חברת החשמל לישראל

שגיאות פרמטריות בתבנית:חברה מסחרית
שימוש בפרמטרים מיושנים [ אנשי מפתח ]
פרמטרים ריקים [ סיסמה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

חברת החשמל

נתונים כלליים
סוג	חברה ממשלתית / ציבורית
מייסדים	פנחס רוטנברג
תקופת הפעילות	1923–הווה (כ־101 שנים)
משרד ראשי	בנין המשרד הראשי (המה"ר), חיפה, ישראל
מוצרים עיקריים	יצור, הולכה וחלוקת חשמל
הכנסות	22.6 מיליארד ש"ח (2016)
רווח תפעולי	2.78 מיליארד ש"ח (2016)
רווח	1.18 מיליארד ש"ח (2016)
אנשי מפתח	יפתח רון-טל - יו"ר עופר בלוך - מנכ"ל
עובדים	12,400 (2015)
www.iec.co.il

חברת החשמל לישראל היא חברה ממשלתית וציבורית, מונופול, המייצרת חשמל ומספקת אותו לכל מגזרי המשק בישראל וברשות הפלסטינית. כ-99.85% ממניות החברה מוחזקות בידי הממשלה. פעילותה כוללת ייצור חשמל, הולכה, הַשׁנָאָה, חלוקה, אספקה ומכירת החשמל ללקוחות.

החברה נוסדה כ'חברת החשמל פלשתינה' ב-29 במרץ 1923 על ידי פנחס רוטנברג, ומובילה את משק החשמל בפלשתינה-א"י ומדינת ישראל מאז ועד היום. על אף שמדובר בחברה בבעלות המדינה - המשאבים הנחוצים לפיתוח משק החשמל מגויסים על ידי החברה ממקורות עצמיים ובאמצעות גיוסי הון בישראל ובחו"ל, ואינם ממומנים מתקציב המדינה, אך מקבלים ערבות ממשלתית.

נכון ל-30 בספטמבר 2015, החברה מעסיקה כ-12,400 עובדים ומספקת שירות לכ-2.5 מיליון בתי אב.

היסטוריה

תחנת הכוח הראשונה בחיפה, הפועלת על דיזל, 1925

בשנים הראשונות סיפורה של 'חברת החשמל פלשתינה' שזור בסיפור היישוב העברי בעת החדשה ובחזון הקמת המדינה היהודית בארץ ישראל בעבודה עברית. עם זאת, הזיכיון מממשלת המנדט בו זכה רוטנברג כחברה פרטית חייב את פיתוח הארץ לטובת כל תושביה וביצירת מרחב "מחושמל" ליהודים וערבים כאחד. לפנחס רוטנברג, שהקים את חברת החשמל, היו דעות עצמאיות ומקוריות בנוגע ליחסים בין יהודים וערבים, שלא תמיד עלו בקנה אחד עם הציונות הרשמית.

ראשיתה של חברת החשמל בשני זכיונות שקיבל פנחס רוטנברג מממשלת המנדט ב-1921. זיכיון ראשון התייחס לנפת יפו ועל בסיסו נוסדה "חברת החשמל ליפו". רוטנברג התחייב להקים תחנת כח הידרו-אלקטרית על הירקון, אך בסופו של דבר בנה תחנה קלורית בין יפו לתל אביב. ב-1923 נפתחה תחנת הכח הראשונה, שסיפקה חשמל לעיר יפו, ולתל אביב, שייצרה בשלב ראשון 300 קילוואט חשמל. ביוני 1923 הוארו לראשונה רחובות אלנבי ונחלת בנימין בתל אביב, ובנובמבר 1923 הוארה שדרות המלך ג'ורג' (כיום שד' ירושלים) ביפו. ב-1923 ייסד רוטנברג את "חברת החשמל לפלשתינה" שקלטה לתוכה את "חברת החשמל ליפו". בשנים 1923 - 1925 התרחבה רשת החשמל במהירות, בין השאר עקב הקמתו של קו מתח גבוה למפקדות הצבא הבריטי בסרפנד (צריפין), שאפשר לחברת החשמל לספק חשמל גם לראשון לציון, נס ציונה ורחובות, ולאחר מכן גם לרמלה. ב-1925 נפתחה תחנת כוח קלורית בחיפה, שסיפקה חשמל לעיר חיפה, לעכו, ולמפעלים הגדולים שהוקמו במפרץ חיפה. רוב הציוד והידע שהיו נחוצים לפרויקט החישמול סופקו בתחילה על ידי חברת AEG הגרמנית. חברת החשמל פתחה סניף בברלין ומהנדסי חשמל גרמנים פיקחו על עבודות הקמת הרשת ביפו ובתל אביב.

