רבי יצחק מאיר אלתר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף חידושי הרי"מ)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ציון קברו של החידושי הרי"ם בעיר גורה קלוואריה שבפולין
מצבת קבר הרבנית פייגא אשת החדושי הרי"ם

רבי יצחק מאיר אלתר (רוטנברג) (ה'תקנ"ז/תקנ"טכ"ג אדר ה'תרכ"ו) היה האדמו"ר הראשון של חסידות גור, ומחבר ספר חידושי הרי"ם.

קורות חייו

אביו, רבי ישראל רוטנברג, צאצא למשפחת רבנים המיוחסת למהר"ם מרוטנבורג ולרש"י, כיהן כרב בכפר מגנישוב, פולין, והיה מחסידי רבי לוי יצחק מברדיטשוב[1] והמגיד מקוזניץ. מסופר כי אמו, חיה שרה[2], היתה רווקה מבוגרת וקרובתו של המגיד מקוזניץ, ולבקשתו הסכימה להינשא לרבי ישראל, שהיה אלמן מבוגר ונטול אמצעים, ובברכתו שיוולד לה בן שיאיר עיני ישראל, ועל כן נקרא מאיר. בשם יצחק נקרא לבקשת רבי לוי יצחק, על אף היותו עדיין בחיים.

בהמשך שינה רבי יצחק מאיר את שם משפחתו ל'אלתר', אך הדעות חלוקות מהי הסיבה בעטיה הוא עשה זאת: יש התולים זאת עקב החשד להשתתפותו במרד הפולני בשנת ה'תקצ"א[3], אך אחרים טוענים שהיה זה בעקבות גזרת הלבוש בשנת תרי"א[4].

נישא לרבנית פייגא בתו של רבי משה ליפשיץ "חלפן" (שהיה גם חמיו בזיווג שני של הרבי מקוצק). שלושה עשר ילדיו - למעט בתו אסתר - נפטרו בחייו. בנו הבכור רבי אברהם מרדכי היה מגדולי חסידי קוצק, ואף היה מחותנו של הרבי מקוצק בהיותו חמיו של בנו רבי בנימין מקוצק. רבי יצחק מאיר גידל את נכדו היתום רבי יהודה לייב בעל ה"שפת אמת", בן בנו רבי אברהם מרדכי, שהתמנה למנהיג חסידות גור ארבע שנים לאחר פטירת סבו. כמו כן גידל רבי יצחק מאיר את נכדו - בן בתו צינה פסיל - רבי פנחס מנחם אלעזר יוסטמן בעל ה"שפתי צדיק", שנלקח כחתן אצל דודו רבי אברהם מרדכי, ולאחר פטירת גיסו ה"שפת אמת" נהג באדמורות בפילץ. כמו כן גידל את בן אחיו רבי יעקב יוסף, רבי אברהם חיים ראובן, שהיה לאחר מכן רבה של ודיסלב.

בצעירותו נחשב רבי יצחק מאיר ל"עילוי מוורשה". למד אצל רבי אריה לייב צינץ מפלוצק, וגם היה מקורב מצעירותו למגיד מקוז'ניץ, ואחריו לבנו רבי משה מקוז'ניץ. הוא נסע אליו במשך כשלוש שנים, ואז עזב אותו לטובת רבי שמחה בונים מפשיסחה, שם היה לאחד מגדולי החסידים. רבי יצחק מאיר הפך למייצגה של חסידות פשיסחה בוורשה עקב היותו מוכר גם כגדול בתורה, ובחתונה הגדולה באוסטילה[5] - אליה התקבצו רבים מגדולי החסידות, נשלח מטעם רבו רבי שמחה בונים מפשיסחה להגן עליו מפני מתנגדיו שחפצו להחרימו במעמד זה[6]. לאחר פטירת רבי שמחה בונים בשנת תקפ"ז, קיבל עליו את מרותו של רבי מנחם מנדל מקוצק, שם היה לגדול העדה. בניגוד לרוח הסוערת בקוצק, היה מתון יותר בהליכותיו, ועמד בקשרים קרובים עם רבים מרבני הדור וצדיקי החסידות האחרים. ביניהם: רבי ישראל מרוז'ין, רבי חיים מצאנז, רבי ישעיה מושקט מפראגה, רבי יצחק מוורקא, רבי אברהם מטשכנוב, רבי יצחק מאיר מז'ינקוב בן הרבי מאפטא, רבי שלמה מרדומסק בעל ה'תפארת שלמה', רבי דב בר מייזלש ורבי חיים דוידזון.

