תהילים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ספר תהילים הכתוב על גבי מגילה ובכתב סת"ם

ספר תְּהִלִּים הוא אחד מכ"ד ספרי המקרא, הספר כלול בחלק הכתובים שבתנ"ך.[1]

הספר נכתב ע"י דוד המלך ע"ה, שכתב בו את זמירותיו וגם את מזמוריהם של עשרה זקנים נוספים. ספר התהילים מחולק ל-150 פרקים[2][3].

שם הספר

שם הספר תהילים הוא צורת רבים של המילה תהילה, שמשמעותה דבר שבח. בלשון חז"ל נשמטה האות ה והספר נקרא תילים (ובארמית: תילין או תילי), והגייה זו נשמרה בקרב חלק מעדות ישראל עד ימינו. ממפרשי ימי הביניים, כגון הרמב"ן ובמיוחד האבן עזרא, היו שקראו לספר תהילות.[4]

מיקום הספר

ברוב ספרי התנ"ך הנדפסים כיום ממוקם ספר תהילים בראש חטיבת הכתובים.

בברייתא המפורסמת במסכת בבא בתרא (י"ד, ב) שדנה בספרי התנ"ך, נמצא ספר תהילים לאחר מגילת רות, וזאת כנראה בשל הסדר הכרונולוגי בה מסודרת הברייתא, כפי שמעיר רש"י.

אף בחלוקת בעלי המסורה של ארץ ישראל תהילים הוא השני בספרי הכתובים, אך בחלוקה זו הספר הראשון הוא ספר דברי הימים. חלוקה זו נמצאת גם בכתר ארם צובא ובכתב יד לנינגרד, ובימינו השתמש בה הרב מרדכי ברויאר במהדורת התנ"ך שהוציא.

בתרגום השבעים, וכן בתרגומים הנפוצים בימינו שהלכו בעקבותיו, ספר תהילים הוא השני בחטיבת "ספרי השירה", לאחר ספר איוב ולפני ספר משלי. לכל השיטות, ספרי אמ"ת הם קבוצה מיוחדת של שלושה ספרים שמיוחדים בטעמי המקרא שלהם ובסדר כתיבת השורות.

חלוקת הספר

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – חלוקת הפרקים בתנ"ך#חלוקת הפרקים בספר תהילים

חלוקה לפרקים

ספר תהילים הוא קובץ של מזמורים שונים, וכל מזמור עומד בפני עצמו כיצירה סגורה. במהדורת התנ"ך המקובלת כיום נמצאים מאה וחמישים פרקים, ובכל פרק מזמור אחד העומד בפני עצמו.

החלוקה המקובלת בימינו היא חלוקה חדשה יחסית, ובספרות חז"ל ובמסורת יהדות תימן אנחנו מוצאים שמדובר על 147 פרקים, אותם מעמידים חז"ל[5] כנגד שנות חייו של יעקב אבינו[6]. ההבדל בספירת הפרקים בין חז"ל לבין הספירה שלנו נובע מכך שחלק מהפרקים שהופיעו כמזמור אחד בספירה הקדומה חולקו לשני מזמורים בספירה המאוחרת. לא ברור אילו מהמזמורים היו מחוברים בימי קדם ואילו מחולקים. על מזמורים מסוימים יש לשער שהיו מחוברים:

