קניין כסף
קניין כסף הוא קניין בסיסי בהלכה המתבצע באמצעות כסף או חפץ בעל ערך. ערכו של הכסף או החפץ צריך להיות לפחות כשוויה של פרוטה, אך אינו חייב להוות את מלוא ערכו של החפץ הנקנה. רבנן גזרו שקנין כסף נוהג רק בנכסי דלא ניידי ולא במיטלטלים, מחשש שהמוכר ירמה את הקונה, ויאמר "נשרפו חיטיך".[1]
הקניין נלמד על ידי חז"ל מקנייתו של אברהם אבינו את מערת המכפלה בחברון.[2] מקניין כסף לומדים חז"ל גם ש"האשה נקנית בכסף".[3]
קיימת מחלוקת בין הפוסקים על הגדרתו של קניין כסף, לדעת הרב יהושע פלק כץ בספרו "מאירת עיניים" (ובקיצור: סמ"ע - ספר מאירת עיניים) קניין כסף במהותו הוא תשלום תמורה לחפץ הנקנה[4] ואלו לדעת הרב דוד הלוי סגל בספרו "טורי זהב" קנין כסף אינו אלא אקט קניני גרידא.[5]
קניין כסף, הוא גם אחד מקנייני הקידושין, וניתן לקדש אשה בכסף או בשווה כסף, לפי בית שמאי בדינר או שוויו, ולפי בית הלל בפרוטה או שוויה[6].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ מסכת בבא מציעא, פרק ד'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ב', א'.
- ↑ משנה, מסכת קידושין, פרק א', משנה א.
- ↑ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ק"צ, סעיף א'.
- ↑ שו"ע חו"מ
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ב' עמוד א'.
.jpg){kind=small}
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] קניין כסף22971945