מחנה השמדה
מחנה השמדה (בגרמנית: Vernichtungslager) היה מתקן שהוקם על ידי גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה כדי להשמיד יהודים וקבוצות אחרות, על פי החלטות הממשל הנאצי. השמדת היהודים, השואה, כונתה בפי הגרמנים "הפתרון הסופי" (בגרמנית: Endlösung). מחנה ההשמדה המצויד באמצעי הרג המוניים היה שלב מתקדם בהתפתחותה של מכונת ההשמדה הנאצית. לפניו נקטלו המונים בשיטת הירי לבורות. אך שיטה זו התגלתה כאיטית, לא יעילה ופומבית מדי. במקרים מסוימים, בנוסף, שיטה זו העיקה נפשית על חיילים גרמנים שהשתתפו בירי, או שהיו עדים לו, ולכן נעשה מאמץ למצוא שיטה יעילה יותר. במחנות ההשמדה של הנאצים נרצחו בגז כ-3,500,000 יהודים, וכן עשרות אלפי צוענים, שבויי מלחמה סובייטים ואחרים.
מחנות ריכוז (KZ)
מחנות ריכוז הוקמו בגרמניה זמן קצר לאחר עליית הנאצים לשלטון. מחנה הריכוז הראשון היה דכאו, שהוקם ליד מינכן, מיד לאחר עליית היטלר לשלטון ב–1933. בעקבותיו הוקמו מחנות נוספים, כמו בוכנוואלד ומאוטהאוזן. הם נועדו לכליאת מתנגדי משטר, לשבירתם ולעיתים אף לחיסולם. טרם מלחמת העולם השנייה נכלאו במחנות הריכוז מעל לרבע מיליון אסירים. מחנות נוספים שהיוו מחנות ריכוז ומעבר למחנות ההשמדה הוקמו במדינות נוספות: שטוטהוף בצפון פולין (ספטמבר 39), דרנסי בצרפת (אוגוסט 41), וסטרבורק בהולנד (יולי 42), ואיווארה באסטוניה ועוד. בכמה מחנות הוקמו מפעלים לעבודות כפייה ומעבדות לניסויים בבני אדם, שבהן נבדקו אפשרויות של עיקור בכפייה המוני, או של מידת סבילותו של האדם לקור ולמחלות.
ב-20 בינואר 1942 נערכה ועידת ואנזה, שבה גיבשו בכירי הממשל הנאצי את הפתרון הסופי - התוכנית להשמדת היהודים בגרמניה נאצית ושטחי הכיבוש שלה. ולאחר מכן החל שילוח היהודים למחנות ההשמדה. עם קבלת ההחלטה על השמדת היהודים שינו הנאצים את אופיים של אחדים ממחנות הריכוז למחנות השמדה, אולם מרבית מחנות ההשמדה נבנו מלכתחילה למטרה זו.
הגם שכל מחנה-ריכוז כלל אי-אלו מרכיבים של מחנה-השמדה, ישנו הבדל מהותי בין מחנה-ריכוז רגיל, כגון אלו שמילאו את אירופה וצפון אפריקה, לבין מחנה-השמדה מרכזי. במחנה ריכוז היו רוצחים אסירים בגינן של נסיבות מיוחדות: ענישות, חולשה של אסיר שלא יכול לעבוד, טרנספורטים גדולים, פעולות תגמול וכדומה. במחנה השמדה התנהלה השמדה שיטתית ועקבית של בני-אדם על רקע גזעי או פוליטי, כך שרוב האסירים שהובאו חוסלו, ורק מיעוט הושאר בחיים לעסוק בעבודות-כפייה ובקברנות. בדרך כלל, היו אסירים משולחים ממחנות-ריכוז להישמד במחנות השמדה.
מחנות השמדה במזרח אירופה
המחנה הראשון בו נעשה שימוש בגז לצורך הריגת אנשים היה מבצר קולומב בפוזנן[1] כבר בסוף 1939. הניסוי הראשון בהמתה בגז ציקלון בה נעשה במחנה הריכוז אושוויץ ב-3 בספטמבר 1941, על שבויי מלחמה רוסיים, שמתו כולם בניסוי זה. בעקבות הצלחת הניסוי הוחלט אצל מפקדי האס אס, להקים מחנות השמדה שבהם ירצחו את היהודים, ומערכת הסעים שתקבץ את היהודים מכל קצוות אזורי הכיבוש הגרמני אליהם.
מחנה ההשמדה הראשון הוקם בעיר חלמנו שבפולין כחודשיים לפני ועידת ואנזה, והופעל ב-8 בדצמבר 1941. היה זה מחנה השמדה ניסיוני שבו נוסתה המתה בגז כנגד יהודים. בעקבות החלטות הוועידה על השמדה המונית, הוקמו בפולין מחנות ההשמדה: אושוויץ-בירקנאו ובלז'ץ (מרס 1942), סוביבור (אפריל 1942), טרבלינקה (יולי 1942), ומיידנק אשר כוונו במיוחד להשמדה מהירה של יהודים.
