מעשה דוד ונבל הכרמלי

שגיאות פרמטריות בתבנית:בעבודה מתמשכת
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

תל מעון בדרום הר חברון, שם שכנה מעון המקראית, עיר מוצאו של נבל הכרמלי

מעשה דוד ונבל הכרמלי הוא אירוע המתואר בספר שמואל א', פרק כ"ה, בו דוד המלך מבקש סיוע במזון מנבל הכרמלי, בעת מסע בריחתו משאול המלך, לאחר שסירב לבקשה בבוז, רצה דוד להורגו בעוון מרידה במלכות, אשתו של נבל, אביגיל, התערבה ופייסה את דוד במנחת מזון, לאחר מותו הפתאומי של נבל זמן קצר לאחר מכן, נשא דוד את אביגיל לאישה.

רקע

מאז שעלתה קרנו של דוד בהריגתו את גליית היה דוד בבריחה מתמדת משאול המלך, לאחר פטירת שמואל הנביא חשש דוד שימצאוהו אנשייו של שאול המלך, ההולכים למספד דרך מדבר עין גדי, בו שהה, והלך להתחבא במדבר פארן. לדעת המלבי"ם דוד חשש יותר לאחר מיתת שמואל, כי ידע שעכשיו התפרסם שמשחו למלך, דבר שנשמר בסוד קודם לכן.

התיאור במקרא

דוד מבקש סיוע במזון מנבל

באותה תקופה שהתחבא דוד, נבל הכרמלי מהעיר מעון שהיה גם עשיר גדול, גזז את צאנו, דבר שהיה סיבה בזמנם לעשות סעודה ומשתה, דוד שלח לו עשרה נערים, לברכו על ריבוי הנכסים שהתברך בהם, ולבקש ממנו מעט אוכל, בנוסף מזכיר לו דוד גם איך שעבדיו עזרו לרועיו לשמור על הצאן. נבל משיב לדוד בזלזול ”מי דוד ומי בן ישי, היום רבו עבדים המתפרצים איש מפני אדניו” בדבריו אלו התכוון נבל לזלזל בדוד שבא מרות המואביה, ולרמוז לו על כך שאינו אלא עבד המורד באדונו (שאול המלך). דוד המלך דן את נבל כמורד במלכות, מאחר שנודע באותו הזמן בכל ישראל, שדוד נמשח למלך ויצא להורגו ואת כל ביתו כשאיתו 400 איש.

אביגיל מפייסת את דוד

ציטוט מספר שמואל א', פרק כ"ה בשלט הכניסה ליישוב אביגיל

אחד מנעריו של נבל שחזה בעימות סיפר לאביגיל, אשתו הנבונה של נבל, על היחס המבזה שהפגין בעלה כלפי שליחי דוד, ועל הסכנה המיידית המרחפת על הבית, אביגיל פעלה בתושייה ובמהירות והכינה ללא ידיעת בעלה, 200 כיכרות לחם, שני נאדות יין, חמש צאן מבושלות, חמש סאים של קמח משיבולים צלויות, 100 אשכולות של צימוקים, ומאתים עיגולי דבלה, ושלחה לדוד עם הנערים, ויצאה אחריהם לקראת דוד. כשפגשה בו, נפלה לרגליו וביקשה שימחל על עוון בעלה, אותו הגדירה כאיש בליעל ששמו הולם אותו ”"נבל שמו ונבלה עימו"”. בתלמוד בבלי מובא שטענה אביגיל לדוד שמבחינה הלכתית אין לנבל דין מורד במלכות, שעדיין לא התפרסם מספיק שהוא מלך. והוסיפה לומר לדוד שאם ימנע מלהרוג את נבל יזכה שתהא נשמתו צרורה בצרור החיים ואת נפש אויביו יקלענה ה' בתוך כף הקלע, ומאידך אם יהרוג את נבל, יהיה לו הדבר למכשול, שלא יוכל לדורות הבאים להעניש אדם על שפיכות דמים, לפי שיאמרו לך שגם אתה רצחת. בסיום דבריה רמזה לדוד שכאשר ימות בעלה ישאנה. בתלמוד למדו מהמילים "ולא תהיה זאת לך לפוקה" שאביגיל ניבאה שיכשל במעשה דוד ובת שבע.

דוד קיבל את מנחתה, הודה לה על תבונתה שמנעה ממנו לחטוא בשפיכות דמים, ופטר אותה לשלום.

מיתת נבל

כשחזרה אביגיל לביתה, מצאה את נבל עורך סעודה גדולה "כסעודת המלך", כשהוא שיכור ביותר, ובשל כך בחרה שלא לספר לו דבר באותו לילה שלא יכעס עליה ויהרגנה. למחרת בבוקר, לאחר שהתפכח מהיין סיפרה לו אביגיל שנתנה אוכל לדוד ועבדיו, נבל מרוב צער על המנחה השתתק לבו, ולאחר עשרה ימים נגף אותו ה' ומת.

כששמע דוד על מות נבל, הודה לה' שנקם את חרפתו, ושלח לשאול את אביגיל אם תרצה להינשא לו, אביגיל מצידה נענתה להצעה, ולאחר הבחנת שלושה חודשים נישאה לדוד.

במדרש מובא שמזמור ט בתהילים "למנצח על מות לבן", חיברו דוד המלך, כהודיה לה' על מות נבל הכרמלי, ונכתב שמו בהיפוך אותיות משום שעשה כמעשה לבן הארמי.

קישורים חיצוניים

• ספר שמואל א - פרק כה, נבל הכרמלי מבזה דוד, הרב בועז שלום באתר יוטיוב.
• דוד, נבל ואביגיל - עיון בשמואל א פרק כה / הרב יעקב אריאל באתר מכון שלמה אומן