  • מזמורים א-ב נמנו כמזמור אחד בתלמוד (מסכת ברכות ט', עמוד ב - י', עמוד א), בשל האינקלוזיו שזיהו חז"ל - מהביטוי "אשרי תמימי דרך" בראש פרק א ועד הביטוי "אשרי כל חוסי בו" בסוף פרק ב. וכן הוא במסורת יהדות תימן.
  • מזמורים ט-י נידונו כפרק אחד, כפי שמשתמע מפירוש התוספות והריטב"א למסכת מגילה דף י"ז, עמוד א. מכך שהמפרשים מציעים לחלק אותו לשניים, משתמע שעד ימיהם הוא נחשב למזמור אחד. במסורת יהדות תימן אלו 2 מזמורים נפרדים.
  • מזמורים מב-מג, בהם ניכר הפזמון החוזר: "מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו", פזמון שמופיע בשינויים קטנים באמצע ובסוף פרק מב וכן בסוף פרק מג, ובכך קושר אותם ליחידה אחת. במסורת יהדות תימן אלו 2 מזמורים נפרדים.
  • מזמורים ע-עא, שרוב המפרשים ביארום כיחידה תוכנית אחת, וכן הוא במסורת יהדות תימן. כך נראה גם מהעובדה שמזמור עא הוא היחיד ממזמורי הספר השני בתהילים שאין כותרת בראשו.
  • במספר כתבי-יד עתיקים אנחנו מוצאים את מזמורים צו-צז כמזמור אחד. גם מבחינה תוכנית מזמור צז מקביל ומשלים למזמור צו, בכך ששניהם מתארים את מלוכת האל ואת השמחה בקבלת מלכותו. כן מצאנו לשונות דומים בין המזמורים: "אִמְרוּ בַגּוֹיִם ה' מָלָךְ... וְתָגֵל הָאָרֶץ" (צו, י-יא) בדומה לפתיחת מזמור צז "ה' מָלָךְ תָּגֵל הָאָרֶץ" (צז, א).
  • מזמורים קיד-קטו נחשבו למזמור אחד במספר רב של מקורות קדומים: כתר ארם צובא, כתב-יד לנינגרד, תרגום השבעים, תרגום רס"ג ומסורת יהדות תימן. הדבר מסתבר גם מכך שהביטוי "הללויה" לא מופיע לא בסוף פרק קיד ולא בתחילת פרק קטו, וכך לא נוצרת הפסקה בין שניהם, זאת בניגוד למזמורים הסמוכים. גם מבחינה תוכנית הדבר מסתבר, שכן פרק קיד מדבר על גאולת ישראל ביציאת מצרים, ובפרק קטו המשורר מבקש שכך יעשה הקב"ה גם בימיו.
  • מזמור קיז, שבו רק שני פסוקים והוא הקצר שבפרקי התנ"ך, סופח על ידי מפרשים רבים למזמור שלפניו, או למזמור שלאחריו. המאירי כתב שבספרים עתיקים המזמור הוא אחד עם מזמור קטז, אך בספרים המדויקים שנמצאים בידינו וכן במסורתי יהדות תימן מזמור זה הוא נפרד.

בתרגום השבעים, החלוקה זהה לזו שבספרים שלנו, מלבד ארבעה מקומות:

  • מזמורים ט-י הם מזמור אחד, וגם מזמורים קיד-קטו.
  • מזמור קטז מחולק לשני מזמורים: האחד מורכב מפסוקים א-ט, והשני מפסוקים י-יט. מזמור קמז מחולק גם הוא לשני מזמורים: הראשון מפסוק א-יא, והשני מפסוק יב-כ.

מכיוון ששני פרקים פוצלו ושניים אוחדו, נמצא שמספר הפרקים בתרגום השבעים גם הוא 150.

בכתר ארם צובא ובכתב יד לנינגרד יש הבדל אחד מהספרים שלנו: מזמורים קיד וקטו מחוברים, ולכן בספרים אלו ישנם 149 מזמורים.

גם בפירוש המאירי לתהילים מזמורים קיד וקטו הם מחוברים, אך כפי שציינו לעיל מזמור קיז מסופח למזמור שלפני, ומזמור קיח מחולק לשלושה: פסוקים א-ד, פסוקים ה-כד, ופסוקים כה-כט. אם כן, לשיטת המאירי יש 151 פרקים.

בספרים נוספים אפשר למצוא עוד חלוקות: יש ספרים שבהם פרק עח מחולק לשניים, לפני הפסוק "והוא רחום יכפר עוון". יש כאלו שבהם פרק קיט, שהוא אקרוסטיכון מתומן, מחולק ל-22 פרקים שונים, אחד לכל אות.

