משתמש:הכוסף/ישיבת כנסת ישראל (סלבודקא)

ראשי הישיבה ותלמידיה, תרפ"ב

ישיבת כנסת ישראל (סלבודקה) הייתה ישיבה מוסרית שנוסדה בשנת תרמ"ב על ידי רבי נתן צבי פינקל בעיירה סלבודקה (פרבר של העיר קובנה שבליטא). היא הייתה נחשבת כאחת הישיבות החשובות בליטא. דרכה של כנסת ישראל היא אחת מהמרכיבים המרכזיים לדרכה של עולם הישיבות כיום. כנסת ישראל התאפיינה בלימוד מוסר מחשבתי ומעמיק, ושמה דגש מיוחד על גדלותו של האדם בהיות שנברא בצלם אלוקים.

רקע

ראשית דרכו של רבי נתן צבי פינקל

רבי נתן צבי פינקל ("הסבא מסלבודקה") היה מקימה של ישיבת סלבודקה ומנהיגה במשך יותר מארבעים שנה. את דרכו בתנועת המוסר החל כתלמידו של רבי שמחה זיסל זיו - הסבא מקלם, אשר היה מתלמידיו המובחרים של מחולל התנועה רבי ישראל מסלנט. שיחותיו שנסובו על ענייני יראה ומוסר עשו על הרב פינקל רושם עז, ומאז החשיבו כרבו. כמו כן על פי בקשת הרב זיו סייע לו הרב פינקל בהנהלת ישיבתו ה"תלמוד תורה" הקלמאי. לאחר שעברה ישיבתו של הרב זיו לעיירה גרובין (בשנת תרל"ו) נפרד ממנו הרב פינקל עקב חילוקי דעות שהתגלעו ביניהם.

מצב הדור בשנים שקדמו לפתיחת הישיבה

הרב פינקל ראה שמצב לומדי התורה בליטא היה בכי רע, ואף שעוד רבו חובשי בית המדרש מצבם החומרי היה עלוב מאד, וכן לא היו גופים חינוכיים ראויים לחינוך הצעירים ורבים מהם נסחפו על ידי רוחות ההשכלה שנשבו באותם הימים ברחבי אירופה. היחס הכללי כלפי לומדי התורה הייתה קרירה ואף מעליבה. הרב פינקל ראה צורך להרים את קרן התורה ולומדיה וקיבל על עצמו את משימת הרבצת התורה והפצת תורת המוסר (בדרכו של רבי ישראל מסלנט) על ידי פתיחת מוסדות תורניים שיאפשרו ללומדים להמשיך ולגדול בלימודם ובהתעלותם הרוחנית בכבוד מבלי שיהיו טרודים בהפרעות כלכליות. כמו כן ראה הרב פינקל שהיה צורך ליצור מוסד שייתן דגש מיוחד על העלאת רוחם של בעלי הכישרון השכלי ובעלי הרגש והלהט הפנימי בכדי שיוכלו לממש את הפוטנציאל שלהם לגדול למרביצי תורה ויראה.

ראשית מפעליו של הרב פינקל

לפני שפתח הרב פינקל את ישיבת כנסת ישראל היה מעורב בהקמת מספר מוסדות אחרים. ראשית הוא הצליח להשיג סכום הגון למטרה זו מאת הנדיב מברלין מר עובדיה לחמן (בתיווך קרוב משפחתו המסור של הרב פינקל הרב אליעזר יעקב חווס), וכן הפיץ בעילום שמו קונטרס בשם "עץ פרי" בו היו מאמרים שנכתבו ע"י גדולי הדור (ביניהם החפץ חיים" ורבי ישראל מסלנט) המעודדים את העם להרים את תרומתם למען כבוד התורה. בסביבות שנת תרל"ז הקים בפרבר סלבודקה שבעיר קובנה כולל עם עשרה אברכים גדולי תורה ויראה . עם פתיחת "כולל קובנה" בשנת תרל"ט הצטרף גם הוא להנהלתה כמו כן שימש הרב פינקל באותם השנים כמשגיח לישיבת אור החיים בסלבודקה ופתח ישיבה בבית הכנסת הישן בסלבודקה וכן "קיבוץ" לבחורים גדולי תורה (בבית כנסת אחר בשם "הלווית המת"). בשנת תרמ"א הניח גרעין לישיבת טלז (כשנתיים לפני בואו של רבה של טלז וראש הישיבה שבה - הרב אליעזר גורדון).

