רבי יוסי בן כיפר
| לידה | ארץ ישראל, האמפריה הרומית |
|---|---|
| מקום פעילות | ארץ ישראל ובבל |
| השתייכות | דור חמישי לתנאים |
| רבותיו | רבי אלעזר בן שמוע, רבי שמעון שזורי |
| בני דורו | רבי אחי ברבי יאשיה, רבי דוסתאי ברבי ינאי, רבי דוסתאי ברבי יהודה |
רבי יוסי בן כיפר (לעיתים מוזכר בשם רבי יוסי בן קיפר) היה תנא בן הדור החמישי שחי בסוף המאה השנייה לספירה בארץ ישראל ולפרקים שהה גם בבבל. מוזכר בשני התלמודים, בתוספתא במסכתות קטנות ובמדרשי ההלכה.
קורות חייו
רבי יוסי בן כיפר נולד בארץ ישראל למשפחת כהנים[1]. היה תלמידם של רבי אלעזר בן שמוע[2] ורבי שמעון שזורי[3]. היה חבירם של התנאים רבי דוסתאי ברבי ינאי[4] ורבי דוסתאי ברבי יהודה[5]. כבר בדור הרביעי לתנאים, בחייהם של רבותיו היה מתלמידי החכמים ואף כונה "גדול דור"[6].
שליחותו לבבל בעניין קידוש החודש
לאחר שפסקו גזירות אדריאנוס התכנסו רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון, רבי נחמיה ורבי יוחנן הסנדלר בבקעת בית רימון ועיברו את השנה[7].מכיוון שבזמן הגזירות נהג חנניה בן אחי רבי יהושע לעבר שנים ולקדש חודשים שלחו החכמים את רבי יוסי בן כיפר יחד עם תנא נוסף שלא נמסר שמו אבל צוין שהיה נכדו של רבי זכריה בן קבוטל לדרוש מחנניה להפסיק לעבר שנים.
מכיוון שרבי יוסי ונכדו של זכריה בן קבוטל לא היו מוכרים בבל הם החליטו לפעול בעורמה כדי שיהודי בבל יכירו בסמכותם ויקבלו את טענותיהם נגד חנניה. כשחנניה ראה את רבי יוסי וחבירו שאל אותם מה מטרת בואם לבבל הם ענו שבאו ללמוד תורה. הוא הכריז עליהם "אנשים הללו גדולי הדור הם ואבותיהם שמשו בבית המקדש". לאחר הכרזתו החלו לפסוק ההפך ממנו עד שהוא הכריז עליהם "אנשים הללו של שווא הם של תוהו הם" (כלומר אנשים שאין להם שום מעלה) והם אמרו לו שאחרי שהכריז שהם גדולי דור הוא לא יכול לטעון שהם אנשים בלי שום מעלה.
כך הצליחו רבי יוסי ונכדו של זכריה בן קבוטל להיות מוכרים גם בקרב יהודי בבל כגדולי דור ואז נגשו למשימתם לטפל בנושא עבור השנים בבבל. הם שאלו את חנניה למה הוא מעבר שנים בחוץ לארץ והוא ענה להם שגם רבי עקיבא עיבר שנים בחו"ל והם ענו לו שרבי עקיבא עיבר שנים מפני שלא היו בארץ חכמים והוא ענה להם שגם הוא מעבר שנים מפני שאין בארץ חכמים כמותו והם ענו לו "גדיים שהנחת נעשו תיישים" (כלומר התלמידים הפכו לחכמי הדור) והם שלחו אותנו לומר לך להפסיק לעבר שנים ואמרו שהם מנדים אותך אם לא תשמע להם. בנוסף השליחים אמרו לאנשי בבל בשם חכמי ארץ ישראל שאם הם לא שומעים יעלו להר ויבנו מזבח ויאמרו שאין להם חלק באלוקי ישראל (כלומר שאם הם יעברו את השנה בנפרד מארץ ישראל זה נחשב כאילו הם עובדים עבודה זרה) ובתגובה כל העם בכו ואמרו "חס ושלום! יש לנו חלק באלהי ישראל[6]". ואכן בסופו של דבר חנניה הפסיק לעבר שנים והורה ליהודי ארץ ישראל לקבל את עיבורם של חכמי ארץ ישראל[8].