מחנות ההשמדה נבדלו בדרכי-פעולתם, והם נחלקים לשלוש קטגוריות:
- מחנות מבצע ריינהרד: שלושה מחנות: טרבלינקה, בלז'ץ, סוביבור, אשר הוקמו במרץ 1942 כדי להשמיד את יהודי הגטאות בפולין, ואחר-כך יהודים ממקומות אחרים. במחנות אלו הושמדו כל הבאים, שנלקחו לתאי-גז שלתוכם הוזרם גז חד-תחמוצת הפחמן (גז ללא צבע וריח). הגופות נקברו ובשלב מאוחר יותר היו מועלות על מוקדים ונשרפות. רק מיעוט קטן של אסירים שימש כ"זונדרקומנדו", והם היו מוחלפים מידי-פעם. לפיכן היו מחנות אלו קטנים. אי-לכך הנאצים סגרו אותם מוקדם והרסו את רובם עד היסוד. ישנם יוצאים-מן-הכלל: בטרבלינקה ובבלז'ץ החלו בשלב מאוחר להשתמש במשרפות, ובסוביבור קברו גופות בסיד, וכן ריכזו יחסית הרבה אסירים. הגם שבמחנות אלו הושמדו כמעט ורק יהודי-הגטאות הפולנים, הושמדו בטרבלינקה וסוביבור יהודים מחוץ לפולין וכן צוענים רבים.
- מחנות השמדה וריכוז: מחנות ריכוז שבשלב מאוחר יותר הפכו למחנות-השמדה, או שהוסף להם אגף ששימש להשמדה. הללו הם מחנה הריכוז אושוויץ (ומחנה ההשמדה בירקנאו), מחנה הריכוז לובלין (KZ Lublin) המכונה "מיידנק", ומתחם מחנות הריכוז יאסנובאץ (מחנות-ריכוז: קראפיה וציגלאנה, מחנות השמדה: ציגלאנה [מחורף 1941] וסטארה-גרדישקה). במחנות אלו הושמדו יהודים וכן צוענים ואחרים רבים. באלו גם היו נערכות סלקציות, שבהן היו משאירים מיעוט מן האסירים הבאים כאסירי מחנה-הריכוז, אשר הועבדו בתת-תנאים, עד שמתו או שולחו לגז מאוחר יותר. במחנות אלו החל השימוש בגז "צקלון בה" בשלב מוקדם, וכן השתמשו במשרפות במקום מוקדים. מחנות אלו המשיכו בפעולתם עד סוף המלחמה ממש, עד צעדות-המוות, ולכן נותרו לפי רוב שלמים עד היום[2].
- מחנות השמדה קטנים: בכלל זה נמצאים מגוון מחנות שכללו את מחנה סיימישטה בגבול סרביה-קרואטיה, מחנות לילדים בקרואטיה (גורנייה-רייקה ויאסטרבארסקו), מאלי-טרוסטנץ ליד מינץ, ינובסקה בלבוב ועוד. מחנות אלו היו לרוב מחנות מעבר או מחנות-עבודה קטנים, אשר שימשו בשלב מאוחר של המלחמה כמחנות השמדה קטנים, שבהם נרצחו אסירים בתאי-גז ניידים או במשאיות-גז, ונשרפו במוקדים במסגרת "מבצע 1005". גם מחנה קולמהוף (חלמנו) השתייך למחנות אלו מבחינת דרך פעולתו.
שיטת ההמתה במחנות לא הייתה אחידה. בעוד במחנות אושוויץ-בירקנאו ומיידנק השתמשו בגז ציקלון בה, במחנות חלמנו בלז'ץ, סוביבור וטרבלינקה השתמשו בגז חד תחמוצת הפחמן אשר הופק ממנוע בעירה של משאיות ומנועי טנקים סובייטים.
הסתרת המחנות
הגרמנים יצאו מנקודת הנחה כי תנאי הכרחי להפחתת ההתנגדויות לשילוח אל מחנות ההשמדה, הוא שמירת הסודיות והטעייה של האוכלוסייה המקומית, הקרבנות והעולם כולו. קיומם של המחנות הוגדר כסוד מדינה, וסווג כ"סודי ביותר". נעשו מספר רב של תכסיסי מרמה והטעייה: כלפי חוץ המחנות נבנו ואורגנו כמחנות ריכוז ועבודה. כלפי פנים לקרבנות הוסבר כי הם הולכים לעבודה, ושם יקבלו אוכל טוב יותר מאשר במחנות הריכוז - ואכן, נימוק זה שיכנע אנשים רבים לנסוע אל המחנות ללא התנגדות. במספר מחנות ניתלו שלטים ובהן הכתובת בגרמנית "העבודה משחררת". תאי הגזים לא נראו מפחידים. הם היו מכוסים במדשאות ובתוכן ערוגות פרחים, היו בנויים כמקלחות, ולאנשים הוסבר שלפני העבודה הם הולכים להתרחץ, דבר שמקצת הקרבנות האמינו בו עד הרגע האחרון.
