זו, בצפת | |
| מקום קבורה | יש אומרים צפת[1] |
|---|---|
| תלמידיו | רבי עקיבא |
נחום איש גם זו היה תנא מהדור השני של התנאים; השערות שונות קושרות אותו לתנא נחום המדי. חז"ל בגמרא[2] פירשו את הכינוי "איש גם זו" על שם מנהגו לומר על כל דבר "גם זו לטובה". קישור מדרשי זה בשמו קישר את דמותו מיידית לתפיסה ההגותית שכל דבר המתרחש מאת ה' התרחש לטובה, וכן התקשר לדיון בשאלות "צדיק ורע לו" ו"ביטחון בה'". מנגד, חלק מהחוקרים[3] רואים בכינויו "איש גמזו" כמעיד על עיר מוצאו - העיר גמזו, הנזכרת כבר בתנ"ך, ואשר שמה השתמר בשם "תל ג'מזו" עד ימינו.
תורת הגמול
באגדה נעשה קישור ברור בין נחום איש גם זו לשאלת ההשגחה הפרטית, ולעניין השכר ועונש, אשר מבטא את היחס בין הקל לברואיו (המודגש בי"ג עיקרים לרמב"ם). כך חייו של נחום איש גם זו, מתוארים בצורה הבאה (תענית כא ע"א):
לעומת תיאור קשה זה, מתייחס התלמוד אף לכך שנחום איש גם זו היה צדיק גמור (מה שמעלה את השאלה הידועה של "צדיק ורע לו"):
פעם אחת [הייתה מטתו מונחת בבית רעוע] בקשו תלמידיו לפנות מטתו ואחר-כך לפנות את הכלים. אמר להם: 'בניי, פנו את הכלים ואחר-כך פנו את מטתי, שמובטח לכם שכל זמן שאני בבית אין הבית נופל'. פינו את הכלים ואחר כך פינו את מטתו ונפל הבית. אמרו לו תלמידיו: 'רבי, וכי מאחר שצדיק גמור אתה למה עלתה לך כך'?
תשובתו של נחום איש גם זו עונה על שאלת "צדיק ורע לו" בצורה אופיינית לחז"ל:
אמר להם: 'בניי, אני גרמתי לעצמי. שפעם אחת הייתי מהלך בדרך לבית חמי והיה עמי משוי שלושה חמורים, אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים. בא עני אחד ועמד לי בדרך ואמר לי: 'רבי פרנסני'. אמרתי לו: 'המתן עד שאפרוק מן החמור'. לא הספקתי לפרוק מן החמור עד שיצתה נשמתו. הלכתי ונפלתי על פניו ואמרתי 'עיני שלא חסו על עיניך יסומו, ידיי שלא חסו על ידיך יתגדמו, רגליי שלא חסו על רגליך יתקטעו', ולא נתקררה דעתי עד שאמרתי 'כל גופי יהא מלא שחין' '. אמרו לו: 'אוי לנו שראינוך בכך!'. אמר להם: 'אוי לי אם לא ראיתוני בכך'.
מתשובתו זו עולה תפיסה (הנמצאת גם במקומות נוספים אצל חז"ל) המאמינה שהרעות המגיעות לצדיקים מקורן בחטאים שחטאו, אף אם היו זעירים לכאורה. זאת, ככל הנראה בשילוב עם התפיסה ש"הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה".
שמו
מספר חוקרים (כגון שמואל ספראי) מזהים את נחום איש גם זו כ"נחום המדי", המופיע בספרות התנאים כמה פעמים. לדוגמה בתוספתא (עבודה זרה, פרק א הלכה א): ”נחום המדי אומר יום אחד בגלויות לפני אידיהן, אסור.” נחום המדי מופיע בארבעה מקומות בתוספתא (נזיר ג,י; בבא בתרא ט,א; שבועות א,ד) ובשלושה מקומות במשנה (בבא בתרא ה,ב; נזיר ה,ד; שבת כ,ב). בספרות האמוראים ניתן למצוא תוספות נוספות, כגון אזכורו בתלמוד ירושלמי (כתובות דף סח ע"א, פרק יג הלכה א) ובתלמוד הבבלי (עבודה זרה ז ע"ב).
מקור השם "גם זו"
בתלמוד הבבלי (מסכת תענית כא ע"א) מבואר מדוע נקרא שמו "נחום איש גם זו":
ואמאי קרו ליה נחום איש גם זו? דכל מילתא דהוה סלקא ליה אמר 'גם זו לטובה'.