"חברת החשמל לפלשתינה" הוקמה בידי פנחס רוטנברג, יהודי ומהפכן רוסי בעברו, אשר עלה לארץ ישראל בשנת 1919. בשנת 1920 הגיש רוטנברג לממשלת המנדט הבריטי את תוצאותיו של סקר שערך בנושא אפשרויות ניצול מקורות המים של הארץ. על בסיס סקר זה הציע רוטנברג להקים שלוש-עשרה תחנות-כוח הידרואלקטריות על שפת נהר הירדן ויובליו, מלבנון ועד ים המלח. שלטונות המנדט ראו חשיבות רבה בייסוד תשתית חשמל מודרנית בארץ ישראל והעניקו לרוטנברג בחודש ספטמבר 1921 שני זכיונות אשר אפשרו לו, באופן בלעדי, לנצל את מימי נהרות הירקון, הירדן ושאר מקורות המים של הארץ להפקת אנרגיה חשמלית. בטרם יהפכו לזיכיונות ארוכי-טווח התחייב רוטנברג לעמוד בתנאים שונים. ב-29 במרץ 1923 הקים פנחס רוטנברג את "חברת החשמל לפלשתינה". זו הייתה חברה אשר נרשמה בספר החברות של ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל, מושב הדירקטוריון שלה היה בלונדון ומניותיה נסחרו בבורסה הלונדונית.

בשנת 1925 הקימה חברת החשמל שתי תחנות-כוח נוספות, מונעות דיזל גם הן - האחת בחיפה והשנייה בטבריה. ההספק המרבי של שלוש התחנות גם יחד בשנת 1925 היה כ-1 מגוואט חשמל, והקמתן מסמלת את ראשית עידן החשמל בארץ ישראל (לשם השוואה, כושר היצור הכולל של תחנות-הכוח של חברת החשמל בשנת 2010 היה קרוב ל-13,000 מגוואט חשמל).

ב-5 במרץ 1926 חתם הנציב העליון, הלורד פלומר, על זיכיון החשמל אשר אישרר את ההסכמים משנת 1921 אותם קיבל רוטנברג מממשלת בריטניה והעניק לחברת החשמל זכות בלעדית למשך 70 שנה על ייצור החשמל, הולכתו ומכירתו ברחבי שטח המנדט הבריטי בארץ ישראל. הזיכיון נשאר בתוקף עד שנת 1996, שנה בה הומר בחוק משק החשמל הישראלי. הזיכיון כלל אמנם גם את שטח עבר הירדן המזרחי אך למעשה, בשל הקמת אמירות עבר הירדן, מומש על ידי חברת החשמל רק בחלקו המערבי של נהר הירדן. מקום נוסף בו לא היה תוקף לזיכיון החשמל היה שטח העיר ירושלים וסביבתה הקרובה, שם החזיקה בזיכיון "חברת החשמל והשירות הציבורי לירושלים".

צילום אוויר משנת 1937 של מפעל נהריים ותל אור (משמאל, למטה)

מודעה מתל אביב משנות ה-20 לקראת חיבור העיר לרשת החשמל

ב-3 בינואר 1942 נפטר מייסד חברת החשמל ומנהלה הראשון פנחס רוטנברג ואת מקומו כמנהל הכללי של חברת החשמל תפס אחיו, אברהם רוטנברג.

תחנת-הכוח "נהריים" - חשמל בכוח המים

ערך מורחב – נהריים

לאחר שנחתם זיכיון החשמל, החלה חברת החשמל בקיץ 1927 בהקמת תחנת הכוח ההידרואלקטרית "נהריים" אשר נבנתה ממזרח לנהר הירדן, בקרוב לשפך נהר הירמוך לערוץ הירדן. תחנת הכוח "נהריים" נחנכה ב-9 ביוני 1932 והייתה לתחנת הכוח ההידרואלקטרית החדישה הראשונה במזרח התיכון. כושר הייצור של שלוש טורבינות המים שבתחנה היה 18 מגוואט, פי חמישה לערך מכושר הייצור הכולל של תחנות הכוח הראשונות. הדבר אפשר לחברת החשמל להיענות בהצלחה לביקוש מצד לקוחותיה ולצורכי הארץ המתפתחת. החשמל שייצרה התחנה הוזרם לתל אביב ולחיפה, בקווי מתח שהיוו את מוביל החשמל הראשי של רשת החשמל הארצית באותם ימים. על שטחי קרקע קרובים ל"נהריים" ניטעו, בהוראת פנחס רוטנברג, שדות חיטה ומטעי פירות בקנה מידה מסחרי וכן הוקמו שכונות מגורים לעובדי התחנה ובני משפחותיהם.

תחנות-הכוח הקיטוריות

ערך מורחב – תחנת הכוח רדינג

בשנת 1935 הקימה חברת חשמל תחנת כוח קיטורית ראשונה בארץ ישראל – "חיפה א". התחנה הוקמה על חולות מפרץ חיפה, בכושר ייצור חשמל של 30 מגוואט ותרמה לאספקת הדרישה הגוברת לכוח החשמל בעקבות הגעתה של העלייה החמישית לארץ. לצד תחנת-הכוח בחיפה הוקם באותה עת גם בניין המשרדים הראשי של חברת החשמל. שני המבנים, שהם בעלי ארכיטקטורה ייחודית, מיועדים כיום לשימור אדריכלי.

