טיוטה:גבולות ארץ ישראל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גבולות ארץ ישראל
(מקורות עיקריים)
מקרא במדבר, ל"ד, א'-י"ב
משנה מסכת שביעית, פרק ו', משנה א'
מסכת חלה, פרק ד', משנה ח'
מסכת גיטין, פרק א', משנה א'
תלמוד בבלי מסכת גיטין, דף ז' עמוד ב'
תלמוד ירושלמי מסכת שביעית, פרק ו', הלכה א'
משנה תורה הלכות תרומות, פרק א', הלכות ז'–ח'

רקע

ישנן שלש מערכות גבול עיקריות לארץ ישראל:

נחלקו התנאים והאמוראים האם בגלות בבל בטלה הקדושה הראשונה[1], ומחלוקת נוספת לגבי קדושה שניה האם בטלה בגלות[2]. להלכה קדושה ראשונה בטלה וקדושה שניה לא בטלה[3][א].

השלכות הלכתיות

ההלכות התלויות בגבולות הארץ כוללות; את המצוות התלויות בארץ בהם תרומות ומעשרות ושביעית, יציאה מארץ ישראל, שמירת יום טוב שני, איסור מכירת קרקע לגוי וטומאת ארץ העמים.

הסטוריה

ארץ ישראל הובטחה מספר פעמים על ידי הבורא לאבות וכן לבני ישראל בהיותם במדבר, כמופיע בפרשת מסעי. לפני הכניסה לארץ נכבשו על ידי משה ובני ישראל שטחים נוספים ממזרח לירדן המוגדרים כארץ סיחון ועוגעבר הירדן (המזרחי), גם שטחים אלו בכלל קדושת ארץ ישראל לרוב ההלכות. בימי יהושע בן נון לא נכבשו כל השטחים שהובטחו[5]. בימי דוד ושלמה נכבשה כל ארץ ישראל, בחלק מהמקומות נותרו התושבים המקוריים שחוייבו להעלות מס לממלכת ישראל. בנוסף נכבשה סוריא ושטחים נוספים במזרח הארץ ובדרומה, לגביהם ישנו נידון הלכתי האם חלה עליהם קדושת הארץ מן התורה או מדרבנן. בגלות בבל בטלה קדושת הארץ לגבי מצוות התלויות בארץ לרוב הדעות, ולאחר חזרת העם בתחילת ימי בית שני קדשו את רוב שטחי ארץ ישראל, גבולות שטחים אלו מוגדרים גבולות עולי בבל – קדושה שניה.

פירוט הגבולות

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – הארץ המובטחת

גבולות התורה

גבולות התורה מפורשים בפרשת מסעי; גבול דרום מתחיל במזרח בקצהו הדרומי של ים המלח, מסתיים במערב בנחל מצרים ומשם לים, תוואי הגבול עובר במעלה עקרבים, צין, קדש ברנע, חצר אדר ועצמון. הגבול המערבי הוא הים. הגבול הצפוני מתחיל במערב בהור ההר הצפוני ומסתיים במזרח בחצר עינן, תוואי הגבול עובר בלבוא חמת, צדד וזפרון. גבול מזרח מתחיל בצפון בחצר עינן מסתיים בים המלח, תוואי הגבול עובר בשפם, רבלה, בגדה המזרחית של הכנרת ולאורך הירדן ההררי.

על תחומו של הגבול המערבי נחלקו חכמים ורבי יהודה. לדעת חכמים תחימת הגבול מתבצעת על ידי מתיחת קו דמיוני מהור ההר לנחל מצרים וכל שטח הים שבתוך הקו והאיים שבו קדושים בקדושת ארץ ישראל, לדעת רבי יהודה מותחים שני קוים מקבילים אחד מהור ההר ואחד מנחל מצרים עד לאוקיינוס וכל שטח הים שביניהם והאיים שבו קדושים[ב].

