בני הנביאים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בני הנביאים הוא שמה של קבוצה בעם ישראל המוזכרת במספר מקומות בתנ"ך, אשר שימשה כחברה נפרדת לאותם הרוצים לזכות בנבואה. קבוצות דומות מוזכרות גם בשמות להקת נביאים וחבל נביאים.

מאפיינים

קבוצה זה הייתה מתלמדת בדרכי הנבואה וחכמתה, מתוך שאיפתם של חבריה לזכות בנבואה. כמו כן, תיאורו של הנביא כאדם המופרש מכל עסק בהבלי הזמן, ורק הוגה באל ובהשגת חכמות כלליות ומטאפיזיות, חייב יצירת חברה נפרדת המאפשרת לאדם להתנתק מההמון, ולשהות יחד עם החפצים בשאיפה רוחנית זו[דרוש מקור].

הרמב"ם מתאר את בני הנביאים:

אלו שהם מבקשים להתנבא, הם הנקראים בני הנביאים[1]. ואף על פי שמכוונין דעתן אפשר שתשרה שכינה עליהן, ואפשר שלא תשרה[2].

משנה תורה, הלכות יסודי התורה פרק ז'

מן הטכניקות המתוארות בנוגע לדרכם של בני הנביאים לזכות בנבואה ניתן לציין את השימוש בכלי נגינה: "ולפניהם נבל ותֹף וחליל"[3], והסרת הבגדים: "ויפשט גם הוא בגדיו ויתנבא"[4].

מקומות מושבם

על פי המתואר בספר שמואל, קבוצות של נביאים התגוררו בגבעת האלקים, ובאזור מגוריו של שמואל עצמו - בניות ברמה.

בימי אלישע הנביא, מוזכרות קבוצות בני נביאים שישבו ביריחו ובבית אל[5], בגלגל[6], ועל גדות הירדן[7].

ראו גם

קישורים חיצוניים


הערות שוליים

Scroll 2 (PSF).png ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0