צפניה בן כושי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לוגו המכלול לאתר.png בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע המצוי בערך זה כתוב מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

צְפַנְיָה בֶּן-כּוּשִׁי נביא שניבא בזמן המלך יאשיהו מלך יהודה. נביא שפנה לגולים בכתב ובעל פה. ספר צפניה קרוי על שמו ומספר על נבואותיו. צפניה הוא הנביא היחידי במקרא שייחוסו נזכר ארבעה דורות לפניו. צפניה מנבא את אחת מנבואות הזעם והתוכחה, ממהנוקשות אשר מופיעות בתנ"ך.[1]

שמו ומוצאו

השם צפניה הוא שם תאופורי מהשורש צ-פ-ן שמשמעותו שמר בתוספת מרכיב שם האלוקים. השם צפניהו נמצא על גבי חותם מתקופת מלכי יהודה ובמכתבי יב.[3]

יש הסוברים כי השם "כּוּשִׁי" בא בגלל צבע עורו ואין קשר לארץ המוצא כוש, זאת מפני ששמות אבותיו הנזכרים בפתיחה הם שמות תיאופוריים עבריים.[4]

יש הסוברים כי סב-סבו של צפניה הוא חזקיהו מלך יהודה. הרד"ק אינו בטוח בזיהוי אך לשיטתו רשימת היחס נותנת חשיבות לייחוסו החשוב של צפניה: "יש אומרים כי חזקיה זה חזקיה מלך יהודה ואפשר אלא שאין בזה ראיה אבל באמת גדולים היו אבותיו לפיכך נזכרו...ונבואתו היתה קודם ששבו יאשיהו ויהודה מרעתם"[5]

יש הטוענים שצפניה ניבא לפני הרפורמה שביצע יאשיהו. מנגד יש הסבורים שניבא אחרי התיקונים שביצע יאשיהו. לפי המסופר על החברה ביהודה באותם ימים בספר, ייתכן שצפניה ניבא לפני הרפורמה, שהתבצעה בשנה השמונה עשרה למלכותו של יאשיהו. חטאי אנשי יהודה שבהם מאשים אותם צפניה, כלומר: עבודת האלילים, הייתה קיימת עוד בזמנו של מנשה מלך יהודה ונמשכה גם בתקופת אמון מלך יהודה. מעבר לכך צפניה מנבא על חורבן העיר הקרב ובא. ישנם הטוענים שנבואותיו וזמן פעולתו מאוחרים יותר, בזמן מלכות יהויקים. זאת ועוד גם ביטויים המופיעים בספר כמו "שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל" (ספר צפניה, פרק ג', פסוק י"ג) מעידים על מצבו של העם ביהודה בזמן החורבן.[6]

קבר צפניה

קבר צפניה מזוהה בדרום הר הלבנון, מקודש גם למוסלמים (א-נבי צאפי) והיווה במשך שנים אתר עלייה לרגל ליהודים ומוסלמים.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. ספר צפניה, פרק א', פסוקים ב'-ג' נבואה זו נאמרת לעם ואלה שכבר גלו.
  2. זאב וייסמן, עולם התנ"ך: תרי עשר ב', תל אביב, דוידזון עתי, 1996, עמ' 122.
  3. [2]
  4. שמואל אחיטוב, מקרא לישראל: נחום, חבקוק, צפניה, ירושלים, מאגנס, 2006, עמ' 17.
  5. בנימין לאו, שמונה נביאים בעבותות אהבה, תל אביב, ידיעות אחרונות, 2016, עמ' 149.
  6. זאב וייסמן, עולם התנ"ך: תרי עשר ב', תל אביב, דוידזון עתי, 1996, עמ' 119-118.
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0