גטו שימלאו
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | גטו |
גטו שימלאו (או גטו צ'היי) הוקם בתקופת השואה ליד העיר סילאג'-שימלאו (בהונגרית: Szilágy-somlyó; ברומנית: Șimleu Silvaniei; בכתב העברי שנהג אז: שׁאֹמְלוֹיא) שבצפון טרנסילבניה, הונגריה.
רקע
עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון והתגברות האנטישמיות הכללית באירופה החלו מדינות רבות, ביניהן ממשלת הונגריה, להגביל את זכויות היהודים בגבולותיהן. כתוצאה מידידותה של הונגריה עם גרמניה הנאצית זכתה הונגריה בשנת 1940 (במסגרת תכתיב וינה) בשטחי צפון טרנסילבניה, שהיו עד אז בשליטת רומניה, ובתוכם בעיר שימלאו-סילבאניי.
במרץ 1944 פלשה גרמניה הנאצית אל הונגריה במבצע מרגרטה, וכבשה אותה ללא התנגדות. עם הפלישה, שכפתה על עוצר הונגריה מיקלוש הורטי את הממשלה הנאצית הקיצונית בראשות הגנרל פושע המלחמה דֶמֶה סטויאי, נכנסה שואת היהודים בהונגריה לשלב המזורז של "הפתרון הסופי". במהרה נכנסה תוכנית ההשמדה של היהודים לפעולה בהונגריה, ושלב הביניים בתוכנית - לאחר שנוצל כוח העבודה של היהודים עד תום, ולפני שילוחם אל מחנות ההשמדה או חיסולם בדרכים שונות - היה ריכוז וכליאת היהודים בגטאות. בשם "גטו" כינו הנאצים רחובות ורבעים מגודרים שבהם רוכזו יהודי הסביבה לפי צווים מיוחדים שהודפסו בכרוזים.
הקמת גטו שימלאו
במסגרת תוכנית ההשמדה הוחלט להקים במהירות גטו ליהודי מחוז סילאג'.
ההחלטה על הקמת הגטו בשימלאו התקבלה בוועידה שהתקיימה ב-26 באפריל 1944 בעיר סאטו מארה (סאטמר). בוועידה השתתפו שישה בכירים ממחוז סילאג': אנדרֶאַש גאזדה (András Gazda), עוזרו של מושל מחוז סילאג'; לוטננט קולונל גיאורגי מאריסקָה (György Mariska), מפקד יחידת הז'נדרמריה של המחוז; יאנוש סרֶטֶר (János Sréter), ראש עיריית זלאו (Zalău); יוזף אוּדווארי (József Udvari), ראש עיריית שימלאו; פֶרֶנץ אלקס (Ferenc Elekes), מפקד המשטרה של זלאו; ואיסטבאן פֶּטש (István Pethes), מפקד המשטרה של שימלאו.
האיספאן[1] של מחוז סילאג', הברון יאנוש יושיקה (János Jósika), עודכן בהחלטה בידי גאזדה, ובתגובה הודיע על התפטרותו מתפקידו, עקב התנגדותו המוסרית להחלטה. יושיקה הוא אחד הגורמים ההונגרים הבודדים שהעזו לנקוט עמדה ציבורית נגד פעולות אנטישמיות בתקופת השואה, הרואה את הפעולות כבלתי מוסריות ובלתי חוקיות. יושיקה הוחלף על ידי הגנרל דמה סטויאי בלאסלו שלאבי (László Szlávi), ששיתף פעולה באופן מלא עם התוכנית.
לאחר שיבת הפקידים האחראיים מסאטו מארה התקיים דיון במשרדי מושל המחוז, בֶּלה סאמי (Béla Sámi), בנוגע למיקומו של הגטו. בדיון השתתפו בין היתר בכירי ענף הבריאות בסילאג' וכן ראש העיר הפאשיסטי של שימלאו, לאסלו קראסנאי (Laszlo Krasznai).
לבסוף הוחלט להקים את הגטו סמוך לשימלאו, בכפר צ'היי (בהונגרית: Cehei; ברומנית: סליליצ'היי, Slylycsehi) שעל יד העיר.
