ההתיישבות היהודית ברמת הגולן
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. |
ההתיישבות היהודית ברמת הגולן מתועדת החל מהתקופה החשמונאית, כשאלכסנדר ינאי כבש את הגולן, אך כבר במקרא מסופר על שליטה של שבטי ישראל וממלכת ישראל במקום. קרב ידוע נגד הרומאים במרד הגדול נערך בגמלא שברמת הגולן.
בסוף המאה ה-19 - תחילת המאה ה-20, נעשו מספר ניסיונות לחידוש ההתיישבות היהודית בגולן, כחלק מתחילת ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בעת החדשה. ניסיונות אלה כשלו מסיבות שונות, ורק לאחר מלחמת ששת הימים חודשה ההתיישבות היהודית בגולן תחת ריבונות מדינת ישראל.
תקופת התנ"ך
במקרא מוזכר כיבוש האזור מידי עוג מלך הבשן במסגרת כיבושי משה בעבר הירדן המזרחי[1]. משה אף קבע את גולן, כאחת מערי המקלט שתהיינה פזורות ברחבי ארץ ישראל. חבל הבשן ככלל, ובתוכו גם הגולן, נכלל בנחלת חצי שבט מנשה[2][3].
בתיאור ממלכת שלמה המלך אחד משנים עשר הניצבים שמינה שלט בגולן "בֶּן גֶּבֶר בְּרָמֹת גִּלְעָד לוֹ חַוֹּת יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה אֲשֶׁר בַּגִּלְעָד לוֹ חֶבֶל אַרְגֹּב אֲשֶׁר בַּבָּשָׁן שִׁשִּׁים עָרִים גְּדֹלוֹת חוֹמָה וּבְרִיחַ נְחֹשֶׁת"[4]. בימי ממלכת ישראל היה האזור נתון לפרקים לשיטה ישראלית, אם כי האזור היה בשליטת הארמים תקופה ארוכה ובדרומו הייתה ממלכת גשור, עד השתלטות ממלכת אשור[5]. אחאב מלך ישראל לחם באזור העיר אפק, שבדרום רמת הגולן, נגד בן-הדד השני מלך ארם דמשק וניצח[6]. מיקומה המדויק של אפק המקראית איננו ידוע כיום, אך ככל הנראה הוא מצוי מזרחית ומעל הקיבוץ עין גב, באזור קיבוץ אפיק של היום[7]. בתקופת מלכותו של ירבעם השני, בה הגיעה מלכות ישראל לשיא מבחינת גודלה. התחוללו מלחמות עם ארם, שהתחיל בהן יואש אביו, ומגמתן הייתה לשחרר את חבל עבר הירדן מהשלטון הארמי. פרטים על מלחמה זו אינם ידועים, אך על פי נבואות עמוס, נראה שאחד משני הקרבות המכריעים נערך בקרנים (אולי עשתרות) שבבשן:
הַשְּׂמֵחִים לְלֹא דָבָר הָאֹמְרִים הֲלוֹא בְחָזְקֵנוּ לָקַחְנוּ לָנוּ קַרְנָיִם. כִּי הִנְנִי מֵקִים עֲלֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם-ה' אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת גּוֹי וְלָחֲצוּ אֶתְכֶם מִלְּבוֹא חֲמָת עַד-נַחַל הָעֲרָבָה:
תקופת בית שני
בתקופה החשמונאית סיפח המלך אלכסנדר ינאי את רמת הגולן והפך אותה לחלק מממלכתו[8]. על פי קדמוניות היהודים של יוסף בן מתתיהו במחצית השנייה של המאה ה-1 לפנה"ס, הקים הורדוס, מלך יהודה, כפר גדול מאוכלס יהודים בטופרכיה של הבשן, כדי שיהווה נקודה מבוצרת כנגד תושביו הסורים של חבל טרכון. לצורך כך, הזמין יהודי בשם זמרי שהגיע מבבל, להתיישב במקום יחד עם מאות חייליו וקרוביו שהגיעו עמו, תמורת פטור ממסים, עקב הקושי להתפרנס מאדמה זו. זמרי הקים שם כפר בשם ביתורא ומספר מבצרים, ונעשה למגנם של עולי הרגל היהודים מבבל מפני פעולות האיבה של תושבי טרכון ולמוקד משיכה עבור יהודים רבים אחרים מהסביבה. הפטור ממיסים והביטחון האישי גרמו לגידול משמעותי של האוכלוסייה בחבל הארץ הזה. הפטור נמשך בכל תקופת שלטונו של הורדוס, אולם הופסק על ידי יורשיו ונטל המס אף הוכבד תחת השלטון הרומאי[9].