מטרת הישיבה

מסופר שלפני פתיחת הישיבה נפגש הרב פינקל עם רבי ישראל מסלנט (באחת מפגישותיהם הבודדות) ושאל אותו מה לפי השקפתו צריכה להיות מטרת הישיבה. רבי ישראל מסלנט השיב שראוי שמטרת הישיבה תהיה "להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים". ואכן חזיונו של הרב פינקל בייסוד ישיבה זו הייתה לרומם את האדם, להראות לכל אחד מתלמידיו את הכוח הרב הטמון בו וכן להשריש בתלמידיו את התובנה כי האדם בעצמותו הוא "חלק אלוה ממעל" וכך לגדל תלמידים גדולים בתורה ובמוסר אשר ינחילו את דרך חייהם לתלמידיהם ולדורות הבאים.

תולדות הישיבה וראשיה

הישיבה בשנותיה הראשונות (תרמ"ב- תרנ"ז)

יש אומרים שישיבת סלבודקה נוסדה תחילה ככולל אברכים^{[דרוש מקור]}.בשנת תרמ"ב ייסד הרב פינקל את ישיבתו שנודעה לאחר זמן בשם כנסת ישראל .ויש שטוענים שהישיבה כבר נפתחה בשנת תרל"ז^{[דרוש מקור]}. הישיבה הייתה ממוקמת בבית המדרש הישן בסלבודקה, וכגרעין ראשון שימשו לה בוגרי ישיבת "אור החיים" שבעיירה. בתחילה לא מינה הרב פינקל רמי"ם אלא הסתפק בזה שבאו אברכים להתפלפל עם התלמידים. לעיתים היה מגיע הרב יצחק בלזר להשמיע שיעורים, וכן לתקופה של כחצי שנה היה מגיע הרב אליעזר גורדון למסור שיעורים בישיבה.

בשנת תרמ"ו החל הרב חיים רבינוביץ למסור שיעורים ולאחר מכן מינה הרב פינקל גם את רבי אברהם אהרון בורשטיין אשר מסר שיעורים לבחורים המבוגרים יותר.

"הסבא מסלבודקה"

ראש הישיבה - הרב משה מרדכי אפשטיין

בשנת תרמ"ט התמנה לראשות הישיבה, הרב יצחק יעקב רבינוביץ' (פוניבז') מחבר הספר זכר יצחק, בשנת תר"ן מינה 'הסבא' את החברותא שלו רבי דב צבי הלר למשגיח בישיבה.

בשנת תרנ"ד מינה הרב נתן צבי פינקל את הרב משה מרדכי אפשטיין, לימים מחותנו, ואת הרב איסר זלמן מלצר, גיסו של הרב אפשטיין, לראשי הישיבה. על פי בקשתו של רבה של סלוצק הרב יעקב דוד וילובסקי (המכונה הרידב"ז) נשלח הרב מלצר בשנת תרנ"ז על ידי הרב נתן צבי פינקל (ביחד עם ארבעה עשר מבחירי הישיבה) לפתוח את ישיבת סלוצק, הרב אפשטיין כיהן בראשות הישיבה עד לפטירתו.

