יציאת מצרים

יְצִיאַת מִצְרָיִם היא תהליך יציאתם ושחרורם של בני ישראל משיעבוד פרעה במצרים, על ידי השם בהנהגת משה שליחו, בשנת ב' אלפים תמ"ח לבריאת העולם. האירוע מתואר בפירוט בספר שמות שבתורה, וזכרו ולקחו מועלים פעמים רבות בתנ"ך ובמסורת היהודית. בכתוב נאמר שבני ישראל זעקו לה' שיושיעם מהשעבוד ארוך השנים במצרים, והוא שיגר עבורם את משה נביאו ובידו אותות נסיים, כדי לדרוש מפרעה שישלחם לעבדו במדבר סיני. פרעה סירב, וה' הנחית על המצרים עשר מכות שכל אחת מהן הייתה חמורה מקודמתה, עד שלאחר מכת בכורות פרעה נכנע והתיר לבני ישראל לעזוב. כעבור שלושה ימים חזר בו ויצא למרדף בראש צבאו, שהסתיים בנס קריעת ים סוף, כאשר בני ישראל חצו את הים בבטחה והמצרים טובעו. חג הפסח נחוג לזכר יציאת מצרים, וההגדה של פסח מנציחה את סיפור הדברים.

בני ישראל יוצאים ממצרים. ציור מאת דייוויד רוברטס משנת 1828.

האמונה ביציאת מצרים היא מאבני יסודי הדת, והסיפור עובר בכל דור מאב לבן כחלק מהמסורת. ההיזכרות בגאולת עם ישראל ובצאתו מעבדות לחירות הינה מצוות עשה בתורה "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" ולדעת חז"ל יש אף חיוב להזכיר את יציאת מצרים מדי יום בבוקר ובערב.

להבדיל, סיפור יציאת מצרים, על משמעויותיו הרוחניות ועל סמליו, הוא יסוד חשוב גם בנצרות ובאסלאם והפך דרכן למופת ומקור השראה לשוחרי חירות לאורך ההיסטוריה.

התיאור בתורה

קיימות שיטות שונות לגבי זיהויים של המקומות ותיאור המסלול, ובפרט מיקומו של הר סיני ומקום חציית ים סוף. מפה זו מתארת את אחת משיטות הזיהוי. כדאי לבחון את המפה במקביל לפסוקי פרשת מסעי.

השעבוד במצרים

בני ישראל, צאצאי יעקב שירדו עמו למצרים בגלל הרעב בארץ כנען, שוכנו על ידי יוסף המשנה למלך המצרי בגושן, ומשבעים נפשות הם החלו להתרבות ולהתעצם עד שאוכלוסייתם היוותה מיעוט ניכר ובדלני במנהגיו. המצרים חששו מהריבוי הטבעי הגדול של העברים, ופרעה מלך מצרים החל להכין את הרקע לשעבודם בטענה כי עצם קיומו וגידולו של השבט העברי הזר, מהווה סכנה לביטחונה של מצרים, העלול לשמש כגיס חמישי בכל מלחמה עתידית. לפיכך, הוא שינה את המעמד והיחס המועדף בו זכו בזכות היותם שארי המשנה למלך המנוח, והפך אותם בהדרגה לעבדים המשועבדים לעם המצרי. השעבוד כלל ניצול קשה לצורך בניית ערי מסכנות ואסמי תבואה, וביצוע כל עבודות השדה והבית השוטפות בכל רחבי הממלכה בעבודת פרך, זאת באמצעות כפייה ועינויים. חוק נוסף של פרעה, הוא הדרישה להמית את כל הבנים הזכרים בשעת לידתם. לאחר מעלה ממאה שנות שיעבוד רבות, התקבלה במרום זעקת עם ישראל אל האלקים, בבקשה שיושיעו.

