הגשה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תיאור הגשת הקומץ המונח בתוך כלי השרת, לקרנה הדרומית מערבית של מזבח החיצון
תיאור מקום ההגשה בקרנה הדרומית מערבית של המזבח. (המזבח ממוקם בשרטוט בצד צפון, כדעת רבי יוסי)

הגשה היא אחת מהפעולות המתבצעות בקורבן מנחה, כהכנה לקמיצה. נוטלים את קורבן המנחה, לאחר שהונח בכלי השרת, ומגישים אותו בנגיעה לקרן דרומית מערבית של המזבח החיצון. פעולה זו מתבצעת בכל המנחות הנקמצות ונקרבות על גבי המזבח, חוץ ממנחת כהנים ומנחת כהן משיח שאינן נקמצות ואינן מוקרבות על הזבח.

בניגוד לשחיטת הקרבן שהיא פעולה טכנית ונעשית גם על ידי אדם "זר" (יהודי שאינו כהן), ההגשה נחשבת לעבודה ונעשית רק על ידי הכהן. פעולה זו היא "כעין הקרבה" לעניין איסור הכנסת חולין בעזרה.[1]

הקרבנות שבהם מתבצעת ההגשה

נחלקו התנאים במשנה[2] באיזה מנחות קיימת מצוות הגשה. דעה אחת אומרת כי בין המנחות הטעונות הגשה נמנות: מנחת הסולת, והמחבת, ומרחשת, והחלות והרקיקין מנחת כהנים ומנחת כהן משיח, מנחת נכרים מנחת נשים ומנחת חוטא, אך רבי שמעון אומר שמנחת כהנים ומנחת כהן משיח אין בהן הגשה לפי שאין בהן קמיצה ו"כל שאין בהן קמיצה אין בהן הגשה".

יש שפירשו, שההגשה נחשבת לחלק מפעולת הקמיצה[3] ולכן היא צריכה להעשות על ידי כהן. לפי דעת ההלכות גדולות ההגשה היא מצווה בפני עצמה, ומברכים עליה.[4] והרמב"ם.[5] חולק וסובר שאין ראוי למנות כל אחת מהעבודות למצווה בפני עצמה, וכתב המשנה למלך.[6] שלפי דעתו אין לברך על כל אחת מהעבודות.

קישורים חיצוניים

  • הרב אביהוד שוורץ, הגשה, באתר "תורה"

הערות שוליים

  1. ^ תוספות בתלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף פא עמוד ב.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ס עמוד א.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף יט עמוד א.
  4. ^ לפי פרשנות הרמב"ן בהשגות על דברי הרמב"ם במניין המצוות שורש י"ב.
  5. ^ שם
  6. ^ פרק א' מהלכות מעשה הקרבנות בשם בעל ה"לב שמח".
Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0