חלוקה לספרים

ספר תהילים מחולק במסורת לחמישה ספרים, חלוקה שניכרת מלשון פסוקי החתימה של כל ספר:

  1. פרקים א-מא. הספר מסתיים בפסוק: "בָּרוּךְ ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן"
  2. פרקים מב-עב. מסתיים בפסוק: "כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן יִשָׁי"
  3. פרקים עג-פט. נחתם בפסוק: "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן"
  4. פרקים צ-קו. מסתיים ב:"בָּרוּךְ ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן הַלְלוּ-יָהּ"
  5. פרקים קז-קנ. חותם את כל ספר תהילים בפסוק: "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ-יָהּ"

בכתבי היד יש רווח של מספר שורות בין כל אחד מחמשת הספרים.

למרות שספר תהילים מחולק פנימית לחמישה ספרים, במניין 24 ספרי המקרא הוא נחשב לאחד.

חלוקה לפסוקים

על פי חלוקת הפסוקים שלנו, בספר תהילים יש 2,527 פסוקים. על פי חלוקה זו, שנמצאת גם בהערות המסורה שבידינו, הפסוק האמצעי בספר הוא: "וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ" (עח, לו).

בתלמוד הבבלי (מסכת קידושין דף ל, עמוד א) יש דיון בנוגע למספר הפסוקים בספר תהילים, ולגבי אמצעם. על פי התלמוד, פסוק האמצע הוא "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ" (עח, לח) שנמצא במרחק של שני פסוקים בלבד מאמצע הספר על פי חשבוננו.

עם זאת, על פי הסוגיא ישנם 5,896 פסוקים בספר, יותר מפי שניים מאשר בחשבון שלנו. ייתכן שהגמרא החשיבה כל צלע בפסוק כפסוק בפני עצמו. על כל פנים, הגמרא שם כותבת שאנחנו לא בקיאים בחלוקת הפסוקים כפי שהיו בקיאים פעם, ולפיכך מניננו שונה ממנינם.

כמו כן, כותבת הגמרא שהאות האמצעית בספר היא האות ע במילה "מיער" בפסוק: "יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר וְזִיז שָׂדַי יִרְעֶנָּה" (פ, יד). ייתכן שמשום כך האות תלויה מעל השורה על פי המסורה.

חלוקה לסדרים

על פי המסורה, מחולק ספר תהילים ל-19 סדרים. במבט ראשון, נראה שאין לחלוקת הסדרים שום הגיון פנימי, משום שהיא מחלקת פרקים באמצעיתם ומפרידה בין פרקים קשורים. אך החלוקה מתבססת על שני עקרונות:

  • אם המזמור מסתיים בפסוקי ברכה, הם מצורפים למזמור שלאחריו. כך למשל נהוג בתפילה, בה פותחים את מזמור תהילה לדוד (פרק קמה), שנאמר שלוש פעמים ביום, בפסוק "אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שה' אֱלֹקָיו" שחותם את מזמור קמד.

גם למזמור צא נוהגים להקדים את הפסוק "ויהי נועם" שנמצא בסוף המזמור שלפניו. עקרון זה נוהג ברוב הסדרים.

  • שני סדרים בספר נפתחים באמצע הפרק, וזאת משום שהם פסוקים חשובים במיוחד. בפסוק "והוא רחום" נפתח סדר חדש, וכן הפסוק "טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף" פותח סדר חדש.

חלוקות נוספות

בנוסף, חולק הספר גם לשבעה חלקים ולשלושים חלקים, זאת כדי לאפשר את קריאתו מדי שבוע ומדי חודש.

