גבריאל דובאל
 | |||||||||
| גבריאל דובאל | |||||||||
| לידה | מחוז הנסיך ג'ורג', פרובינציית מרילנד, האימפריה הבריטית | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | גלן דייל, מרילנד, ארצות הברית | ||||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||||
| מקום קבורה | אחוזת מריאטה, מרילנד, ארצות הברית | ||||||||
| |||||||||
| |||||||||
גבריאל דובאל (באנגלית: Gabriel Duvall; ) היה פוליטיקאי ומשפטן אמריקאי. דובאל כיהן כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית בשנים 1811–1835, בתקופה בה כיהן כנשיא בית המשפט העליון ג'ון מרשל. קודם לכן הוא היה חשב מחלקת האוצר, שופט בבית המשפט המדינתי של מרילנד, חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מרילנד וחבר בית המחוקקים של מרילנד.
השאלה אם דובאל ראוי לתואר "השופט הבלתי משמעותי ביותר" בהיסטוריה של בית המשפט העליון של ארצות הברית הייתה נושא לדיונים אקדמיים רבים, שבולט ביניהם היה הוויכוח בין הפרופסורים למשפטים של אוניברסיטת שיקגו, דייוויד קארי ופרנק איסטרברוק ב-1983. קארי טען ש"בחינה ללא משוא פנים של ביצועיו של דובאל חושפת גם לעיני הצופה ההדיוט שהוא השיג מידה מעוררת קנאה של חוסר משמעות מול אמות המידה שעל פיהן נבחנו כל שאר השופטים".[1] איסטרברוק השיב שהניתוח של קארי חסר "שיקול רציני של מועמדים שהיו כה אפופים בערפל, כך שהם חמקו מתשומת לב ראויה אפילו בהקשר של חוסר משמעות" והוא סיכם שעמיתו של דובאל, השופט תומאס טוד, היה אף חסר משמעות עוד יותר.[2]
ראשית חייו
גבריאל דובאל נולד במחוז הנסיך ג'ורג' שבפרובינציית מרילנד כילדם השישי של בנג'מין דובאל ושל סוזאנה טיילר.[3] שניים מאחיו הגדולים נהרגו במלחמת העצמאות של ארצות הברית. דובאל למד משפטים בקריאה עצמית וב-1778 התקבל ללשכת עורכי הדין של מחוז מגוריו, שם הוא עסק בעריכת דין במשרה חלקית. עד מהרה הוא עבר לאנאפוליס, שם הוא שימש כתובע מחוזי החל מ-1781 ובבית המשפט של מחוז אן ארונדל החל מ-1783.
ראשית הקריירה
בשנים 1775–1777 היה דובאל פקיד במועצת הביטחון של מרילנד, שניהלה את המיליציה של המדינה, ולאחר מכן ועד 1781 הוא היה פקיד של בית המחוקקים של המדינה.
דובאל השתתף במלחמת העצמאות של ארצות הברית, בתחילה בתפקידי מנהלה ב-1776, ולאחר מכן כטוראי במיליציה של מרילנד, שם הוא לחם בקרב ברנדיוויין (אנ'). בשנים 1781–1782 הוא היה חבר הוועדה לעיקול רכוש בריטי ולאחר מכן ועד 1785 הוא היה חבר מועצת מושל מרילנד.
בשנים 1787–1794 נבחר דובאל כחבר בית המחוקקים של מרילנד. לאחר מכן ועד 1796 הוא היה חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הבחירה השני של מרילנד. לאחר מכן ועד 1802 הוא היה נשיא בית המשפט הכללי של מרילנד. בשנים 1802–1811 הוא היה החשב של מחלקת האוצר (Comptroller of the Treasury).
שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית
ב-15 בנובמבר 1811 מונה דובאל על ידי הנשיא ג'יימס מדיסון כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית במקומו של סמואל צ'ייס, גם הוא בן מרילנד, שנפטר. ב-18 בנובמבר אישר הסנאט של ארצות הברית את המינוי ובאותו יום הושבע דובאל לכהונתו.
