טענת ברי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

טענת בָּרִי בהלכה היא טענה בה אדם טוען טענה מסוימת מכיוון שהוא יודע בבירור שכך היה. לטענה כזו יש תוקף מיוחד, בין אם יש אדם המכחיש זאת, ובין אם לא. תוקפה של טענה זו דומה לטענת הקים לי[1].

בשונה מברי ושמא בה טענת הברי אין לה חשיבות כשלעצמה אלא רק מפני העדיפות שיש למי שטוען ברי על פני בעל הדין הטוען שמא, ולכן מועלת כמובן רק בדיני ממונות, יש לטענת ברי גם חשיבות עצמאית[2]. ואז היא פועלת את פעולתה, למרות שגם בעל הדין השני הוא ברי כמותו.

לטענת הברי יש גם חשיבות מיוחדת באיסורין, בשונה מדיני ממונות[3].

טענת ברי בתפיסה

לפי שיטת התוספות, לתפיסה אין כל מעלה, אם היא לא בטענת ברי. כלומר: אדם התופס בחפץ, אך אין לו כל הסבר הגיוני למה החפץ מגיע לו ולא לאדם אחר, אין הוא חשוב למוחזק כלל.

נידון כזה הוא במסכת בבא מציעא[4] כאשר אדם החליף פרה בחמור, ובשעת החליפין הפרה המליטה. השאלה המתעוררת היא היכן המליטה הפרה, האם ברשות המוכר או ברשות הלוקח. במקרה כזה, מכריעה הגמרא כי מי שמחזיק בחפץ, על השני להביא ראיה שהפרה שלו. על כך מקשה התוספות: הרי אין באחיזתו כל מעלה, שהרי חזקה כל מה שתחת יד אדם הרי הוא שלו אינה קיימת במקרה כזה, שמדובר בבהמות מהסוג שאין בהם חזקה זו[5] על כך משיב התוספות, כי במקרה שיש דררא דממונא, והתופס בחפץ טוען ברי, הוא נחשב למוחזק, ואין להוציא מידו ללא ראיה.

בסוגיא של תקפו כהן, נפסק כי כאשר אדם מחזיק בחפץ מסוים, אם הוא המרא קמא - הבעלים הראשונים של החפץ, למרות שהוא מחזיק מספק אין להוציא מידו ללא ראיה, ואם בעל הדין השני תפס ממנו ללא ראיה, מוציאים מידו את החפץ. לפי שיטת התוספות, אם התופס תפס את החפץ בטענת ברי לא מוציאים מידו.

טענת ברי ומוחזקות

טענת ברי מעניקה תוקף, לפי דעה אחת, גם לפי שיטת סומכוס שסובר שממון המוטל בספק חולקים. דין זה קיים במקרה של דררא דממונא בניגוד לחכמים שפוסקים המוציא מחבירו עליו הראיה, קיימת דעה בתלמוד (שיטת רבא)[6] שבמקרה שהטענות הם בברי מול ברי, מודה גם סומכוס שהדין הוא המוציא מחבירו עליו הראיה, ולא יחלוקו.

במקרה שטענת ברי מתמודדת מול מוחזקות, כגון תובע שרוצה להוציא מנתבע, כשהתובע הינו ברי בטענתו והנתבע מסופק האם הוא חייב. במקרה כזה נחלקו האמוראים האם יש לטענת התובע כח להוציא מהמוחזק, או שמא טענת ברי אינה גוברת על הכלל המוציא מחבירו עליו הראיה. רב הונא ורב יהודה סוברים שלטענת ברי יש כח להוציא ממוחזק, ולפי רב נחמן ורבי יוחנן גם במקרה כזה הכלל הוא שהמוחזקות גוברת[7].

טענת ברי באיסורים

לפי שיטתו של רבינו יונה[8], יש לטענת ברי חשיבות מיוחדת גם באיסורים. ההוכחה היא מהסוגיא במסכת כתובות[9] בה נידון אודות אשה פנויה שזנתה עם אדם, ולא ידוע אם מדובר בממזר או גוי שעל ידי ביאתו פסל אותה לכהן, או שמדובר ביהודי כשר. כאשר האשה אומרת שמדובר באדם כשר, פוסקים רבן גמליאל ורבי אליעזר שהיא דוברת אמת, מכוח טענת ברי[10].

במסכת כתובות[11], נידון במקרה בו אדם נשא אשה, ומצא כי איננה בתולה[12] והוא מסופק, האם היא זנתה תחתיו - אחרי שקידש אותה, וגם אם כן האם מדובר בזנות באונס שאינה אוסרת אישה על בעלה, או ברצון, וההלכה אומרת שאם יש ספק ספיקא כלומר - שני ספקות, היא מותרת לו, אך באשת כהן שיש רק ספק אחד[13] היא אסורה לו.

הרא"ש[14] כותב בשם תלמידי רבינו יונה, שדין זה הוא כאשר האשה שותקת, אך אם היא אומרת שאינה אסורה לו, מכיוון שמעשה הזנות היה באונס, במקרה כזה מתקבלים דבריה כאמת. תלמידי רבינו יונה נימקו זאת בשם רבם, מכוח דין ברי ושמא. בתחילה הרא"ש דוחה זאת מכל וכל, עד שהוא קובע כי ”טעו תלמידיו לכותבו בשמו, כי לא אמרה מעולם”. אך לבסוף הוא מסכים לדברי רבינו יונה,ומביא לכך ראיה מדברי רבן גמליאל[15] הסובר שלטענת ברי יש נאמנות, גם כשהיא ללא חזקה, כגון כשהזנות היה במקום שרוב האנשים היו פסולים, כך שאין לסמוך על החזקה, שהרי רוב וחזקה רוב עדיף.

האחרונים מסופקים[16] האם טענת ברי זו היא מדין עדות, או מדין טענה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שו"ת מהרי"ק שורש קס"א הובא בתקפו כהן סימן נ"ד
  2. ^ ראו בדברי הרא"ש, מסכת כתובות פרק ראשון סימן י"ח.
  3. ^ ראו בהמשך הערך.
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ק' עמוד א'.
  5. ^ ראו ערך.
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ק' עמוד א'.
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף צ"ז עמוד ב'.
  8. ^ ברא"ש כתובות פרק א סימן י"ח
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף י"ג עמוד א'.
  10. ^ אם כי, הרבה מהראשונים סבורים שטענת הברי מועלת רק בצירוף חזקת הגוף המעמידה אותה על כשרותה.
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ט' עמוד א'.
  12. ^ בתקופתם היה נהוג להמתין בין הקידושין לנישואין (כמו בזמנינו בין סגירת השידוך, לנישואין), בזמננו אין זה מתאים כי הקידושין והנישואים נעשים בדרך כלל באותו זמן.
  13. ^ אשת כהן נאסרת על בעלה אף אם נאנסה
  14. ^ שם פרק ב' סימן י"ח.
  15. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף י"ג עמוד א'.
  16. ^ ראו קובץ שיעורים חלק א' עמ' עה.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0