סמואל מילר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סמואל מילר
Samuel Miller
סמואל מילר
סמואל מילר
לידה ריצ'מונד, קנטקי, ארצות הברית
פטירה וושינגטון הבירה, ארצות הברית
שם מלא סמואל פרימן מילר
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
מקום קבורה בית הקברות אוקלנד, בקיאקק, איווה, ארצות הברית
שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית
16 ביולי 186213 באוקטובר 1890
(28 שנים)
תחת נשיאי בית המשפט העליון של ארצות הברית רוג'ר טוני
סלמון צ'ייס
מוריסון וייט
מלוויל פולר
נשיא ממנה אברהם לינקולן

סמואל פרימן מילראנגלית: Samuel Freeman Miller;‏ ) היה שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית, שכיהן בשנים 1862 1890. במקצועו הוא היה עורך דין ורופא.

ראשית חייו

סמואל מילר נולד בריצ'מונד, קנטקי כבנם של פרדריק מילר, חוואי, ושל רעייתו פטסי. ב-1838 הוא סיים לימודי תואר ברפואה באוניברסיטת טרנסילבניה שבלקסינגטון. בעת שעסק ברפואה במשך עשור בברבורוויל, הוא למד משפטים באופן עצמאי וב-1847 הוא התקבל ללשכת עורכי הדין. כמתנגד לעבדות, שהייתה שכיחה בקנטקי, הוא היה לתומך בוויגים בקנטקי.

קריירה

ב-1850 עבר מילר לקיאקק, איווה, שהייתה מדינת חירות בהתאם להשקפותיו, ומיד עם מעברו לשם הוא שחרר לחופשי את מעט העבדים שהגיעו עם משפחתו מקנטקי. כפעיל בפוליטיקה של איווה, הוא תמך באברהם לינקולן בבחירות לנשיאות של 1860. ב-16 ביולי 1862, לאחר תחילת מלחמת האזרחים, מינה הנשיא לינקולן את מילר כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית. המוניטין שלו גרם לסנאט של ארצות הברית לאשר את מינויו חצי שעה לאחר שהוא הוגש.

שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית

בפסקי הדין שכתב מילר הוא תמך בעמדותיו של לינקולן, ואישר את תאימותם לחוקה של צעדיו של לינקולן, כמו השעיית חוק הביאס קורפוס בתקופת המלחמה ועריכת המשפטים הצבאיים. לאחר המלחמה, במסגרת הפירוש הצר שלו של התיקון ה-14 לחוקה, הוא כתב את חוות דעתו בפסק הדין "תיקי בית המטבחיים" (Slaughter-House Cases), שהגביל את יעילותו של התיקון. מילר כתב את פסק דין הרוב בתיק "בראדוול נגד אילינוי" (Bradwell v. Illinois), שבו נקבע שהזכות לעסוק בעריכת דין מוגנת על ידי החוקה על פי סעיף הזכויות והחסינויות של התיקון ה-14.

מאוחר יותר הצטרף מילר לדעת הרוב בפסק הדין "ארצות הברית נגד קרויקשנק" (United States v. Cruikshank) וב"תיקי זכויות האזרח" (Civil Rights Cases), שבהם נקבע שהתיקון לא העניק לממשלת ארצות הברית את הסמכות לבלום אפליה נגד האפרו-אמריקאים במגזר הפרטי. עם זאת, בפסק הדין "אקס פארטה ירבורו" (Ex Parte Yarbrough) מ-1884, פסק מילר שלממשלה הפדרלית סמכות רחבה לפעול כדי להגן על המצביעים השחורים מפני האלימות של הקו קלוקס קלאן ושל קבוצות אחרות. מילר גם תמך בשימוש הרחב בסמכות הפדרלית על פי סעיף המסחר כדי לעקוף את תקנות המדינות, כפי שעשה בפסק הדין "ואבאש, סנט לואיס וחברת הרכבות פסיפיק נגד מדינת אילינוי" (Wabash, St. Louis & Pacific Railway Co. v. Illinois).

ב-28 שנותיו על כס השיפוט כתב מילר 616 פסקי דין (בהשוואה לסטיבן פילד שב-34 שנותיו בבית המשפט כתב 544 פסקי דין ובהשוואה לנשיא בית המשפט העליון ג'ון מרשל שכתב 508 פסקי דין ב-33 שנות כהונתו), ובשל כך הגדיר אותו נשיא בית המשפט העליון ויליאם רנקוויסט כדמות הדומיננטית ביותר בבית המשפט בתקופתו.[1] ב-1873, כאשר נפטר נשיא בית המשפט העליון סלמון צ'ייס, ניסו עורכי דין וכתבי עת משפטיים בכל רחבי ארצות הברית לקדם את בחירתו של מילר כמחליפו, אך הנשיא יוליסס סימפסון גרנט היה נחוש למנות לתפקיד אישיות מחוץ לבית המשפט, ובסופו של דבר הוא בחר במוריסון וייט.

לאחר הבחירות לנשיאות של 1876, בהן התמודדו רתרפורד הייז וסמואל טילדן, שימש מילר חבר ב"וועדה האלקטורלית" (Electoral Commission), שיישבה את המחלוקת בנוגע לספירת הקולות לטובתו של הייז. בשנות ה-80 עלה שמו של מילר כמועמד מטעם המפלגה הרפובליקנית לנשיאות.

בחורף 1889 ובאביב 1890 נשא מילר סדרה של עשר הרצאות על המשפט החוקתי באוניברסיטה הלאומית למשפטים שבוושינגטון הבירה. הרצאות אלו פורסמו לאחר מותו של מילר, יחד עם שתי הרצאות מוקדמות יותר שהוא נשא ב-1887.[2]

חיים אישיים

ב-1842 נשא מילר לאישה את לוסי לאב ברלינגר, עמה הוא הביא לעולם שלוש בנות. רעייתו נפטרה ב-1854 וב-1856 היא נישא בשנית לאלייזה וינטר ריבס, שממנה נולדו לו בן ובת.

מילר היה אוניטריאני באמונתו הדתית ושימש כנשיא הועידה האוניטריאנית הלאומית וכאחד ממייסדרי הכנסייה האוניטריאנית הראשונה של קיאקק.

סמואל מילר נפטר ב-13 באוקטובר 1890 בוושינגטון הבירה בעודו מכהן בבית המשפט העליון. הוא נטמן בבית הקברות אוקלנד שבקיאקק.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0