טיוטה:ירושלים באסלאם
ירושלים (בערבית: الْقُدْس (מידע • עזרה), נהגה אל־קֻדְס; או לחלופין أُورُشَلِيم, אוּרֻשַׁלִים) היא העיר השלישית ב"קדושתה" עבור האסלאם, אחרי מכה ואל-מדינה. במרכזה עומד מסגד אל-אקצא, השלישי בחשיבותו אחרי מסגד אל-חראם ומסגד ה"נביא". עבור השיעים מהווה ירושלים מוקד התענינות רק מאז המהפכה האיראנית שהתרחשה בשנת 1979. מאז פרוץ הסכסוך הישראלי-פלסטיני ירושלים היא נקודה מרכזית בסכסוך.
ירושלים לא מוזכרת אף פעם בקוראן, מסגד אל-אקצא נבנה לכל הפחות 47 שנים לאחר מות מוחמד. כיבוש ירושלים בידי המוסלמים התרחשה בתקופת הראשידון לאחר מות מוחמד, והיא מעולם לא היוותה בירה לאף אחת מהשלטונות האסלמיים לדורותיהן.
-Aerial-Temple_Mount-Al-Aqsa_Mosque_(east_exposure).jpg)
היווצרות ה"קדושה" לאורך ההיסטוריה
כיוון התפילה
ירושלים נקשרת באסלאם לראשונה, כאשר מוחמד היגר עם תומכיו בשנת 622 לספירה מן העיר מכה אל העיר ית'רב (לימים אל-מדינה), וציווה על מאמיניו להתפלל לעבר כיוון התפילה של היהודים, כלומר כשפניהם לכיוון אבן השתייה שבהר הבית בירושלים. אולם כעבור שנה וחצי בערך שינה את הוראתו, וציווה עליהם להתפלל כשפניהם לכיוון הכעבה שבמכה. לפיכך מכונה ירושלים, ובפרט הר הבית, באסלאם: "כיוון התפילה הראשון" ("אולא אל-קבלתיין" أولى القبلتين).
הפרשנויות לחדית' המסע הלילי
ערך מורחב – מסעו הלילי של מוחמד
לפי החדית', ב-27 ברג'ב (رجب), החודש השביעי בלוח השנה המוסלמי בשנת 621 נסע מוחמד ממכה ל"מסגד הקיצון" על גבי בהמה פלאית ששמה אל-בוראק (البراق) ובלוויית המלאך גבריאל "עלה" משם לרקיע השביעי. בשמים הוא קיבל את מצוות התפילה (צלאה) - אותה מצווים המוסלמים לערוך חמש פעמים ביום, ואת כיוון התפילה - לכיוון מכה.
ה"מסגד הקיצון" מוזכר בפסוק בקוראן בסורת אל-אסראא:
سبحان الذي أسرى بعبده ليلا من المسجد الحرام الى المسجد الاقصى الذي باركنا حوله لنريه من آياتنا إنه هو السميع البصير
ישתבח שמו של המסיע את עבדו בלילה מן המסגד ה"קדוש" אל המסגד הקיצון אשר נָתַנו ברכתנו על סביבותיו, למען נראה לו את אותותינו. הוא שומע ומבחין.
— הקוראן, סורה 17. תרגום: אורי רובין
לא מפורש היכן נמצא אותו "מסגד קיצון". ההיסטוריונים אל-ואקדי (סוף המאה ה-8) ואל-אזרקי (אנ') (המאה ה-9) קבעו ש"המסגד הקיצון" הוא מסגד שנמצא בכפר אל-ג'ועראנה בערב הסעודית במרחק 10 מילין מהכעבה, ולא בירושלים[1]. בימי הביניים המוקדמים היו חילוקי דעות רבים בין חכמי הדת על המסע הלילי. זרמים פוליטיים שניסו לתת הילה דתית לעיר אל-מדינה טענו שהמסע הלילי היה לעיר מדינה ולא לירושלים. זרמים שיעים טענו כי המסע הלילי היה לכופה, בירתו של עלי בן אבו טאלב בניסיון להפוך את העיר כמקום מתחרה לירושלים שזוהתה עם השלטון הסוני של בית אומיה[2][3].