מחבר ספר תהילים

כפי שהוזכר לעיל, בכותרות 100 ממזמורי תהילים מובא שם איש או קבוצה של אנשים, תמיד עם ל' היחס לפני כן. ל' זו פורשה בדרכים שונות:

  • רוב המפרשים הקלאסיים פירשו שהל' מציינת את שמו של מחבר המזמור והכוונה היא "מאת". כך למשל הכותרת "לדוד" מבארת שדוד הוא זה שחיבר את המזמור.
  • המזמור נאמר על האיש שמוזכר בכותרת, או לכבודו. כך, למשל, פירשו מפרשים רבים את מזמורים עב ו-קכז שבכותרתם מופיעה המילה "לשלמה", כמזמורים שחוברו כתפילה על שלמה. לדעת אבן עזרא בהקדמתו לפירושו על תהילים, כל המזמורים שבראשם נכתב "לדוד" הם מזמורים שנאמרו עליו על ידי משוררים אחרים, או מזמורים שדוד עצמו חיבר.
  • המזמור הזה היה רגיל להיאמר על ידי האיש שמוזכר בכותרת. כך פירשו הרבה מפרשים את הביטויים "לאסף" או "לבני קורח", שהלוויים האלו היו רגילים לשיר את המזמורים האלו כחלק משירת הלוויים.

דוד

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – דוד המלך

מסופר במקרא כי היה דוד "יודע נגן", ואף הובא לפני שאול כדי לנגן בכינור לפניו ולהרחיק ממנו את הרוח הרעה ששרתה עליו.

במסכת פסחים (דף קיז עמוד א) קבעו חז"ל: ”תנו רבנן: כל שירות ותושבחות שאמר דוד בספר תהלים, רבי אליעזר אומר: כנגד עצמו אמרן, רבי יהושע אומר: כנגד ציבור אמרן, וחכמים אומרים: יש מהן כנגד ציבור, ויש מהן כנגד עצמו. האמורות בלשון יחיד - כנגד עצמו, האמורות בלשון רבים - כנגד ציבור. ניצוח וניגון - לעתיד לבא, משכיל - על ידי תורגמן, לדוד מזמור - מלמד ששרתה עליו שכינה ואחר כך אמר שירה. מזמור לדוד - מלמד שאמר שירה ואחר כך שרתה עליו שכינה. ללמדך שאין השכינה שורה לא מתוך עצלות, ולא מתוך עצבות, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצוה. שנאמר בו עתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'.”

לעומת זאת, בברייתא במסכת בבא בתרא (דף יד ע"ב) נאמר: "דוד כתב ספר תהלים על ידי עשרה זקנים: על ידי אדם הראשון, על ידי מלכיצדק, ועל ידי אברהם, ועל ידי משה, ועל ידי הימן, ועל ידי ידותון, ועל ידי אסף, ועל ידי שלשה בני קורח".

על קיומם של פרקי תהילים העוסקים בנושאים מאוחרים מתקופת דוד המלך כתב רבי אברהם אבן עזרא בהקדמתו לספר תהילים: "מחלוקת גדולה יש בינות המפרשים, יש אומרים כי כל הספר לדוד והיה נביא, ... ויש אחרים אומרים כי אין בספר הזה נבואה לעתיד, ובעבור זה כתבוהו הקדמונים עם איוב ומגילות... ואמרו כי 'על נהרות בבל' - חיברו אחד מן המשוררים בבבל... ואמרו כי גם אסף ... אינו אסף המנצח שהיה בימי דוד."

מזמור עב מסתיים במילים "כלו תפילות דוד בן ישי" אולם רבים מהמזמורים הבאים נושאים את שמו של דוד.

בסך הכול שבעים ושלושה מזמורים משויכים בפתיחתם לדוד, שנים עשר מזמורים לאסף, אחד עשר לבני קרח, שני מזמורים לשלמה, מזמור אחד לאיתן האזרחי (שלפי המסורת הוא אברהם) מזמור אחד למשה, ובשלושה מזמורים נזכר ידותון. חמישים מזמורים אינם נושאים כל שם של מחבר.

