ימי בין המצרים

יְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים הם שלושת השבועות שבין צום שבעה עשר בתמוז (היום שבו הובקעה חומת ירושלים בחורבן בית שני) לצום תשעה באב (היום שבו חרבו שני בתי המקדש).

ימים אלה מציינים את ימי הצרה והמצוקה הקשורים לחורבן בית המקדש הראשון והשני, וחלים בהם מנהגי אבלות ההולכים ומחמירים ככל שקרבים לתשעה באב.

בשלוש השבתות של ימי בין המצרים קוראים לאחר קריאת התורה שלוש הפטרות העוסקות בפורענות ובעונשים שיבואו על חטאי העם. הפטרות אלו מכונות "תלת דפורענותא".

נבוכדנצר מלך בבל מוביל את צבאו אל תוך ירושלים הנצורה. שלושה שבועות לאחר מכן נחרב בית המקדש הראשון. איור משנת 1670.

איור של ירושלים החרבה, ובמרכזה בית המקדש עולה בלהבות. חתוך עץ מאת וולגמוט, מתוך ספרו של הרטמן שדל, 1493

מקור הביטוי

הביטוי "בין הַמְּצָרִים" מופיע במגילת איכה, המתארת את חורבן הבית הראשון ואת מצבה של ממלכת יהודה בעקבות החורבן: ”גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה, הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם, לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ; כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים” (מגילת איכה, פרק א', פסוק ג'). המדרש מפרש: בין המצרים "ביומין דעקא [=בימי הצרות] משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב, שבהם קטב מרירי מצוי".

רמזים במקורות

רש"י בספר ירמיהו הביא מדרש אגדה שה' הראה שקד בנבואה לירמיהו, לרמוז, השקד הזה הוא משעת חניטתו עד גמר בישולו עשרים ואחד יום, כמנין ימים שבין שבעה עשר בתמוז שבו הובקעה העיר, לתשעה באב שבו נשרף הבית.

יש שפירשו את האמור בדניאל "בַּיָּמִ֖ים הָהֵ֑ם אֲנִ֤י דָֽנִיֵּאל֙ הָיִ֣יתִי מִתְאַבֵּ֔ל שְׁלֹשָׁ֥ה שָׁבֻעִ֖ים יָמִֽים׃" שהיה בתקופה שבין י"ז בתמוז לתשעה באב.

מנהגים

על פי המדרש אין ללכת בימים אלו יחידי (ברחוב ריק) בצהרי היום, ואין להכות בהם את התלמידים מחשש לסכנת השד קטב מרירי. חששות אלו הובאו בספרי ההלכה.

במשך הדורות נוספו לימים אלו מנהגים נוספים שהתקבלו בקרב רוב העדות:

• ברכת שהחיינו: בספר חסידים מובא מנהג חסידי ולפיו נמנעו בתקופתו מלאכול פירות חדשים וכדומה כדי להימנע מברכת שהחיינו בכל ימי בין המצרים, הרב יעקב מולין התיר לברך שהחיינו בפדיון הבן או בברית מחשש ביטול הברכה, ודבריהם הובאו בשולחן ערוך. גם בשבתות יש מתירים לברך, אך בשם האר"י כתבו שאף בשבת יש להימנע מלברך שהחיינו, ומכל מקום, המקלים בשבת, יכולים לברך שהחיינו אף בראש חדש.
• שמיעת מוזיקה: המגן אברהם כתב שאין לעשות ריקודים ומחולות בימים אלו, על סמך דבריו נהוג כיום שלא לשמוע מוזיקה בימים אלו זולת בסעודות מצווה.
• איסור תספורת: ביהדות אשכנז וביהדות צפון אפריקה נוהגים להימנע מתספורת וגילוח בכל ימי בין המצרים.
• איסור נישואין: ברוב העדות אין עורכים נישואין בכל ימי בין המצרים, ובכל העדות אוסרים זאת בשבוע שחל בו תשעה באב. במקרה שבו החתן לא קיים עדיין מצוות פריה ורבייה (כלומר לא נולדו לו בן ובת) יש דעות מקלות, אך נהגו ברוב הקהילות להחמיר ולדחות את החתונה לאחר תשעה באב. מותר להתארס ללא סעודה.
• אמירת תיקון חצות: יש שנהגו על פי האר"י לקרוא תיקון רחל מתוך תיקון חצות בצהרי ימי החול בכל תקופת ימי בין המצרים (פרט לימי שישי ושבת, ופרט לערב ראש חודש וראש חודש וכן פרט לתשעה באב עצמו).