בשבע שנותיו האחרונות, לאחר פטירת רבי מנחם מנדל מקוצק, עבר לעיירה גורא-קלאווריה הסמוכה לוורשה, שם הקים את חסידות גור. שנים אלו נקראו בפי חסידיו 'שבע שנות השובע', על שם השפע הגדול ברוחניות ובגשמיות שהשפיע אז על חסידיו[7].

היה מגדולי הפוסקים בדורו, ורבי חיים מצאנז מזכירו בתשובה[8] כאחד המפורסמים שבין גדולי הדור. חיבורו על שולחן ערוך חושן משפט שהתעתד להדפיס גרם לרבו רבי מנחם מנדל מקוצק להורות לו להשמיד אותו, מחשש שהלומדים יזנחו את לימוד הש"ך ויעסקו בספרו[9][דרוש מקור],

בנוסף לגדולתו בתורה, התפרסם כעסקן, שהשתדל רבות לטובת יהודי פולין, הוא נסע רבות לערי השלטון ברוסיה יחד עם רעו רבי יצחק מוורקא, ונפגש עם אנשי ממשל רבים. בימי צו הלבוש של המושל איוואן פסקביץ' (החל מ-ה'תר"ו), שכפה על היהודים להמיר את ביגודם המסורתי, הסכים יחד עם רבי אברהם מצ'כנוב על פסק הלכה שלפיו הדין הוא יהרג ואל יעבור, למרות דעתו של רבו רבי מנחם מנדל מקוצק שהיה שותף לקו המתון שאחזו בו כמעט כל רבני פולין. בפועל, הצו התמסמס מאחר שהיה בלתי-ניתן לאכיפה, והיהודים ניצלו את האפשרות לבחור בלבוש רוסי שהיה חריג דיו בסביבה הפולנית וקרוב לסגנונם המסורתי.

מאוחר הרבה יותר הופץ סיפור לפיו נאסר ב-ה'תרי"א בשל סירוב להיענות לדרישות המושל ושוחרר לאחר הפגנות רחוב המוניות שהביאו גם לביטול הפקודה; מאחר שמאורע כזה לא מופיע כלל ברשומות והצו נותר על כנו וחודש ב-ה'תרי"ג, הסיק ההיסטוריון גלן דיינר שמדובר בבדותא[10]. אך זוהי מסורת מקובלת שתוארה בפרוטרוט בימים שהיו עדיין רבים שיכלו להכחיש.[11] הצו אכן לא שונה (ומציאות זו לא היתה אפשרית בימי השלטון הרוסי בפולין) אלא לאחר תיווכים הגיעו לידי פשרה שכללה נסיגה מהדרישה לגילוח זקן ופאות ולבוש קצר, לדרישה להתלבש בלבוש רוסי שכלל כובע דמוי מצחיה ("דאשיק, יידיש היטעל"), צעיף על הצוואר, שסע בחליפה מאחור, גרביים בתוך מכנסים ארוכות (במקום אברקיים), מגפיים ולגדל זקן כמנהג רוסיה המזרחית.

במחלוקת בין דפוסי ווילנא וסלאוויטא, צידד במדפיסי סלאוויטא, ואף ערך כמה מכתבים בנושא לרבי עקיבא אייגר בהם חלק על דעתו. בפולמוס שהתעורר נגד מצות המכונה, יצא בחריפות רבה כנגד הניסיון, וכינה את היוזמים 'מתלמידי ירבעם בן נבט'.

היה נשיא קופת רבי מאיר בעל הנס - כולל פולין, ועשה רבות למען תושבי ארץ ישראל.

בדרך לימודו השתדל לתרץ את בעל המאור מההשגות שעליו, ובאופן כללי לתרץ את דברי הראשונים[12]. העריך מאד את הלימוד בעיון, אך לא זנח את הבקיאות ודרש מתלמידיו לדעת לפחות עשרים דפים מן התלמוד בעל פה[13].

בחסידות דרש את האמת מחסידיו, ושם דגש רב על לימוד התורה.

נפטר בכ"ג באדר ה'תרכ"ו, בעיר גור שבפולין, ונקבר באהל בבית הקברות המקומי/ לימים נקבר לצדו נכדו השפת אמת האדמו"ר השני בשושלת חסידות גור.

על שמו נוסדה ישיבת חידושי הרי"ם של חסידות גור בתל אביב. כמו כן נקראו על שמו רחובות בבני ברק ובירושלים.


