מלאכות קושר ומתיר
מְלֶאכֶת הַקּוֹשֵׁר ומְלֶאכֶת הַמַּתִּיר הם מלאכות מל"ט מלאכות שבת, המלמדות על איסור עשיית קשר והתרתו בשבת.
מקור
ככל מלאכות שבת מלאכת קושר נלמדה ממלאכת קושר שהייתה במשכן בתלמוד נאמר כי במשכן היו זקוקים לרשת דיג כדי לצוד "חילזון", כדי לצבוע בדמו את יריעות המשכן. רשת דיג עשויה מחוטים הקשורים זה לזה ולפעמים יש להתיר חלק מהקשרים כדי להוסיף לרשת אחרת, בה חסרים חוטים להשלמת הרשת.[1].
בנוסף התלמוד מחלק בין דרגות של קושר, כך שיש קושר שחיובו מדאורייתא (של קיימא) קשר שנאסר מדרבנן וקשר המותר בשבת, קביעה זו בעקבות סתירה בין ברייתות לכאורה, בנוגע לאיסור התרת קשר נעל וסנדל.
יש שני קריטריונים לקשר שאסור בשבת: א. קשר של אומן לעומת קשר של הדיוט. ב. קשר העשוי לזמן לעומת קשר שישאר לנצח. יש שלוש דרגות בזה- קשר של קיימא שישאר לעולם, קשר לזמן - שישאר ל24 שעות, וקשר שאינו של קיימא - שיפתח תוך פחות מ24 שעות. קיימת מחלוקת ראשונים בפירוש דברי התלמוד, בנוגע להגדרת "קשר של קיימא" האסור מדאורייתא וקשר האסור מדרבנן.
קשר של קיימא (דאורייתא)
בתלמוד הובא כי קשר האסור מדאורייתא הוא כעין קשר שעושים הסנדלרים.
- שיטת הרי"ף והרמב"ם: לדעת רבינו חננאל הרי"ף[2] ובעקבותיו הרמב"ם[3] איסור המלאכת מלאכת הקושר מדאורייתא הוא רק בקשר שהוא "מעשה אומן", אבל אם אינו מעשה אומן אף שנקשר לזמן ארוך קשירתו אינה אסורה מהתורה, אלא רק מדברי חז"ל ("פטור אבל אסור"). לפי הרמב"ם צריך את שני הקריטריונים כדי שייחשב מדאורייתא- שהקשר יהיה גם של אומן וגם של קיימא.
שיטה זו, מלבד הקולא שיש בה בדין התורה – שהאיסור הוא רק על קשר שהוא מעשה אומן, מחדשת חומרא, שכאשר הקשר הוא קשר של אומן, אסור לעשותו מדרבנן, גם אם הקשר אינו עשוי להתקיים כלל (וזאת, גזירה שמא יבואו לעשות קשר של קיימא העומד להתקיים לעולם).
- שיטת רש"י הרא"ש וכן דעת רוב הראשונים: הרא"ש סבור[4] שאין הבדל בין קשר שהוא מעשה אומן לקשר שהוא מעשה הדיוט, ועל שניהם האיסור הוא מהתורה, כי הכינוי "קשר של קיימא" הוא לקשר שנחשב ככזה מכיוון שהוא עשוי להתקיים לעולם גם אם אינו מעשה אומן (ומדרבנן כל קשר שעשוי להתקיים יותר מיום) וכמו רשת דיג.
הגדרת "מעשה אומן" שציינו הרי"ף והרמב"ם אינה ברורה. רבים סבורים שמעשה אומן הוא באיכות הקשר – קשר אמיץ וחזק[5], כמו רשת הדיג שקשריה חזקים ועומדים להתקיים לעולם, כך שלשיטה זו נאסר מדאורייתא גם קשר שיש בו שני קשרים זה על גב זה, הנחשב לקשר חזק ונכלל באיסור. אולם יש סבורים שב"מעשה אומן" אין הכוונה לאיכות הקשר אלא לצורתו המיוחדת והמסובכת, כזו שאנשים רגילים אינם יודעים לעשותו, כמו קשר של תפילין או קשר של חבלי סנפלינג[6]. לדבריהם אין איסור לדעה זו מדאורייתא בקשר על קשר.
להלכה פסק רבי יוסף קארו ב"שולחן ערוך" כדעת הרי"ף והרמב"ם, והרמ"א לעומתו פסק בהגהות "המפה" כמו הרא"ש.[7].
קשר האסור מדרבנן
חז"ל אסרו מדרבנן קשרים שהם עשויים לעמוד זמן יחסית ארוך, בתלמוד הובא לכך שתי דוגמאות, קשר מנעל של תלמידי חכמים שנהגו לחלוץ את נעליהם מבלי להתיר את הקשר, וקשר של סנדל של שנקשר לתקופה ארוכה יחסית שבוע או חודש אולם לא לעולם. מחלוקת הראשונים דלעיל קשורה גם לסוגיה זו, כך שלדעת הרמב"ם כל קשר שהוא של אומן אבל אינו נקשר לעולם או קשר שהוא אינו של אומן אבל נקשר לעולם אסור מדרבנן. ואילו לדעת הרא"ש המדד הוא רק זמן קיום הקשר.