משה

ערך מורחב – משה

בעיצומו של שעבוד קשה זה, נולד משה. בעקבות הגזרה להמית כל בן עברי, הוא הוחבא בבית הוריו במשך שלושה חודשים, ולאחר מכן הוסתר על ידי אמו בתוך תיבת גומא קטנה אותה בין קני הסוף שעל שפת היאור, מתוך מטרה שלא ייתפס ויומת על ידי שוטרי מצרים כשאר התינוקות. אחותו, מרים הנביאה, מסתתרת על מנת לראות מה יעלה בגורלו. בתיה בת פרעה, שירדה לרחוץ ביאור, גילתה את התיבה ונטלה את התינוק, למרות שהבחינה כי הוא מילדי העברים. מרים שצפתה עליה כל העת, ניגשה אליה והציעה לה למצוא עבורו מינקת עברית, בתור מינקת היא לקחה את אמו על מנת שתניק אותו. בתיה בת פרעה לקחה את הילד תחת חסותה, והחלה מגדלת אותו בארמון.

בעת שבגר, יצא משה, שידע על מוצאו, על מנת לבחון מקרוב את סבלות אחיו. לאחר שהציל עבד עברי מיד נוגש מצרי, על ידי הריגתו של האחרון, ולמחרת ראה את העבד העברי רב עם עברי אחר, ומחשש להלשנה ברח למדין שם נשא לאישה את צפורה בת יתרו, שילדה לו שני בנים, גרשם ואליעזר. במהלך שהותו במדיין הלך למדבר, שם התגלה אליו האלקים בסנה בוער, וציווה עליו לגאול את ישראל. בתחילה סרב משה, אך האלקים נתן בידו מספר אותות ומופתים, ויידע אותו כי בעת הגעתו מצרימה, יקבל את פניו אהרן אחיו בשמחה, ויבצע עמו את השליחות.

עשר המכות וקריעת ים סוף

משה הגיע עם אהרן אחיו אל פרעה, ודרש ממנו: "שלח את עמי"! שישחרר זמנית את עם ישראל למען חגיגת חג להשם אלוקי ישראל, אך פרעה סרב. משה הדגים את כוחו של אלקים באמצעות הפיכת מטה הרועים שלו לנחש מול פרעה. מטה אהרון הפך לתנין, בתגובה לכך כישפו גם חרטומי מצרים את מטותיהם והמירו אותם לתנינים, אך מטה משה בלע את תניני החרטומים. לאחר מכן החל משה בביצוע עשרת המכות, כאשר כבר במהלכם החל להתרכך פרעה, אך סרב למתווה השחרור הכולל שהציע משה. תשע מכות שנחתו על מצרים ופגעו בה, לא הצליחו לשכנע את פרעה לשחרר את ישראל ורק המכה האחרונה, המתת הבכורות, הובילה לשחרורם עד כדי גירושם של בני ישראל.

בני ישראל, ובהם כ-600 אלף גברים מגיל עשרים ומעלה, יצאו ממצרים אל המדבר מאתיים ועשר שנים לאחר ירידת מיעקב ומשפחתו למצרים בבוקר ט"ו ניסן שנת ב' תמ"ח לבריאת העולם, כשעמוד האש ועמוד הענן הנסיים ליוו אותם, בעוד הצבא המצרי החזק דולק אחריהם על מרכבות וסוסים. כאשר בני ישראל הגיעו לים סוף, נקרע הים לשניים והם עברו בתוכו. ה' חיזק את לב צבא מצרים להמשיך לרדוף אחרי בני ישראל, והמים חזרו והטביעו אותם בעודם עומדים בלב ים.

מתן תורה והנדודים במדבר

ערך מורחב – נדודי בני ישראל במדבר

מפה מהמאה ה-17 המתארת את המסלול שעברו בני ישראל ביציאת מצרים.