בימי המרד הגדול התחולל בגמלא קרב חשוב, המתואר בפירוט על ידי יוסף בן מתתיהו במלחמות היהודים, בין הרומאים ליהודים, והעיר חרבה. יוסף בן מתתיהו, מפקד הגליל בזמן המרד, הורה בשנת 66 לבצר שלוש ערים בגולן[10], ובהן גמלא, כמעוזו הראשי. הוא מתאר את המצור שהטיל אספסיאנוס שהוביל לכיבוש העיר בשנת 67 ובו בסך הכול נהרגו בעיר 9,000 נפש, מתושבי גמלא ותושבי הכפרים הסמוכים שמצאו בה מחסה מפני הכוחות הרומאים הקרבים[11].
בשנת 1976 נערכו במקום שזוהה כגמלא חפירות בראשות הארכאולוג שמריהו גוטמן שחשפו את שרידי החומה, מקום פריצתה על ידי הרומאים, מבנים מהעיר ותחמושת מהמצור - אבני קלע וראשי חץ. כמו כן התגלה בחפירה מטבע ברונזה ייחודי אשר הוטבע בגמלא שעליו נכתב "לגאולת ירושלים הקדושה" (במקור לגאלת ירשלם הק). בחפירות נחשפו גם עיר יהודית מהתקופה החשמונאית והתקופה הרומית. נתגלו בה בית כנסת, שרידים רבים של כלי מלחמה, המעידים על הקרב בין היהודים לרומאים, וכן מטבעות שנטבעו בגמלא במרד.
התקופה הביזנטית
בין המאות 4 וה-5 הייתה רמת הגולן מאוכלסת בעשרות יישובים יהודים[12]. בברייתא דתחומין (הברייתא של התחומים) המתארת את גבולות ארץ ישראל לפי "תחום עולי בבל", לעניין חיוב במצוות התלויות בארץ, נכלל הגולן בשטח הארץ[13].
במוזיאון עתיקות הגולן מוצגים רבים מימי המשנה והתלמוד בהם פריטי בנייה מבתי הכנסת ועליהם תבליטים של מנורת המקדש, שופר, מחתה וארבעת המינים. מוצגות גם כתובות החקוקות בעברית או בארמית על גבי מצבות. כתובות אחדות מבתי הכנסת מוקדשות לתורמים או לאישים חשובים. החשובה שבהן היא כתובת עברית על גבי משקוף מעוטר מכפר דבורה המזכירה את רבי אלעזר הקפר: "זה בית מדרשו שהלרבי אליעזר הקפר".
בבית הכנסת העתיק בדיר עזיז שבדרום רמת הגולן, נחשף בחפירות אולם מלבני (בזיליקה) שמידותיו 11 מטר על 18 מטר, ובו ערמת אבני גזית, אשר לפי הסברה מקורן בבית הכנסת שחרב ב"רעש שביעית" בשנת 749 לספירה. מתחת לרצפת האולם נמצאו מאות מטבעות, שהמאוחרים ביניהם מימי יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית (הרבע השני של המאה ה-6 לספירה)
ראשית ההתיישבות בעת החדשה
.JPG)
בסוף המאה ה-19 נעשו מספר ניסיונות של יהודים להתיישב בגולן. ב-1886 הייתה ההתיישבות הראשונה בגולן של תושבי צפת שהתיישבו ברמת'ניה; התיישבות זו וההתיישבות מאירופה ומאמריקה, שהתיישבו בקרקעותיו של הברון רוטשילד, שרכש 100,000 דונם בחורן, חוסלו בפקודת ואלי דמשק, שגירש את תושביהם.
