ימי בין המצרים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף בין המצרים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Disambig RTL.svg המונח "שלושת השבועות" מפנה לכאן. לערך העוסק בביטוי "שלוש השְבוּעוֹת" במשמעו כנימוק תלמודי להתנגדות לציונות, ראו שלוש השבועות.

יְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים הם שלושת השבועות שבין צום שבעה עשר בתמוז (שבו הובקעה חומת ירושלים[1]) לצום תשעה באב (היום שבו חרבו שני בתי המקדש).

ימים אלה מציינים את ימי הצרה והמצוקה הקשורים לחורבן בתי המקדש הראשון והשני, וחלים בהם דיני אבלות ההולכים ומחמירים ככל שקרבים לתשעה באב.

בשלוש השבתות של ימי בין המצרים קוראים לאחר קריאת התורה שלוש הפטרות העוסקות בפורענות ובעונשים שיבואו על חטאי העם. הפטרות אלו מכונות "תלתא דפורענותא"[2].

נבוכדנצר מלך בבל מוביל את צבאו אל תוך ירושלים הנצורה. שלושה שבועות לאחר מכן נחרב בית המקדש הראשון. איור משנת 1670.

מקור הביטוי

הביטוי "בין הַמְצָרִים"[3] מופיע במגילת איכה, המתארת את חורבן הבית הראשון ואת מצבה של ממלכת יהודה בעקבות החורבן: ”גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי, וּמֵרֹב עֲבֹדָה הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם, לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ; כָּל-רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים” (מגילת איכה, פרק א', פסוק ג'). המדרש מפרש: בין המצרים "ביומין דעקא [=בימי הצרות] משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב, שבהם קטב מרירי מצוי".[4]

גדולי המוסר דרשו על הפסוק שמתוך צערו של אדם ליבו מתעורר לתשובה[דרוש מקור].

מנהגים

על פי המדרש אין ללכת יחידי בימים אלו בצהרי היום, ואין להכות בהם את התלמידים מחשש לסכנת 'קטב מרירי'. חששות אלו הובאו בספרי ההלכה.[5]

במשך הדורות נוספו מנהגים נוספים לימים אלו שהתקבלו בקרב רוב העדות:

  • ברכת שהחיינו: בספר חסידים[6] הביא מנהג חסידי תקופתו שנמנעו מלאכול פירות חדשים וכדומה כדי להימנע מברכת שהחיינו בכל ימי בין המצרים, הרב יעקב מולין[7] התיר לברך שהחיינו בפדיון הבן או בברית מחשש ביטול הברכה דבריהם הובאו בשולחן ערוך.[8] גם בשבתות יש מתירים לברך[דרוש מקור], אך בשם האר"י כתבו שאף בשבת יש להימנע מלברך שהחיינו, ומכל מקום, המקילים בשבת, יכולים לברך שהחיינו אף בראש חודש.  
  • שמיעת מוזיקה: המגן אברהם[9] כתב שאין לעשות ריקודים ומחולות בימים אלו, על סמך דבריו נהוג כיום שלא לשמוע מוזיקה בימים אלו זולת בסעודות מצווה, בערוצי רדיו חרדיים נוהגים להשמיע בימים אלו מוזיקה ווקאלית.
  • איסור תספורת: ביהדות אשכנז וכן מקצת מעדות המזרח (בהן מרוקו וטוניס) נוהגים להימנע מתספורת וגילוח בכל ימי בין המצרים.[10]  
  • איסור נישואין: ברוב העדות אין עורכים נישואין בכל ימי בין המצרים, ובכל העדות אוסרים זאת בשבוע שחל בו תשעה באב. במקרה בו החתן לא קיים עדיין מצוות פריה ורבייה (כלומר לא נולדו לו בן ובת) יש דעות מקלות, אך נהגו ברוב הקהילות להחמיר ולדחות את החתונה לאחר תשעה באב. מותר להתארס ללא סעודה.
  • אמירת תיקון חצות: יש שנהגו על פי האר"י לקרוא תיקון רחל מתוך תיקון חצות בצהרי ימי החול בכל תקופת ימי בין המצרים (פרט לימי שישי ושבת, ופרט לערב ראש חודש וראש חודש וכן פרט לתשעה באב עצמו).

תשעת הימים

מסעדה בירושלים מציעה תפריט נטול בשר בתשעת הימים

תשעת הימים הם תשעה ימים שמתחילים בראש חודש אב ומסתיימים במוצאי תשעה באב. חז"ל קבעו כי: ”משנכנס אב ממעטין בשמחה”.(תענית כו ב)[11] בראשונים יש שפירשו שאין לשמוח כלל[12], ואחרים פירשו שישמח פחות מכל יום[13].