כדוגמה לאירוע שכזה שעליו אמר "גם זו לטובה" מובא המקרה הבא (בתרגום מארמית):
פעם אחת רצו לשלוח דורון לבית הקיסר. אמרו: 'מי ילך? נחום איש גם זו, שמלומד הוא בנסים'. שלחו בידו סל מלא באבנים טובות ומרגליות. הלך וישב במלון אחד. בלילה קמו אנשים מהדירה ולקחו את תוכן הסל ומילאו אותו בעפר. כאשר הגיע לשם פתח את הסל וראה שהוא מלא עפר. עמד המלך להרוג את כולם ואמר: 'היהודים צוחקים עלי'. אמר (נחום): גם זו לטובה. בא אליהו ונדמה כאחד מהם. אמר לו: 'אולי הוא עפר מעפרו של אברהם אביהם, שכאשר זורקים אותו על האויבים הוא הופך לחצים, כמו שכתוב (ישעיהו מא): יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו?'. הייתה מדינה אחת שלא הצליחו לכבוש. ניסו את העפר וכבשו אותה. עלו לבית הגנזים ומילאו את הסל שלו אבנים טובות ומרגליות ושלחו אותו בכבוד רב. כשהגיע לאותו מלון אמרו לו: 'מה עשית שנתנו לך כזה כבוד?' אמר להם: 'מה שלקחתי מכאן הבאתי לשם'. הרסו את הבית והביאו את עפרו לקיסר. אמרו לו: 'העפר שהביאו לכאן, משלנו הוא'. בדקו אותו ולא מצאו בו דבר, והרגו את אותם האנשים.
לעומת זאת, כבר רבנו חננאל בפירושו על הגמרא שם, וכן תלמידו רבי נתן מרומי בספר הערוך (בערך 'גמזו') כתבו שנקרא בשם זה על שם עיר מגוריו - "גמזו". מקום זה נזכר גם בתנ"ך, בספר דברי הימים ב': ”וּפְלִשְׁתִּים פָּשְׁטוּ בְּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וְהַנֶּגֶב לִיהוּדָה וַיִּלְכְּדוּ אֶת בֵּית שֶׁמֶשׁ וְאֶת אַיָּלוֹן וְאֶת הַגְּדֵרוֹת וְאֶת שׂוֹכוֹ וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת תִּמְנָה וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת גִּמְזוֹ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם” (כ"ח, יח),[4] ושמו השתמר עד ימינו בשם "תל ג'מזו".
דרכו בהלכה
ממגוון המקומות בהם מופיע נחום איש גם זו, ניתן לצייר את דרכו בהלכה. אולם לצורך ברור תפיסותיו מרכזית ביותר היא הידיעה שדרכו של רבי עקיבא נלמדה במישרים מנחום איש גם זו, והוא היה רבו במדרש ההלכה; כך מובא בתוספתא (שבועות א,ד):
רבי עקיבא אומר להביא את הנגע שאין טומאה יורדת להן אלא בדבר, שרבי עקיבא לא היה דורש כלל ופרט והיה דורש רבויין ומעוטין שכך למד מנחום איש גם זו...
זיהוי נוסף
יש המזהים את נחום איש גם זו עם נחמיה העמסוני, לפי זיהוי זה קדם נחמיה העמסוני לר' עקיבא, ור' עקיבא קיבל ממנו את שיטתו.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הרב אהרן הימן, "נחום איש גמזו", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג', עמודים 921-921, באתר היברובוקס
- נחום איש גמזו, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- נחום איש גם זו והמצורע של הישיבה - ח"א באתר "דעת"
- נחום איש גמזו באתר אהלי צדיקים
- סיפורו של נחום איש גמזו, שהיה אומר תמיד "גם זו לטובה" - וידאו באתר חב"ד ע"י שמואל רסקין
- נחום איש גם זו באתר ספריא
הערות שוליים
- ^ ב-2008 ישראל מאיר גבאי יו"ר אגודת "אוהלי צדיקים" וחוקרים נוספים הוכיחו שיש לומר שאין זה קברו המדויק של נחום, (ספר "מקומות קדושים וקברי צדיקים בגליל" חלק ב', עיר: צפת)
- ^ מסכת תענית, דף כ"א עמוד א'; מסכת סנהדרין, דף ק"ח עמוד ב'.
- ^ בדעה זו כבר נקטו רבינו חננאל ובעל הערוך
- ^ ערוך ערך גמזו
