רבי שמעון בן מנסיא
שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות רבנית
פרמטרים [ שנות הפעילות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
![קברו של התנא רבי שמעון בן מנסיא ליד צפת[1]](/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Rabbi_Shim%27on_Ben_Menasia_ap_2.JPG) | |
| קברו של התנא רבי שמעון בן מנסיא ליד צפת[1] | |
| רבותיו | רבי מאיר ורבי שמעון בר יוחאי |
|---|---|
| תלמידיו | לוי בר סיסי |
| בני דורו | רבי יהודה הנשיא, רבי שמעון בן אלעזר, סומכוס רבן שמעון בן גמליאל (השני), רבי יוסי בן משולם. |
רבי שמעון בן מנסיא היה תנא בדור החמישי, תלמידו של רבי מאיר, חבר ב'קהלא קדישא' שבירושלים, בן תקופתו ומוקירו של רבי יהודה הנשיא ובני ביתו.
קהלא קדישא דבירושלם
רבי שמעון ורבי יוסי בן משולם היו חברים בקבוצה של חכמים, שלמדה בצוותא בירושלים, ונקראה 'קהל קדוש'[2], וכן 'עדה קדושה'[3]. היו אלו תלמידיו של רבי מאיר, ושמם ניתן להם בגלל מנהגם לחלק את היום לשלושה, שליש לתורה, שליש לתפילה, ושליש למלאכה[4].
בתלמודים מופיעות אמרות שונות בשם הקהל הקדוש.
- "כל הסומך גאולה לתפלה אינו נזוק כל היום כולו[5]". משמעות האמרה שאין להפסיק בתפילת שחרית, בין הברכה שלפני תפילת שמונה עשרה לבינה, אלא יש לאומרם ברצף. אמרה זו, הבטחה בצידה, שמי שינהג כך לא יינזק במשך כל אותו יום.
- "אפילו עשר מצעות זו על גב זו, וכלאים תחתיהן אסור לישון עליהן[6]". אמרה זאת היא החמרה על דברי חז"ל הידועים. בתורה האיסור על כלאי הבגד הוא רק בלבישה[7]. חז"ל החמירו שגם האדם הישן על מצע כלאיים יש חשש שחלק מן המצע ייכרך על גופו, ונמצא שהוא לובש כלאיים. באה העדה הקדושה ומחמירה יותר שאפילו 10 מצעות וכו'...
- "על שני אדרים שמקדשין אותם ביום עיבוריהן למימרא דחסרין עבדינן מלאין לא עבדינן[8]. משמעות האמרה היא, שלדעת העדה הקדושה, בשנה מעוברת יהיו שני חודשי אדר בני 29 יום, כל אחד.
גזרות אדריאנוס
לאחר מרד בר כוכבא גזר אדריאנוס קיסר רומא על היהודים שלא יגורו בירושלים. ההיסטוריונים שביררו כיצד התקיימה העדה הקדושה בירושלים, ואף למדה תורה בזמן שחלו גזרותיו של אדריאנוס, הגיעו למסקנה שבתקופתו של רבי יהודה הנשיא השתפרו היחסים בין היהודים לרומא והגזרות בוטלו[9]. לדעת אחרים הגזרות לא בוטלו, והיו בתוקפן, אך הרומאים לא הקפידו לכפותן. לפי דעה זאת, חברי העדה הקדושה גרו ולמדו בירושלים, מתוך סיכון וחירוף נפש[10]. על פי הכתוב באגרתו של רב שרירא גאון משתמע שאכן הגזרות בטלו:
”ושקטו רבנן ביומי דרבי, מכל שמדא, משום רחמנותא דאיכא בין אנטונינוס ורבי”[11]
תלמודו של רבי שמעון בן מנסיא
במקורות מוזכרים אמרותיו של רבי שמעון הן בהלכה והן באגדה.