ב-1938 הקימה חברת החשמל תחנת-כוח קיטורית נוספת מצפון לנהר הירקון, "רדינג א", בכושר ייצור חשמל של 24 מגוואט. כניסת שתי התחנות הקיטוריות לפעולה בשנות השלושים - לצדן של תחנת הכוח "נהריים" וכן שלוש תחנות הדיזל הראשונות - הגדיל את כושר ייצור החשמל מ-22 מגוואט בשנת 1932 ל-76 מגוואט חשמל ב-1939. עם התפתחות משק החשמל התעצמו התעשייה, המסחר והחקלאות ומוצרי חשמל שונים החלו לתפוס מקום מרכזי בחיי תושבי הארץ.

במלחמת העצמאות, ב-14 במאי 1948, עברה תחנת הכוח "נהריים" לשליטת ממלכת ירדן ופסקה מלפעול. את מקומה במערך הייצור של חברת החשמל תפסו יחידות ייצור חדשות שהוקמו באתרי תחנות-הכוח הקיימות "חיפה א'" בחיפה ו"רדינג" בתל אביב. כושר הייצור של חברת החשמל בשנת 1951 עמד על 129 מגוואט.

על אף קשיי מימון במחצית הראשונה של שנות ה-50, המשיכה חברת חשמל בפיתוח והרחבה של תחנות-כוח קיימות במטרה לענות על צורכי המשק הישראלי הגדל: רשת חשמל נפרסה לרבים מהיישובים החדשים שהוקמו ברחבי הארץ ובאתר תחנת-הכוח "רדינג א'" הוקמה בשנים 1953 - 1954 תחנת-כוח חדשה בשם "רדינג ב"', בכושר ייצור של 100 מגוואט.

מחברה פרטית לחברה ממשלתית ישראלית

עם סיום מלחמת העצמאות ופתיחת שערי הארץ לגלי עלייה גדולים, עמדה חברת החשמל בפני אתגרי פיתוח גדולים, אולם כספי המשקיעים חדלו להגיע ולחברה חסרו סכומי הכסף שנדרשו לכך. ב-10 בינואר 1954 החליטה ממשלת ישראל על רכישת 95% ממניות החברה והפיכתה לחברה ממשלתית. בעקבות העברת הבעלות על חברת החשמל שינה דירקטוריון החברה את מקומו מלונדון לישראל ואת חברי הדירקטוריון שהיו בתפקידם באותה עת החליפו אישים ישראליים. מקום מושבו של הדירקטוריון החדש נקבע ברחוב החשמל בתל אביב, בתוך מבנה היסטורי מהמאה ה-19, לצדו של מבנה תחנת-הכוח הראשונה.

בשנת 1954 רכשה ממשלת ישראל גם את זיכיון החשמל מ"חברת החשמל והשירות הציבורי לירושלים", חברה שהייתה נתונה אף היא בקשיים תקציביים, והפכה אותה לחברת בת ל"חברת החשמל לארץ ישראל", הגדולה ממנה. בשנת 1964 אוחדו שתי החברות לחברה אחת.

בשנת 1956, ערב מלחמת קדש, הוקמה ליד נהר הירקון תחנת-הכוח "רדינג ג'". כושר הייצור שלה היה 40 מגוואט והיא נבנתה כתחנה תת-קרקעית, במטרה להגן על מנועיה בפני סכנת הפצצה.

בעקבות תנופת ההתיישבות, גידול האוכלוסייה והפיתוח הכלכלי בעשור הראשון למדינת ישראל הוקמה, לראשונה מאז שנות השלושים, תחנת-כוח חדשה, באתר נפרד מאתרי התחנות הקיימות. יסודות תחנת-הכוח החדשה הונחו בשנת 1955 בחולות השוממים של נחל סוכריר, בסמוך למקום בו הוחל זמן מה אחר כך בהקמת העיר אשדוד. תרומת כושר הייצור של תחנת-הכוח החדשה (150 מגוואט) למערך ייצור החשמל הארצי הייתה משמעותית והביאה אותו בשנת 1960 להיקף של 410 מגוואט.

תהליך המודרניזציה שעבר על מדינת ישראל לא פסק ובתחילת שנות השישים הוקמו בכספי שילומים מגרמניה שתי תחנות-כוח חדשות בעלות נתונים זהים: חיפה ב' ואשדוד ב'. בכל תחנה היו שתי יחידות של 75 מגוואט. חיפה ב' הופעלה לראשונה ב-1960 ואשדוד ב' ב-1963. בסוף שנות השישים עמד כושר הייצור של חברת החשמל על 1,019 מגוואט.