לפי הגאוגרף המוסלמי מהמאה ה-9 אחמד אל-יעקובי, פירוש הפסוק בקוראן כמסע לילי לירושלים החל בתקופת השליט האומיי, עבד אל-מלכ בן מרואן. באותה תקופה השתלטו על העיר מכה מורדים בראשות עבדאללה אבן א-זובייר שהדירו במשך עשר שנים את אזרחי השלטון המרכזי מלהגיע לחאג' במכה[3][4]. עבד-אל מלכ שחשש לשלטונו החליט להעביר את מצות החאג' להר הבית וטען שהוא חשוב אף יותר מהכעבה כי משם "עלה" מוחמד השמימה.
על פי מסורת מוסלמית אחרת, זיהויו של מסגד אל־אקצא עם הר הבית בעיני המוסלמים התגבש עם הכיבוש הערבי של ארץ ישראל בהנהגת הח'ליף השני עומר בן אל־ח'טאב במאה ה־7. בשנת 638 כבש עומר את ירושלים והתכוון לבנות בה מסגד. הוא התייעץ עם כעב אל-אחבאר (אנ'), רב יהודי שהתאסלם, והוא זה שזיהה את הר הבית כמקום בו התפלל מוחמד לפני המסע הלילי שלו[5].
הדעה באסלאם שהמסגד הקיצון (ובערבית: "אל-אקצא") עליו מדובר הוא מסגד עץ שנבנה על ידי עומר בן אל ח'טאב בהר הבית, ואשר היה ידוע אז בשם "מסגד איליא"[6], בעוד המסגד ה"קדוש" הוא מכה. למשל, במסורת המיוחסת לאבן האשם וכלולה ב"א-סירה א-נבוויה" ("תולדות חיי הנביא") נאמר: אז הוסע הנביא, עליו השלום והתפילה, מהמסגד ה"קדוש" אל המסגד הקיצון, שהוא בית אל-מקדס שבאיליא[7]. חוקרי האסלאם מניחים כי "בית אל-מקדס" הוא שערוב של הביטוי העברי "בית המקדש". אין חולק על כך שאיליא היא ירושלים, וכי מדובר בקיצור השם הלטיני "קולוניה איליה קפיטולינה" שניתן לעיר בשנת 131 לספירה.
בזמן התרחשות המסע הלילי, ולמעשה במשך כל ימי חייו של מוחמד, לא היו מוסלמים בירושלים, אם כי ייתכן שהיו בה ערבים נוצרים, ולכן ודאית העובדה שלא היה בה שום מסגד במובן המקובל בימינו. עצם המוסד המכונה "מסגד" טרם התגבש בתקופה זו של ראשית האסלאם. לכן, סביר שהמילה מסגד בקוראן מתייחסת לאתר תפילה, או אתר סגידה[8] הביטוי הסתום "המסגד הקיצון" יכול להתפרש באופנים אחדים, והפרשנות המוסלמית המקובלת כי מדובר בהר הבית אינה נובעת מהטקסט כפשוטו. מתחם הר הבית קיבל בפי המוסלמים את השם אל-אקצא על סמך הפרשנות כי המסגד הקיצון הוא "בית אל-מקדס" אשר ב"איליא" (כלומר, הר הבית אשר בירושלים).
בתקופה הצלבנית
בתקופה הצלבנית התחזק מעמדה של ירושלים עוד יותר בעיני המוסלמים. תחילה גילו המוסלמים אדישות רבה כלפי כיבוש העיר, אך בהמשך הגיע צלאח א דין והחל לייחס חשיבות רבה לעיר.
בסכסוך הישראלי-ערבי
ירושלים היא אחת מהנקודות המרכזיות בסכסוך הישראלי-ערבי ובסכסוך הישראלי-פלסטיני. ארגוני הטרור הפלסטיניים הנאבקים בישראל שמים בראש את סוגיית ירושלים ובפרט את אל-אקצא. בהתאם לכך, המלחמה בישראל היא מלחמת ג'יהאד. לארגון הפת"ח גדודי חללי אל-אקצא, הכוחות המיוחדים של משמרות המהפכה האסלאמית נקראים בשם כוח קודס והזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני נקרא פלוגות אל-קודס. גלי טרור כונו על שם אל אקצא, כמו אינתיפאדת אל אקצה ומבול אל-אקצא.