תשעת הימים

תשעת הימים הם תשעה ימים שמתחילים בראש חודש אב ומסתיימים במוצאי תשעה באב. חז"ל קבעו כי: ”משנכנס אב ממעטין בשמחה”. בראשונים יש שפירשו שאין לשמוח כלל, ואחרים פירשו שישמח פחות מכל יום.

מיעוט שמחה ומסחר

בימים אלו אסור לבנות בניין של שמחה, ובכלל זה לסייד או לצבוע את הבית או לשפץ דבר שאין בו צורך דחוף. כמו כן אסרו חז"ל לעסוק במקח וממכר של שמחה, כגון קניית רהיטים חדשים או בגדים חדשים, אלא אם כן יש חשש להפסד ממון או לצורך גדול. בימים אלו נוהגים גם לדחות דיונים משפטיים עם גוי,יש אומרים לדחות עד ראש חודש אלול, ויש אומרים לדחות עד י' באב.

מקלחת

יש אומרים שלא להתרחץ בתשעת הימים רחיצה של תענוג (להוציא לצורכי טהרה וכדומה) וכן מנהג האשכנזים ויהודי מרוקו.

בגדים מכובסים

כמו כן נהגו האשכנזים שלא ללבוש בגדים מכובסים בימים אלו, וכן שלא ללבוש בגדים חדשים אפילו בשבת, גם אם הבגדים נקנו לפני ראש חודש אב. וכן נהגו לא לכבס או לגהץ בגדים.

איסור אכילת בשר ושתית יין

כמו כן נהגו בתשעת הימים שלא לאכול בשר ולשתות יין. המנהג להחמיר אף במיץ ענבים.

שבוע שחל בו תשעה באב

שבוע שחל בו תשעה באב הוא כינוי לימים שבין מוצאי השבת שלפני תשעה באב, הנקראת שבת חזון, לבין תשעה באב. (ויש עדות הנוהגות להמשיך חלק ממנהגי השבוע עד י' באב בחצות היום).

בימים אלו אסור מצד תקנת חכמים להסתפר ולכבס בגדים. גם עדות שלא נהגו באיסורים אלו במהלך כל תשעת הימים או כל ימי בין המצרים, כמו רוב קהילות הספרדים והתימנים, נוהגים בהם בשבוע שחל בו תשעה באב מיום ראשון. כמו כן נהגו להחמיר שלא ללבוש בגדים מכובסים ולא להתרחץ רחיצה של תענוג. בשנים בו חל תשעה באב בשבת ונדחה למחרת, ישנן דעות הסוברות שאין את מנהגי "שבוע שחל בו".

תשעה באב

תבליט שער טיטוס ברומא, ובו מופיעים כלי בית המקדש השני, הנישאים בתהלוכת הניצחון הרומית לאחר דיכוי המרד הגדול.

ערך מורחב – תשעה באב

תשעה באב הוא יום תענית לזכר חורבן שני בתי המקדש ביום זה. תשעה באב הוא יום האבל הגדול ביותר של תקופת ימי בין המצרים, והחמור שבין ארבע התעניות לזכר החורבן לאורך השנה. הגמרא מביאה ברייתא המסבירה כיצד הוחלט על התאריך תשעה באב כיום חורבן בית המקדש הראשון, לאור המקורות הסותרים המציינים את יום החורבן כז' באב וכי' באב:

אי אפשר לומר בשבעה שהרי כבר נאמר בעשור, ואי אפשר לומר בעשור שהרי כבר נאמר בשבעה.
הא כיצד: בשבעה נכנסו נכרים להיכל, ואכלו וקלקלו בו שביעי שמיני, ותשיעי סמוך לחשכה הציתו בו את האור, והיה דולק והולך כל היום כולו.

— תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ט עמוד א'

יהודים יושבים על הרצפה ומתאבלים על חורבן ירושלים. מתוך ספר מתחילת המאה ה-18, המתאר מנהגים יהודיים.

תענית תשעה באב היא היחידה שגם כיום נהוגים בה חמשת העינויים כביום כיפור: אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה. כמו כן, תשעה באב הוא היום היחיד בשנה שבו אסור ללמוד תורה (מלבד לימוד של דברי אבלות ועצב). בניגוד לשאר התעניות, תענית זו נמשכת יממה שלמה, מהשקיעה עד צאת הכוכבים למחרת.

עשרה באב

בספר ירמיה, פרק נ"ב, פסוקים י"ב-י"ג נאמר שנבוזראדן שרף את בית המקדש בי' באב: "בחודש החמישי בעשור לחודש". בעקבות זאת, נאמר בברייתא המובאת בתלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ט עמוד א', שב"תשיעי סמוך לחשיכה הציתו בו (במקדש) את האור, והיה דולק והולך כל היום כולו (דהיינו כל יום עשירי באב)". התלמוד מביא אף את מימרתו של רבי יוחנן, שאמר: "אלמלי הייתי באותו הדור, לא קבעתיו אלא בעשירי, מפני שרובו של היכל בו נשרף".

מנהגי אבלות בעשרה באב

בתלמוד הירושלמי מסופר על כמה אמוראים שצמו יומיים: בתשעה באב ובעשרה בו, או בתשעה באב ובליל י' באב. הפוסקים קבעו ש"אנו בזמן הזה - תש כוחנו" ולכן לא ניתן לצום יומיים. אך עם זאת מנהג ראוי הוא להמשיך את מקצת מנהגי האבלות בעשרה באב. היישום המעשי של מנהגי אבלות אלה שנוי במחלוקת בין הפוסקים. לדעת השולחן ערוך אין לאכול בשר ולשתות יין בכל יום עשרה באב (וכך נוהגים בני עדות המזרח), בעוד שלדעת הרמ"א מנהגי אבלות אלה אינם נוהגים אלא עד חצות היום (וכך נוהגים בני אשכנז). כמה פוסקים אשכנזים מאוחרים יותר קבעו כי יש לנהוג גם במנהגי אבלות אחרים (איסור תספורת, כביסה ורחיצה) בעשירי באב, וכך נוהגים בני אשכנז, בעוד שבקרב בני עדות המזרח הדעות חלוקות.

כאשר תשעה באב חל בשבת והצום נדחה ליום ראשון, אין נוהגים מנהגי אבלות אלה, משום שבצאת הצום כבר עבר י' באב. עם זאת, לדעת הרמ"א יש להימנע מלאכול בשר ולשתות יין במוצאי הצום, כהמשך האבלות שנהגה במהלך היום. גם כאשר תשעה באב חל ביום חמישי מקלים בכמה ממנהגי האבלות (כגון תספורת וכיבוס), כדי שלא לפגוע בהכנות לשבת.

איסור אכילת בשר ושתיית יין

איסור על אכילת בשר ושתיית יין מופיע במשנה רק לגבי הסעודה המפסקת בערב תשעה באב. אולם ברוב עדות ישראל הרחיבו איסור זה חל גם על ימים הקודמים לתשעה באב.

ביהדות אשכנז ועדות נוספות נהגו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין בכל תשעת הימים פרט לסעודות שבת וסעודות מצווה אחרות (כגון ברית מילה).