עולי מצרים

עולי בבל

שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַשְּׁבִיעִית. כָּל שֶׁהֶחֱזִיקוּ עוֹלֵי בָבֶל, מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְעַד כְּזִיב, לֹא נֶאֱכָל וְלֹא נֶעֱבָד. וְכָל שֶׁהֶחֱזִיקוּ עוֹלֵי מִצְרַיִם, מִכְּזִיב וְעַד הַנָּהָר וְעַד אֲמָנָה, נֶאֱכָל, אֲבָל לֹא נֶעֱבָד. מִן הַנָּהָר וּמֵאֲמָנָה וְלִפְנִים, נֶאֱכָל וְנֶעֱבָד:

מסכת שביעית, פרק ו', משנה א'

גבולות הקידוש של עולי בבל בגבול הדרומי והמזרחי תואמים לגבולות עולי מצרים. בגבול הצפוני והמערבי ישנם אזורים אותם לא קדשו עולי בבל משום שלא שלטו בהם, בנוסף נמנעו מלקדש מספר יישובים בשביל שיוכלו לעבוד שם בשנת השמיטה ויפרישו מעשר עני מהיבול וממעשר זה יתפרנסו העניים בשמיטה[7].

לדעת הרמב"ם[8] והגר"א[9] לא כבשו עולי בבל רצועה בקו החוף ברוחב מקביל למרחק בין כזיב לים, לפי דעה זו רצועת החוף כולה אינה קדושה כיום לגבי מצוות התלויות בארץ, לדעת החזון איש רצועה זו דומה לקו הגבול לדעת חכמים, שנמתח בקו ישר ולא מקביל לקו החוף, כך שרק בסמוך לכזיב, אמנה ונחל מצרים לא התקדש.

זיהוי הגבולות

צפון

הגבול הצפוני מתחיל (במערב) בהור ההר. בתרגום יונתן מתרגם ”טווריס אומניס” ותלמוד בבלי [10] מזוהה ההר כטורי אמנון. בזיהוי ההר נחלקו הדעות, רבי אשתורי הפרחי זיהה אותו בהר אל-אקרע על פי שמות היישובים באזור. הרש"ס זיהה אותו בסמוך לטריפולי מצפון לבתרון.

מזרח

דרום

בגבול דרום כיבוש עולי בבל זהה לזה של כיבוש עולי מצרים[11]. לפיכך, קביעת הגבול הגבול מתבססת בעיקרה על הנאמר בתורה בפרשת מסעי.

נקודות הציון העיקריות לגבול זה הן קצהו הדרומי של ים המלח, נחל מצרים ו"מעלה עקרבים".

לגבי קביעת תוואי הגבול התחדש פולמוס בדור האחרון. ישנן שלש גישות לקביעתו; א. גישה המבוססת על זיהוי מעלה עקרבים וקדש ברנע וזיהוי נחל מצרים בוואדי אל עריש. לגישה זו תוואי הגבול עובר בין המכתש הגדול לבין הר לוץ[12]. ב. גישה המבוססת על דברי חז"ל שארץ ישראל מוקפת בד' נהרות [13]. על גישה זו מבוססת דעת הרב חיים קניבסקי שהגבול הדרומי ממשיך לאחר ים המלח בנחל צין ולאחריו בנחל לבן עד לוואדי אל עריש, שיטה נוספת המבוססת על גישה זו מזהה את נחל הערבה כקו הגבול[14]. ג. גישה המבוססת על דברי הרמב"ם[15] שמכוון את מיקום ארץ ישראל בין המעלה השלושים לשלושים וחמש[ג]. גישה נוספת מרחיבה את הגבול עד אילת ומעבר לה בהסתמך על המבואר בספר מלכים ששלמה שלט באילת וכיון שבזמנו כבר נכבשה כל ארץ ישראל מוגדר זה ככיבוש רבים[16].

מערב

דיני הגבולות

איסור יציאה לחו"ל

לגבי איסור יציאה מארץ ישראל ישנו נידון, דעת התוספות שהאיסור תלוי בגבולות עולי בבל,

מצוות התלויות בארץ

חיוב חלה תלוי בגבולות עולי מצרים, משום שחובתה תלויה בשם ארץ ישראל ולא בקדושתה[ד], להלכה חיוב חלה גם בגבולות עולי בבל ואף בתקופת בית שני הוא מדרבנן, משום שישנו תנאי שרוב ישראל על אדמתם[18]. עם זאת ישנו חיוב מדרבנן להפריש חלה בכל העולם בשביל שלא תשתכח מצוות חלה.

