שיירי הדם

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דגם של המזבח שנבנה על ידי מיכאל אוסניס. בצד שמאל ניתן לראות את צורת יסוד המזבח, לפי רוב השיטות המשיך היסוד לאורך הקיר הדרומי של המזבח (הצד שבו נמצא הכבש) אמה נוספת, בה שפכו את שיירי הדם של רוב הקרבנות, באותה אמה גם היו ה"שיתים" (שמופיעים בדגם בקטע הבולט החוצה) לשם היו מתנקזים שיירי הדם מהמזבח

שיירי הדם הוא הדם הנותר בכלי שרת לאחר שנזרק הדם על המזבח ושעליו חלה חובת שפיכה ליסוד המזבח של מזבח החיצון.

ההלכה

דין שפיכת השיריים ליסוד המזבח נאמר בתורה בקרבן חטאת, ויש שלמדו מכך לחייב שפיכת שיירי הדם אף בשאר הקרבנות.

לגבי מקום שפיכת השיריים חילקו חז"ל: בחטאות הפנימיות, כמו פר ושעיר של יום הכיפורים או פר הכהן המשיח ופר העלם דבר של ציבור, יש לשפוך את השיריים אל הצד המערבי של יסוד המזבח, ואילו בכל שאר הקרבנות יש לשפוך שיירי הדם אל האמה של יסוד המזבח שבצד דרום[1]. יוצאי דופן הם קרבנות בכור, מעשר ופסח, שלדעת הסוברים שיש בהם דין שיריים - ניתן לשפכם בכל מקום היסוד.

מקור והגדרת ההלכה

חיוב שיירי הדם מוזכר בתורה בפעם הראשונה כבר בפרשת שבעת ימי המילואים שבהם הקב"ה מצווה את משה

וְלָקַחְתָּ מִדַּם הַפָּר וְנָתַתָּה עַל קַרְנֹת הַמִּזְבֵּחַ בְּאֶצְבָּעֶךָ וְאֶת כָּל הַדָּם תִּשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ

לאחר מכן התורה מזכירה את שפיכת שיירי הדם ליסוד המזבח כמצווה קבועה לדורות, אך למרות שחיוב שיירי הדם הוא בכל הקרבנות, בפועל, חיוב זה מוזכר רק בקרבן חטאת:

וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ

דין שיירי הדם על יסוד המזבח החיצון, חל הן לגבי חטאות הפנימיות שדמם נזרק על מזבח הפנימי, וכמובא במשנה [2] "שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן", וגם לגבי חטאות החיצוניות כמובא במשנה שם[3] "שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד דְּרוֹמִי".

מלבד זאת, ישנו פסוק אחר שממנו לומדים חיוב זה גם על כל שאר הקרבנות, כמובא בברייתא[4]: "רבי אומר, והנשאר בדם ימצה... שאין תלמוד לומר בדם, ומה תלמוד לומר בדם? לימד על כל הדמים שטעונין מתן דמים ליסוד".

חובת שפיכת שירי הדם ליסוד המזבח חלה מיד עם הזריקה. בחלק מהקרבנות יש לזרוק את הדם על כל ארבע קרנות המזבח ובחלק רק על שתיים או על אחת מהן. לאחר זריקת הדם - מכונה הדם הנשאר במזרק "שיריים", ויש לשפכו ליסוד המזבח.

לפי הסברו של רבי חיים מבריסק, הדם מוגדר כ"שיריים" כתוצאה מזריקת חלק מהדם שהיה בכלי, ולא מפני שכבר אין חיוב זריקה על הדם שנותר בכלי, שכן תיתכן סיטואציה שבה קיימת עדיין חובת זריקה נוספת בדם מלבד הזריקה שכבר התקיימה, ולמרות זאת הוא נחשב לשיריים, כדוגמת ההלכה בשלוש מתנות שבחטאת[5].