רוב עדות המזרח נוהגים באיסור זה החל מב' באב (לאחר ראש חודש אב עצמו), וחלקם רק בשבוע בו חל תשעה באב. בכמה קהילות ספרדיות לא קבלו את החומרה שלא לשתות יין ומקפידים רק על אכילת בשר. יש מקלים לאכול בשר שנשאר מסעודות שבת גם בשבוע שחל בו תשעה באב, ובפרט לחולים או בסעודת מלווה מלכה. בקרב קהילות גאורגיה, יש שנהגו להחמיר ולהימנע מאכילת בשר, כבר מראש חודש (כגון קהילת יהודי העיר כותאיסי). ויש שנהגו להקל ולאכול בשר, בראש חודש עצמו, ולאחריו ואילך להימנע מאכילת בשר (כגון קהילת קולאשי).

אצל רוב התימנים (ההולכים בדרך כלל לפי שיטת הרמב"ם) לא התקבל המנהג להחמיר, והולכים לפי עיקר הדין ואין אוכלים בשר ושותים יין רק בסעודה המפסקת, על אף שהרמב"ם עצמו כן מזכיר את המנהג: "וכבר נהגו ישראל שלא לאכול בשר בשבת זו (=שבוע זה, דהיינו שבוע שחל בו תשעה באב), ולא ייכנסו למרחץ, עד שיעבור התענית. ויש מקומות שנהגו לבטל השחיטה מראש החודש, עד התענית".

קיום סיומי מסכתות

מנהג הרבה מהחסידים לעשות בתשעת הימים שמראש חודש אב ועד תשעה באב ("תשעת הימים") סיומי מסכת. מפיצי המנהג, אשר נקשר בשמם, הם חסידי חב"ד, הנוהגים אף לקיים סיומי מסכת משודרים ברדיו. הדבר נומק על ידי הרב מנחם מנדל שניאורסון בטעם של הוספת שמחה של מצווה המותרת בימים אלו שממעטין בהם בשמחה. הרב שניאורסון אף הוסיף במקום אחר בדבריו "וגם כאשר יבוא משיח צדקנו קודם תשעת הימים, יעשו את ה'סיומים', ויזכו להתחיל ולסיים ספרים אחרים בתורתו של משיח".

נימוק נוסף למנהג מובא על ידי רבי יצחק מאיר אלתר, בעל "חידושי הרי"מ", האדמו"ר הראשון של חסידות גור, שקבע לערוך סיומי מסכת כדי להרבות באהבת חברים, אהבת חינם, כנגד שנאת חינם שהחריבה את בית המקדש. על פי נימוק זה סיימו אדמו"רי גור מסכת בכל יום מ"תשעת הימים".

היו שהתירו לאכול בשר ולשתות יין בסעודות סיומי המסכת, אך היו מן הפוסקים שקבעו שלגבי בשר ויין בשבוע שחל בו תשעה באב (ולנוהגים מראש חודש אב – אזי כבר מראש חודש), אסור להזמין לסעודה אלא למניין מצומצם, מלבד הקרובים ובעל המצווה ואשתו ובניו, והשאר – יאכלו מאכלי חלב.

האדמו"ר החמישי של חב"ד, רבי שלום דובער שניאורסון, שהנהיג את הדבר בחסידות חב"ד, היה נוהג לעשות סיומי מסכתות בכל יום מ"תשעת הימים", אף בלא סעודה בבשר ויין לאחריהם, ואכן בחב"ד לא אוכלים בשר ולא שותים יין בסיום המסכת.