הלכה
רבי שמעון פסק הלכה בנושאים רבים ומגוונים:
- שבת - עוסק בדיני יציקת מים חמים מכלי ראשון, ולכלי ראשון, ורבי שמעון פוסק שבאמבטיה אין ליצוק חמין לתוך הצונן ולא צונן לתוך החמין[12].
- טומאת כתבי הקודש - בנושא זה פוסק רבי שמעון שמגילת קהלת אינה מטמאה את הידיים[13].
- השקיית שדות בחול המועד - בנושא זה פוסק רבי שמעון, שאם קיימים שני שדות זה מעל זה, לא ידלה מן התחתון להשקות את העליון, שכן זאת טרחה יתרה[14].
אגדה
- בריאת אדם וחוה - מכך שכתוב " וַיִּבֶן השם"[15] מלמד שקודם קלע הקב"ה לחוה את שערותיה, ולאחר מכן הביאה אל האדם, כדי שתמצא חן בעיניו. שכן בארצות-הים קוראים לצמה בנייתה[16].
- פיקוח נפש - רבי שמעון דורש מהפסוק: "וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשַּׁבָּת[17], אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה"[18].
- בריאת אדם וחוה - "תפוח עקבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה"[19]. כלומר: יופיו של אדם הראשון (ואפילו של עקבו) גימד את אורה של החמה.
יחסיו של רבי שמעון בן מנסיא עם רבי
בן מנסיא היה בן דורו של רבי יהודה הנשיא, אם כי זקן ממנו. והיה חברו אך חלק עליו מפעם לפעם כדוגמת "שור בכור תם, שנפל לבור"[20]. עם זאת רבי שמעון העריך ביותר את רבי יהודה הנשיא ואת בני משפחתו על פי המסופר במסכת סנהדרין.
- ”ר"ש בן מנסיא אומר הנוי והכח והעושר והחכמה והשיבה והכבוד והבנים לצדיקים, נאה להם ונאה לעולם, מה טעמא עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תימצא עטרת זקנים בני בנים, ותפארת בנים אבותם, תפארת בחורים כחם, והדרת זקנים שיבה, ואומר ונגד זקניו כבוד. תני רבן שמעון בן מנסיא[21] אומר אילו שבע מידות שמנו חכמים בצדיקים כולן נתקיימו ברבי ובניו”[22]
כלומר רבי שמעון בן מנסיא, מפאר את הצדיקים בשבע מידות טובות, ואומר שכל שבע מידות הללו היו ברבי יהודה הנשיא ובבניו.
הערות שוליים
- ^ מבנה הקבר, באתר mytzadik
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף כ"ז עמוד א'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מעשר שני, פרק ב', הלכה ד'
- ^ קהלת רבה, פרשה ט', פסקה ט'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ט' עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ס"ט עמוד א'
- ^ "לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז, צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו" (ספר דברים, פרק כ"ב, פסוק י"א)
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ט עמוד ב'
- ^ פרופ' משה דוד הר, ההיסטוריה של ארץ ישראל - תקופת המשנה והתלמוד והשלטון הביזנטי, הוצאת כתר ספרים ויד יצחק בן צבי עמוד 115
- ^ פרופ' זאב רובין, ירושלים בתקופה הביזנטית, כרך 4, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה
- ^ אגרת רבי שרירא גאון, הוצאת קריה נאמנה ירושלים, ה'תשכ"ז עמוד 30-31
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף מ"ב עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ז' עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף ד' עמוד א'
- ^ ספר בראשית, פרק ב', פסוק כ"ב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"א עמוד א'
- ^ ספר שמות, פרק ל"א, פסוק ט"ז
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף פ"ה עמוד ב'
- ^ מדרש תנחומא, ויקרא, פרק ט"ז, סעיף א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף כ"ו עמוד א'
- ^ קיימת גרסא המייחסת מאמר זה לרבן שמעון בן גמליאל, אך אין זה מתאים לרשב"ג שהיה אביו של רבי
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק י"א, הלכה ג'