הקרבנות בהם נוהג דין שיירי הדם

בתלמוד נאמרה הלכה זו רק בקרבנות חטאת, ונחלקו הראשונים אם ההלכה נוהגת אף בקרבנות עולה, אשם ושלמים. יש הסוברים שאף הם טעונים שפיכה ליסוד, ואף הביאו מחלוקת תנאים באשר למקור הדין[6], ויש הסוברים שאין הם טעונים שפיכה ליסוד חוץ מקרבן התמיד[7].

בקרבנות בכור, מעשר ופסח, נחלקו הראשונים אם שיירי דמם טעונים שפיכה ליסוד: יש הסבורים שאף הם טעונים שפיכה ליסוד כשאר הקרבנות שנלמדו מחטאת[8], ויש הסבורים ששונים הם משאר הקרבנות בכך שהזריקה מתבצעת בנתינה אחת, ולכן לא נאמר בהם דין שפיכת השיריים[9].

קרבן נוסף שנחלקו הראשונים לגביו הוא קרבן חטאת העוף, יש הסבורים שאף היא טעונה שפיכה ליסוד כשאר הקרבנות שנלמדו מחטאת[10], ויש הסבורים שאין לרבות חטאת העוף מפסוקים שנאמרו בבהמה, ולכן לא נאמר בהם דין שפיכת השיריים[11].

מצוה או חובה

בתוספות[12] מובא בשם הרב משה מפונטייזא שרק בחטאת שהדם ניתן על ארבע הקרנות באצבע חייב שישאר שיריים, אולם בכל שאר הקרבנות שנזרקים על המזבח בכלי אין הכרח שישאר דם לשפיכת שיריים, אולם התוספות חולקים עליו וסוברים שבכל קרבן יש מצוה שישאר דם עבור שפיכת שיריים.[13].

שיירי הדם מעכבים

שפיכת שיריים נחשבת "שיירי מצוה" וגם אם לא שפך השיריים או שלא נשאר דם לשפוך, אין זה מעכב את כפרת הקרבן.[14] אולם לדעה אחת בתלמוד[15] נחלקו רבי עקיבא ורבי יהודה אם בחטאות הפנימיות שפיכת השיריים מעכבת את כשרות הקרבן, או שגם ללא שפיכת הדם ליסוד - הקרבן כשר.

בשונה מזריקת דם הקרבן, נראה מדברי רב פפא[16] שאפשר לשפוך שיריים גם בלילה.

מאחר ועבודת שפיכת השיריים אינה מעכבת את כפרת הקרבן, אין מועיל מחשבת פיגול או מחשבת שלא לשמה בעת שפיכת השיריים.[16] כמו כן אין חיוב על זריקה מחוץ לבית המקדש על שיריים, ולא חיוב כרת אם שפך אותם מי שאינו כהן, ובניגוד לדם חטאת העומד לזריקה אם ניתז מהדם על בגד אין חיוב לכבס את הדם מהבגד בתוך העזרה.

מתוך פשטות דברי הגמרא נראה שדין זה חל על הדם רק במידה שכהן כשר ביצע את הזריקה, גם אם התבצעה בפסול (במחשבת פיגול) אבל במידה והזריקה התבצעה על ידי אדם שפסול לעבודה (למשל אדם שאינו כהן), הדם אינו נחשב לשיריים[17]. הגמרא במסכת מעילה מוסיפה כי גם אם כהן טמא זרק את הדם חל בדם הנשאר שם שיריים, בגלל שפסול טומאה קל יותר שהוא מרצה בקרבנות ציבור. אך הרמב"ם פוסק[18] שהדם שנותר בכלי שרת לאחר הזריקה שביצע אדם הפסול לעבודה - פסול, מכיון שהוא נחשב ל"שיריים" של זריקה פסולה ולכן יש לשופכו לאמה.[19].