כותרות המזמורים

בראש רוב פרקי תהילים נמצאות כותרות שמציינות את סוג המזמור, את שם המחבר או המשורר, או את הזמן המיוחד שבו נאמר - בכל מזמור על פי עניינו. ל-116 ממזמורי תהילים יש כותרת כלשהי בתחילתם, ואלו כותרות מגוונות ביותר. יש למעלה מ-60 סוגים שונים של כותרות, כך שכותרת רבות נמצאות בראש מזמור אחד בלבד. הכותרת הנפוצה ביותר היא "לדוד" (בלבד) שמופיעה בראש עשרה מזמורים. 9 מזמורים מתחילים בכותרת "למנצח מזמור לדוד", ו-9 ב"שיר המעלות" (בלבד).

היחס בין הכותרת לגוף המזמור

במהדורות התנ"ך בלשון הקודש הנהוגות בימינו, נמצאות הכותרות כחלק מגוף המזמור, ומהוות חלק מהטקסט הקנוני; כך הוא גם ברוב התרגומים.[7]

גם בתפילה נהוג להחשיב את הכותרות כחלק מהמזמור. אמנם, במקרים בודדים נהוג להשמיט בתפילה את הכותרות: במזמור ג אותו אומרים לפי חלק מהנוסחים בקריאת שמע שעל המיטה נהוג להשמיט את הכותרת: "מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ" ולהתחיל הישר מגוף המזמור: "ה' מָה רַבּוּ צָרָי". באמירת תחנון בנוסח אשכנז, משמיטים את כותרת פרק ו: "לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת עַל הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד", ופותחים בפסוק השני: "ה' אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי". בפסוקי דזמרה מנהג הספרדים להשמיט את כותרת פרק ל: "מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד", ולפתוח בפסוק: "אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי". עדות לכך שהשמטת הכותרות נהגה גם בשירת הלוויים בבית המקדש ניתן למצוא במשנה בסוף מסכת תמיד (ז, ד), שמתארת את שיר של יום: "ביום הראשון היו אומרים לה' הארץ ומלואה", ואינה מזכירה את הכותרת "לְדָוִד מִזְמוֹר" (כד, א); וכן במשנה במסכת ביכורים (ג, ד) מתוארת שירת הלוויים בעת הבאת הביכורים לעזרה במילים: "ודברו הלוים בשיר ארוממך ה' כי דליתני" (ל, א) ולא נזכרת כותרת המזמור.

סוגי המזמורים

בכותרות המזמורים ישנם 8 סוגים או שמות נרדפים למזמור, ואלו הם:

  1. מזמור (57 פעם). המילה מופיעה אך ורק בספר תהילים, וגם בו רק בכותרות המזמורים. מלבד בראש פרק צח שבה המילה היחידה היא "מזמור", ובשל כך הוא מכונה בפי ריש לקיש "מזמורא יתמא" (=המזמור היתום)[8] - כמעט באופן מוחלט המילה באה בצירוף תיאורים אחרים למזמור.
  2. שיר (30 פעם). הכינוי מופיע כמעט תמיד בסמוך לכינוי אחר, כגון "שיר המעלות", "מזמור שיר" או "שיר מזמור".
  3. משכיל (13 פעם) המילה מופיעה אך ורק בספר תהילים, וגם בו רק בכותרות המזמורים. המילה מופיעה גם בגוף מזמורי תהילים: "זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל" (מז, ח). מחוץ לספר תהילים, היו שזיהו את המילה במשמעות זו בשני מקומות נוספים: "לָכֵן הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם כִּי עֵת רָעָה הִיא" (עמוס ה, יג), שמשמעותו שהמשורר יפסיק לשיר מפני הצרה; ו"הַלְוִיִּם הַמַּשְׂכִּילִים שֵׂכֶל טוֹב לה'" שיש שפירשוהו כמתייחס ללווים המשוררים שירי שבח לאל.
  4. מכתם (6 פעמים).
  5. תפילה (5 פעמים).
  6. שיגיון (פעם יחידה - מזמור ז) המילה מופיעה בצורת היחיד רק כאן, אך מופיעה בלשון רבים גם בראש תפילת חבקוק: "תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא עַל שִׁגְיֹנוֹת" (ג, א), תפילה שדומה מאד למזמורי תהילים בסגנונה.
  7. שירה (פעם יחידה - מזמור יח).
  8. תהילה (פעם יחידה - מזמור קמה).