בשנות השבעים גברו הביקושים לחשמל ובהתאם לכך גדל גם כושר ייצור החשמל של חברת החשמל, על ידי הקמת תחנות-כוח חדישות וגדולות יותר מאשר קודמותיהן: בשנת 1971 נחנכה תחנת-הכוח "רדינג ד'" בכושר ייצור כולל של 428 מגוואט; בשנים 1974–1977 הופעלו לראשונה ארבע יחידות ייצור חדשות בתחנות-הכוח אשדוד ג' ו-ד', כל אחת בכושר ייצור של 228 מגוואט. אתר תחנות-הכוח באשדוד נקרא כיום על שם לוי אשכול, ראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל.

עידן הפחם בייצור החשמל

בעקבות האמרת מחירי הנפט לאחר מלחמת יום כיפור וחרם הנפט אותו הפעילו מדינות ערב, החליטה חברת החשמל להקים תחנות-כוח היכולות לייצר חשמל הן בכוח הפחם - הזול מהדלק הנוזלי. בין השנים 1981 ל-2000 הוקמו ארבע תחנות-כוח חדישות, בעלות כושר ייצור גדול שמייצרות חשמל באמצעות פחם: בחדרה, באתר הקרוי היום אתר "אורות רבין" על שמו של יצחק רבין, הוקמו שתי תחנות-כוח בכושר ייצור כולל של 2,590 מגוואט. באשקלון, באתר הקרוי על שם האחים פנחס ואברהם רוטנברג, הוקמו שתי תחנות-כוח נוספות, בכושר ייצור כולל של 2,250 מגוואט. בשני אתרי ייצור אלה מופק כיום חלק נכבד מהחשמל הדרוש למשק הישראלי. הפעלת תחנות הכוח הללו באמצעות פחם, במקום בדלק נוזלי, תרמה לחיסכון רב בעלויות ייצור החשמל בישראל עד למעבר לשימוש בגז הטבעי (בשנת 2004).

עידן הגז הטבעי בייצור החשמל

באוגוסט 2005 חתמה חברת החשמל על הסכם לרכישת גז טבעי מחברת EMG, אשר קיבלה מעמד מיוחד המאפשר לה לרכוש גז טבעי מחברות הגז במצרים ולמכור אותו למדינות בחוף המזרחי של הים התיכון במסגרת קו צינור אל עריש-אשקלון. על-פי הוראות ההסכם הקימה חברת EMG מערכת לאספקת גז ממצרים לישראל, הכוללת מערכת דחיסה באל-עריש, צינור ימי באורך של 92 ק"מ מאל-עריש לאשקלון ומסוף קבלה באתר קצא"א באשקלון. EMG סיימה לבנות את הצינור הימי ומסוף הקבלה באשקלון בחודש פברואר 2008. תחילת אספקת הגז החלה בחודש יולי 2008. כגיבוי נוסף להבטחת ההסכם נחתם מזכר הבנות בין ממשלת מצרים וממשלת ישראל, לפיו ערבה ממשלת מצרים לאספקה של עד 7BCM של גז טבעי בשנה למדינת ישראל.

במהלך 2010 הרחיבה חברת החשמל את השימוש בגז טבעי וביכולתה היה לייצר באמצעותו למעלה מ-50% מסך יכולת הייצור הכוללת. כ-56% מהגז הטבעי סופקו על ידי קבוצת "ים-תטיס" ו-44% סופקו על ידי חברת EMG המצרית.

מאז כניסת הגז הטבעי למערך ייצור החשמל חלה ירידה ניכרת בכמות פליטות מזהמי האוויר בישראל: הפחתה של למעלה מ-90% בפליטות גופרית דו-חמצנית וחומר חלקיקי וכן הפחתה של 20% - 30% בפליטת תחמוצות חנקן מהאתרים שבהם נעשה שימוש בגז טבעי.

ב-5 בפברואר 2011, אירע פיצוץ בצינור הגז הטבעי בסיני, אשר גרם להפסקה מוחלטת באספקת הגז לישראל וכן למדינות שאליהן מוזרם הגז באמצעות צינור הגז הערבי (ירדן, סוריה) למשך 39 יום. לאור אי רציפות באספקת הגז הטבעי ממצרים, עד כדי הפסקה מוחלטת של האספקה, נדרשה חברת החשמל להיערך לייצור חשמל בתמהיל דלקים שונה. תמהיל זה נדרש גם בשל הוראות הצו הרוחבי של המשרד להגנת הסביבה, המחייב שריפת סולר לפני שריפת מזוט (סולר הוא דלק יקר משמעותית ממזוט, אך הוא נחשב ידידותי יותר לסביבה ומזהם פחות).

בחודשים דצמבר 2011 ופברואר 2012 אישר דירקטוריון חברת החשמל את תנאי ההתקשרות עם שותפות שדה "תמר", הממוקם כ-90 ק"מ מערבית לחיפה. ההסכם הוא לרכישת גז טבעי במשך 15 שנה. במקביל, הושלמה קבלתם של היתרי הזרמה למרבית אתרי ייצור החשמל ברחבי ישראל ובוצעו מהלכים לבדיקת חלופות לאגירת גז טבעי (גז טבעי נוזלי), כדי לגשר על תקופת המחסור הנצפית בגז טבעי עד תחילת הפקת הגז משדה "תמר" וכמענה לשיאי ביקוש ואמינות האספקה.