בראש סמליל החמאס, שרטוט של ישראל מהנהר עד לים, בהתאם לאמנת החמאס השואפת למדינה פלסטינית אסלאמית תיאוקרטית במקום מדינת ישראל. במרכזו, שתי חרבות מוצלבות על רקע כיפת הסלע, ומסביב דגלי פלסטין עם השהאדה, מתחת כיתוב "פלסטין" בערבית בשחור, ובמוטו השם המלא של הארגון.
האיראנים הם מוסלמים שיעים ברובם ולשיעה אין כל זיקה לירושלים, אך לצורך המאבק בישראל החלה התעניינות הולכת וגוברת מצד איראן מאז המהפכה האיראנית. יום המחאה האנטי-ציוני יום קודס הוכרז על ידי מנהיג המהפכה האסלאמית של איראן, האייתוללה רוחאללה ח'ומייני. באוגוסט 1979, שנת המהפכה האיראנית, לאות הזדהות עם הפלסטינים, הכריז ח'ומייני על חובה דתית של כל מוסלמי לשחרור ירושלים:
"מזמין אני את המוסלמים בכל רחבי העולם לציין את יום שישי האחרון של החודש הקדוש של רמדאן כיום אלקודס, כדי להכריז על סולידריות בינלאומית של מוסלמים לתמיכה בזכויות הלגיטימיות של העם המוסלמי על פלסטין. במשך שנים רבות אני מודיע למוסלמים על הסכנה הנשקפת מישראל, אשר היום גברה בהתקפותיה הפראיות נגד אחינו ואחיותינו בפלסטין ובדרום לבנון, וממשיכה להפציץ בתים של פלסטינים. אני דורש מכל המוסלמים של העולם ושל הממשלות המוסלמיות להצטרף יחד כדי לכרות את יד הגזלן ותומכיו".
קישורים חיצוניים
- מעמד ירושלים באסלאם
ירושלים לא מוזכרת בקוראן - אז למה היא כל כך מרכזית למוסלמים?, סרטון באתר יוטיוב- ירושלים באסלאם - המזרח התיכון, סרטון באתר יוטיוב
- ירושלים ואיראן
- מזרח תיכון - פרק 4: הדרך לאל-אקצא, בביצוע פודקאסטים משפחה, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
- ↑ הקוראן, תרגום אהרן בן-שמש, 17. בשורת בני ישראל, עמ' 166, הערה 2.
- ↑ ג'קי חוגי, הר הבית בידנו: האינטלקטואל המצרי שנותן לנו את אל אקצא, באתר מעריב אונליין, 21 בדצמבר 2015
- ^ 3.0 3.1 מרדכי קידר, השקרים האסלאמיים על ירושלים ומסגד אל־אקצא, באתר מידה, 9 באוגוסט 2016
- ↑ נדב שרגאי, על רקע הנורמליזציה: פולמוס חריף מטלטל את העולם המוסלמי סביב מקומו האמיתי של מסגד אל־אקצא, באתר ישראל היום, 26 בנובמבר 2020
- ↑ Bayt Al Maqdis: An Islamic Perspective, 2 במאי 2016 (באנגלית).
- ↑ הטקסט המקורי: " لا تُعْمَلُ الْمَطِيُّ إِلا إِلَى ثَلاثَةِ مَسَاجِدَ ، إِلَى الْمَسْجِدِ الْحَرَامِ ، وَإِلَى مَسْجِدِي هَذَا وَإِلَى مَسْجِدِ إِيلْيَا أَوْ بَيْتِ الْمَقْدِسِ ".
- ↑ הטקסט המקורי: "ثم أُسـْرِيَ برسول الله صلى الله عليه وسلم من المسجد الحرام إلى المسجد الأقصى وهو بيت المقدس من إيلياء".
- ↑ השורש הערבי מקביל לשורש ס.ג.ד בעברית, והמשקל של המילה מצביע על מקום - כלומר, "מסגד" הוא מקום שבו סוגדים.