סוגי הניגון

רבים מפסוקי ומזמורי תהילים הולחנו. בתמונה מזמור תהילים מולחן.

ברבים ממזמורי תהילים מתארת הכותרת את צורת הניגון שלוותה לאמירתו:

  • למנצח (55 פעם). מילה זו באה תמיד כמילה הראשונה בכותרת המזמור, זוהי מילה שמופיעה רק בספר תהילים, מלבד פעם אחת בתפילת חבקוק, שם היא בראש הכתובת המסיימת את התפילה ואת הספר: "לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי" (ג, יט)
במזמורים רבים בא לאחר הכינוי "למנצח" עוד תיאור של הנגינה שליוותה את אמירת המזמור:
    1. למנצח בנגינות (5 פעמים)
    2. למנצח אל הנחילות (פעם יחידה - פרק ה)
    3. למנצח בנגינות על השמינית (פעם יחידה - פרק ו)
    4. למנצח על השמינית (פעם יחידה - פרק יב) מחוץ לספר הביטוי "השמינית" מופיעה גם בתיאור נגינת הלוויים: "בְּכִנֹּרוֹת עַל הַשְּׁמִינִית לְנַצֵּחַ" (דברי הימים א', ט"ו, כא)
    5. למנצח על הגיתית (3 פעמים)
    6. למנצח על מות לבן (פעם יחידה - פרק ט)
    7. למנצח על אילת השחר (פעם יחידה - פרק כב)
    8. למנצח על שושנים (פעמיים - פרקים מה, סט)
    9. למנצח על עלמות (פעם יחידה - פרק מו) הביטוי נמצא גם פעם אחת בסוף מזמור מח, וככל הנראה משמעותם זהה. מחוץ לספר תהילים נמצא הביטוי גם בביטוי "בִּנְבָלִים עַל עֲלָמוֹת" שמתאר את נגינת הלוויים (דברי הימים א', ט"ו, כ).
    10. למנצח על מחלת (פעמיים - נג, פח)
    11. למנצח על יונת אלם רחוקים (פעם יחידה - פרק נו)
    12. למנצח אל תשחת (4 פעמים)
    13. למנצח על שושן עדות (פעם יחידה - פרק ס)
    14. למנצח על נגינַת (פעם יחידה - פרק סא)
    15. למנצח אל שושנים עדות (פעם יחידה - פרק פ) ככל הנראה משמעותו דומה ל"מנצח על שושן עדות" שבפרק ס, אם כי בעלי הטעמים חילקו את הביטוי בפרק זה, וצירפו את המילה עדות למילה שאחריה, "לאסף".
  • ידותון - עיקר משמעות המילה היא שם אדם, שהיה אחד המשוררים מבני לוי, אך ייתכן שבכותרות המזמורים הוא רומז לדרך ניגון מיוחדת או לכלי נגינה מסוים. הוא מופיע בכותרות שלושה מזמורים: לט, סב, שבהם מופיע דוד כמחבר המזמור; ומזמור עז, שבו מוזכר אסף כמחבר המזמור.
  • להזכיר (פעמיים - לח, ע). ייתכן שמשמעות הביטוי היא רק שדוד ציווה להזכיר את המזמור, אך ייתכן שפירושו הוא תפילה שבאה יחד עם קרבן מנחה שאליו קשור הפועל זכירה, כגון "אזכרתה לה'" (ויקרא ו, ח).
  • ללמד (פעם יחידה - ס). ייתכן שפירושו רק ציווי ללמד את המזמור, או להעיד על תוכנו שמטרתו חינוכית, אך אפשר לפרש שמדובר כאן בצורת ניגון.
  • לענות (פעם יחידה - מזמור פח). מקור המילה כנראה מלשון ענייה והרמת קול.