מיעוט שמחה ומסחר

בימים אלו אסור לבנות בניין של שמחה, ובכלל זה לסייד או לצבוע את הבית או לשפץ דבר שאין בו צורך דחוף. כמו כן אסרו חז"ל לעסוק במקח וממכר של שמחה, כגון קניית רהיטים חדשים או בגדים חדשים, אלא אם כן יש חשש להפסד ממון או לצורך גדול. בימים אלו נוהגים גם לדחות דיונים משפטיים עם גוי, יש אומרים לדחות עד ראש חודש אלול[14], ויש אומרים לדחות עד י' באב[15].

בגדים מכובסים

כמו כן נהגו האשכנזים שלא ללבוש בגדים מכובסים בימים אלו, וכן שלא ללבוש בגדים חדשים אפילו בשבת, גם אם הבגדים נקנו לפני ראש חודש אב. וגם לא לכבס או לגהץ בגדים, וכן שלא להתרחץ רחיצה של תענוג[16]. (דוגמאות לרחיצה שאינה של תענוג: רחיצה במים חמים לזקן או מצונן וכדומה).

שבוע שחל בו תשעה באב

שבוע שחל בו תשעה באב הוא כינוי לימים שבין מוצאי השבת שלפני תשעה באב, הנקראת שבת חזון, לבין תשעה באב. (ויש עדות הנוהגות להמשיך חלק ממנהגי השבוע עד י' באב בחצות היום).

בימים אלו אסור מצד תקנת חכמים להסתפר ולכבס בגדים, לכן גם עדות שלא נהגו באיסורים אלו במהלך כל תשעת הימים או כל ימי בין המצרים, כמו רוב קהילות הספרדים והתימנים, נוהגים בהם בשבוע שחל בו תשעה באב. כמו כן נהגו להחמיר שלא ללבוש בגדים מכובסים ולא להתרחץ רחיצה של תענוג.

תשעה באב

תבליט שער טיטוס ברומא, בו מופיעים כלי בית המקדש השני, הנישאים בתהלוכת הניצחון הרומית לאחר דיכוי המרד הגדול.
Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – תשעה באב

תשעה באב הוא יום תענית לזכר חורבן שני בתי המקדש ביום זה. תשעה באב הוא יום האבל הגדול ביותר של תקופת ימי בין המצרים, והחמור שבין ארבע התעניות לזכר החורבן לאורך השנה. הגמרא מביאה ברייתא המסבירה כיצד הוחלט על התאריך תשעה באב כיום חורבן בית המקדש הראשון, לאור המקורות הסותרים המציינים את יום החורבן כז' באב וכי' באב:

אי אפשר לומר בשבעה שהרי כבר נאמר בעשור, ואי אפשר לומר בעשור שהרי כבר נאמר בשבעה.
הא כיצד: בשבעה נכנסו נכרים להיכל, ואכלו וקלקלו בו שביעי שמיני, ותשיעי סמוך לחשכה הציתו בו את האור, והיה דולק והולך כל היום כולו.

יהודים יושבים על הרצפה ומתאבלים על חורבן ירושלים. מתוך ספר מתחילת המאה ה-18, המתאר מנהגים יהודיים.

תענית תשעה באב היא היחידה שבה נהוגים חמשת האיסורים החלים ביום כיפור: אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל, ותשמיש המיטה. כמו כן, תשעה באב הוא היום היחיד בשנה שבו אסור ללמוד תורה (מלבד לימוד של דברי אבלות ועצב). בניגוד לשאר התעניות, תענית זו נמשכת יממה שלמה, מהשקיעה עד צאת הכוכבים למחרת.

עשרה באב

בספר ירמיה (נב, יב–יג) נאמר שנבוזראדן שרף את בית המקדש בעשירי באב: "בחודש החמישי בעשור לחודש". בעקבות זאת, נאמר בברייתא המובאת בתלמוד הבבלי (מסכת תענית כט,א), שב"תשיעי סמוך לחשיכה הציתו בו (במקדש) את האור, והיה דולק והולך כל היום כולו (דהיינו כל יום עשירי באב)". התלמוד מביא אף את מימרתו של רבי יוחנן, שאמר: "אלמלי הייתי באותו הדור, לא קבעתיו אלא בעשירי, מפני שרובו של היכל בו נשרף".