בסוף מרץ 2013 החלה אספקת הגז מקידוח תמר לצרכנים בישראל ובראשם חברת החשמל, מה שסיים תקופה ארוכה של מחסור בגז טבעי.

מבנה החברה

חברת החשמל הוקמה כחברה ציבורית שמניותיה נסחרו בבורסה לניירות ערך בלונדון, ולתקופה מסוימת בבורסה בתל אביב, אך בעקבות הלאמת החברה והצעת רכש של מדינת ישראל ליתרת המניות המוחזקות בידי הציבור, הפכה החברה לחברה ממשלתית, כאשר מדינת ישראל מחזיקה בכ־99.85% ממניות החברה, והיתרה מוחזקת בידי משקיעים בודדים. בעקבות כך הופסק המסחר הציבורי במניותיה של החברה. על פי רשות החברות, מעמדה של החברה הוא עדיין כשל חברה ציבורית, בשל יתרת המניות המוחזקת בידי הציבור ושייתכן והונפקו בהנפקה ציבורית, ועל כן פועלת חברת החשמל בהתאם להוראות החלות על חברות ציבוריות, כדוגמת פרסום דו"חות כספיים רבעוניים ושנתיים לציבור.

חברת החשמל מחזיקה בבעלות מלאה על החברה הלאומית לאספקת פחם, ‫50% ממניות החברה המנהלת של קרן‬ ‫השתלמות של עובדי ‫חברת החשמל לישראל‬, כ־40% ממניות חברת התקשורת Unlimited (IBC), וכ־8.3% ממניות המכון הישראלי לאנרגיה וסביבה. בנוסף לחברה אחזקות זניחות בחברת כימיקלים לישראל, כ־50% מניות החברה (לא-פעילה) לפיתוח משאבי אנרגיה (פמ"א). לחברת החשמל חברות בנות לא פעילות בשמות: חברת נכסי הירדן, חברת מגרשי קבלנים, מעברות הירדן, ו־Palestine Construcion Company.

תחנות כוח

תחנת הכוח "אורות רבין" בחדרה

במדינת ישראל פועלות 5 תחנות כוח חופיות, המתופעלות בידי חברת החשמל לישראל:

• תחנת הכוח אורות רבין - האתר הגדול ביותר במדינה, שנמצא בחדרה
• תחנת הכוח רוטנברג באשקלון
• תחנת הכוח רדינג בתל אביב
• תחנת הכוח אשכול באשדוד
• תחנת הכוח חיפה

טורבינות הגז

לקראת סוף שנות ה-80 החלה חברת החשמל להקים תחנות-כוח גם באתרים המרוחקים משפת הים. תחנות-הכוח הללו זכו לשם "המערך הפנים ארצי" והוקמו במסגרתו יחידות ייצור מסוג טורבינות גז, שאינן זקוקות למי ים לטובת קירור. טורבינות הגז מופעלות ישירות באמצעות גזים הנוצרים בתהליך שריפת הדלקים, בשונה מטכנולוגיית הקיטור, שבה הטורבינה מופעלת באמצעות קיטור הנוצר כתוצאה מחימום מים בדודי תחנת-הכוח באמצעות שריפת דלקים.

שתי טורבינות הגז הראשונות בישראל הופעלו בשנת 1961 בתחנת "אורים" שליד חיפה. הספק התחנות הללו היה קטן יחסית (10 מגאווט כל אחת) והן נועדו לספק חשמל בשעות עומסי שיא. בנוסף לכך, נועדו טורבינות הגז לשמש עתודה ביטחונית בשעת חירום. כיום מספקות טורבינות הגז למעלה מ-6,000 מגוואט, המהווים כמעט 50% מסך כושר הייצור הכולל של חברת החשמל.

מערך טורבינות הגז של חברת החשמל כולל יחידות משלושה סוגים שונים:

1. טורבינות גז תעשייתית - מנועי סילון תעשייתי המונעים בסולר או בגז טבעי. הספק טורבינות אלה 35 – 260 מגוואט.
2. טורבינות גז סילוניות – מנועי סילון תעופתיים. אלה יחידות כוח קטנות בכושר ייצור 10 – 50 מגוואט חשמל כל אחת. ניתן להתניען במהירות (בתוך כחמש דקות) אולם בשל עלות הפעלתן הגבוהה הן משמשות בדרך כלל במצבי דחק ובשיאי ביקוש.
3. טורבינות גז במחזור משולב – תחנות אלו מורכבות מטורבינת גז ויחידה קיטורית השלובות זו בזו ומנצלות את החום השיורי של תהליך ייצור החשמל בטורבינת הגז לחימום מים וייצור חשמל נוסף ביחידה הקיטורית, ומכאן שמן: מחזור משולב (מחז"מ).