רבי חיים מבריסק מסביר בספרו[20] כי לפי הרמב"ם קיימים ב"שיריים" שני דינים: אחד - שהנותר בכלי שרת לאחר הזריקה נעשה שיריים, ודין זה חל גם בפסולים. השני - ששאר הדם שלא היה בכלי שרת (אלא בצוואר הבהמה) נדחה ונפסל מהקרבה. ולענין זה אין בכוחו של פסול לעשות את הדם "שיריים", ולכן הרמב"ם פוסק[18] ש"אם נשאר דם הנפש יחזור הראוי לעבודה ויקבל במחשבה נכונה".

מקום שפיכת שיירי הדם

בחטאות הפנימיות, כמו פר ושעיר של יום הכיפורים או פר הכהן המשיח ופר העלם דבר של ציבור, יש לשפוך את השיריים אל הצד המערבי של יסוד המזבח, ואילו בכל שאר הקרבנות יש לשפוך שיירי הדם אל האמה של יסוד המזבח שבצד דרום[21], מפני סמיכותו אל פתח ההיכל ממנו יוצא הכהן והדם בידו. בכל שאר הקרבנות יש לשפוך שיירי הדם אל האמה של יסוד המזבח שבצד דרום, מפני שהוא היסוד הסמוך ביותר לירידתו מן הכבש בחטאת, ובעולה, אשם ושלמים זהו היסוד שנמצא מתחת לקרן שבו מתבצעת הזריקה השנייה. יוצאי דופן הם קרבנות בכור, מעשר ופסח, שלדעת הסוברים שיש בהם דין שיריים - ניתן לשפכם בכל מקום היסוד.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ משנה, מסכת זבחים, פרק ה'.
  2. ^ זבחים פרק ה משנה א ושם משנה ב'
  3. ^ משנה ג'
  4. ^ זבחים דף לז א
  5. ^ חידושי רבנו חיים הלוי, הלכות הקרבת הקרבנות פרק י"ט הלכה י"ח
  6. ^ רש"י, מסכת זבחים, דף לז עמוד א, ד"ה מנין, וד"ה לימד; וכן בתוספות ד"ה מתן, וראו תוספות, מסכת זבחים, דף נג עמוד ב, ד"ה העולה קדשי קדשים.
  7. ^ פירוש הראב"ד למסכת תמיד דף ל עמוד ב ד"ה שירי הדם, בשם רבינו אפרים.
  8. ^ תוספות, מסכת זבחים, דף נא עמוד ב, ד"ה תן, וכן דף פ עמוד ב ד"ה בל.
  9. ^ פירוש הראב"ד למסכת תמיד דף ל עמוד ב ד"ה שירי הדם
  10. ^ תוספות, מסכת זבחים, דף נד עמוד א, ד"ה ואי, בשם רבינו חיים
  11. ^ תוספות, מסכת זבחים, דף נד עמוד א, ד"ה ואי, בשם רבנו תם
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף נג עמוד ב ד"ה העולה קדשי קדשים
  13. ^ ראה בשיטה מקובצת אות לח "ואפילו בעולה צריך ליזהר בזריקה שישאר מן הדם
  14. ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף לט עמוד ב
  15. ^ הסתפקו בתלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף נב עמוד ב, אם רבי יוחנן או רבי יהושע בן לוי סובר כך.
  16. ^ 16.0 16.1 תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף לח עמוד ב
  17. ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף לד עמוד ב
  18. ^ 18.0 18.1 רמב"ם יד החזקה הלכות פסולי המוקדשין פרק יד הלכה ב
  19. ^ וזה לשונו: כיצד אחד מן הפסולין לעבודה שקיבל הדם או הוליך או זרק וחשב בשעת העבודה מחשבת מקום או מחשבת הזמן לא פסל במחשבתו לפי שאינו ראוי לעבודה ואותו הדם שקבל או שזרק מקצתו ישפך לאמה
  20. ^ על הרמב"ם שם, דף ס"ב ע"א בדפוס הידוע של חידושי הגר"ח
  21. ^ משנה, מסכת זבחים, פרק ה'.