עברית (מודרנית)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
אין לראות את דף זה כערך אנציקלופדי. נא הימנעו מעריכה בו לפני שכתובו על בסיס הגרסה המקורית
דף זה יובא ו/או טופל בעבר שלא על פי מדיניות המכלול, ומשכך ייתכן שנעדר ממנו תוכן ראוי או ששוכתב בצורה בלתי תקינה.
אתם מוזמנים לתרום למכלול ולשכתב אותו.
תוכלו להשוות את הערך מול הערך המקורי, וכן לצפות ב[ שינויים שבוצעו בו]. אתם מוזמנים לשכתב אותו מחדש או לנהל דיון מקדים בדף השיחה.
עברית
מדינות

ישראלישראל ישראל

שפות מיעוט מוכרות:

פוליןפולין פולין
דרום אפריקהדרום אפריקה דרום אפריקה
אזורים ישראל, קהילות יהודיות ברחבי העולם והקהילה השומרונית ברשות הפלסטינית
דוברים 9,000,000 (2019)[1]
שפת אם כ-5,300,000 (2009)[2]
כתב אלפבית עברי
משפחה

אפרו אסיאתית
 שמית
  שמית תיכונה
   שמית צפון-מערבית
    כנענית

     עברית
לאום ישראלישראל ישראל
מוסד האקדמיה ללשון העברית
ראו גם שפהכתברשימת שפות

עִבְרִית מודרנית היא ניב מודרני של לשון הקודש המשמשת כשפה הרשמית והעיקרית של מדינת ישראל. היהדות החרדית בארץ הקודש רובה משתמשת בעברית זו לצורכי חולין, בדומה לשימוש באנגלית של בני היהדות החרדית בארצות הברית. הקנאים ביהדות בחרדית דוגמת אנשי העדה החרדית נמנעים מלהשתמש במילים שהתחדשו מאז חילון השפה העברית.

היסטוריה של העברית

חילון לשון הקודש

עד המאה ה-19, ראשית ימי התנועה הציונית, מעמדה של לשון הקודש בקרב היהודים היה דומה למעמדה של השפה הלטינית בקרב הנוצרים במערב אירופה והיא שימשה בעיקר כשפת כתב ובעיקר למטרות קודש, אבל גם למטרות שונות ומגוונות: פילוסופיה, ספרות, מדע ורפואה. עובדה זו הגנה על העברית מתהליכי הרס שאירעו לשפות עתיקות אחרות.[3] מסוף המאה ה-18, עם צמיחת תנועת ההשכלה היהודית בגרמניה ובמזרח אירופה, נכנסה השפה העברית לתנופה מודרנית. לאורך כל המאה ה-19 הלך השימוש החילוני בה וגבר. בד בבד עם תנועת התחייה הלאומית החלה גם פעילות להפיכת העברית ללשון הדיבור של היישוב העברי בארץ ישראל. אליעזר בן-יהודה, המכונה "מחיה השפה העברית" היה בין הלוחמים למען הפיכת השפה העברית לשפה מדוברת ולשפתו הלאומית של היישוב העברי בארץ. על פי עדותו, בזמן עלייתו לארץ ישראל, הקהילות היהודיות השונות בירושלים דיברו בתוכן בלשונותיהן, אולם כאשר נצטרכו בני קהילות שונות לדבר זה עם זה, נאלצו לדבר "בלשון הקודש", ובשיחות-חולין אלו גם האשכנזים השתמשו בהברה הספרדית.[4] במקביל התפתחה עברית מדוברת גם במרכזים אחדים של יהודים במזרח אירופה. המעבר לדיבור בעברית ביישוב העברי בארץ היה מהיר יחסית. עם כינון שלטון המנדט הבריטי בארץ נקבעה העברית כשפה רשמית שלישית, לצד הערבית והאנגלית. ערב הקמת מדינת ישראל הייתה העברית כבר לשפה העיקרית של היישוב העברי, ושפת הלימוד במרכזי החינוך שלו.