אכלוס הגטו
קיבוץ היהודים החל לצאת אל הפועל. מפקדי המשטרה פטש ואלקס היו אחראים על ריכוזם של יהודי שימלאו וזלאו, ובשאר המחוז נאספו היהודים בהוראתו של עוזר המושל גאזדה ובפיקוחו הישיר של מפקד הז'נדרמריה מאריסקה.
במחוז סילאג', לפי מפקד ממשלת רומניה משנת 1930, חיו כ-14,000 יהודים, אולם באפריל 1944 נותרו רק כ-8,500 יהודים במחוז, והם שהובאו כולם אל הגטו. הירידה במספר יהודי המחוז באה כתוצאה מהדיכוי שחוו היהודים בשנים הקודמות, ובפרט כתוצאה מעבודות הכפייה בחזית הרוסית, בגבול אוקראינה, אליהן נשלחו יהודי המחוז מגיל 16 עד 60 בשנים 1942–1943. מסיבה זו, נלקחו לגטו בעיקר ילדים, נשים, קשישים או חולים.
יהודי שימלאו רוכזו בגטו בכפייה החל מאסרו חג של פסח, 16 באפריל 1944. עד 3 במאי (י' באייר ה'תש"ד) היו כבר כל יהודי שימלאו בגטו.
במהלך מאי ויוני של אותה השנה הצטרפו אליהם מרבית התושבים היהודיים של מחוז סילאג' (מהערים טושנאד, ז'שיבוי, קראסנה, זלאו, צ'הו-סילבאניי ועוד), ביניהם:
- רבי שלמה זלמן אהרנרייך, רבה של שימלאו
- חתנו הרב אשר אנשיל כץ, רבה של דונאיסקה סטרדה
- מהר"ם בריסק, רבה של טושנאד
- רבי אשר אנשיל וייס, רבה של נאג'פאלו
- אלי ברקוביץ'-גרוס, לימים סופרת ומשוררת
- אווה מוזס קור, מתאומי מנגלה ופעילה להנצחת ולתיעוד השואה
בנוסף שהו בגטו רבני הערים קרסאנה, זלאו, ועוד. כל הרבנים שהוזכרו לעיל נרצחו זמן קצר לאחר מכן, מייד עם הגיעם למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו.
החיים בגטו
בשיאו מנה גטו שימלאו למעלה מ-8,500 יהודים מכל מחוז סילאג', שחיו בו בתנאים קשים וסדיסטיים. היהודים שוכנו במתחם בית החרושת ללבנים "קליין" (שהיה בבעלות היהודי אשר קליין) ששכן בכפר צ'היי הסמוך לשימלאו, באזור ביצתי המרוחק כחמישה קילומטרים ממרכז העיר שימלאו. בית החרושת לא הכיל יותר ממחצית ממספר היהודים, ומשפחות רבות נאלצו להתגורר תחת כיפת השמיים, בבוץ ובקור. שטח הגטו כולו היה זעיר – רחבו היה 200 מטר וארכו 700 מטר בלבד.
על התנאים בגטו שימלאו נאמר[2] כי הם היו הגרועים ביותר בכל טרנסילבניה. היהודים בגטו סבלו מצפיפות חמורה ומחסור חריף של מזון ושתייה, וסבלם הוכפל עקב ההתעללויות שספגו. מפקד הגטו היה ראש העיר לאסלו קראסנאי, שנודע כאחד ממפקדי הגטאות האכזריים ביותר בהונגריה; הוא פיקד על יחידת ז'נדרמריה מיוחדת שהובאה מבודפשט לשמירה על תושבי הגטו. בפיקודו התעללו ההונגרים הפאשיסטים רבות ביהודי הגטו: הם שלחו אותם לעבודות מפרכות, הכו אותם באכזריות וגזלו את חפציהם. בין היתר פקד קראסנאי לצלם את היהודים בעת עשיית צורכיהם ולהציג את התמונות בפומבי לצד כיתוב אנטישמי, להכות אותם בפומבי כדי שיגלו את מקומות המסתור של חפצי הערך שלהם, ועוד. בגטו הוקם גם חדר עינויים מיוחד ובו עונו היהודים כדי שיסגירו את המקומות בהם הסתירו את רכושם. במיוחד התנכלו ההונגרים לרבנים שהיו כלואים בגטו: הם גילחו בפומבי את זקנם של מהר"ם בריסק והרב אהרנרייך, ושרפו את כתביו היקרים של הרב אהרנרייך לעיניו.
