אלדד ומידד
אֶלְדָּד וּמֵידָד, הם שני אישים מהתנ"ך המוזכרים בפרשת בהעלותך[1] כמי שהתנבאו באופן עצמאי במחנה בזמן נדודי בני ישראל במדבר.
הסיפור
רקע
על פי ספר במדבר פרק י"א, לאחר יציאת מצרים, היו שתי מרידות של בני ישראל נגד האלקים ונגד משה בקברות התאווה: "חטא המתאוננים" ו"חטא המתאווים"[2]:
- "חטא המתאוננים": בני ישראל מתלוננים בפני ה', הכתוב לא מזכיר במפורש על מה. בעקבות התלונות פורצת אש במחנה וממיתה בקצה העם ופוסקת רק לאחר תפילתו של משה. המקום בו זה קרה נקרא תַּבְעֵרָה.
- "חטא המתאווים": האספסוף (ערב רב) מתלוננים על המן ועל חוסר באוכל דוגמת בשר. בעקבות חטא זה משה מתלונן בפני ה' על התנהגותם של בני ישראל ועל הקושי בהנהגת העם.
ה' מצווה את משה למנות שבעים זקנים שיישאו איתו בעול, ומבטיח לספק לעם בשר.
הקמת מועצת זקנים וההתנבאות
כמצוות ה', משה אסף שבעים זקנים סביב לאוהל מועד, וה' ירד בענן והאציל מרוחו של משה על זקני העם, כאשר נחה עליהם הרוח התנבאו הזקנים, ולאחר מכן רוח נבואתם פסקה לדעת המדרש, אך לדעת תרגום אונקלוס והגמרא במסכת סנהדרין[3] לא פסקה.
שניים מבין האנשים שהיו מועמדים להצטרף לזקנים נשארו במחנה ושם התנבאו בנפרד משאר הזקנים.
- ” וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה..” [4]
"הנער" מספר את האירוע למשה (לפי רש"י הנער היה גרשום בן משה), כאשר שמע זאת יהושע בן נון, המליץ למשה לכלוא אותם, מפני שראה בהתנבאות שלא ברשות "מרידה" בסמכותו של משה וכן כי היו מתנבאים "משה מת ויהושע מכניס" - כלומר שמשה רבינו לא יכניס את בני ישראל לארץ אלא תלמידו יהושע בן נון.
משה שלא ראה את הדברים באור שלילי אמר לו:
- ” הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם.”[5]
- תגובת משה אשר לא כעס על התנבאות שלא ברשותו וכן את ההתנבאות על מותו, מסמלת את גדלותו של המנהיג ואת ההבנה והשאיפה שרוח ה' ראוי לה שתשרה על כל העם.
סוף דבר
לאחר סיפור זה, ה' מספק שלווים למאכל לבני ישראל כפי שהבטיח, ואת המתאווים המית באותו מקום, על כן נקרא המקום קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה.
פירוש ומדרש
זהותם
ישנן כמה שיטות בדבר זהותם של אלדד ומידד:
- במדרש רבה[6] מבואר שהיו מנשיאי שבטי ישראל. אלדד היה אלידד בן כסלון משבט בנימין[7], ומידד היה קמואל בן שפטן משבט אפרים[8].
- בתרגום יונתן בן עוזיאל מסופר שהם היו אחי משה מן האם, כאשר לאחר שגירש עמרם את יוכבד, היא נישאה לאליצפן בן פרנך (נשיא שבט זבולון[9]) וילדה לו אותם.
- לפי הדעת זקנים מסופר שהיו אחי משה מן האב. לאחר מתן תורה, כשנאסרו על עם ישראל נישואין לקרובות, גירש עמרם את יוכבד דודתו ונשא אשה אחרת - ממנה נולדו לו אלדד ומידד[10].
הסנהדרין הראשונה
עקב חטא המתאווים הוקמה הסנהדרין הראשונה על ידי משה.
כל שבט משנים עשר השבטים שלח שישה נציגים לסנהדרין, בסך הכול 72. מפני דרישת ה' שבסנהדרין יהיו 70 חברים ולא 72, נאלצו להגריל מי יישארו בסנהדרין ומי השניים שייצאו, אלדד ומידד היו שניים מבין אלו שנבחרו בגורל להיות חברים בסנהדרין, אולם מחמת ענוותנותם הם חשבו שהם השניים שאינם ראויים לתפקיד ולכן לא יצאו לאהל מועד. כשכר על כך, בניגוד לשאר הזקנים שהתנבאו רק באותה שעה, הם נשארו נביאים קבועים ולא פסקה הנבואה מהם[11].
מהות נבואתם
פשר נבואתם לא מוזכר במקרא, לפי המדרש הם התנבאו שמשה רבנו ימות לפני הכניסה לארץ ישראל, ויהושע בן נון הוא שיכניס את עם ישראל לארץ ישראל, או על הופעתו של השליו או על מלחמת גוג ומגוג[12].
מדרשים
על הסיפור נכתבו מדרשים שונים:
- על אמירת משה שאין צורך לכלאם, שכן להיות משרת ציבור זהה לכלא: "הטל עליהן צורכי ציבור, והן כלין מאליהן". (בבלי, סנהדרין יז א)
- הסיבה מדוע לא פורשו שמותיהם (מסכת ראש השנה דף כה עמוד א),
- סיפור על ענווה של רבי שמואל הקטן שהתנדב לצאת מפגישה אצל רבן גמליאל כאילו לא הוזמן, על מנת לא לבייש אחר (ירושלמי מסכת סנהדרין פרק א הלכה ב),
- סיפור על ההוכחה פרישותו של משה כנביא מאשתו (מדרש תנחומא פרשת צו סימן יג),
- סיפור מבטא את ענוותנותו של משה (משנת רבי אליעזר פרשה י עמוד 183),
לקריאה נוספת
- ארץ חמדה, "'וּמִי אֲבִיהֶם' - של אלדד ומידד", חלק א'.
- מחלקי המים, "אלדד ומידד- מדרשים".
הערות שוליים
- ^ ספר במדבר, פרק י"א, פסוקים כ"ו-כ"ט.
- ^ אמנם לדעת כמה פרשנים המסופר בתחילת פרק י"א בספר במדבר (חטא המתאוננים) הוא למעשה פתיח מקוצר לחטא המסופר בהמשך הפרק (חטא המתאווים), ואזי לפי זה 'תבערה' ו'קברות התאווה' זהו למעשה אותו מקום, ולכן הוא לא מופיע ברשימת המסעות כמסע בפני עצמו (הדר זקנים וכלי יקר על במדבר פרק י"א, פסוק א. חזקוני על דברים פרק ט, פסוק כ"ב).
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"ז עמוד א'
- ^ ספר במדבר, פרק י"א, פסוק כ"ו.
- ^ ספר במדבר, פרק י"א, פסוק כ"ט.
- ^ במדבר רבה, פרשה ט"ו, פסקה י"ט.
- ^ ספר במדבר, פרק ל"ד, פסוק כ"א.
- ^ ספר במדבר, פרק ל"ד, פסוק כ"ד.
- ^ ספר במדבר, פרק ל"ד, פסוק כ"ה.
- ^ פירוש דעת זקנים מבעלי התוספות במדבר יא כז.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"ז עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"ז עמוד א'.