חברת החשמל מפעילה מספר אתרים פנים ארציים בהם מותקנות טורבינות גז:

• אלון תבור ליד עפולה
• חגית ליד יקנעם
• גזר ליד רמלה
• רמת חובב דרומית לבאר שבע
• עטרות באזור התעשייה עטרות ב ירושלים
• צפית ליד קריית מלאכי

מערכת הולכת החשמל

במקביל להגדלת כושר ייצור החשמל במדינה פותחה גם רשת החשמל הארצית, שתפקידה להוליך את החשמל מתחנות-הכוח אל כל רחבי הארץ. קווי החשמל הראשוניים, במתח חשמל של 6, 22 ו-66 קילו-וולט, הוחלפו במהלך השנים בקווי מתח חשמל גבוהים יותר - 110 קילו-וולט ו-161 קילו-וולט. בסוף שנות השמונים החלה חברת החשמל להקים את קו מתח העל 400 קילו-וולט אשר הפך במהלך שנות התשעים למעין "מוביל החשמל הארצי" (והידוע גם בשם "אוטוסטראדת החשמל"). הקטע הראשון של הקו הוקם ב-1989 וחיבר את תחנת-הכוח "רוטנברג" עם תחנת המיתוג בצפית. בשנת 1990, עם כניסתה של היחידה הראשונה ב"רוטנברג" לפעולה, הושלם גם הקטע השני בקו 400 קילו-וולט שהגיע מתחנת מיתוג צפית עד לפתח תקווה. כיום מהווה קו ההולכה 400 קילו-וולט את חוט השדרה של רשת החשמל הארצית. בעשור האחרון השקיעה החברה למעלה מ-9 מיליארד דולר בפיתוחו של משק החשמל בישראל. למרות שמדובר בחברה בבעלות המדינה – ההון הדרוש לפיתוח המשק מגויס על ידה ממקורות עצמיים ובאמצעות גיוסי הון בישראל ובחו"ל, ואינם ממומנים מתקציב המדינה. החברה צפויה להשלים^{[דרושה הבהרה]} עד שנת 2012 את הקמתן של 3 יחידות ייצור חדשות במחזור משולב בהספק כולל של 1,118 מגוואט באתרים חיפה וצפית. בנוסף, ונוכח הסיכונים באמינות האספקה של החשמל עקב שיעורה הזעום של עתודת הייצור, אישר שר התשתיות הלאומיות הוספת יחידות ייצור בהספק כולל של 1,745 מגוואט במסגרת "תוכנית החירום". במסגרת זו כבר מופעלות ברמת חובב שתי טורבינות גז בהספק כולל של 236 מגוואט ועוד 4 יחידות מחזור משולב, בהספק כולל של 1,509 מגוואט, תופעלנה בהמשך בשני שלבים. בחיפה הופעלה בשנת 2011 תוספת קיטורית של 377 מגוואט, באמצעות גז טבעי.

בסוף 2011 כללה מערכת ההולכה וההשנאה כ-740 ק"מ של קווי מתח-על המחוברים ל-9 תחנות מיתוג, עם יכולת השנאה כוללת של 10,225 מגה וולט-אמפר וכ-4,519 ק"מ מעגלי מתח עליון המתחברים ל-147 תחנות משנה בבעלות החברה עם יכולת השנאה של 14,875 מגה וולט-אמפר, ו-41 תחנות משנה פרטיות עם יכולת השנאה של 2,650 מגה וולט-אמפר.

מערכת החלוקה כללה בסוף 2011 קווי רשת מתח גבוה באורך כולל של 25,625 ק"מ, 45,868 שנאי חלוקה בהספק כולל של 22,210 מגה וולט-אמפר וקווי רשת מתח נמוך באורך כולל של 19,810 ק"מ. אורך קווי המתח הגבוה והנמוך המוטמנים בקרקע הגיע בסוף 2011 ל-20,824 ק"מ, המהווים כ-53% מסך קווי החלוקה.

העובדים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. הסיבה היא: הפרק חסר מידע על מאבקי העובדים על חשמל חינם.

מגדל חברת החשמל בחיפה

חברת החשמל היא אחד ממקומות העבודה המבוקשים בישראל על פי סקרים (מקום שני ב-2008, מקום שישי ב-2009, מקום שלישי ב-2010 ו-2012, מקום ראשון ב-2013, 2014 ו-2015). השכר הממוצע בחברה הוא 23,200 ש"ח בחודש, כ-160% מהשכר הממוצע במשק. עובדי חברת החשמל נהנים מחשמל בחינם. ועד העובדים של החברה נחשב לאחד החזקים במשק. מנתונים של מנכ"ל החברה עולה, כי 1.8% מהעובדים הם ערבים, מתוכם כ-70% במעמד ארעי. לנוכח האפליה, הורה הדירקטוריון להנהיג העדפה מתקנת בגיוס עובדים.

בין השנים 1978–2004 כיהן בתפקיד יו"ר ועד העובדים של החברה יורם אוברקוביץ', ומשנה זו מכהן בתפקיד דוד צרפתי.