כיום יש כ-9 מיליון[5] דוברי עברית ישראלית, רובם המכריע גרים בישראל. כ-5,300,000 (2009) דוברים ילידיים (כלומר, עברית היא שפת-אמם)[6] והשאר משתמשים בעברית כשפה שנייה. עברית היא השפה הרשמית והעיקרית של מדינת ישראל, אם כי בנוסף לה יש מעמד מיוחד גם לשפה הערבית, וכן נעשה שימוש נרחב באנגלית, ברוסית ובשפות נוספות. בעקבות המסורת האירופית, שמקורה בהקמת האקדמיה הצרפתית, קיים גם בישראל גוף רשמי המכתיב תקנים של השפה: האקדמיה ללשון העברית. מוסד זה פועל מכוח חוק, אף על פי שהשפעתו בפועל מוגבלת. עיסוקו בעיקר בקביעת מונחים חדשים, כללי כתיב וכללי תחביר, המחייבים להלכה את מוסדות המדינה ואת מערכת החינוך הממלכתית. בפועל, חלק גדול מהחלטותיו אינו מתקיים. התפתחות המילונאות השימושית בישראל בשנות ה-90 יצרה מספר מילונים ומאגרי מידע המתעדים את הלשון העברית בפועל, ומשמשים אסמכתות חלופיות לכללי האקדמיה ללשון העברית.

ניבים ומבטאים עבריים

לקראת תחילת תהליך החייאת השפה העברית, בעת שהיא שימשה רק כשפה שנייה בפי יהודים ושומרונים, היו לשפה שני ניבים - יהודי ושומרוני, כשהניב השומרוני היה על סף כליה גם כשפה שנייה, יחד עם העדה השומרונית עצמה. לניב היהודי היו שלוש דרכי הגייה עיקריות: אשכנזית, ספרדית ותימנית (יש המציינים גם הגייה עיראקית). עם החייאת השפה, בן-יהודה הכריז על ההגייה הספרדית כהגייה התקנית של העברית. אולם בפועל מחיי השפה דבקו בהגייה שהיא מעין פשרה בין הספרדית לאשכנזית וזו נשתרשה בעם.

בשל התחייה המאוחרת של השפה העברית, אין כמעט ניבים אזוריים עבריים. למעשה, השפה הנשמעת בפי דוברים ילידיים זהה כמעט בכל חלקי ישראל (עברית ישראלית). אפשר להבחין בשוני בין הניבים המדוברים בפי עדות יהודיות שונות (אתנולקטים). אולם, שוני זה מתבטא בעיקר בפונולוגיה, ולא בתחביר או במורפולוגיה. עיקרי שוני זה הם בהשפעה ספרדית-תימנית על ההגייה המקובלת ולעיתים בהשפעה אשכנזית על ההגייה המקובלת (למשל בקרב חלק מהעדה החרדית בירושלים ובברוקלין). שוני מסוים בתחביר ובמורפולוגיה קיים בין ניבים מעמדיים של השפה (סוציולקטים), אולם שוני זה אינו גדול יחסית.

ייחודה של העברית המודרנית הוא בכך שהיא משרתת במידה רבה אנשים ששפת אמם שונה. מספר הדוברים הלא-ילידיים משתווה פחות-או-יותר למספר הדוברים הילידיים, והיא אף משמשת לתקשורת בין קבוצות בתוך ישראל שאינן דוברות עברית (למשל, דיונים בכנסת, בבתי המשפט הישראליים וכיוצא בזה מתנהלים בעברית, גם כשכל המתדיינים שייכים לקבוצות שאינן דוברות עברית). כיוון שכך, העברית המודרנית חשופה להשפעה אינטנסיבית של שפות אחרות, כגון ערבית, רוסית, אנגלית ועוד, דבר המשנה אותה בהתמדה, ואף יוצר הבדלים בין קבוצות, אשר עשויים להתפתח לניבים של ממש.

ביהודה ושומרון (וברצועת עזה בעת שנשלטה בידי ישראל) העברית היא שפת המינהל, בצד הערבית, המדוברת בקרב רוב האוכלוסייה המקומית. בניגוד לערביי ישראל, הלומדים עברית במערכת החינוך מגיל צעיר, ומנהלים את חייהם בשתי השפות במידה כמעט שווה, רוב דוברי הערבית ביהודה ובשומרון שולטים בעברית רק במידה חלקית או שאינם שולטים בה כלל. עם זאת, השפעת העברית על הערבית שבפיהם ניכרת מאוד, בעיקר עקב השימוש הרב במילים שאולות מן העברית. עם התגברות ההגירה של פועלים זרים לישראל נוצר "פידג'ין עברי", המשמש לתקשורת בין הפועלים לדוברי העברית הישראליים.