הזוועות בגטו שימלאו הדהימו אפילו את קפטן אבומאל (Abumall) מהגסטאפו, שביקר בגטו, הזדעזע ממראה עיניו ואמר כי יש לו עשרים וארבעה מחנות תחת פיקודו, אולם אין אף אחד מהם שמצבו כה עלוב ותנאי החיים בו כה אכזריים כגטו שימלאו[3].
עקב מצבם הבריאותי החמור של יהודי הגטו - שנגרם מעינויים פיזיים, רעב, ואי-אספקת מים כמעט מוחלטת - הגיעו לאושוויץ היהודים ששהו שם במצב גרוע במיוחד, ומסיבה זו היה מתוכם אחוז גבוה בצורה יוצאת-דופן של יהודים שנשלחו בסלקציה ישירות אל תאי הגזים, מייד עם הגעתם למחנה.
קיצם של היהודים בגטו
בחג השבועות של אותה השנה, כעבור שישה שבועות מהקמת הגטו, נלקחו ברכבת טרנספורט (בקרונות ששימשו להובלת בקר) הראשונים מבין יהודי הגטו אל מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, על ידי הז'נדרמים ההונגריים בפיקודו של קראסנאי. בהמשך החודש בוצעו עוד שני משלוחי מוות, שרוקנו את יהודי הגטו כולו אל מותם. הטרנספורטים יצאו מהמחנה בתאריכים: 29 במאי (ז' סיון, יו"ט שני של שבועות), 3 ביוני ו-6 ביוני 1944[4].
כל קרון מקרונות רכבת הטרנספורט שהובילה את יהודי סילאג' לאושוויץ היה יכול להכיל בתנאים רגילים כ-40 איש, אולם בפקודת קראסנאי הכניסו ההונגרים לכל קרון בין שבעים לשמונים יהודים. בנוסף, ההונגרים לא סיפקו ליהודי סילאג' אף פירור מזון או שתייה לכל אורך הנסיעה אל אושוויץ.
לאחר צאת הטרנספורט השני גילה הלוטננט קולונל של הז'נדרמים את הדרך הברברית בה הכניסו ההונגרים את היהודים לקרונות, ועם צאת הטרנספורט השלישי ציווה להכניס רק 40 יהודים בכל קרון ולצייד אותם במזון ובשתייה לדרך. כל זה לא עזר כמובן לנוסעים, שעם הגיעם לאושוויץ נספו כולם בתאי הגזים[3].
תנאי המחיה הקשים והעינויים בגטו, לצד תנאי הנסיעה הבלתי-אנושיים בטרנספורט אל אושוויץ, הובילו לכך שרבים מאוד מיהודי מחוז סילאג', ובפרט ילדים, קשישים וחולים, נשלחו לתאי הגזים מייד עם הגיעם לאושוויץ. גם מתוך אלו ששרדו את הסלקציה ונשלחו למחנות עבודה, נספו רבים בגלל מחלות, רעב ותת-תזונה.
בסיכום כולל, מתוך למעלה מ-8,500 יהודי גטו שימלאו שרדו רק כעשרה אחוזים. ניצולי שארית הפליטה שבו לערי הולדתם, אולם בשנים הבאות היגרו רובם לישראל או לארצות הברית. עד שנות האלפיים נותרו פחות מחמישים יהודים במחוז סילאג' כולו, ובשימלאו-סילבאניי עצמה חיים כיום כעשרה יהודים.
לקריאה נוספת
- kurti alexandru, 70 de ani de la marea tragedie a evreilor sălăjeni
הערות שוליים
- ^ אחראי המחוז. בהונגרית: Ispán.
- ^ אברהם פוקס, טאשנד, עמ' 212, ועוד.
- ^ 3.0 3.1 Oliver Lustig, Procesul ghetourilor din nordul Transilvaniei, בוקרשט 2007.
- ^ הרב צבי יעקב אבראהאם, לקורות היהדות בטרנסילבניה, עמ' 212; אברהם פוקס, טאשנד, עמ' 217.