ב-1888 הוקמה המושבה בני יהודה שבה היו התיישבו יהודים שומרי מצוות מצפת ומטבריה. חברי האגודה רכשו מתושבי הכפר ביר א-שכום[14] אדמות בסיועו של לורנס אוליפנט, במטרה להקים מושבה חקלאית. באחד משלבי הרחבת שטח היישוב, עמדו אנשי היישוב בתחרות מול רוכשים בהאיים אשר החזיקו בשטחים נוספים באזור. באותה תקופה הקימו אנשי היישוב הישן בארץ ישראל גם את המושבות ראש פינה, מוצא ופתח תקווה, אולם בני יהודה הייתה שונה מהן בכך שהייתה רחוקה הרבה יותר מערים קיימות. במהלך שנות קיומה קיבלה המושבה תמיכה מוגבלת מאוד מהברון רוטשילד, ומאוחר יותר גם מתנועת יק"א, תנועת חובבי ציון הלונדונית (עד 1902), וחברת עזרה הגרמנית (החל מ-1902). לאורך שנות קיומה סבלו מתיישבי בני-יהודה מהתנאים קשים במקום, מגפות וארבה. היא נטשה ויושבה מספר פעמים. לונץ מתאר את היישוב בתחילת המאה ה-20 כמונה 33 נפשות, ולהם רפת. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 נשארו במושבה רק שלוש משפחות. בשנת 1920 נשארה במושבה רק משפחה אחת, משפחת ברנשטיין. במאורעות תר"פ 1920 רצח שכן ערבי את פרומא אם משפחת ברנשטיין ואת אחד הבנים, ובעקבות כך עזב הבן שנותר שרגא את בני יהודה[15].
בספרו "אלטנוילנד" (1902), כלל בנימין זאב הרצל במדינה היהודית האוטופית שלו את "מחוז הגולן"[16].
ב-1905 החלו יהודים מחצי האי קרים שרוסיה להתיישב בבקעת הבטיחה, אך ההתיישבות במקום קרסה בגלל פגעי הקדחת.
בעקבות הסכם ניוקומב-פולה בין השלטונות הבריטים והצרפתים עבר הגולן לשליטת המנדט הצרפתי בסוריה.
בשנות השלושים של המאה העשרים נעשו ניסיונות לרכוש את קרקעות בקעת הבטיחה להתיישבות ופיתוח על ידי יהושע חנקין. ב-1934 נחתם חוזה התקשרות בין חנקין לבין נציגי אחד עשר יורשי הבק עבד א-רחמן באשה אליוסף על רכישת אדמות בבטיחה ובגולן בשטח כולל של כ-300 אלף דונם. כדי לעקוף את האיסור הצרפתי וההתנגדות הסורית, החליט חנקין לשוות למפעל אופי כלכלי: לא תהיה זאת רכישת קרקעות, אלא הקמת מפעל פיתוח כלכלי, שחלק ממניותיו יהיו בידי סורים. אך לבסוף העסקה לא יצאה לפועל: יורשי הבעלים לא הצליחו לפנות את האריסים מהאדמות ולהשיג את הרישיון הדרוש להעברת הקרקע, והעיתונות הערבית גילתה כי הציונים עומדים מאחורי החברה החדשה ויצאה נגד הקנייה. לבסוף הודיעה הממשלה הסורית בפירוש כי לא תרשה התיישבות יהודית בבטיחה.
בשנת 1944 הוקם בית המלון "מלון מרפא" באל-חמה, בשותפות יהודית ערבית בין זאב ספיר וסולימאן נדיף ביה שקיבל זיכיון משלטונות המנדט הבריטי. במלון היו 45 חדרים. לקראת סיום המנדט הבריטי, בסתיו 1947, נאלץ ספיר לנטוש את אל-חמה מטעמי ביטחון אך עד לתקרית אל-חמה ב-1951 חזר לשם פעמים אחדות עם נציג האו"ם.
תקופת השלטון הישראלי
היישובים הישראלים הראשונים בגולן הוקמו על רקע אידאולוגי וביטחוני על ידי מספר גופים מיישבים, ובהם הקיבוץ המאוחד, איחוד הקבוצות והקיבוצים, הקיבוץ הארצי ותנועת המושבים הדתיים, מיד לאחר כיבוש הגולן במלחמת ששת הימים. היישוב הראשון, מרום גולן, הוקם כבר כחודש לאחר המלחמה, ב-14 ביולי 1967. ב-1969 הוקם ועד יישובי הגולן. באותן שנים הגולן היה שטח מוחזק בידי צה"ל, מנוהל בידי ממשל צבאי. עד שנת 1972 הוקמו ברמת הגולן 15 יישובים.[17]
עם פלישת צבא סוריה לגולן במלחמת יום הכיפורים, פונו היישובים היהודיים מהגולן. כעבור עשרה ימים, לאחר שצה"ל שחרר את הגולן וגירש את כוחות סוריה, החלו תושבי הגולן לשוב לבתיהם. תחילה עלו הגברים בלבד והחלו לשקם את ההריסות, ועם שוך הקרבות הצטרפו אליהם גם הנשים והילדים.