ביקורת על התנהלות החברה, חוב פיננסי ורפורמה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. הסיבה היא: הפרק חסר מידע על מאבקי העובדים על חשמל חינם.

חברת החשמל הייתה מוקד לדוחות רבים של מבקר המדינה. לפי דוח של מבקר המדינה, חובה של חברת החשמל מגיע ל72 מיליארד שקל, ומצבה הפיננסי רעוע.

עם השנים קמו ועדות רבות לטובת ביצוע רפורמה בחברת החשמל בניהן צ'מנסקי וועדת ורדי. בשנת 2014 הוקמה ועדת יוגב לבחינת מבנה משק החשמל בישראל.

לפי הרפורמות המוצעות יפורק המבנה המונופוליסטי של חברת החשמל: הייצור יופרט וחברת החשמל תמכור את תחנות הכוח שלה, במקטע האספקה תיכנס תחרות כך שהצרכנים יוכלו לבחור את ספק החשמל שלהם, ניהול המערכת יוצא מידי חברת החשמל והיא בסופו של דבר תישאר מונופול בתחומי החלוקה וההולכה.

ייזום מחוץ לגבולות המדינה

מאז מרץ 2007 פועלת חברת החשמל למכירת יכולותיה בביצוע פרויקטים בישראל ובחו"ל, במטרה להפוך תחום זה למקור הכנסה משמעותי. החברה השתתפה בפרויקטי תכנון והקמת תחנות-כוח במדינות הבלקן, באיטליה ובהודו, והיא פועלת בתחום האנרגיה הקונבנציונאלית ובתחום האנרגיה החלופית (אנרגיית רוח, תאים פוטו-וולטאים ואנרגיה הידרו-אלקטרית).

חברת החשמל, באמצעות היחידה לפיתוח עסקי, פועלת למכירת יכולותיה המגוונות בביצוע פרויקטים בישראל ובחו"ל, במטרה להפוך תחום זה למקור הכנסה משמעותי. החברה עוסקת בתחום של יזמות עסקית במסגרת הרישיונות מכוחם היא פועלת, וחלק מיוזמותיה מחייבות אישור גורמי ממשלה. יחידות הפיתוח העסקי של החברה מופקדות על ייזום מתקני ייצור גדולים בטכנולוגיות קונבנציונאליות ומתחדשות בחו"ל. הן פועלות גם בתחום מתקני חשמל בהיקפים קטנים ובינוניים, בתחום האנרגיות המתחדשות, התייעלות אנרגטית, פרויקטים בתחומי ההולכה והחלוקה, רכב חשמלי, רשת חכמה ועוד. כמו כן עוסקת החברה בנושאים כגון מכירת תוצרי לוואי שנוצרים בתהליך ייצור החשמל (אפר פחם, גבס וכדומה). פעילות נוספת היא ניצול מושכל של תשתיות ונכסים וכמו כן מכירת שירותים שונים של מומחים, מעבדות ואמצעים אחרים.

בין הפרויקטים אותם קידמה החברה בשנת 2011 ניתן למנות: 2 פרויקטים להקמת חוות סולאריות בבולגריה; פיתוח חוות כוח ברומניה; פיתוח טכנולוגיה ייחודית לייצור חשמל באמצעות חום השמש בישראל; מתן שירותי תכנון בפרויקטים בישראל, דרום אפריקה, ספרד והודו; עבודות שיפוץ בבתי הזיקוק וב"מקורות" והסכמי ייעוץ עם החברות "מיטראלי" ו"ברייטסורס אנרגיה". פרויקטים נוספים של התייעלות אנרגטית מבוצעים בדרום אפריקה. החברה ממשיכה בהיערכותה להעמדת מערך טעינה לקליטת המכוניות החשמליות הראשונות בישראל ומקדמת את המכרז לבחירת שותפים למיזם התקשורת באמצעות סיבים אופטיים. במסגרת היחידה לקידום רעיונות טכנולוגיים בחברת החשמל (ק.ר.ט), הזמינה חברת החשמל ממציאים ויזמים להגיש הצעות שיש בהן חדשנות טכנולוגית בתחומי האנרגיה ואיכות הסביבה, ולקבל מן החברה ליווי מקצועי, פיננסי, משפטי ואסטרטגי, שיוביל אותם להצלחה מסחרית.

תחום התקשורת

החברה החלה לפעול גם בתחום התקשורת, במטרה למנף את תשתית התקשורת הענפה העומדת לרשות החברה: אלפי ק"מ של רשת סיבים אופטיים ומאות אלפי עמודי חשמל המאפשרים פריסה עילית מהירה של רשת נוספת. לטובת קידום הנושא התקיים במהלך 2010 פיילוט בשיתוף חברות המספקות שירותי אינטרנט וטלפוניה, בו חוברו כ-150 בתי אב ומתחם חינוך גדול בקריית שמונה לרשת מהירה מבוססת סיב אופטי עד הבית (FTTH) תוך שימוש בתשתית של רשת החשמל וקבלת שירותי אינטרנט בפס רחב (100 מגה-ביט לשנייה) ושירותי טלפוניה על גבי רשת האינטרנט (VOB).