סדרי הלימוד בישיבה

• זמן תפילה: קיץ - 7 בבוקר, חורף - 8 בבוקר.
• סדר א: בקיץ מ-9 עד 2:30, ובחורף מ-9:30 עד 2:30.
• סדר ב: מ-4 עד 8, ובחורף מ-4:15 עד 9.
• מוסר מ-9 עד 9:30 בקיץ ובחורף.

מט"ו באב והלאה: סדר שלישי אחר תפילת מעריב, עד 11 בלילה.

מוסר למדו כל יום בין מנחה למעריב. בשבת בין-השמשות היה סדר לחשבון הנפש על כל השבוע.

המחלוקת על שיטת המוסר

בשנים תרנ"ו-תרנ"ח קמו מערערים על שיטת המוסר, ביניהם הרב צבי רבינוביץ מקובנה, בנו של הרב יצחק אלחנן ספקטור מקובנה, והרב משה דנישבסקי, רבה של סלובודקה, וכן רבי יצחק יעקב רבינוביץ וטענו כי היא גורמת לביטול תורה. אמנם ר' יצחק אלחנן, שהמחלוקת על המוסר החלה בחייו, לא תמך במחלוקת זו וסבר כי המחלוקת עצמה מזיקה לתורה. המחלוקת כללה גם שקרים והסתה נגד תומכי המוסר ובראשם "הסבא מסלובודקה" שפרסמו המשכילים שלא היה אכפת להם מלימוד תורה, אך שנאו את שיטת המוסר, ומטרתם העיקרית הייתה שהישיבה תעבור לידיים אחרות ה"מתאימות לרוח הזמן" ולבנות אותה מחדש על יסודות משכיליים.

המחלוקת פרצה גם בישיבת סלובודקה עצמה בתרנ"ז כשחלק מהתלמידים ורבני הישיבה שצידדו בה היו ממתנגדי שיטת המוסר. בעקבות המחלוקת הזמין הרב צבי רבינוביץ, רבה של קובנה את הרב יצחק בלזר מגדולי תלמידי ר' ישראל מסלנט ואת הרב פינקל - הסבא מסלבודקה, וביקש מהם תשובות על טענות המתנגדים לשיטת המוסר בישיבת סלובודקה, בנוכחות נכבדי קהילת קובנה וחלק נכבד מהתלמידים שערערו על שיטת המוסר.

הרב בלאזר והרב פינקל ידעו שכל התשובות לא יעזרו, וכי הוחלט מראש על ידי מארגני האספה לבטל את שיטת המוסר, לפיכך הרב בלאזר לא הגיב על הטענות, ולאחר שגמרו המתנגדים להשמיע את טענותיהם ברכם בברכת "ליל מנוחה" והלך, והרב פינקל לעומתו אמר להם שאין טעם להתווכח איתם כיוון שכל כוונתם לבטל את לימוד המוסר ולכך לא יסכימו לעולם.

לפי עצתו של הרב בלאזר כדי למנוע מחלוקת, למחרת האספה פרשו תומכי המוסר והקימו בבית מדרש אחר את ישיבת "כנסת ישראל" על שם ר' ישראל סלנטר והמשיכו את דרך שיטת המוסר שלפיה קמה הישיבה המקורית, והישיבה בבית המדרש המקורי נקראה "כנסת בית יצחק" ע"ש ר' יצחק אלחנן ספקטור. ראשי הישיבה החדשה, שהמשיכה להיקרא גם בשם "ישיבת סלובודקה", היו "הסבא מסלובודקה" והרב אפשטיין, אליהם הצטרפו 60 תלמידים וביניהם רבים ממובחרי הישיבה. ראשי הישיבה הוותיקה שעברה בהמשך לקמניץ והתפרסמה בשם "ישיבת קמניץ" היו הרב צבי רבינוביץ והרב משה דנישבסקי, ובהמשך התפרסם כראש הישיבה הרב ברוך דב ליבוביץ.