קשר המותר בשבת
למרות האיסור אותו הטילו חז"ל גם על קשר שאינו מיועד להתקיים לעולם, התירו חז"ל לקשור קשר שאינו עשוי לעמוד לזמן ועשויים להתירו. לפי הדעה המחמירה חז"ל התירו רק קשר שיתירו אותו באותו יום עצמו, או אפילו כזה שרק ייתכן כי יתירו באותו יום. לפי דעה אחרת, מקילה יותר, המובאת במרדכי[8], כל קשר שאינו עומד להתקיים שבעה ימים תמימים, מותר לקושרו ולהתירו בשבת.
נידונים נוספים
- קשר על גבי קשר (קשר כפול): כאמור לעיל, דעת השלטי גיבורים לאסור קשר על גבי קשר ולדעתו נחשב כמעשה אומן, אולם החיד"א העיד שראה גדולי ישראל שהיו קושרים בשבת אבנטים קשר על גבי קשר ומתירים אותו באותו יום, כדבריו פסק הרב עובדיה יוסף[9], נידון זה גם משליך על קשירת מטפחת ראש וקשירת נעליים.
- קשר עניבה: מותר בשבת.
- עניבה על גבי קשר: הרמ"א כתב להתיר אפילו לזמן מרובה, אולם המשנה ברורה פוסק כי אין לקשור אלא כאשר כוונתו להתיר בו ביום.
- קשירת חוט אחד סביב עצמו, נחשב כאיסור ודוגמה לכך היא קשירת בלון לאחר ניפוח.
- אזיקון: הרב ניסים קרליץ כתב להתיר לקשור על ידי אזיקונים בשבת, לדבריו אין זה קשור למלאכת קושר כלל.
תולדת קושר - פתילת חבלים
הרמב"ם כתב כי הפותל חבלים הוא תולדה של מלאכת קושר, ונאסר בשבת. בעקבות דבריו, דנו הפוסקים האחרונים בדבר פתילת והתרת חוט ברזל מלופף. דעת הרב שלמה זלמן אוירבך והרב אלישיב לאסור כדין פותל חבלים, ודעת הרב ניסים קרליץ והגר"ע יוסף להתיר.
הבחנה בין מלאכת קושר למלאכת תופר
מלאכת תופר אף היא מהותה לקשור יחד שני דברים נפרדים. ובכל אופן קיימת הבחנה בין שתי מלאכות אלה.
יש מי שכתב שהחילוק הוא שבמלאכת תופר מהות המלאכה היא תפירת שני דברים והפיכתם לדבר אחד, בניגוד למלאכת קושר שבה שני החלקים נשארים נפרדים גם לאחר קשירתם[10].
חילוק אחר כתבו אחרונים, שבמלאכת תופר החוט המחבר הוא נפרד לשני הדברים המתחברים, בניגוד לקשור שהחוט עצמו שנקשר הוא גם הקושר[11].
וחילוק שלישי הוא הבחנה בין קשירה שהיא כריכה וסיבוך של חוטים וחבלים, לבין תפירה שהיא חיבור של שתי יריעות זו לזו[12].
קישורים חיצוניים
- אסופת מאמרים בנושא מלאכת קושר, באתר אסיף
- מלאכת קושר, באתר של ישיבת מעלות
- מלאכת קושר בעין מתמטית - רונן כץ, התפרסם בעלון שבות בוגרים כד.
- מלאכת קושר ומתיר באתר פניני הלכה
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ע"ד עמוד ב'.
- ^ הרי"ף על מסכת שבת, מא, ב.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק י', הלכה א'.
- ^ מסכת שבת פט"ו סימן א'.
- ^ ספר שלטי הגיבורים על דפי הרי"ף ודעת הט"ז ס"ק א. ראו בביאור הלכה שסבור כי ההגדרה "שאינו ניתר מעצמו".
- ^ דעת הרב יוסף קאפח בהערותיו על הרמב"ם, הרב שמואל טל (טל חיים שבת 442)
- ^ שולחן ערוך הרב כתב שמכיוון שאיסור קושר הוא איסור מהתורה, יש להחמיר כדעת הרי"ף והרמב"ם שלא לעשות שום קשר שעלול להיות קשר של קיימא גם אם אינו עומד להתקיים כלל, אך במקום צער יש להקל אם הקשר אינו עומד להתקיים כלל. וגם זאת רק על ידי אמירה לגוי שיעשה זאת (שולחן ערוך הרב סימן שי"ז סעיף א').
- ^ ולפי דעת הבית יוסף, כך היא גם דעת הטור.
- ^ חזון עובדיה שבת חלק ה' עמ' סב
- ^ פתח מלאכה, דיני השבותין. כך גם באגרות משה חלק ב סימן פד כתב שלאחר תפירה לא ניתן להפריד את שני הדברים אלא על ידי קריעה, ואילו לאחר קשירה ניתן להפריד את הדברים המחוברים על ידי התרה, מבלי לקרעם.
- ^ מרכבת המשנה, על משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק י', הלכה י"א.
- ^ ראו מנוחת אהבה פרק טו במבוא, אורחות שבת עמוד שמג הערה א, ובמאמרו של הרב אפרים עבדיאן "בגדרי מלאכת תופר ונפקא מינה למעשה", חלק א - הדמיון וההבחנה בין מלאכת קושר למלאכת תופר, אארוג לשבת, ירושלים ה'תשע"ז, עמודים סג - עב.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