ב-23 שנות כהונתו של דובאל על כס השיפוט הוא כתב פסקי דין ב-18 תיקים בלבד, מתוכם 15 היו דעות הרוב, שתי חוות דעת משלימות וחוות דעת מיעוט אחת. באותה תקופה היה בית המשפט העליון בעיקר אמצעי להבעת אמונתו של נשיא בית המשפט העליון ג'ון מרשל בממשלה פדרלית חזקה ולעיתים רחוקות הביעו השופטים בהרכב את התנגדותם. מרשל עצמו כתב את רוב רובם של פסקי הדין של הרוב. הפעם האחת בה דובאל כתב חוות דעת מיעוט הייתה בפסק הדין "מימה קווין וצ'יילד נגד הפבורן" (Mima Queen and Child vs. Hepburn) מ-1813, בו הוא היה השופט היחידי שכתב חוות דעת מיעוט בתיק שבו נקבע אם בתו של עבד לשעבר תוכל לספק עדות שמיעה אם אמה הייתה חופשיה בעת לידתה. דובאל כתב שהעדות צריכה להישמע, וש"שחורים מעמדתם חסרת האונים תחת הסמכות הבלתי נשלטת של אדוניהם, זכאים לכל הגנה הגיונית".[4]
דובאל כיהן על כס השיפוט עד ינואר 1835, כאשר הוא פרש לאחר הגיעו לגיל 82. לדבריו של אחד הביוגרפים של מרשל, דובאל "זכה לכבוד על כהונתו רבת השנים לאחר שהאריך ימים ובריאותו התרופפה, שכן הוא חשש בנוגע למחליפו, כך הוא יצר מסורת שרווחה בקרב שופטי בית המשפט העליון". לדברי הביוגרף שלו, אירווינג דילארד, בשנותיו האחרונות בבית המשפט, דובאל היה "כה כבד שמיעה, כך שהוא לא היה מסוגל להשתתף בדיונים".[5] דייוויד קארי טען ש"אין שום הוכחה... שדובאל היה חרש או שאיבד את היכולת לדבר כאשר כיהן בבית המשפט".[6]
מותו
גבריאל דובאל נפטר ב-6 במרץ 1844 בגלן דייל שבמרילנד, בגיל 91. הוא נטמן באחוזת הקבר המשפחתית בויגוואם, אחת מאחוזות המטעים שהייתה בבעלותו. ביתו של דובאל, "מריאטה", שאותו הוא בנה ב-1812 וחי בו לאחר שמעונו בוושינגטון די. סי. עלה באש במהלך מלחמת 1812, הוא כיום מוזיאון פתוח לציבור.[7] במותו החזיק דובאל בבעלותו סכום של 14,000 דולר בבנק, 528 כרכים של ספרות משפטית, 38 עבדים ו-800 אקר (כ-3,200 דונם) של קרקעות. יורשיו העיקריים היו אחותו, שרה סימפסון, וארבעת נכדיו.[3] קברו הועבר ב-1987 בערך, יחד עם שאר קברי המשפחה למריאטה בשל עבודות פיתוח אזוריות. ב-1959 נקרא על שמו בית ספר תיכון הסמוך לביתו.
קישורים חיצוניים
- גבריאל דובאל באתר המדריך הביוגרפי של השופטים הפדרליים (באנגלית)
- גבריאל דובאל באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- גבריאל דובאל באתר OYEZ project (באנגלית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ David P. Currie, The Most Insignificant Justice: A Preliminary Inquiry, 50 U. Chi. L. Rev. 466 (1983).
- ^ Frank H. Easterbrook, The Most Insignificant Justice: Further Evidence, 50 U. Chi. L. Rev. 481 (1983).
- ^ 3.0 3.1 Maryland State Archives, biographical notes p. 4.
- ^ On This Day in Supreme Court History—February 5, 1813
- ^ Charles Warren, The Supreme Court in United States History: Volume Two, 1821-1855, Beard Books, 1999, p. 252.
- ^ David P. Currie, The Most Insignificant Justice: A Preliminary Inquiry, 50 U. Chi. L. Rev, p. 471.
- ^ Marietta, Prince George's County, Inventory No.: PG:70-20, including photo in 1993, at Maryland Historical Trust website