איכות הסביבה

בשנת 2005 הרשיע בית משפט השלום בתל אביב את חברת החשמל בגין מפגעי זיהום אוויר מתחנת הכוח רידינג בניגוד לחוק למניעת מפגעים (התשכ"א-1961) והטיל עליה קנס בסך 300,000 ש"ח.

באתרי תחנות-הכוח הפחמיות "אורות רבין" בחדרה ו"רוטנברג" באשקלון יצא לדרך בשנת 2011 פרויקט הפחתת פליטות בהיקף של כ-8 מיליארד שקל, אשר הוריד עם הפעלתו את ערכי פליטת המזהמים של SOX ו-NOX מתחת ל-200 מ"ג למק"ת (ערך הפליטה שנקבע בצו אישי).

לטובת שיפור איכות האוויר וצמצום פליטת גזי החממה שילבה החברה מאז שנת 2004 בקצב מואץ את הגז הטבעי כדלק מרכזי במערך ייצור החשמל ובמקביל רכשה דלקים (פחם, מזוט וסולר) באיכות גבוהה, בעלי תכולה מופחתת של גופרית. פעולות אלו, לצד הגדלת נצילות תחנות-הכוח באמצעות הכנסת יחידות מודרניות מסוג מחזור משולב (מחז"מ) הובילו להפחתה נוספת בפליטה הסגולית של מזהמים לאוויר.

מעורבות בקהילה

כבר משלהי שנות ה-80, מקיימת חברת החשמל מערך מפותח של קשרי קהילה.

בין התוכניות הקהילתיות ניתן למנות שיתופי פעולה מתמשכים ונקודתיים עם רשויות מקומיות בתוכניות כלל קהילתיות, עם משרד החינוך: "ירוק מחשמל" – עם אשכולות הפיס, "מנהיגות טכנולוגית – בית חכם ירוק" - בשיתוף ה"תעשיידע", "מנהיגות ירוקה" - ברשת אורט, הטכנודע בגבעת אולגה; שיתוף פעולה עם יחידות צה"ל לשינוי התנהגותי בתחום השימוש בחשמל באמצעות מפקדת קצין חינוך ראשי תוכנית טו"ב (טכנאי ובגרות) בשיתוף התאחדות התעשיינים, המעניקה למשתתפים בה תעודת טכנאי בנוסף לתעודת הבגרות; ופרויקט "פורשים כנף - אימוץ הנשרים והדורסים בישראל" בשיתוף החברה להגנת הטבע לאישוש אוכלוסיית העופות הדורסים. בנוסף, מרחיבה החברה את פעילותה בתוכנית "נתיב האור", המקדמת את נושא הבטיחות והשימוש המושכל בחשמל באמצעות פעילות חינוכית-חווייתית. בשנת 2011 לקחו חלק בתוכנית כ-1,100 בתי ספר ב-114 רשויות ברחבי ישראל. כ-350 מעובדי החברה וגמלאיה לוקחים חלק בתוכנית בהתנדבות, ובשנה זו השתלבו בה גם הורי התלמידים בכ-25 יישובים.

לחברת החשמל מרכזי המבקרים בתחנות-הכוח: בחיפה, "אורות רבין" בחדרה, "רוטנברג" באשקלון ובחוות חפציבה ההיסטורית שבחדרה.

ראו גם

• משק החשמל בישראל
• מגדל חברת החשמל

לקריאה נוספת

• מרדכי נאור, ברכת החשמל - תולדות חברת החשמל, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2003
• מיכאל ארן, ‏המשא-ומתן להשגת זיכיון לחברת-החשמל, קתדרה 26, דצמבר 1982, עמ' 133 - 176
• דוד לוי-פאור, ‏הלאמה במתח נמוך: הנסיבות, השיקולים והתהליך שהובילו להלאמת חברת החשמל הארץ-ישראלית, קתדרה 105, ספטמבר 2002, עמ' 111 - 150

קישורים חיצוניים

• אתר חברת החשמל
• חברת החשמל, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים
• חברת החשמל לישראל בע"מ, באתר הבורסה לניירות ערך בתל אביב
• חברת החשמל לישראל בע"מ, באתר "מאיה"
• מנהלת אפר הפחם
• נועה קושרק, מנהרות החשמל הסודיות מתחת לרחובות תל אביב, באתר הארץ, 30 ביולי 2010
• אבי בר-אלי, מי הבוס בחברת החשמל // כך הפסדתם 
4.4 מיליארד שקל, באתר TheMarker‏, 10 במרץ 2014
• גידי וייץ, גל המעצרים בחברת החשמל: צעד מתבקש באיחור מכאיב, באתר הארץ, 19 ביוני 2014
• ליאור גוטמן, נחתם הסכם לרפורמה בחברת החשמל: 3,000 עובדים יפרשו, באתר כלכליסט, 27 בדצמבר 2017

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0