גלות הישיבה בקרמנצ'וג

בפרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת תרע"ד, בעקבות פקודה שנתנה על ידי שלטונות הצאר לפיה אסור ליהודים להימצא בסלובודקה ובקובנה, אשר סביבן היו מבצרים צבאיים, נאלצה הישיבה, ראשיה ותלמידיה, לגלות מהעיר סלובודקה, ועברה לעיר מינסק ואחר כך לקרמנצ'וג, שם המשיכו ה"סבא" יחד עם ר' משה מרדכי אפשטיין לנהל את הישיבה.

בשנת תרע"ו, בעת שהות הישיבה בקרמנצ'וג, הוקמה בבנין הישיבה בסלובודקה ישיבה חדשה בראשות ר' ברוך הורביץ אב"ד אלקסוט, שהיה גיסו של רבי משה מרדכי אפשטיין, והרב ר' ניסן יבלונסקי. המנהל רוחני היה ר' ירוחם לייבוביץ, שלימים היה המנהל הרוחני בישיבת מיר. עם חזרת הישיבה מקרמנצ'וג בשנת תרפ"א התאחדו שתי הישיבות, ורבי ברוך הורביץ השתלב בהנהגת הישיבה.

לאחר עליית חלק מהישיבה לארץ ישראל

בשנת תרפ"ד גזרה הממשלה הליטאית כי על בחורי הישיבות להתגייס, או לחלופין, על הישיבות ללמד לימודי חול ושפת המדינה. ה"סבא" החליט בשל זאת להעתיק את הישיבה לארץ ישראל, ובשלהי תרפ"ד החלו בחורים לעלות לארץ ישראל יחד עם הרב יחזקאל סרנא והרב אברהם גרודזינסקי והקימו את ישיבת חברון. בשנת תרפ"ה עלו לחברון גם הרב משה מרדכי אפשטיין, וחתנו רבי משה פינקל בהמשך עלה גם "הסבא". הרב גרודזינסקי חזר לחזק את הישיבה בסלובודקה. בסוף שנת תרפ"ה התבטלה הגזירה, וכך הישיבה המשיכה לתפקד, כשבראשה עמד רבי יצחק אייזיק שר והמשגיח רבי אברהם גרודזינסקי.

באותה תקופה, לאחר עלייתו לארץ של רבי משה מרדכי אפשטיין, נקלעה הישיבה לסכסוך בשאלת הרבנות, תושבי העיר צידדו ברבי יוסף זוסמנוביץ חתנו של רבי משה מרדכי, שהוועד על ידו לרשת את כיסא הרבנות, אך רבני הישיבה התנגדו למינוייו מסיבות שונות, והעמידו רב חלופי, מה שגרם למחלוקת ארוכה וקשה בין הצדדים.

בשנת תרצ"ט הושלם בניין חדש ומרווח לישיבה, אך הישיבה לא זכתה להיכנס אליו, היות שבאותה העת נכבשה ליטא על ידי הסובייטים שהחרימו את הבניין החדש.

חורבן הישיבה בשואה

ביום שישי, ב' תמוז תש"א, (27 ביוני 1941) נרצח לראשונה אחד הר"מים של הישיבה, הרב שרגא פייבל הורביץ, בנו של ראש הישיבה לשעבר ר' ברוך הורביץ. ר' שרגא פייבל ישב בביתו ברחוב בווינה ולמד. בבית היו גם אשתו ובתו בת חמש, וכן בחור ישיבה מגרמניה בשם וואלף. הרבנית ראתה מבעד לחלון והנה שומר-הבית מוביל שלושה שאוליסטים ליטאים לדירה. לא הייתה שהות להימלט. ה'שאוליסטים' התפרצו לבית, מבלי לומר מילה, סחבו את ר' פייבל יחד עם הבחור וואלף והוציאום לחצר ולעיני אשתו וילדתו ירו בהם למות.

מאז החלו לתפוס את בחורי סלבודקה ואת האברכים של "כולל קובנה", והובילום ישר אל הפורט השביעי והפורט התשיעי וחסלו אותם ביריות.