לקראת סיום המלחמה, עם התקדמות הצבא הסובייטי לעברם, הזדרזו הנאצים לחסל את מחנות ההשמדה, ולמחוק כל זכר להם. תאי השמדה ומשרפות פוצצו, חומר משרדי מפליל נשרף. תוך מאמץ לטשטש את עקבותיהם, הוקמה יחידה מיוחדת לשריפת הגוויות בקברי ההמונים. בנוסף, נעשה גם מאמץ מיוחד לחיסול כל אנשי יחידות הזונדרקומנדו היהודיות שטיפלו בגויות הנרצחים, כדי שלא תיוותר כל עדות חיה למעשיהם.
מרידות ובריחות
מספרן של המרידות והבריחות במחנות ההשמדה היה מועט. ההקפדה הגדולה למניעת בריחות הייתה, בעיקר בשל אי רצון שהדבר יתגלה לעולם החיצון ויפגום במכונת ההשמדה הנאצית. בין המרידות והבריחות ניתן למנות את המרד במחנה ההשמדה טרבלינקה ב-2 באוגוסט 1943, בריחה המונית של מאות יהודים נערכה ב-14 באוקטובר 1943 ממחנה ההשמדה סוביבור, ומרד של אנשי הזונדרקומנדו באושוויץ-בירקנאו, שידעו שסופם קרב, ואין להם הרבה מה להפסיד, אשר פרץ ב-7 באוקטובר 1944. ברוב המקרים נתפסו מרבית הבורחים, והעונשים היו חמורים מאוד. במרד באושוויץ-בירקנאו נרצחו כל הבורחים, ומתוך יתר אנשי הזונדרקומנדו, שלא ברחו, נרצחו אחד משלושה באופן שרירותי.
ידיעות בעלות הברית על המחנות
כוחות האוויריה של בעלות הברית ערכו טיסות וצילומים רבים באזור מחנות ההשמדה במזרח אירופה. ב-4 באפריל 1944 התבצעה הגיחה הראשונה במטרה לצלם את מפעל IG Farben במחנה אושוויץ-מונוביץ, שהיה במרחק של כארבעה קילומטרים מבירקנאו. גיחות צילום נוספות נעשו באותה שנה ב-31 במאי, ב-26 ביוני, ב-25 באוגוסט, ב-13 בספטמבר, ב-21 בדצמבר ועוד. נעשו שתי גיחות הפצצה. הראשונה ב-20.8, בה ניזוק המפעל, אך לא הושמד. והשנייה ב-13.9, בה חלק מהפצצות שכוונו למפעל נפלו שלא במתכוון על מחנה בירקנאו וגרמו לנזק קל. נראה כי מפענחי בעלות הברית, שחיפשו מפעלי נשק, לא עמדו על טיבו של מחנה ההשמדה בירקנאו, דבר שלא ניתן לומר על מחנה אושוויץ III. בשנת 1978 נחשפו בידי שני מפענחים של ה-CIA מספר צילומי אוויר אחדים מתקופת מלחמת העולם השנייה שנעשו על ידי בעלות הברית. בין הצילומים ניתן להבחין במחנה בירקנאו, שצולם בדרך אגב.
שירות הביון הבריטי התחקה אחר המידע שנשלח לברלין ועלה עליו, וכך הגיע לידיו מידע רב על פעילות הצבא הנאצי, הוורמאכט. בשנת 2001 התגלה מסמך נדיר שנשמר קרוב ל-58 שנים בשירות הביון הבריטי. המסמך קרוי "מברק הפלה" על שם קצין בכיר בצבא הנאצי בשם הרמן הפלה ששלח לברלין ב-18 בינואר 1943 מידע מדויק על מספר הקרבנות שנספו בשנת 1942 בשלושת מחנות ההשמדה של מבצע ריינהרד: בלז'ץ, סוביבור וטרבלינקה, וכן במחנה מיידנק, שבאותה שנה הוסבו חלקים ממנו להשמדת המונים. המספרים שמסר הרמן הפלה הם: בלז'ץ: 434,508 קרבנות, סוביבור: 101,370 קרבנות, טרבלינקה: 713,555 קרבנות, ומיידנק: 24,733 קרבנות. לא ניתן לדעת אם מספרים אלו כוללים גם רבבות רבות של יהודים שנספו במהלך הנסיעה למחנות. על פי הערכות, קרוב ל-25% מכלל המובלים להשמדה הגיעו למחנות מתים, בגלל תנאי הנסיעה הקשים בקרונות הבקר שבהם נדחסו. נתונים אלו קרובים לאומדנים שהיו מקובלים ביד ושם ובקרב חוקרי השואה עד לגילויו של מסמך זה.