בשליחותו של רבי אחי ברבי יאשיה
בתלמוד[9] מסופר שהתנא רבי אחי ברבי יאשיה מהעיר הוצל הפקיד כלי כסף אצל סוחרים מנהרדעא, ושלח את רבי יוסי בן כיפר יחד עם חבירו רבי דוסתאי ברבי ינאי להביא בשבילו את הפיקדון. כשהגיעו רבי יוסי ורבי דוסתאי לנהרדעא, הביאו להם הסוחרים את הפיקדון ודרשו מהם לעשות 'קניין' על החפץ, כדי שאם בדרך ייפגע הפיקדון - לא יהיו הסוחרים חייבים לשלם מדין שומרים, מאחר שכבר הקנו את החפץ לשליחיו של רבי אחי, וייחשב שהחזירו כבר את הפיקדון.
לשמע דרישתם סירבו רבי יוסי ורבי דוסתאי לבצע קניין בפקדון, ובתגובה דרשו מהם הסוחרים להחזיר להם את הפיקדון, מאחר והם רוצים להחזירו רק לרבי אחי עצמו, וכך לא יצטרכו לישא באחריות הכלי בדרכם לרבי אחי. אך לעומת רבי דוסתאי שהסכים להחזיר את הכלי לסוחרים, רבי יוסי לא הסכים. כשהתעקש בסירובו - החלו הסוחרים לצער את רבי יוסי, כדי להכריחו להחזיר את הכלי. כשפנו להתייעץ עם רבי דוסתאי מה לעשות, ענה שעליהם להכותו, עד שיסכים להחזיר את הכלי.
כשחזרו רבי יוסי ורבי דוסתאי להוצל, קבל רבי יוסי לרבי יאשיה על מעשי רבי דוסתאי, שלא בלבד שלא עזר לו, אלא שהוא אף הציע לסוחרים להכותו יותר. לפליאת רבי אחי ענה רבי דוסתאי, שהסוחרים הם גברתנים, ובידם לכפות ולהרוג כחפצם, ולכן חשש שייהרג, ומי יתן לאביו ינאי בן כמותו. לאחר שרבי יאשיה הבין מרבי דוסתאי שהסוחרים קרובים למלכות ויש להם סוסים ופרדים ולכן קשה לברוח מהם, קיבל והבין את כניעתו לדרישתם.
טענת רבי אהרן היימן שהיו שני תנאים בשם זה
רבי אהרן היימן טען שהיו שני תנאים בשם זה, הראשון היה בן הדור הרביעי לתנאים ותלמידו של רבי שמעון שזורי והוא זה שנשלח לבבל בזמנו של חנניה בן אחי רבי יהושע והשני היה בן הדור החמישי לתנאים ותלמידו של רבי אלעזר בן שמוע והוא זה שנשלח בידי רבי אחי ברבי יאשיה לנהרדעא. הוכחתו העיקרית היא מכך שרואים שמצד אחד היה לרבי יוסי קשר עם רבי דוסתאי ברבי יהודה ורבי אחי ברבי יאשיה שהיו בני דורו של רבי (הדור החמישי) ומצד שני כבר בזמן חנניה בן אחי רבי יהושע מהדור השלישי ורבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון, מהדור הרביעי הוא כונה "גדול הדור". בנוסף לקביעתו זו טען רבי אהרן היימן שהתנא הראשון נקרא רבי יוסי בן קיפר (באות ק) וכל המקומות שהוא מוזכר באות כ זה שגרסה משובשת וצריך לשנות לק[10].
אומנם אחרים (למשל הסדר הדורות) לא הבדילו בין שני התנאים וסברו ששניהם תנא אחד, וככל הנראה הם יענו שמצאנו הרבה פעמים שחכם מדור אחד דן עם חכמים מהדור שלפניו ושאחריו, ולא טוענים שזה לא אותו חכם אלא אומרים שבגיל יחסית מבוגר הוא היה חברו של חכם צעיר ממנו.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הרב אהרן הימן, "רבי יוסי בן כיפר", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב', עמודים 731-732, באתר היברובוקס
- הרב יחיאל היילפרין ," רבי יוסי בן כיפר", סדר הדורות, ורשה, תרמ"ב, תנאים ואמוראים, עמוד 20, באתר HebrewBooks
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"ג עמוד א'
- ^ מסכת דרך ארץ רבה, פרק א
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ג עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף י"ד עמוד ב'
- ^ תוספתא, מסכת שביעית, פרק ב, הלכה יד
- ^ 6.0 6.1 תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"ג עמוד ב'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת חגיגה, פרק ג', הלכה א'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת נדרים, פרק ו', הלכה ח'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף י"ד עמוד א'; תלמוד ירושלמי, מסכת קידושין, פרק ג', הלכה ד'
- ^ רבי אהרון היימן, תולדות תנאים ואמוראים, אות י, ערך "רבי יוסי בן כיפר"