תרומות ומעשרות, מן התורה חיובם רק בגבולות עולי בבל[ה]. חכמים חייבו אף במקומות הסמוכים לארץ ישראל, נחלקו הראשונים על אלו מקומות חלה חובה זו, לדעת הרמב"ם רק על ארצות מצרים עמון ומואב, ולרוב הראשונים על כל סביבות ארץ ישראל.

שביעית

איסור מכירת קרקע לגוי בארץ ישראל

יום טוב שני

חובת שמירת יום טוב שני אינה קשורה לקדושת הארץ, אלא תלויה במקומות אליהם שלוחי בית הדין היו מגיעים להודיע על קידוש החודש, למרות זאת דעת הריטב"א ר"ה שבזמננו שמקדשים את החודש על פי חשבון, נוהג יום טוב שני רק בחוץ לארץ[ו]. חישוב הגבולות לעניין זה הוא לפי גבולות עולי בבל.

טומאת ארץ העמים

לגבי גזירת חכמים על טומאת ארץ העמים מבואר ברמב"ם שתלויה בגבולות עולי בבל[20]. לדעת התוספות תלויה בגבולות עולי מצרים[21].

במשנה מבואר שבין יהודה לגליל ישנו שטח צר שהיו מתגוררים בו כותים, וגם עליו גזרו את טומאת ארץ העמים.

עבר הירדן

גבולות נוספים

לקריאה נוספת

  • בנימין קרלנשטיין, ים ודרום ירשה, תשפ"ב

קישורים חיצוניים

ביאורים והרחבות

  1. ^ ישנם ראשונים הסבורים שלהלכה בטלה קדושה שניה[4]
  2. ^ דנו הראשונים האם דברי רבי יהודה נסובים גם על שטחי יבשות שנכנסים בין שני הקוים, נידון שמשליך על חלק מיבשת אירופה[6]
  3. ^ בהסתמך על דברי הרמב"ם הללו ועל הוראה בשם החזון איש שהתיר את יבול יטבתה בשמיטה, הורה רבי יוסף שלום אלישיב להקל מעבר לקו השלושים בקדושת הפירות
  4. ^ כשם שחל חיובה כבר משעת הכניסה לארץ קודם כיבוש וחילוק[17]
  5. ^ לדעת הרמב"ם[19] גם בגבולות אלו החיוב מדרבנן משום שאין רוב עם ישראל בארץ
  6. ^ כך המנהג למרות דעת הרמב"ם (פ"ה קיה"ח) שגם בזמננו תלוי במקום הגעת השלוחים

הערות שוליים

  1. ^ מסכת ערכין, דף ל"ב עמוד א'
  2. ^ מסכת יבמות, דף פ"ב
  3. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות בית הבחירה, פרק ו', הלכה ט"ז, ושולחן ערוך, יורה דעה, סימן של"א, סעיף ב'
  4. ^ ראה ספר התרומה, הלכות ארץ ישראל
  5. ^ יהושע פרק יג, א-ו
  6. ^ תוספות, מסכת גיטין, דף ח' עמוד א', ד"ה רבי יהודה
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ג' עמוד ב' ומסכת יבמות, דף ט"ז עמוד א'
  8. ^ לביאור חלק מהאחרונים בדעתו
  9. ^ שנות אליהו זרעים, באתר היברובוקס
  10. ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ח' עמוד א'
  11. ^ ביאור הגר"א, על תלמוד ירושלמי, מסכת שביעית, פרק ו', הלכה א', וכך עולה מהמשנה, מסכת שביעית, פרק ו', משנה א'.
  12. ^ שיטת הרב יוסף ליברמן על פי הספרים תבואות הארץ ואדמת קודש
  13. ^ (ב"ב עד)
  14. ^ שיטת הרב שניאור זלמן רווח
  15. ^ הלכות קידוש החודש, פרק י"ח, הלכה ט"ז
  16. ^ הרב משה מרדכי קארפ ושלמה גורן
  17. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף כ"ה עמוד ב' ורמב"ם_על_חלה_ד#משנה_ח
  18. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף כ"ה עמוד ב' ומשנה תורה לרמב"ם, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין, פרק ה', הלכה ה'
  19. ^ הלכות תרומות, פרק א', הלכה כ"ו
  20. ^ הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין, פרק ה', הלכה ח'
  21. ^ תוספות, מסכת חולין, דף ק"ד , ד"ה חלת חו"ל