בתקופה בין הסכם הפסקת האש ולפני הסכם הפרדת הכוחות עם סוריה, הקים ועד יישובי הגולן את היישוב קשת במטרה למנוע את מסירת קוניטרה ותילי הגעש האסטרטגיים הר חרמונית, בנטל, אביטל ותל פרס לידי הסורים. היישוב הוקם בפאתיה הצפון מערביים של קוניטרה, בבונקר תת-קרקעי מחשש להפגזות סוריות שהיו שכיחות באזור. לבסוף הוא עבר לאזור חושניה.
בסוף שנות ה-70 הוקמה מועצה אזורית חדשה, מועצה אזורית גולן, שכללה את כל שטחי הגולן, למעט שטחי ארבעת הכפרים הדרוזים בצפון הגולן. ב-1976, בתקופת ממשלת רבין הראשונה, הוקמה העיר קצרין.
חוק רמת הגולן, שהתקבל ב-14 בדצמבר 1981, ביטל את הממשל הצבאי והחיל על הגולן את החוק הישראלי ולמעשה סיפח אותו למדינה, על אף שנזהר מלהשתמש במילה "סיפוח" לשם כך.
נכון ל-2022, חיים ברמת הגולן כ-27 אלף יהודים[18]. ברמת הגולן מועצה מקומית יהודית: קצרין, המכונה "בירת הגולן", (7,700 נפש). בנוסף, קיימים ברמת הגולן עוד 33 יישובים יהודיים המאוגדים במועצה אזורית גולן, ובהם מתגוררים כ-19.5 אלף איש; אבני איתן, אודם (מושב), אורטל, אל-רום, אלוני הבשן, אלי-עד, אניעם, אפיק (קיבוץ), בני יהודה (יישוב), גבעת יואב, גשור, חד נס, חיספין, יונתן (מושב), כנף (מושב), כפר חרוב, מבוא חמה, מיצר (מושב), מעלה גמלא, מרום גולן, נאות גולן, נוב, נווה אטי"ב, נטור, נמרוד (יישוב), עין זיוון, קדמת צבי, קלע אלון, קשת (מושב), רמות (מושב), רמת מגשימים, שעל, ורמת טראמפ.
בגולן פועלת מכללת אוהלו, מכללה אקדמית המתמחה בהכשרת מורים וגננות שעברה לקצרין מאוהלו, ישיבת ההסדר גולן ביישוב חיספין (הוקמה במקור בקוניטרה) ושתי מכינות קדם צבאיות.
לאחר שנים רבות שלא הוקם יישוב יהודי חדש הכריזה הממשלה ביוני 2019 על תוכנית להקמת ישוב חדש בשם רמת טראמפ בצמוד לקלע אלון כהכרת תודה לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לאחר הצהרתו על הכרת ארצות הברית בריבונות ישראל על רמת הגולן.
בישיבת ממשלה של ממשלת ישראל השלושים ושש בדצמבר 2021 הוחלט על תכונית לעידוד "התוכנית לעידוד צמיחה דמוגרפית ביישובי מועצה אזורית גולן וקצרין לשנים 2022-2025". במסגרת התוכנית, הממשלה תקדם הכפלה של אוכלוסיית רמת הגולן (שעומדת נכון ל-2021 על 53 אלף אנשים). במסגרת התוכנית, יוקמו 2 יישובים ברמת הגולן, אחד ממזרח למושב יונתן והשני מדרום ליישוב שעל, כל אחד מהם צפוי להכיל כ-2000 תושבים. השמות של היישובים יהיו אסיף ומטר. כמו כן, בתוכנית יש התייחסות להרחבת "בירת הגולן", קצרין, שבה שווקו כ-2,500 יחידות דיור. מלבד זאת, משרדי החקלאות, העלייה והקליטה, השיכון והבינוי ישקיעו עשרות מיליונים שקלים בהקמת מוסדות ציבור, שדרוג תשתיות ומתן מענה לעולים[19][20]}. כמו כן הוחלט כי משרד התחבורה יסלול כביש מהיר חדש שיחבר בין הגולן והגליל לכביש 90, דבר שישפר את הגישה התחבורתית לרמת הגולן. הכביש צפוי להתחיל באזור תעשייה צח"ר בסמוך לראש פינה ולהגיע עד צומת בית המכס[21].