הגיית העברית

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – הגיית העברית

הגיית העברית עברה שינויים רבים במהלך אלפי שנות קיומה, ובכל תפוצה, הגו אותה היהודים באופן אחר. במאה ה-19 שאפו מחדשי השפה העברית לאמץ את ההגייה הספרדית, בייחוד זו שהייתה נהוגה בקהילה הספרדית של ירושלים; זאת משום היוקרה שממנה נהנתה הקהילה הספרדית של ירושלים בעבר, ומשום שהגייתה הייתה קרובה למדי להגייה שמשתקפת בניקוד הטברני של המקרא. אלא שמרבית מחדשי השפה העברית ותומכיהם היו יהודים אשכנזים ממזרח אירופה, וההגייה העברית שהכירו הייתה שונה מאוד; על אף המאמץ להקנות לדיבור העברי החדש הגייה ספרדית, השפעת ההגייה האשכנזית ניכרת בעברית המודרנית.

פונולוגיה

פונמות עיצוריות בעברית הישראלית
סדקי לועי ענבלי וילוני חכי בתר־
מכתשי
מכתשי שפתי
שִנִּי)
אפי n1 m
סותם ʔ ɡ k d t b p
מחוכך * * ts
חוכך h *ʕ2 *ħ3 ʁ4 χ3 *ʒ ʃ z s v f
מקורב
(צדי)
*w j
l
מקיש *ɾ4

* פונמות זרות
* עיצורים שקיימים רק בהגיית עדות המזרח

1 כאשר האות נו"ן באה לפני עיצורים וילוניים [k g], רוב הישראלים הוגים אותה כעיצור וילוני, אפי [ŋ], עקב הידמות פונטית בבסיס החיתוך המקלה בהגייה. כלומר, [ŋ] היא אלופון של [n] ולא פונמה בפני עצמה.
2 הגיית האות עי"ן כעיצור לועי, חוכך, קולי [ʕ] נדירה מאוד. רוב הישראלים מחליפים אותה לעיצור סדקי, סותם, אטום [ʔ].
3 רוב הישראלים הוגים את האות חי"ת כעיצור ענבלי, חוכך, אטום [χ], כאשר בהגייה הספרדית והתימנית היא עיצור לועי, חוכך, אטום [ħ].
4 רוב הישראלים הוגים את האות רי"ש כעיצור ענבלי, חוכך, קולי [ʁ] או כעיצור ענבלי, רוטט [ʀ], כאשר בהגייה הספרדית והתימנית היא עיצור מכתשי, מקיש [ɾ].
פרוטו
שמית
IPA עברית דוגמה ערבית
אות מקראית טברנית ישראלית
*b b ב ḇ/b /b/ /v/, /b/ /v/, /b/ בית ب
*d d ד ḏ/d /d/ /ð/, /d/ /d/ דב د
*g ɡ ג ḡ/g /ɡ/ /ɣ/, /g/ /ɡ/ גמל ج
*p p פ p̄/p /p/ /f/, /p/ /f/, /p/ פחם ف
*t t ת ṯ/t /t/ /θ/, /t/ /t/ תות ت
*k k כ ḵ/k /k/ /χ/, /k/ /χ/, /k/ כוכב ك
*ṭ ט /tˤ/ /t/ טבח ط
*q ק q q /q/ /k/ קבר ق
*ḏ ð ז z /ð/ /z/ /z/ זכר ذ
*z z /z/ זרק ز
*s s ס s /s/ /s/ /s/ סוכר س
ʃ שׁ š /ʃ/ /ʃ/ /ʃ/ שׁמים
*ṯ θ /θ/ שׁמונה ث
ɬ שׂ ś /ɬ/ /s/ /s/ שׂמאל ش
*ṱ θʼ צ /sˤ/ /ts/ צל ظ
*ṣ צרח ص
*ṣ́ ɬʼ צחק ض
ɣ ע ʻ /ʁ/ /ʕ/ /ʔ/, - עורב غ
ʕ /ʕ/ עשׂר ع
ʔ א ʼ /ʔ/ /ʔ/ /ʔ/, - אב ء
*ḫ x ח /χ/ /ħ/ /χ/ חמשׁ خ
*ḥ ħ /ħ/ חבל ح
*h h ה h /h/ /h/ /h/, - הגר ه
*m m מ m /m/ /m/ /m/ מים م
*n n נ n /n/ /n/ /n/ נביא ن
*r ɾ ר r /ɾ/ /ɾ/ /ʁ/ רגל ر
*l l ל l /l/ /l/ /l/ לשׁון ل
*y j י y /j/ /j/ /j/ יד ي
*w w ו w /w/ /w/ /v/ ורד و
פרוטו
שמית
IPA אות מקראית טברנית ישראלית דוגמה ערבית

פונולוגיה משוערת של העברית הקלאסית

בעברית הקלאסית יש כ-30 פונמות (מתוכן 23 פונמות עיצוריות), רובן מסומנות בכתיבה מנוקדת.