מנהגי אבילות בעשרה באב

בתלמוד הירושלמי מסופר על כמה אמוראים שצמו יומיים: בתשעה באב ובעשרה בו, או בתשעה באב ובליל י' באב.[17] הפוסקים קבעו ש"אנו בזמן הזה - תש כוחנו" ולכן לא ניתן לצום יומיים.[דרוש מקור] אך עם זאת מנהג ראוי הוא להמשיך את מקצת מנהגי האבלות בעשרה באב. היישום המעשי של מנהגי אבלות אלה שנוי במחלוקת בין הפוסקים. לדעת השולחן ערוך אין לאכול בשר ולשתות יין בכל יום עשרה באב (וכך נוהגים בני עדות המזרח), בעוד שלדעת הרמ"א מנהגי אבלות אלה אינם נוהגים אלא עד חצות היום (וכך נוהגים בני אשכנז). כמה פוסקים אשכנזים מאוחרים יותר קבעו כי יש לנהוג גם במנהגי אבלות אחרים (איסור תספורת, כביסה ורחיצה) בעשירי באב, וכך נוהגים בני אשכנז, בעוד שבקרב בני עדות המזרח הדעות חלוקות.

כאשר תשעה באב חל בשבת והצום נדחה ליום ראשון, אין נוהגים מנהגי אבלות אלה, משום שבצאת הצום כבר עבר י' באב. עם זאת, לדעת הרמ"א יש להימנע מלאכול בשר ולשתות יין במוצאי הצום, כהמשך האבלות שנהגה במהלך היום. גם כאשר תשעה באב חל ביום חמישי מקלים בכמה ממנהגי האבלות (כגון תספורת וכיבוס), כדי שלא לפגוע בהכנות לשבת.

איסור אכילת בשר ושתיית יין

איסור על אכילת בשר ושתיית יין מופיע במשנה רק לגבי הסעודה המפסקת בערב תשעה באב. אולם ברוב עדות ישראל הרחיבו איסור זה חל גם על ימים הקודמים לתשעה באב.

ביהדות אשכנז ועדות נוספות נהגו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין בכל תשעת הימים פרט לסעודות שבת וסעודות מצווה אחרות (כגון ברית מילה).

רוב הספרדים נוהגים באיסור זה החל מב' באב (לאחר ראש חודש אב עצמו), וחלקם רק בשבוע בו חל תשעה באב. בכמה קהילות ספרדיות לא קבלו את החומרה שלא לשתות יין ומקפידים רק על אכילת בשר[18][דרוש מקור]. יש מקילים לאכול בשר שנשאר מסעודות שבת גם בשבוע שחל בו תשעה באב, ובפרט לחולים או בסעודת מלווה מלכה. בקרב קהילות גאורגיה, יש שנהגו להחמיר ולהימנע מאכילת בשר, כבר מראש חודש (כגון קהילת יהודי העיר כוטאיסי). ויש שנהגו להקל ולאכול בשר, בראש חודש עצמו, ולאחריו ואילך להימנע מאכילת בשר (כגון קהילת קולאשי).

אצל חלק מהתימנים (ההולכים בדרך כלל לפי שיטת הרמב"ם) לא התקבל המנהג להחמיר, והולכים לפי עיקר הדין ואין אוכלים בשר ושותים יין רק בסעודה המפסקת, על אף שהרמב"ם עצמו כן מזכיר את המנהג: "וכבר נהגו ישראל שלא לאכול בשר בשבת זו (=שבוע זה, דהיינו שבוע שחל בו תשעה באב), ולא ייכנסו למרחץ, עד שיעבור התענית. ויש מקומות שנהגו לבטל השחיטה מראש החודש, עד התענית".[19]

קיום סיומי מסכתות

מנהג חסידים לעשות בתשעת הימים שמראש חודש אב ועד תשעה באב ("תשעת הימים") סיומי מסכת. מפיצי המנהג, אשר נקשר בשמם, הם חסידי חב"ד, הנוהגים אף לקיים סיומי מסכת משודרים ברדיו. המנהג נומק על ידי רבי מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר השביעי של החסידות, בטעם של הוספת שמחה של מצווה המותרת.[20] בימים אלו שממעטין בהם בשמחה[21] הרב שניאורסון אף הוסיף במקום אחר בדבריו "וגם כאשר יבוא משיח צדקנו קודם תשעת הימים, יעשו את ה'סיומים', ויזכו להתחיל ולסיים ספרים אחרים בתורתו של משיח".[22]

נימוק נוסף למנהג מובא על ידי רבי יצחק מאיר אלתר, בעל "חידושי הרי"מ", האדמו"ר הראשון של חסידות גור, שקבע לערוך סיומי מסכת כדי להרבות באהבת חברים, אהבת חינם, כנגד שנאת חינם שהחריבה את בית המקדש. על פי נימוק זה סיימו אדמו"רי גור מסכת בכל יום מ"תשעת הימים".