שמות המחברים

שם המחבר מופיע בראש 100 ממזמורי תהילים, כשהאות ל' באה לפני שמם:

לגבי חלק מהשמות שבכותרות המזמורים קיים ספק האם הם שמות המחברים:

  • לידותון (שלושה מזמורים: לט, סב, עז) שני המזמורים הראשונים משויכים לדוד, והשלישי לאסף. כפי שצויין לעיל, ייתכן שידותון הוא שם של כלי נגינה או צורת ניגון, אך ייתכן שהוא שם של אחד הלוויים שחיבר את המזמור.
  • להימן האזרחי (מזמור יחיד - פח) באותה כתובת מוזכרים גם בני קורח כמחברים.
  • "כוש בן ימיני" בכותרת פרק ז - יש שפירשו שהוא מחבר המזמור.
  • "בן" בכותרת פרק ט - יש שפירשו שהוא מחבר המזמור.

ציון זמן אמירת המזמור

יש מפרשים שבחלק מהמזמורים צויין בכותרת הזמן בו יש לאומרם:

  • מזמור שיר ליום השבת (מזמור צב). על פי המשנה (תמיד ז, יד) מזמור זה נאמר בבית המקדש ביום השבת.
  • מזמור לתודה (מזמור ק). כלומר, המזמור מיועד להיאמר בעת הקרבת קרבן תודה.
  • מזמור שיר חנוכת הבית (מזמור ל). המזמור מיועד להיאמר בחנוכת בית המקדש.
  • להזכיר (מזמורים לח, ע) - מזמורים אלו נועדו להיות תפילה בעת קרבן מנחה שאליו קשור הפועל זכירה, כגון "אזכרתה לה'" (ויקרא ו, ח).
  • למנצח על איילת השחר (מזמור כב). - נאמר בזמן הזריחה (היא איילת השחר).

דרכי ניגון המזמורים

מלבד דרכי הניגון הנזכרים בכותרות, שצוינו לעיל, נמצאות הדרכות לאופי הניגון גם בתוך המזמור. ההדרכה הבולטת ביותר היא המילה "סֶלָה", שמופיעה 71 פעמים בספר. מילה נוספת המשמשת להדרכת הנגינה היא "היגיון", המופיעה במזמור ט, ז. תיבות אחרות שהוצע לקוראן כסימני נעימה הן: "ניצב" (לט, ו), "מיני" (מה, ט), "משכיל" (מז, ח), "אֵלֶם" (מז, ח), "רַבָּה" (סב, ג), "יָרוּמוּ" (קמ, ט)

אמירת תהילים

ספר תהילים הוא הספר המוכר ביותר בחלק הכתובים, כיוון שיש בו מזמורים המתאימים כמעט לכל מצב. נהוג לומר תהילים בשעת רצון, במקרה סכנה, ליד מיטתו של חולה ובכל עת שאדם חש צורך לקרבה עם אלוקיו.

הלוויים היו משוררים פרקי תהילים בבית המקדש בשעת עבודת הקורבנות, אך רצוי לאומרם בכל מצב ובפרט בשעת צרה, שכן סגולתם לעורר רחמים אלוקיים על האומר אותם. ישנה דעות הסוברות שאין לאומרם בלילה לפני חצות. חסידי חב"ד וחצרות אחרים נוהגים לקרוא בכל יום את הפרקים היומיים, על פי החלוקה החודשית, ובשבת שבו מברכים את החודש קוראים את כל הספר, לפני תפילת שחרית.

בקהילות גאורגיה, קיים מנהג עתיק, לפיו גבאי בית הכנסת מחלק למתפללי בית הכנסת קונטרסים של "תהילים מחולק", לפני הוצאת ספר תורה, בשחרית של שבת, כך הקהל גומר את כל ספר התהילים, ולאחר מכן אומרים "קדיש יהא שלמא רבא".

הבעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות, הנהיג אמירת שלושה פרקי תהילים על פי הסדר בימים שבין ראש חודש אלול לבין יום הכיפורים, אשר יחד עם אמירת 36 הפרקים האחרונים ביום הכיפורים משלימים את קריאת הספר כולו. מנהג נוסף שהתקבל בכל תפוצות ישראל הוא לסיים פעמיים את ספר תהילים בראש השנה.

סגולת אמירת ספר תהילים כל יום מביא לתמימות , ותמימות זה שלימות החֵן בעיני רואיו .

הלחנת מזמורי תהילים

מזמורי תהלים רבים זכו ללחן במוזיקה החסידית, והם מושרים באירועים שונים. דוגמאות:

ראו גם

עיינו גם בפורטל:
P Bible.png פורטל תנ"ך

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: תהילים
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: תהילים
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תהילים

הערות שוליים

  1. ^ בתרגום השבעים הספר מכונה Ψαλμοί ובתרגום הוולגטה הלטיני הוא מכונה Psalmi, ומאן ככינויו באנגלית, Psalms.
  2. ^ בחלק מהמסורות יש חלוקה שונה של הפרקים, כך לדוגמא בילקוט שמעוני
  3. ^ זאת בניגוד לתרגום השבעים המשובש שבו מופיע מזמור נוסף הנמנה כ-151. גרסה של מזמור קנ"א נמצאה גם בעותק במגילות קומראן, כמו גם גרסאות של מזמורים קנ"ד וקנ"ה שנשתמרו בפשיטתא.
  4. ^ בתרגום השבעים נקרא הספר Ψαλμοί, המשמשת לתרגום המילה מזמור כאשר היא מופיעה בספר. כינוי זה תואם את הנוהג בימי בית שני לכנות את פרקי התהלים בשם מזמורות. משמעות המילה ביוונית היא שיר שהושר לצלילי נבל. ומאותו שורש יווני התגלגלו לעברית גם המילים פסנתר ופזמון. המילה עברה מיוונית לשפות ההודו-אירופיות, ובהן היא משמשת גם היום (אנגלית: Psalms, גרמנית: Psalmen, צרפתית: Psaumes). שם הספר ברוסית: Псалтырь או Псалтирь מקורו במילה יוונית ψαλτήριον שמשמעותה סוג של כלי נגינה. נראה כי משמעות שם הספר בעברית היא דברי שבח, ובלועזית משמעותה שיר מולחן.
  5. ^ מסכת סופרים פרק טז, הלכה יא; הובא בתוספות על תלמוד בבלי, מסכת פסחים דף קיז, עמוד א.
  6. ^ עיינו עוד בנודע ביהודה מהדורה תנינא - קונטרס אחרון סימן קיב ד"ה "ומה ששאל"
  7. ^ עם זאת, חלק מהתרגומים החדשים לאנגלית, כמו תרגום New English Bible, משמיטים את הכותרות מגוף המזמור. בשל כך, גם ספרור הפסוקים בתרגומים אלו שונה.
  8. ^ מסכת עבודה זרה, דף כד עמוד ב.


ספרי התנ"ך
תורה בראשית • שמות • ויקרא • במדבר • דברים Bible from 1300 (20).jpg
נביאים יהושע • שופטים • ספר שמואל • מלכים • ישעיהו • ירמיהו • יחזקאל •

תרי עשר (הושע ⁃ יואל ⁃ עמוס ⁃ עובדיה ⁃ יונה ⁃ מיכה ⁃ נחום ⁃ חבקוק ⁃ צפניה ⁃ חגי ⁃ זכריה ⁃ מלאכי)

כתובים תהילים • משלי • איוב • שיר השירים • רות • איכה • קהלת • אסתר • דניאל • עזרא ונחמיה • דברי הימים
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0
אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=תהילים&oldid=1546312"