המנהג בחסידויות השונות

בתשעת הימים:

• חסידות צאנז (שנהגו לסיים רק עד ז' באב, שהוא היום בו נכנסו הגויים להיכל)
• חסידות בעלז (שנוהגים לערוך סיום רק פעם אחת במהלך "תשעת הימים")
• חסידות טולנא (שנהגו אף לסיים מסכת משניות שאין עליה גמרא, שהיא כמסכת שלמה)
• חסידות בויאן (שנהגו לסיים את מסכת מכות, על שם סיומה המדבר בבנין בית המקדש ובנחמתו של רבי עקיבא "עקיבא ניחמתנו").
• חסידות רוז'ין (שנהגו לערוך סיום ביום ה' באב, שבו חל ההילולא של האר"י)

ביום תשעה באב ובמוצאי היום:

• רבי ישראל אלתר, בעל "בית ישראל" מגור, נהג לסיים את מסכת תענית בתשעה באב סמוך לצאת הכוכבים
• חסידי חב"ד נהגו לסיים את מסכת מועד קטן.
• רבי ישראל יהושע מקוטנא נהג לסיים את מגילת איכה בתשעה באב, ולאכול במוצאי תשעה באב בשר על סמך סיום זה.
• חסידי חב"ד נוהגים לעשות "סיום" אף במוצאי תשעה באב.

לאחר תשעה באב:

• יש מן החסידויות שנהגו לסיים מסכתות במוצאי תשעה באב, וביום י' באב, שבהם נמשכת עדיין האבלות על החורבן.
• הרבי מליובאוויטש קרא להמשיך ולערוך סיומי מסכת גם במהלך הימים עד ט"ו באב.

ראו גם

• אגדות החורבן
• המצור על ירושלים (588 לפנה"ס)
• המצור על ירושלים (70)

לקריאה נוספת

• מרדכי גנוט, לוח דבר בעתו (יוצא בכל שנה מאז ה'תשמ"ו, בכתיבה השתמשתי בלוח לשנת ה'תשס"ו, שם בעמ' 1000, 1010–1012, 1030)
• הרב יוסף שמחה גינזבורג, לוח השבוע – הלכות ומנהגי חב"ד, בתוך "התקשרות", גליונות 626 (כ"ה בתמוז ה'תשס"ו), 627 (ג' באב ה'תשס"ו), 628 (י' במנחם-אב ה'תשס"ו) ועוד גליונות. יצא לאור בספר, קיץ 2014.
• הרב משה הררי, מקראי קודש - הלכות שלש התעניות בין המצרים ותשעה באב.

קישורים חיצוניים

• הלכות ימי בין המצרים בקיצור שולחן ערוך
• ימי בין המצרים, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• הרב אורי שרקי, שיעורים על ט' באב ותקופת בין המצרים, סדרת שעורים, מתוך האתר של הרב אורי שרקי ואתרים אחרים
• שלושת השבועות, באתר בית חב"ד
• גיליון של כתב העת "מחניים", המוקדש ברובו לנושא ימי בין המצרים, מחניים, 15 ביולי 1960
• שאלות ותשובות בהלכה בנושא ימי בין המצרים, באתר דין
• הרב אליעזר מלמד, ‏פניני הלכה על צומות החורבן, באתר פניני הלכה
• הרב אליעזר מלמד, ‏שיעור על מנהגי שלושת השבועות, באתר פניני הלכה
• תגית בין המצרים באתר ישיבה
• דן כרמון, הרצאת וידאו, באתר הידברות
• מגוון תכנים לימי בין המצרים באתר הפיוט והתפילה
• תכנים על ימי בין המצרים באתר של סיון רהב-מאיר
• מידע על ימי בין המצרים בקטלוג הספרייה הלאומית
• תוכנית רדיו: מזמור שיר – משמעות ימי בין המצרים – דבריו של הרב בן ציון מוצפי ובסופם שירים, אוסף הקלטות רשת מורשת של קול ישראל, 1999. באתר הספרייה הלאומית
• תקון חצות לבין המצרים: קובץ תפלה, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
• וילרושלים עירך: פרקי חזנות לבין המצרים. מתוך חומרי "המדור להווי ומסורת יהודית" ורשת מורשת, ששודרו בקול ישראל, באתר הספרייה הלאומית.
• ימי בין המצרים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מבט עדכני על ימי החורבן באתר ערוץ מאיר (מכון מאיר)
• בין המצרים, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ימי בין המצרים36234415Q1218138