ממשקה ישראל
ממשקה ישראל הוא כינוי לכלל בהלכות הקרבנות, שלפיו אין להביא קורבן מדבר האסור באכילה לישראל.
מקור הכלל
בספר יחזקאל[1] כתוב:
זֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תָּרִימוּ... וְשֶׂה אַחַת מִן הַצֹּאן... מִמַּשְׁקֵה יִשְׂרָאֵל לְמִנְחָה וּלְעוֹלָה וְלִשְׁלָמִים לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם.
מן המילים "ממשקה ישראל" נדרש בגמרא[2] שיש להביא קורבן רק מדבר המותר באכילה ושתייה לעם ישראל, ולא מדברים האסורים באכילה. הדוגמאות לכך בתלמוד הן: טבל[3], טרפה[4] וגיד הנשה[5].
מן התלמוד נראה שכלל זה נחשב לאיסור דאורייתא, והמביא קורבן האסור באכילה -קורבנו פסול אף בדיעבד, ולא יצא ידי חובתו[6]. בדרך כלל דין הנלמד מפסוק בנביאים ובכתובים אין לו מעמד של דין מן התורה, ולפיכך דנו מפרשי התלמוד בשאלה מדוע דין "ממשקה ישראל" נחשב כאיסור מן התורה. יש אומרים שזוהי הלכה למשה מסיני[7], ויש אומרים שזוהי סברה, שאדם צריך להביא קורבן מן הדברים המשובחים שיש לו, ולא מדבר האסור באכילה[8].
הרמב"ם פסק להלכה בהתאם לתלמוד, אך במקום המקור מ"ממשקה ישראל" כתב נימוק אחר לדין זה, שהבאת קורבן האסור בהנאה היא מצווה הבאה בעבירה[9].
דינים שונים
- יש קרבנות שבהם קבעה התורה לכתחילה להביא דבר האסור באכילה: חלב ודם מוקרבים על המזבח למרות איסורם[10], ואדרבה, במקרא משתמע שהם נאסרו באכילה דווקא מפני שהם מיועדים להקרבה[11]. כמו כן קורבן העומר מוקרב על אף שבשעת הקרבתו התבואה החדשה הצומחת בשדות אסורה באכילה (איסור "חדש"), ורק הקרבתו היא המתירה את התבואה[12].
- גיד הנשה - רב הונא קבע שגיד הנשה של קורבן עולה איננו מוקטר על גבי המזבח. לפיכך יש להעלות את רגל הקורבן בשלמותה למזבח, ושם להסיר את גיד הנשה ולהשליכו ל"תפוח", ערימת האפר שבמרכז המזבח. התלמוד מביא ברייתא המוכיחה כדבריו. רב חסדא תמה על דין זה: "מי כתיב [=וכי כתוב] 'על כן לא יאכל המזבח'?! 'על כן לא יאכלו בני ישראל' כתיב!", אך רב הונא נימק זאת בכלל "ממשקה ישראל"[13].
התלמוד שם קובע שדין גיד הנשה שנוי במחלוקת תנאים, ולדעת רבי יהודה הנשיא יש להקריב את גיד הנשה. אך רש"י מסביר שרבי יהודה הנשיא איננו חולק על הכלל "ממשקה ישראל", אלא רק על יישומו בגיד הנשה, מפני שהוא חלק מבהמה כשרה.
- דבר האסור באכילה מדרבנן - בברייתא[14] נאמר שמותר להביא נסכים ממוקצה, מפני שזהו איסור זמני, בשבת ויום טוב בלבד. התלמוד מוכיח מכאן שאיסור מוקצה הוא מדרבנן, כי באיסור מדאורייתא אין מקום להבחנה כזו. מסוגיה זו נראה שדין "ממשקה ישראל" נאמר בעיקרו גם על דבר האסור מדרבנן, אם זהו איסור הקיים בחפץ עצמו ואינו תלוי בזמן. אולם כמה ראשונים הסיקו שבכל דבר האסור מדרבנן לא נאמר דין "ממשקה ישראל"[15].
- דבר האסור באכילה משום שיש סכנה באכילתו - במשנה[16] נאמר שיין ומים שהיו מגולים, ויש חשש שנחש הטיל בהם ארס, אסורים להקרבה על המזבח. התלמוד הירושלמי[17] מנמק זאת בדין "ממשקה ישראל"[18].
מן המותר בפיך
הדין ממשקה ישראל למנחה דומה לדין מן המותר בפיך הנאמר לעניין עשיית תפילין ס"ת ומזוזה ועוד מצוות, אומנם יש הבדל מהותי בין 'ממשקה ישראל' ל'מן המותר בפיך' שדין ממשקה ישראל הוא שמה שמקריבים לקורבן יהיה ראוי לאכילת אדם, ודין מן המותר בפיך הוא שהחומר מהם נעשים חפצי המצוות יהיה מחומר שבמהותו ראוי להאכל.
לכן בדין מן המותר בפיך הותר השימוש בבהמה טריפה, משא"כ בדין ממשקה ישראל אין להשתמש בבהמה טריפה, כמ"כ בדין מן המותר בפיך נלמד שתפילין שחיפו אותם בזהב פסולות, כיוון שזהב לא ראוי לאכילה.[19]
- הר"ן[20] פוסל מטעם זה שופר מקרני בהמה טמאה[21] והעולת שבת חלק על הר"ן שכלל זה אינו להלכה [22].