לאחר היציאה ממצרים, הוביל משה את בני-ישראל אל הר סיני ושם ניתנה להם התורה. לזכר מעמד הר סיני זה נחוג חג מתן תורה. בזמן ששהה משה על ההר חטאו בני ישראל, בהשפעת הערב רב, ובנו עגל זהב וערכו חגיגות פולחניות לכבודו. משה שבר את לוחות הברית בהם נכתבו עשרת הדיברות על ידי ה', והעם נענש קשות. לאחר השמדת העגל והשקיית העם במי חטאת, עולה משה שנית אל ההר על מנת לבקש רחמים על העם מאת הבורא. הוא חוזר אל המחנה כעבור ארבעים יום, ומצוּוה על ידי ה' לפסל שני לוחות חדשים מאבן, ואז הוא עולה בשלישית אל ההר, על מנת לכתוב את התורה מפי האלקים ולחרוט את עשרת הדיברות בשנית על לוחות הברית השניים. עם שובו כעבור ארבעים יום נוספים, מקהיל משה את בני ישראל, מעניק להם את התורה מפיו, מציג בפניהם את עשרת הדיברות ומצווה אותם על בניית המשכן.

לאחר מכן הלכו בני ישראל ארבעים שנה במדבר (כעונש על חטא המרגלים), אכלו מן ושליו, עד הכניסה לארץ כנען. היחידים מדור קבלת התורה שזכו להיכנס לארץ ישראל, הם המרגלים שדיברו טובה על ארץ ישראל - יהושע בן נון וכלב בן יפונה. משה עצמו לא זכה להיכנס לארץ כנען, בגלל חטא ההכאה בסלע למען יצאו ממנו מים, אך תלמידו, יהושע בן נון, הוביל את בני ישראל אל מעבר הירדן והנהיג את ההתנחלות בארץ כנען היא ארץ ישראל.

יציאת מצרים במחקר

ציור קיר מקבר בני חסן, בתיאור דומה לביאת בני יעקב למצרים בימי הרעב בארץ כנען

מקורות מצריים עתיקים

אף שלא נודע במקורות המצריים תיעוד חד של אירוע יציאת מצרים, בכמה מקורות מצריים נראה שמתעדים אירועים שונים המוזכרים במקרא, כגון תיאורים המזכירים חלק מ"עשר המכות", תיאורי סוף עולם וכאוס במצרים ועוד. כמו כן, קיימים גם מוטיבים ומיתוסים מצריים הבאים בהתאמה מסוימת עם יציאת מצרים כפי שהיא מופיעה במקרא. עד לאחרונה, ניתוח הטקסטים המצריים לא התבצע באופן מסודר בהקשר של קורלציה עם הטקסטים המקראיים. לפי פרופ' בראד ס. ספארקס במחקר המודרני המוקדם, מאז 1844 ועד לסוף המאה העשרים, חמישה טקסטים מצריים זוהו כמקבילות מסוימות לסיפור יציאת מצרים:

• פרק אודות השמדת האנושות ב"ספר הפרה השמיימית" - מופיע בשלמותו כחריטה בתוך הפירמידות של מספר פרעונים מתקופת הממלכה החדשה, לרבות סתי הראשון;
• פפירוס מצרי בשם "פפירוס איפוור" (מיוחס לתקופת הביניים התיכונה);
• סיפור שני האחים שנכתב בתקופת פרעה סתי השני בממלכה החדשה;
• אסטלת הרעב (הוקמה בתקופה הקלאסית);
• אבן רוזטה (הוקמה בתקופה הקלאסית);

בשנות השמונים והתשעים שמונה עשר חוקרים שונים עסקו בנושא של מקבילות מצריות ליציאת מצרים, ומספרם כבר עלה ל-34 בשנת 2012. לפי פרופ' ספארקס, בתקופה האחרונה גבר העניין בנושא בשילוב טכניקות חדשות עם אמצעים דיגיטליים מאגר הטקסטים ממצרים העתיקה עם מקבילות לסיפור יציאת מצרים גדל ליותר מ-70 (נכון ל-2013). טקסטים נוספים שעל פי פרופ' ספארקס נחקרו בתקופה האחרונה:

