סטנלי מתיוס (שופט)
ערך זה עוסק בשופט וסנאטור אמריקאי. אם התכוונתם לכדורגלן אנגלי, ראו  | |||||||||
| סטנלי מתיוס | |||||||||
| לידה | סינסינטי, אוהיו, ארצות הברית | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | וושינגטון די.סי., ארצות הברית | ||||||||
| שם מלא | תומאס סטנלי מתיוס | ||||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||||
| מקום קבורה | בית הקברות ספרינג גרוב, סינסינטי, אוהיו, ארצות הברית | ||||||||
| |||||||||
| |||||||||
תומאס סטנלי מתיוס (באנגלית: Thomas Stanley Matthews, נודע בבגרותו בשם סטנלי מתיוס;[1] ) היה עורך דין, איש צבא, שופט וסנאטור מטעם אוהיו, שכיהן כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית ממאי 1881 ועד למותו.
ראשית חייו
סטנלי מתיוס נולד בסינסינטי, אוהיו.[א][3] הוא היה הבכור מבין 11 ילדיהם של תומאס ג' מתיוס ואשתו השנייה, איזבלה בראון מתיוס.[1] ב-1840 הוא סיים את לימודיו בקניון קולג'. בתקופת לימודיו הוא הכיר את רתרפורד הייז, לימים, נשיא ארצות הברית, והתיידד עם ג'ון קליוורגוס זאכוס (אנ'), רופא ואיש ציבור. מתיוס עבר עם זאכוס לעיר הולדתו סינסינטי והשניים היו שותפים לדירה. בסינסינטי למד מתיוס משפטים בהדרכתו של סלמון צ'ייס, לימים נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית, אך עבר לקולומביה, טנסי, שם הוא עסק בעריכת דין וערך את העיתון המקומי. ב-1844 הוא שב לסינסינטי ובשנה שלאחר מכן הוא התקבל ללשכת עורכי הדין.[1] בסינסינטי הוא ערך את העיתון Cincinnati Morning Herald, שבו הובעו דעות נגד העבדות ועסק בעריכת דין.[4]
ב-1849 הקימו מתיוס, זאכוס, איינסוורת' ראנד ספופורד (אנ') ותשעה אחרים את "המועדון הספרותי של סינסינטי" (Literary Club of Cincinnati) שנה לאחר מכן הצטרף אליהם הייז. בין החברים הבולטים במועדון היה ויליאם הווארד טאפט, לימים נשיא ארצות הברית ונשיא בית המשפט העליון. על אורחי המועדון נמנו ראלף וולדו אמרסון, בוקר טי. וושינגטון, מארק טוויין, צ'ארלס דיקנס, אוסקר ויילד ורוברט פרוסט.[5]
ראשית הקריירה
ב-1848 נבחר מתיוס כפקיד בבית הנבחרים של אוהיו ולאחר מכן הוא כיהן כשופט של מחוז המילטון. בשנים 1856–1858 הוא כיהן כחבר הסנאט של אוהיו מטעם מחוז הבחירה הראשון. לאחר מכן ועד 1861 הוא שימש כתובע פדרלי במחוז הדרומי של אוהיו.
עם פרוץ מלחמת האזרחים התפטר מתיוס מתפקידו כתובע הפדרלי וקיבל מינוי כלוטננט קולונל ברגימנט הרגלים ה-23 של אוהיו במסגרת צבא האיחוד. מפקדו היה רתרפורד הייז וברגימנט זה שירת גם ויליאם מקינלי. הרגימנט לחם בקרב רציף קרניפקס (אנ'). ב-26 באוקטובר 1861 מונה מתיוס כקולונל ברגימנט הרגלים ה-51 של אוהיו וב-11 באפריל 1862 הוא מונה כבריגדיר גנרל בצבא המתנדבים של ארצות הברית. אף על פי שמינוי זה הוגש אך לא אושר, הוא פיקד על בריגדה בארמיית אוהיו ומאוחר יותר בארמיית קמברלנד.
שופט, עורך דין ופוליטיקאי
ב-1863, לאחר שנבחר לבית המשפט העליון של סינסינטי, פרש מתיוס מהשירות הצבאי. שנתיים לאחר מכן הוא שב לעסוק בעריכת דין במגזר הפרטי. במהלך תקופת השיקום הוא ייצג גורמים בענף הרכבות.