- הדלקת נר חנוכה ושבת בשמן האסור (באכילה[23])[24]
- הנודע ביהודה(או"ח ג) דן בכשרות תפילין שנצבעו בלכה שעשויה משרצים. (אחת מהוכחותיו היא מצבע השני שנעשה מתולעת אך יש דעות שנעשה מפרי)
דין דומה לממשקה ישראל ומן המותר בפיך הוא: הכלל[25] "לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד" מהלכה זו (שלכל "מלאכת שמים" דרוש מין טהור) נלמדו ונידונו דינים מחודשים רבים.
הערות שוליים
- ^ ספר יחזקאל, פרק מ"ה
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף מ"ח עמוד א', תלמוד ירושלמי, מסכת ערלה, פרק ב', הלכה א'
- ^ פסחים, שם
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ו' עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף צ' עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ו' עמוד א', תלמוד בבלי, מסכת תמורה, דף כ"ט עמוד א'.
- ^ ערוך לנר מסכת סוכה ל, א.
- ^ שו"ת תורת חיים סימן צח. הוא מדמה זאת לדין הכללי שקורבן צריך להיות משובח ומהודר, כפי שלמדו חז"ל מן הפסוק בספר מלאכי, פרק א', פסוק ח': "וְכִי תַגִּשׁוּן עִוֵּר לִזְבֹּחַ אֵין רָע, וְכִי תַגִּישׁוּ פִּסֵּחַ וְחֹלֶה אֵין רָע, הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ, הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ".
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות איסורי המזבח, פרק ה', הלכה ט', וראו גם משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות איסורי המזבח, פרק ב', הלכה י'.
- ^ חריגה זו מוזכרת בתלמוד בבלי, מסכת חולין, דף צ' עמוד ב'.
- ^ ספר ויקרא, פרק ג', פסוק י"ז, ראו בפסוק הקודם; ספר ויקרא, פרק י"ז, פסוק י"א.
- ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ה' עמוד ב' ותוספות ד"ה ובדבר.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף צ' עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף מ"ח עמוד א'
- ^ רבי מנחם המאירי בפסחים שם; תוספות במנחות פד, א ד"ה שומרי
- ^ משנה, מסכת סוכה, פרק ד', משנה י'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סוכה, פרק ד', הלכה ז'
- ^ לעומת זאת בתלמוד הבבלי (תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ' עמוד א') הוזכר בהקשר זה הפסוק הנ"ל: "הקריבהו נא לפחתך".
- ^ מדברי רש"י ועוד במגילה כ"ד ע"ב "ציפן זהב" נראה שאף אם לא אסור באכילה אלא שהוא מין שלא שייך בו היתר אכילה ג"כ פסול (תפילין מזהב). אמנם בסנהדרין מ"ח כתב שנפסל מהלמ"מ וכן הקשו ר"ע איגר ונודע ביהודה. ובאגרות משה (יו"ד ח"ג קט"ז) מיישב ופוסק כרש"י
- ^ הר"ן מסתפק,ונפסק ברמ"א או"ח תקפ"ו להחמיר לכתחילה
- ^ יש שהקשו שאין קרנים לבהמה טמאה ראו שם במג"א ובתויו"ט
- ^ ורק היכן שכתוב "למען תהיה תורת ה' בפיך" אך המג"א חולק עליו שכל התורה הוקה לתפילין בזה, ויש מתירים מסיבות אחרות שופר כזה
- ^ ובאיסור הנאה יש דיונים נוספים
- ^ שו"ת בית יצחק יו"ד ח"א קמ"ה
- ^ בבלי שבת כ"ח ומבואר שם שאלו שתי הלכות שונות או שהאחת הרחבה של האחרת. והלכה זו השניה לא מובא מקורה ויש שכתבו שנלמדה מן התחש שבמשכן שהיה (לדעת חלק מהשיטות) מין טהור
| הקרבנות | ||
|---|---|---|
| סוגי הקרבנות | ||
| סוגי הקרבנות היסודיים | עולה • חטאת • אשם • שלמים • בכור • מעשר • פסח • מנחה | 
|
| קרבנות ציבור | קרבן התמיד • קרבן מוסף • לחם הפנים • מנחת העומר • שתי הלחם • קרבנות יום הכיפורים • פר העלם דבר של ציבור • שעיר עבודה זרה • קיץ המזבח • שעיר ראש חודש | |
| קרבנות יחיד במועדים | עולת ראייה • שלמי חגיגה • שלמי שמחה • קרבן פסח • חגיגת ארבעה עשר • פר ואיל של כהן גדול ביום הכיפורים | |
| קרבנות יחיד נוספים | קרבן עולה ויורד • קרבן תודה • קרבן עוף • קרבנות נזיר • קרבן יולדת • קרבן מצורע • מחוסר כיפורים • פר כהן משיח • מנחת חביתין • קרבן עצים | |
| הקרבת הקרבנות | ||
| תהליך ההקרבה | לבישת בגדי כהונה • קידוש ידיים ורגליים • סמיכה • שחיטה/מליקה • קבלה • הולכה • זריקה • שפיכת שיריים • מליחה • הגשה • קמיצה • קידוש הקומץ • תנופה • הקטרה • נסכים | |
| איסורים ופסולים | פיגול • נותר • טומאה • מחשבת שלא לשמו • מחשבת חוץ למקומו • תמורה • בעל מום • טרפה • ממשקה ישראל • מעילה • מחוסר זמן | |
| מקום ההקרבה | במות • בית המקדש • מזבח החיצון • המערכה הגדולה • חידוש עבודת הקרבנות בימינו | |