היו שהתירו לאכול בשר ולשתות יין בסעודות סיומי המסכת, אך היו מן הפוסקים שקבעו שלגבי בשר ויין בשבוע שחל בו תשעה באב (ולנוהגים מראש חודש אב – אזי כבר מראש חודש), אסור להזמין לסעודה אלא למניין מצומצם, מלבד הקרובים ובעל המצוה ואשתו ובניו, והשאר – יאכלו מאכלי חלב.

האדמו"ר החמישי של חב"ד, רבי שלום דובער שניאורסון, שהנהיג את הדבר בחסידות חב"ד, היה נוהג לעשות סיומי מסכתות בכל יום מ"תשעת הימים", אף בלא סעודה בבשר ויין לאחריהם.[23]

המנהג בחסידויות השונות

בתשעת הימים:

ביום תשעה באב:

לאחר תשעה באב:

ראו גם

לקריאה נוספת

  • מרדכי גנוט, לוח דבר בעתו (יוצא בכל שנה מאז ה'תשמ"ו, בכתיבה השתמשתי בלוח לשנת ה'תשס"ו, שם בעמ' 1000, 1010–1012, 1030)
  • הרב יוסף שמחה גינזבורג, לוח השבוע – הלכות ומנהגי חב"ד, בתוך "התקשרות", גליונות 626 (כ"ה בתמוז ה'תשס"ו), 627 (ג' באב ה'תשס"ו), 628 (י' במנחם-אב ה'תשס"ו) ועוד גליונות. יצא לאור בספר, קיץ 2014.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אף שבספר ירמיהו כתוב שבחורבן בית המקדש הראשון הובקעו החומות בתשעה בתמוז, מכיוון שבחורבן בית המקדש השני הן הובקעו בשבעה עשר בתמוז, נוקטים אתו לתחילת בין המצרים, שכן אנו מתאבלים יותר על חורבן הבית השני ממנו אנו חסרים כיום. ובתלמוד הירושלמי[דרוש מקור] מוסבר שגם בבית ראשון הובקעו החומות בשבעה עשר בתמוז, אלא שמחמת המצור נשתבש מניין הימים.
  2. ^ ובשבע השבתות שאחריהן קוראים הפטרות המכונות "שבע דנחמתא".
  3. ^ בעדה הקווקזית נהוג לקרוא לתקופה זו 'סוהורוני'
  4. ^ איכה רבה א,כט
  5. ^ ספר הרוקח סימן שט. הגהות מימוניות (מנהגי תשעה באב) ובשולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקנא, סעיף יח
  6. ^ סימן תת"מ
  7. ^ שו"ת מהרי"ל לא
  8. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקנא, סעיף יז
  9. ^ ספר מגן אברהם סימן תקנא אות י'
  10. ^ הגהת הרמ"א על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקנא, סעיף ד
  11. ^ הובא להלכה גם בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקנא
  12. ^ תוספות מסכת מגילה, דף ה עמוד ב ד"ה ממעטין
  13. ^ שער הציון תקנא א, מתוספות מסכת יבמות, דף מג עמוד א ד"ה מלישא.
  14. ^ רבינו ירוחם, הובא במגן אברהם סימן תקנא ס"ק ב
  15. ^ קרבן נתנאל והמשנה ברורה תקנא ס"ק ב כתב שלכתחילה ידחה עד לראש חודש אלול אבל על פנים לא ידון לפני י' אב.
  16. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקנא, סעיף ג
  17. ^ מסכת תענית פ"ד ה"ו.
  18. ^ חזון עובדיה ארבע תעניות עמוד קע"ד
  19. ^ משנה תורה, זמנים, הלכות תעניות, פרק ה' הלכות ו–ח
  20. ^ ישנו פתגם הידוע (בשם אחד מהאדמו"רים ממונקאטש), המפרש את דברי חז"ל: "משנכנס אב ממעטין בשמחה" – ש'ממעטין' העניינים הבלתי-רצויים דתשעת-הימים 'בשמחה', על ידי ההוספה בשמחה, באופן המותר על-פי שולחן ערוך".
  21. ^ ספר השיחות תשמ"ח חלק ב' עמ' 564, 708.
  22. ^ שיחת שבת פרשת מטות, כ"ג בתמוז ה'תשמ"א, בסופה.
  23. ^ ספר המנהגים חב"ד עמ' 46.
  24. ^ ספר-השיחות תש"נ חלק ב' עמ' 579 הערה 189.
  25. ^ "ועל ידי זה תהיה מעלה נוספת – שני סיומים (בתשעה באב עצמו ובמוצאי תשעה באב)… ש'כפול' קשור עם הגאולה" – 'התוועדויות' תשמ"ט חלק ד' עמ' 94.
  26. ^ ספר השיחות תנש"א חלק ב' עמ' 733.


הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.