דייוויד ברואר (שופט)
 | |||||||||
| דייוויד ברואר | |||||||||
| לידה | איזמיר, האימפריה העות'מאנית | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | וושינגטון הבירה, ארצות הברית | ||||||||
| שם מלא | דייוויד ג'וזאיה ברואר | ||||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||||
| מקום קבורה | בית הקברות מאונט מונסי, בלנסינג, קנזס, ארצות הברית | ||||||||
| |||||||||
| |||||||||
דייוויד ג'וזאיה ברואר (באנגלית David Josiah Brewer; ) היה משפטן אמריקאי, שכיהן כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית במשך עשרים שנה.
ראשית חייו
דייוויד ברואר נולד למיסיונרים האמריקאים אמיליה פילד ברואר והכומר ג'וזאיה ברואר, שבעת לידתו ניהלו בית ספר עבור האוכלוסייה היוונית באיזמיר שבאימפריה העות'מאנית. באותה עת חי עם בני הזוג ברואר אחיה של אמיליה, סטיבן פילד, לימים עמיתו של דייוויד ברואר על כס השיפוט בבית המשפט העליון. ב-1838 שבו הוריו של ברואר לארצות הברית והתיישבו בקונטיקט. ברואר למד בקולג' באוניברסיטת וסליאן, שם הוא היה חבר ב"חברת שבעת המיסטיקנים" ולאחר מכן הוא למד בייל קולג', שם הוא היה חבר באחוות פי בטא קפא וסיים את לימודיו ב-1856.[1][2] בעת לימודיו בייל, היה ברואר חבר לספסל הלימודים של צ'ונסי דפיו, לימים סנאטור מטעם מדינת ניו יורק, והנרי בראון, לימים גם הוא שופט בבית המשפט העליון לצדו של ברואר. הוא הושפע רבות מתאודור דווייט וולסי (אנ'), הנשיא העשירי של ייל. לאחר סיום לימודיו למד ברואר משפטים בקריאה עצמית במשך שנה במשרד עורכי הדין של דודו, דייוויד דאדלי פילד, ולאחר מכן המשיך ללמוד בבית הספר למשפטים באולבני, שם הוא סיים את לימודיו ב-1858.
קריירה משפטית
עם סיום לימודיו בבית הספר למשפטים, עבר ברואר לקנזס סיטי, מיזורי, ולאחר שניסה להקים שם משרד עורכי דין, הוא עבר לקולורדו, שם ניסה לשלוח את ידו בחיפוש זהב, אך ב-1859 הוא חזר בידיים ריקות ושב לליוונוורת' שבקנזס. ב-1861 הוא מונה כנציב בית המשפט הפדרלי שבעיר זו. ב-1862 הוא עזב את תפקידו זה כדי להתמנות כשופט בבית משפט השלום הפלילי שבעיר וב-1865 הוא מונה כשופט במחוז השיפוטי הראשון של קנזס. ב-1869 התמנה ברואר כתובע העירוני של ליוונוורת'. ב-1870 נבחר ברואר כשופט בבית המשפט העליון של קנזס, החל לכהן בתפקיד זה בינואר 1871 וכיהן בו במשך 14 שנים.
שופט פדרלי
ב-25 במרץ 1884 מונה ברואר על ידי הנשיא צ'סטר ארתור לבית המשפט הפדרלי בסבב השמיני, במושב שהתפנה בעקבות התפטרותו של ג'ורג' מקרארי. ב-31 במרץ אושר המינוי על ידי הסנאט של ארצות הברית.
שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית
ב-4 בדצמבר 1889, לאחר שצבר וותר של 28 שנים כשופט, מונה ברואר על ידי הנשיא בנג'מין הריסון כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית במקומו של סטנלי מתיוס שנפטר. ב-18 בדצמבר אושר המינוי על ידי הסנאט וברואר הצטרף לצוות השופטים שעליו נמנה דודו סטיבן פילד. הוא כיהן על כס השיפוט עשרים שנה, עד למותו ב-1910, והיה אחרון משופטי בית המשפט העליון המכהנים שמונו על ידי הנשיא הריסון. ההיסטוריון של בית המשפט העליון, הפרופסור לוקס פואו מאוניברסיטת טקסס באוסטין ציין: "ברואר היה אחד השופטים המשפיעים ביותר בבית המשפט באותה תקופה. הוא היה מגן נחוש של זכויות המיעוטים. באחד התיקים, הוא טען למען הגנות חזקות יותר בשוק העבודה לנשים, בעוד שבחוות דעת אחרות הוא טען בלהט למען זכויות המיעוטים הסינים והיפנים שבשולי החברה".[3][4][5]
ברואר היה חבר פעיל בסגל השופטים של בית המשפט העליון, ולעיתים קרובות כתב חוות דעת משלימות וחוות דעת מיעוט. הוא היה, ברוב המקרים, שמרן מתון. הוא היה התורם העיקרי לדוקטרינת ה"הליך הראוי המהותי" (Substantive due process), באומרו שפעילויות מסוימות הם לחלוטין מחוץ לשליטת הממשלה. בתקופתו הוא צידד לעיתים קרובות עם דעת הרוב בבית המשפט כאשר זה פסל מגבלות על זכות הקניין.