מברק הפלה משמש ראיה מוחצת כנגד טיעוניהם של מכחישי השואה. גילויו גם מהווה ראיה לכך שבידי בעלות הברית אכן היה מידע על השמדת המוני יהודים כאשר הייתה בעיצומה באירופה, אך הן לא פעלו להפסקתה. מידע זה שהתווסף על מחקרים שנערכו על מספר קרבנות מחנות ההשמדה הנוספים: חלמנו ואושוויץ אמנם מפחית בכמה רבבות את מספר הקרבנות בכל אחד מן המחנות מהאומדן שהיה מקובל, אך אינו מפחית את האומדן הכללי של נספי השואה שנע סביב שישה מיליון.
אומדנים של הקרבנות
מסמך הפלה שפורסם בשנת 2000 ובו מצוינים מספרי הקרבנות בארבעת מחנות מבצע ריינהרד בשנת 1942 המעיט במעט את האומדנים שהיו מקובלים עד אז ונכתבו באנציקלופדיית השואה שהוצאה על ידי יד ושם ב-1990. מחנה מיידנק השתייך אף הוא לרשת המחנות הנ"ל ובו נמשכה ההשמדה עד יולי 1944, אז שחרר הצבא הסובייטי את המחנה. מספר הקרבנות היהודים בו כנראה הגיע ל-60,000 מתוך 200,000 קרבנות.
ששת מחנות ההשמדה העיקריים הוקמו על ידי הגרמנים על אדמת פולין:
| המחנה | תקופת קיומו | אומדן הקרבנות |
| חלמנו | 8/12/1941 - 18/1/1945 | כ-320,000 יהודים |
| בלז'ץ | פברואר 1942 - ינואר 1943 | כ-435,000 יהודים |
| סוביבור | אפריל 1942 - 14/10/1943 | כ-170,000 יהודים |
| טרבלינקה | 22/6/1942 - 2/8/1943 | כ-870,000 יהודים |
| אושוויץ-בירקנאו | 14.6.1940 - 27.1.1945 | כ-1,200,000 קרבנות (מתוכם כ-1,100,000 יהודים) |
| מיידנק | נובמבר 1941 - יולי 1944 | כ-80,000 יהודים |
מחנה השמדה נוסף הוקם על ידי משטר האוסטאשה בקרואטיה.
| המחנה | תקופת קיומו | אומדן הקרבנות |
| מחנות יאסנובאץ | אוקטובר 1941- אפריל 1945 | עד 500,000 (כ-20,000 יהודים) |
מחנות השמדה קטנים כללו את:
| המחנה | תקופת קיומו | אומדן הקרבנות |
| מאלי טרוסטינץ | אוקטובר 1941- אפריל 1945 | כ-65,000 יהודים |
| ינובסקה | 28 ביולי 1942 עד ה-21 באוקטובר 1943 | רבבות |
| יאסטרברסקו | יולי 1942 עד 1945 | כ-1,600 ילדים |
| סיימישטה | דצמבר 1941 עד 1944 | כ-47,000 |
| פלאשוב | סתיו 1941 עד ה-14 בינואר 1945 | כ-8,000 |
לקריאה נוספת
- לוסי דווידוביץ', המלחמה נגד היהודים, תל אביב: זמורה ביתן מודן, 1982. חלק א': הפתרון הסופי, מחנות ההשמדה, ממלכת המוות, עמ' 164-144.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: מחנה השמדה |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מחנות השמדה |
- מחנות השמדה - אשכול מאמרים, באתר מט"ח
- הערך "מחנות ההשמדה" מתוך האנציקלופדיה של השואה, באתר יד ושם
- מחנות ההשמדה - חלק מתערוכת "פרקים בתולדות השואה", באתר יד ושם
- תצלומים אוויריים של אושוויץ, באתר יד ושם
- מיכאל יעקובסון, איך משמרים את אושוויץ, באתר Xnet, 7 באפריל 2013
- מחנה השמדה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ נחשף: המקום ה-1 שבו רצחו הנאצים בגזים
- ^ ראיונות עם אהרון קופרמן ומנחם גרניצה. והשוו עם משה ליפשיץ, "ציונות". וכן אברהם חדד, "תולדות עם-ישראל והעמים: 1933 עד 1974: תקופת השואה והתקומה".