ב-1876 הוא התמודד ללא הצלחה בבחירות לבית הנבחרים של ארצות הברית. בראשית 1877 הוא ייצג את רתרפורד הייז בפני "הוועד האלקטורלית" (Electoral Commission) שמונתה כדי ליישב את המחלוקת בנוגע לתוצאות הבחירות לנשיאות של 1876. באותה שנה ניצח מתיוס בבחירות ביניים לסנאט שנערכו כדי לאייש את מושבו של ג'ון שרמן שהתפטר. עם תום כהונתו זו לא התמודד מתיוס לבחירה מחדש.
שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית
ב-26 בינואר 1881, לקראת תום נשיאותו, מינה רתרפורד הייז את מתיוס כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית.[6] המינוי נתקל בהתנגדות בסנאט של ארצות הברית בשל קשריו ההדוקים של מתיוס עם בעלי אינטרסים בענף הרכבות ובשל קשריו ההדוקים משכבר הימים עם הנשיא הייז. כתוצאה מכך, וועדת המשפט לא נקטה בשום פעולה בנוגע למינוי עד לתום כהונת הקונגרס.[7][8]
עם השבעתו, הגיש הנשיא החדש ג'יימס גרפילד מחדש את מועמדותו של מתיוס. המועמדות הוגשה ב-14 במרץ 1881, עשרה ימים בלבד לאחר השבעתו של גרפילד.[6] אף על פי שהיה זה מינוי חדש של נשיא חדש, התהיות הקודמות בנוגע להתאמתו של מתיוס לתפקיד עדיין עמדו על הפרק, ונמתחה ביקורת נוקבת על גרפילד על ההצגה המחודשת של המועמדות.[7] על אף ההתנגדות, ועל אף המלצת ועדת המשפט של הסנאט לדחות את המינוי,[9] ב-12 במאי הצביעה מליאת הסנאט ברוב של 24 תומכים מול 23 מתנגדים בעד אישור מינויו של מתיוס. הייתה זו ההצבעה בהפרש הצר ביותר עבור מועמד לבית המשפט העליון בכל ההיסטוריה של הסנאט. מועמדותו של אף אחד משופטי בית המשפט העליון לא אושרה על חודו של קול.[6][8][10]
מתיוס הושבע לתפקידו ב-17 במאי 1881 והוא כיהן על כס השיפוט עד למותו. הוא נחשב לאחד השופטים הפרוגרסיביים ביותר באותה תקופה.[10]
פסק הדין ייק וו נגד הופקינס
ב-1880 סברו נבחרי עיריית סן פרנסיסקו שהם מצאו דרך מחוכמת להתמודד עם אוכלוסיית הסינים בעיר. הם העבירו תקנה שלא ניתן יהיה להפעיל מכבסה במבנה עץ שלא אושר על ידי מועצת הפיקוח. באותה עת, כ-95% מתוך 320 המכבסות בעיר הופעלו בתוך מבני עץ. כשני שלישים מהמכבסות היו בבעלות של סינים. אף על פי שרוב המכבסות שפעלו במבני עץ בעיר קיבלו את ההיתר הנדרש, אף אחד מההיתרים לא ניתן למכבסה בבעלות סינית, בעוד שלמכבסות שלא היו בבעלות סינית ההיתר ניתן ללא שום בעיה. ייק וו (באנגלית: Yick Wo, בסינית: 益和, בתעתיק אמריקאי Lee Yick), שחי בקליפורניה, הפעיל מכבסה באותו מבנה עץ במשך שנים והחזיק ברישיון תקף להפעלת המכבסה שלו שניתן על ידי מועצת שירותי כיבוי האש, המשיך להפעיל את המכבסה, הורשע ונקנס בעשרה דולרים על הפרת הצו החדש. הוא הגיש בקשה לצו הביאס קורפוס לאחר שנעצר על סירוב לשלם את הקנס.