ראו גם
לקריאה נוספת
- צבי אילן, הכמיהה להתײשבות יהודית בעבר-הירדן 1871 - 1947 - יד בן-צבי, 1984
- צבי אילן, בתי-כנסת בגליל ובגולן, הוצאת אריאל, ירושלים - כנה, ירושלים, 1987
קישורים חיצוניים
- דוד עמית, חיים בן-דוד, רוני עמיר, צבי אורי מעוז, דיון: תיארוך בתי הכנסת העתיקים בגולן, קתדרה 124, תמוז תשס"ז, עמ' 64-5; המשך: נעה יובל-חכם, 'כנשר יעיר קנו' – למשמעותו של מוטיב הנשר בבתי הכנסת הקדומים בגליל ובגולן, קתדרה 124, תמוז תשס"ז, עמ' 80-65
- יהודה הראל, 50 שנה להתיישבות בגולן: יזמות, ציונות וניצחון, באתר מידה, 14 ביולי 2017
הערות שוליים
- ^ ספר במדבר, פרק כ"א, פסוקים לג-לה
- ^ ספר דברים, פרק ד, פסוק מג
- ^ ספר יהושע, פרק כ', פסוק ח
- ^ ספר מלכים א, פרק ד', פסוקים י"ג, י"ט
- ^ נדב נאמן, The Kingdom of Geshur in History and Memory
- ^ ספר מלכים א, פרק כ', פסוקים כ"ו, ל'
- ^ ינאי עוזיאל, "מיקומה של אפקה", 1 ביולי 2018
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 13, סעיף 394
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 17, פרק ב, פסקאות א–ב, סעיפים 23–28: "החליט לייסד באמצע כפר גדול של יהודים שלא יהא נופל בגודלו מעיר... איש יהודי מבבל עבר את הפרת עם חמש מאות פרשים, רובי קשת כולם, ועם המון קרובים [...] והארץ נעשתה רבת־אוכלוסין מאוד".
- ^ יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים, ספר ב, פרק כ, סעיף 574: "בגולן חיזק את ביצוריהן של סלאוקיה, סוגני וגמלא". סלאוקיה שכנה כ-11 ק"מ דרומית-מזרחית לאגם החולה. סוגני מזוהה עם יהודיה.
- ^ יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים, ספר ד, פרק א, סעיפים 1–83.
- ^ עפר בהט, ליאורה בהט, "גמלא טבע ונוף", הוצאת משרד הביטחון, 1991, עמ' 118
- ^ יהודה אליצור, גבולות הארץ במסורת ישראל
- ^ מכונה גם ביר א-שגום.
- ^ קורות החיים של משה ברנשטיין, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- ^ תיאודור הרצל, אלטנוילנד, ספר רביעי, פרק ו.
- ^ אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל: עשור שני, עמ' 35.
- ^ אוכלוסייה, לפי קבוצות אוכלוסייה, דת, גיל ומין, מחוז ונפה באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2009(הקישור אינו פעיל, 13.4.2020)
- ^ גיא נרדי, תוכנית ממשלתית חדשה שואפת להכפיל את אוכלוסיית רמת הגולן בתוך 3 שנים, באתר גלובס, 26 בדצמבר 2021
- ^ אריאל כהנא, יישובים חדשים והכפלת מספר התושבים: הממשלה תאשר ביום ראשון תוכנית חסרת תקדים לפיתוח הגולן, באתר ישראל היום, 23 בדצמבר 2021
- ^ הודיה כריש חזוני, הממשלה תאשר בגולן: כביש מהיר מראש־פינה, בעיתון מקור ראשון, 23 בדצמבר 2021
