קניין חליפין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קניין חליפין (או קניין סודר) הוא קניין רווח בהלכה, המבוסס על פעולת חליפין של שני חפצים. בקניין חליפין מחליף הקונה את כליו בכלי הנמכר לו, המוכר מגביה את סודרו של הקונה ובכך חל קניין.[1] בתום ההקניה אמור המוכר בדרך כלל להשיב לקונה את סודרו.

את מקורו של קניין זה למדו חז"ל מהפסוק במגילת רות: "ושלף איש נעלו" (מגילת רות, פרק ד', ז') מכאן שקניין זה אינו מדאורייתא, אלא רק "מדברי קבלה" (מהנביאים או הכתובים)[2].

הגבלות

מכיוון שבפסוק נאמר נעלו, פוסק רב נחמן (בניגוד לדעת רב ששת) כי ניתן לבצע קניין חליפין דווקא בכלי, אבל לא בכל דבר שאינו כלי. אם כי, גם אם אין הכלי שווה פרוטה, ניתן לבצע בו קניין חליפין.

רב ולוי נחלקו האם מטבע נקנה בחליפין[3]. רב פפא מסביר את דעתו של השולל, כי לא ניתן להחליף מעות בדבר אחר בתורת חליפין, מכיוון שלכסף אין חשיבות עצמית אלא על הצורה החקוקה בו והנותנת לו את שוויו, ומכיוון שאם יחליט המלך או הממשלה להחליף את המטבע לסמל אחר הוא לא יהיה שווה יותר כמובן, אין הוא נחשב ל"דבר מסוים" (מסוים = שלם) כדוגמת נעל, שהיא מסוימת ושלימה ויש לה שווי עצמי שאינו בטל לעולם.

רב נחמן מסביר באופן שונה;[4] חז"ל גזרו, שקניין כסף אינו קונה, שכן הם חששו שאדם יקנה מחבירו חפץ, וישאיר אותו בבית המוכר, ואז אם תפרוץ שריפה בבית המוכר הוא לא יטרח יותר מדי להצילו, ולכן תיקנו שהחפץ יהיה של המוכר עד אשר הקונה ימשוך אותו לביתו, ואז אין חשש זה. לפי זה, אומר רב נחמן, קיים חשש זה גם כאשר מחליפים מעות בקניין חליפין, ולכן אין ניתן לקנות חפצים על ידי משיכת המעות; לפי זה, פוסק רב נחמן כי ניתן להחליף דמי שור בדמי פרה, מכיוון שהדבר אינו מצוי, ו"מילתא דלא שכיחא" - דבר שאינו מצוי, לא גזרו בו חכמים.

להלכה נפסק שמטבע לא יכול לשמש צד בקניין חליפין הט"ז[5] מבאר מכיוון שעשויה להתבטל אינה נחשבת כדבר שיש לו שווי ממשי אלא תלויה ברצון השלטון.

סוגי הקניין

יש כמה סוגי קניין בקניין חליפין:

  • שוה בשוה- דהיינו כשהחפץ של הקונה והחפץ הנקנה שווים בערכם, זהו קניין על בסיס סחר חליפין. וקניין זה מועיל גם בפירות תמורת פירות לדעת הסמ"ע,[6] ולא צריך ששווים יהיה מדויק אלא אפי' שוויו של אחד מהם עד פי 2 מהחפץ השני[7]
  • חליפין במשהו- כלומר שחפץ שאינו שווה בערכו לחפץ הנקנה כגון סודר משמש לקניין במצב זה על המוכר להשיב את הסודר לקונה[8]. ובזה צריך לעשות את הקניין דווקא בכלי או בעל חי, אבל כל דבר שאינו כלי א"א לקנות על ידו בחליפי 'סודר'.[9]
  • סודר על ידי העדים בו משתמשים בסודרם של העדים בשביל הקניין.
  • קניין לחזק את הדיבור כגון בהבטחה, בכתובה[דרושה הבהרה] שאין חפץ בו יחול הקניין.[10]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ לפי האמור בשלחן ערוך (חושן משפט, סימן קצ"ה, סעיף ב') שסודר ב"כליו של קונה".
  2. ^ מסכת בבא מציעא, דף מ"ה, ב'; מסכת קדושין, דף כ"ח, א'.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף מה עמוד ב.
  4. ^ לפי שיטת רבי יוחנן שההלכה כמותו. ריש לקיש, החלוק עליו וסובר שאין קנין כסף קונה צהתורה, מפרש כפירושו של רב ששת המובא לעיל.
  5. ^ חושן משפט סימן רג
  6. ^ סימן רג
  7. ^ רע"א בהערות לשו"ע חושן משפט סימן רג
  8. ^ נדרים סוף פרק ה'
  9. ^ שלחן ערוך חושן משפט רג א
  10. ^ ראו למשל בשלחן ערוך, חושן משפט, סימן רמ"ה, סעיף ב'.
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0


הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.