בפסק הדין "ייק וו נגד הופקינס" (Yick Wo v. Hopkins), קבע בית המשפט העליון, בחוות דעת שהתקבלה פה אחד ונכתבה על ידי מתיוס, שיישומו של החוק היה מפלה ושלפיכך לא היה צורך אפילו לשקול אם הצו עצמו היה בכלל חוקי. אף על פי שבעלי המכבסות הסיניים לא היו ברוב המקרים אזרחים אמריקאים, פסק בית המשפט שהם עדין היו זכאים להגנה שוויונית על פי התיקון ה-14 לחוקה. מתיוס גם ציין שבית המשפט פסק קודם לכן שהיה זה מקובל לעצור את פקידי הרשות כאשר הם ביזו את תפקידם. הוא גינה את החוק כניסיון גס להדיר את הסינים מהפעלת מכבסות בסן פרנסיסקו ובית המשפט פסל את החוק, הורה על ביטול כל ההאשמות כנגד שאר בעלי המכבסות הסיניים שנעצרו.[11]
חיים אישיים
ב-1843 נשא מתיוס לאישה את מרין אן "מיני" בלאק. לזוג נולדו עשרה ילדים, מתוכם נפטרו ארבעה במהלך התפרצות מחלת השנית ב-1859.[1] לאחר המגפה נותרו בחיים בן ובת, שנפטרה ב-1868 בגיל 16. ארבעת ילדיהם הצעירים של בני הזוג נולדו לאחר המגפה.
מרי אן נפטרה בגיל 63 ב-1885. ב-1886 נישא מתיוס בשנית למרי ק. ת'קר, אלמנתו של חבר בית הנבחרים של ארצות הברית תומאס קלארק ת'קר.
בתו של מתיוס, ג'יין מתיוס, נישאה לעמיתו של אביה בבית המשפט העליון, השופט הוראס גריי. בתו השנייה, אווה לי מתיוס, הייתה למורה ונזירה, שייסדה את קהילת ההישתנות, שהייתה מעורבת בפעילות צדקה באוהיו, הוואי וסין.[12] בנו, פול קלמנט, היה בישוף של הדיוקסיה האפיסקופלית של ניו ג'רזי בשנים 1915–1937. בנו, נכדו של מתיוס, תומאס סטנלי מתיוס, היה עורך המגזין טיים בשנים 1949–1953.
סטנלי מתיוס נפטר בוושינגטון די. סי. ב-22 במרץ 1889 ונטמן בבית הקברות ספרינג גרוב שבסינסינטי.
קישורים חיצוניים
- סטנלי מתיוס באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- סטנלי מתיוס באתר המדריך הביוגרפי של השופטים הפדרליים (באנגלית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
ביאורים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Cushman, Clare, ed. (2013). The Supreme Court Justices: Illustrated Biographies, 1789–2012 (Third ed.). Thousand Oaks, California: CQ Press. pp. 203–206.
- ^ "Stanley Matthews (July 21, 1824 - March 22, 1889)". supremecourt.ohio.gov. Columbus, Ohio: Supreme Court of Ohio.
- ^ Stanley Matthews - oyez
- ^ "Topping, Eva Catafygiotu" John Zachos Cincinnatian from Constantinople The Cincinnati Historical Society Bulletin Volumes 33-34 Cincinnati Historical Society 1975: p. 51
- ^ Literary Club of Cincinnati - Official Web site
- ^ 6.0 6.1 6.2 "U.S. Senate: Supreme Court Nominations: 1789–Present". senate.gov. Washington, D.C.: U.S. Senate.
- ^ 7.0 7.1 Gilbert, Sheldon (October 6, 2018). "A look at the closest Court confirmation ever". Constitution Daily. Philadelphia, Pennsylvania: National Constitution Center.
- ^ 8.0 8.1 Hogue, Henry H. (August 20, 2010). "Supreme Court Nominations Not Confirmed, 1789-August 2010" (PDF). CRS Report for Congress (RL31171). Washington, D.C.: Congressional Research Service.
- ^ McMillion, Barry J.; Rutkus, Denis Steven (July 6, 2018). "Supreme Court Nominations, 1789 to 2017: Actions by the Senate, the Judiciary Committee, and the President" (PDF). CRS Report for Congress (RL33225). Washington, D.C.: Congressional Research Service.
- ^ 10.0 10.1 Phillips, Kristine (October 8, 2018). "'Moral dry-rot': The only Supreme Court justice who divided the Senate more than Kavanaugh". The Washington Post.
- ^ United States Supreme Court - 118 U.S. 356 - YICK WO v. HOPKINS
- ^ EVA LEE MATTHEWS