תקופת חייו של רבי יצחק מאיר אלתר על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן

משפחתו

  • רבי אברהם מרדכי אלתר (י"ט בשבט תקע"וכ"ו באב תרט"ו).
    • בני רבי אברהם מרדכי מאשתו הרבנית חיה בת רבי יוסף מוורקה:
      • רייצא אשת רבי אהרן פנחס תאומים מגור (אבי רבי יעקב משה תאומים אב"ד נאווידוואר).
    • בני רבי אברהם מרדכי מאשתו הרבנית אסתר בת רבי חנוך העניך לנדשטיין:
      • דבורה מלכה אשת רבי יצחק (בן רבי גבריאל) בוימגאלד מגדולי חסידי וורקא.
      • הרבנית פרומטשא אשת בן דודה רבי בנימין בנו של רבי מנחם מנדל מקוצק.
      • רבי יהודה אריה לייב בעל ה'שפת אמת'.
      • הרבנית הענדל לאה אשת בן דודה רבי פנחס מנחם אלעזר יוסטמן מפילץ.
    • בני רבי אברהם מרדכי מאשתו הרבנית חוה בת רבי יעקב בוימגולד:
      • רבי אליהו יוסף מביאלה.
      • רבי שמעון חיים מוורשה[14].
      • רבי שלמה מוורשה.
      • צינא פעסיל אשת רבי בנימין אליעזר יוסטמן.
      • לאה הדסה אשת רבי שמואל זנוויל ברודר.
      • אסתר אשת רבי ישראל מאיר הכהן מביאלה (בנו של רבי הירצל כהן מביאלה, מגדולי חסידי קוצק).

תלמידים בולטים

חיבוריו

כמאה שנים לאחר פטירתו, נלקטו מאמריו על התורה, ויצאו לאור תחת השם "חידושי הרי"מ עה"ת". בשנת תש"ע נערכו מחדש כל דברי תורתו בשתי כרכים מורחבים תחת השם "ליקוטי הרי"מ".

לקריאה נוספת

  • מאיר עיני הגולה - מאת הרב אברהם יששכר בנימין אליהו אלתר.
  • יהודה אריה לייב לוין, מאור הגולה, ירושלים תשמ"ב.
  • תפארת שבתפארת - מאת הרב ד"ר יצחק אלפסי
  • הרב ישראל דנדרוביץ, על הדפסת חידושי הרי"ם וגור אריה, בתוך: אסופות, גיליון ז - אדר תש"ע, עמודים: 44-49.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. בעת היותו רב בריטשוול ובז'ליחוב
  2. ראו אודותיה יהודה לייב לוין, חסידים מספרים, כרך א', ירושלים תשכ"ח. ובפואמה "אמא של מלכות", מאת דוד זריצקי.
  3. 'ערים ואמהות בישראל, חלק ג, ירושלים תש"ח, עמודים 85-86.
  4. הם נתמכים בכך שהרבי מקוצק שגם תמך במרד הפולני - לא שינה את שם משפחתו. מאידך, קשה להאמין ששינוי השם עזר לרבי יצחק מאיר בשעת גזרת הלבוש, בהיותו דמות ידועה מאד. יתכן ששינה את שמו בבריחתו לגליציה שהיתה בשלטון הקיסרות האוסטרו-הונגרית[דרוש מקור].
  5. כינוי בפי חסידים לשמחת נישואין לצאציהם של אחדים מצדיקי החסידות, שנערכה בעיר אוסטילא.
  6. ספר 'מאיר עיני הגולה'.
  7. פורום אוצר החכמה Re: תורת חידושי הרי"מ על התורה https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=10088#p94159
  8. שו"ת 'דברי חיים'.
  9. בעקבות קיום ההוראה ברכו הרבי מקוצק כי אור תורתו יאיר מעתה בכל העולם.
  10. Glenn Dynner, The Garment of Torah: Clothing Decrees and the First Gerer Rebbe, עמ' 119.
  11. אלתר, אברהם ישכר, מאיר עיני הגולה, תרפ"ח
  12. מאיר עיני הגולה
  13. שפתי צדיק, שבועות אות סא: "וכן היה דרכו (של רבי יצחק מאיר אלתר) להזהיר לכל אחד שישקוד במשניות או במסכת עד שיהיה שגור בפיו לכל הפחות כ' דפין גמרא" ומעין זה כתב בשו"ת רבי שאול משה סימן קטו.
  14. חותנם של אחיינו רבי משה בצלאל אלתר ושל רבי אברהם יהושע השיל מחלם בנו של רבי יצחק יעקב מביאלה.
  15. אביר הרועים, פיוטרקוב תרצ"ה, עמ' נב-נג.
  16. זר זהב, תל אביב תשט"ו, עמ' צג-צד.
  17. רבי אברהם יצחק ברומברג, מגדולי התורה והחסידות, ירושלים תשט"ז, חלק יא עמ' נה-נו.
  18. רבי יהודה ליב גרויבארט, ספר זכרון, לודז תרפ"ו, עמ' 139.
  19. יהודה לקדשו, תל אביב תשנ"ט, עמ' לט.
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0