• אסטלת אל-עריש (כיתוב חריטה שבמקדש מצרי מאל עריש) - הטקסט נחקר ב-1981 בידי האנס גואדיקה;
• כיתובי קיר במקדש של חתשפסות באתר ספאוס ארטמידוס - הטקסט נחקר ב-1981 בידי האנס גואדיקה;
• אגדה מצרית סי-אוסירה III מסדרת אגדות שתנה (חייממשת) - נחקר ב-1986 וב-2006 בידי נחום סרנה וגארי רנדסבורג בהתאמה;
• אסטלת יעחמס (הידועה גם כ"אסטלת סערה") - נחקרה ב-1992 ו-2009 בידי דונלד רדפורד וריצ'רד פרוינד בהתאמה;

מקורות מצריים נוספים:

• באבן הראשה של הפירמידה של הפרעון המצרי אאנס השלישי (2300~ לפנה"ס) מופיע: "הוא המלך אשר נשפט על ידי הוא-אשר-שמו-מוסתר, ביום זה של מות הבכורות." משפט דומה כתוב על ארונות קבורה מצריים מתקופות שונות.
• פפירוס של נפר-רהו^{[דרוש מקור]};

היציאה כמודל השראה אוניברסלי

הרב קוק טבע את הביטוי: "יציאת ישראל ממצרים, תשאר לעד האביב של כל העולם כולו" והוא ראה בה סמל לניצחון רוח האדם על מעגליות הטבע הדטרמיניסטית של התפיסה המצרית הקדומה, שבה אליל השמש והנחש תפסו מקום מרכזי, ושבה מלך הוא אל ועבד תמיד ישאר עבד. כוחות הטבע חזקים הם ואיתנים, אבל רוחו של האדם בן החורין חזקה מהם. הידיעה בדבר האפשרות של שבירת מוטות העבדות ויציאה לחירות, סימלה את הרוח החופשית של האנושות שלא ניתן לכבול אותה, ושיוצאת כנגד הרוע של השעבוד וניצול של איש את רעהו.

ואכן יציאת מצרים כמודל וסמל של שחרור עבדים מעונים וחסרי תקוה, היווה לחברות ועמים משועבדים מגדלור של תקווה. בעת החדשה ידוע השימוש שעשו בכך הפוריטנים של מייפלאוור שנרדפו בידי הכנסייה האנגליקנית, ושראו בחציית האוקיינוס האטלנטי את קריעת ים סוף וב"עולם החדש" את ארץ כנען, העבדים האפריקנים באמריקה שחתרו לחירות ושיויון עם הסיסמה "Let my people go". בנאומו מתייחס מרטין לותר קינג לאירוע, כמו גם, היהודים שהיו מאחורי מסך הברזל של ברית המועצות, עם הארגון "שלח את עמי".

קישורים חיצוניים

שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים

מדיה וקבצים בנושא יציאת מצרים בוויקישיתוף

• רעמסס השני- פרעה אשר לא ידע את ה', באתר של מקראנט
• אברהם גולדשטיין, יציאת מצרים בארכאולוגיה, באתר אמת מארץ.
• הרב יצחק פנגר, מרוץ הלפיד, יציאת מצרים והשלכותיה לדורות, באתר הידברות.
• הרב יוסף מיכאל יוסקוביץ פפירוס חדש המספר על מכות מצרים הרצאה בכינוס מטמוני ארץ.
• הרב ישראל דנדרוביץ, מדוע סירבו בני ישראל ביציאת מצרים לקבל כסף וזהב?, בתוך: בית אהרן וישראל, גליון קל, ניסן תשס"ז, עמ' קכט-קלז.
• יוסי ברכיה, משך שהיית בני ישראל במצרים- עיון בגישת שד"ל, היחידה ללימודי יסוד ביהדות, מספר 794, פרשת בא, תשס"ט, אוניברסיטת בר-אילן
• שיעורים על יציאת מצרים, באתר ישיבה
• דניאל משה לוי ויוסף רוטשטיין, ‏התנ"ך והארכיאולוגיה - מסורת מול מדע, באתר "דעת"
• אילה אביטל, התגלה המקום האמיתי של נס קריעת ים סוף, באתר איילה.