  • כל אות מייצגת פונמה עיצורית אחת נפרדת (ראו אבג'ד), להוציא את השימוש של אותיות הו"י כאמות קריאה. בפרט:
    • סמ"ך, שי"ן שמאלית ושי"ן ימנית הן פונמות נפרדות.
    • כל-אחת מאותיות בג"ד כפ"ת מייצגות פונמה אחת (דגש קל אינו פונמי).
    • אל"ף נחה היא אלופון שאינו נהגה: מאתיים, תאהב, ראש.
  • א פרוסתטית (שמתווספת בתחילת מילים כמו: תמול – אתמול) אינה פונמה.
  • דגש חזק מסמן הכפלת פונמה (או שהוא פונמי בעצמו). דגש חזק בסוף מילה או באות אהחע"ר הוא פונמה שאינה מסומנת.
  • התנועות השונות הן פונמות, פרט ל:
  • אורך התנועות הוא פונמי, או לחלופין ההטעמה.

עברית בעולם

בארצות הברית מספר דוברי העברית מגיע ל־212,747 בקירוב. בקרב יהדות ארצות הברית כ-50% העידו כי הם קוראים בעברית, לעומת בין 10% ל-12% שהעידו כי הם דוברים את השפה.[1]

החל מ-6 בינואר 2005 השפה העברית היא שפת מיעוט מוכרת בפולין.[7] מספר אוניברסיטאות ברחבי העולם (כמו ייל), מחשיבות את העברית כשפה קלאסית, הנלמדת במסגרת הלימודים הקלאסיים של תלמידי השנה הראשונה. גם בדרום אפריקה העברית היא שפת מיעוט.

ראו גם

עיינו גם בפורטל

P Aleph.png

פורטל השפה העברית מציג את מכלול הערכים והנושאים הקשורים לעברית על כל מאפייניה. בפורטל ניתן למצוא קישורים בנושא התפתחות השפה ושלביה, הגיות שונות, ערכים בנושא האלפבית, הכתיבה והתחביר העברי, קישורים לנושאי הספרות העברית, אוסף מילים מעניינות בשפה ועוד.


עיינו גם בפורטל

P linguistics.svg

פורטל בלשנות ושפות הוא שער לכל הנושאים הקשורים חקר השפות. הפורטל מציג את תחומי השפה והבלשנות בהם פונולוגיה, מורפולוגיה, כתב, אישים ועוד.

דקדוק ולשון

לקריאה נוספת

* A.Saénz-Badillos, A History of the Hebrew Language, Cambridge (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 עדי גרינברגר, שפת אם, שפת עם, באתר ynet, 18 באוקטובר 2019
  2. ^ (הקישור אינו פעיל, 3 ביוני 2018)Ethnologue: Statistical Summaries
  3. ^ צור ארליך, ‏על שני פלאים ושני "השילוח", השילוח 2, דצמבר 2016
  4. ^ אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, חלק ראשון, מבוא עמ' 31; פרק לו: תחית הדיבור העברי, מזכרונות אליעזר בן־יהודה, עמ' 338. לדברי בן־יהודה, הוא שמע על כך ב-1881, ערב עלייתו לארץ, מפיו של אברהם משה לונץ, והדברים הללו חזקו את אמונתו "באפשרות תחיית הלשון בארץ ישראל".
  5. ^ זאב קליין, ‏שפה חיה: 9 מיליון דוברי עברית בעולם, באתר ישראל היום, 18 במרץ 2013 01:46
  6. ^ Ethnologue: Statistical Summaries
  7. ^ Walery Pisarek, The relationship between official and minority languages in Poland.


Evolution-tasks-not.png ערך זה מכיל דפי טיוטה וניסוי וטעייה של ניסוח המבט התורני  בנושא ציונות וכנגד חילוניות. Theodor Herz007.jpg

Logo hamichlol.png