ברואר פרש לעיתים קרובות באופן זמני מתפקידו בבית המשפט העליון כדי לשמש כנשיא הוועדה לסכסוך הגבול בין ונצואלה לבין גיאנה הבריטית, שהוקמה על ידי הקונגרס כדי לגשר במשבר ונצואלה של 1895 (אנ').
באפריל 1896, בשל מותה הפתאומי של בתו, עזב ברואר לביתו בליוונוורת' ביום בו הוצגו הטיעונים בפסק דין פלסי נגד פרגוסון בפני בית המשפט העליון, ולא השתתף בהחלטה בתיק, שהתקבלה ברוב של שבעה מול אחד.[6] עם זאת, כשופט בתקופת השיקום בקנזס, הוא כתב את אחת מחוות הדעת השיפוטיות הראשונות שאישרו את זכויות האזרחים האפרו-אמריקאים להצביע בבחירות הכלליות, וכמפקח הכללי על בתי הספר בליוונוורת' הוא סייע להקים את בתי הספר הראשונים לשחורים במדינה.
ב-1904 שימש ברואר כנשיא "הקונגרס האוניברסלי של עורכי דין ומשפטנים" שהתקיים במסגרת היריד העולמי של סנט לואיס (אנ'). ב-1906 הוא היה אחד משלושים החברים המייסדים של "מועצת האיות המפושט" (Simplified Spelling Board), שנוסד על ידי אנדרו קרנגי כדי להפוך את השפה האנגלית לקלה יותר להבנה ולמידה באמצעות שינויים בה.
פסיקות בולטות
ברואר כתב את פסק הדין שהתקבל פה אחד על ידי בית המשפט בתיק "כנסיית השילוש הקדוש נגד ארצות הברית" (Church of the Holy Trinity v. United States) מ-1892, שנגע לסכסוך בנוגע ליחסי עובד מעביד בין כומר אנגליקני לבין הכנסייה.
ברואר כתב את פסק הדין שהתקבל פה אחד בפסק הדין "מולר נגד אורגון" (Muller v. Oregon) מ-1908 שתמך בהגבלה החוקית על שעות העבודה לנשים. הוא גם כתב את פסק הדין "בעניין דבס" (In re Debs), שבו אושרו צווי מניעה פדרליים לדיכוי שביתות. יחד עם השופט ג'ון מרשל הרלאן הוא כתב חוות דעת מיעוט בפסק הדין "גילס נגד האריס" (Giles v. Harris) מ-1903, פסק דין שקרא תיגר על "סעיף הסבא" בנוגע להליכי ההצבעה.
דייוויד בוראר נפטר בוושינגטון די. סי. ב-28 במרץ 1910 ונטמן בבית הקברות מאונט מונסי שבלנסינג, הסמוכה לליוונוורת'.
קישורים חיצוניים
- דייוויד ברואר באתר המדריך הביוגרפי של השופטים הפדרליים (באנגלית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ "Supreme Court Justices Who Are Phi Beta Kappa Members". Phi Beta Kappa. Archived from the original on 2011-09-28.
- ^ "David Josiah Brewer". Robinsonlibrary.com.
- ^ "News & latest headlines from AOL". Aolnews.com. Archived from the original on 2012-10-05.
- ^ Wayne Delavan, Political Philosophy of Supreme Court Justice David J. Brewer, Journal of the Arkansas Academy of Science, vol 18, 1964.
- ^ "David Josiah Brewer - Further Readings - Court, Rights, United, and Kansas - JRank Articles". Law.jrank.org. 1910-03-28.
- ^ "Plessy V. Ferguson - Findlaw". Caselaw.lp.findlaw.com.