בחור מישיבת סלבודקה, חיים לופט, נאסר בימים הראשונים של הכיבוש הנאצי. כאשר נכנסו שני פאשיסטים ליטאים לחדרו, עמד חיים לבוש בתפילין והתפלל שחרית. הרוצחים צעקו לעומתו: רב אתה? אנו נראה לך מיד כיצד מתנהגים עם רבנים-זשידים! חיים לופט ענה בקור-רוח: עליכם יהיה לחכות קצת עד שאגמור תפילתי, ואהיה מוכן ללכת אתכם. אך הם לא חיכו, קרעו את התפילין, זרקום על הרצפה ודרסום במגפיהם, וסחבוהו מהבית. הוא נשאר איתן ברוחו, ועל אף המכות והמהלומות שהנחיתו על ראשו ועל גופו, המשיך בדרכו להתפלל בקול רם עד שהביאוהו לפורט השביעי, ושמה רצחוהו ביחד עם עוד עשרות מחבריו ביניהם היו בנו של הרב מטריסק, העשיל פלהן, הרב ליב שימשוביץ, לייב ארליך, יצחק קוטלר, אהרן רייכמאן, ישראל סיגל מפוזלבה, חיים שיצקוס, אריה יבלנוביץ, אברהם יצחק זאקס.

ביום 27 ביולי פתחו הנאצים ועוזריהם הליטאים בחטיפות. חטפו יהודים ברחובות והוציאום מבתיהם והובילום לפורט התשיעי או השביעי. שם עינום והתעללו בקרבנות, ואחר-כך הרגו אותם. בשבוע הראשון של החטיפות הוצאו להורג 108 בני-ישיבה יחד עם הרבנים מן הכולל ובהם הרב ר' ליפה זילבר, הרב חיים גילמן, הרב חיים בצרבין.

ב-18 באוגוסט, בכ"ה מנחם אב, עשרה ימים לאחר שכלאו את היהודים בגטו, נכנסו אנשי הגסטאפו לגטו ודרשו להמציא להם 500 איש לעבודה אינטליגנטית כביכול. בין המגויסים לעבודה זו היו 40 מבני הישיבה, הרב שמואל ראלבה, יהושע גראז, ברוך שטראס ועוד. היודנראט הצליחו לאסוף רק 300 מבין 500 הנדרשים. אולם אנשי הגסטאפו לא אמרו די, ואספו 543 איש, הביאו את כולם ל"פורט הרביעי" והמיתום ביריות.

ביום ה-26 בספטמבר, בערב שבת תשובה, הקיפו הרוצחים כמה רחובות של הגטו, בסביבה שבה התגוררו שרידי בני-הישיבה, מפקד הגטו קוזלובסקי, נאצי ליטאי, התלונן שירו אליו מתוך הגטו, וזה היה מבצע עונשין. ליטאים מזוינים ברובים ביצעו את הפעולה. הם הוציאו אלף נפשות, נשים וילדים, בהם 64 בני-ישיבה ורבנים: הרב איסר שור ואשתו, הרב צבי שניידר ואשתו, הרב ר' משה בנדם עם בני משפחתו, רבה של עיר מוש, משה גודציכס, נחום אולשוואנג ואחרים, והרגום על נשיהם וטפיהם.

ב-28 באוקטובר, ה' מרחשון תש"ב, קיבלה הנהלת הגטו פקודה מן הגסטאפו, שעל כל היהודים להתאסף ב"ככר-הדמוקרטיה", ומי שלא יבוא יומת בירייה. בשעה שמונה בבוקר הופיע איש-הגסטאפו הידוע באכזריותו, רויקה, והתחיל לבחור בין הקהל הרב, בשלחו חלק ימינה וחלק ציווה להתייצב שמאלה. הוא אסף עשר אלף יהודים, ביניהם עשרות בני-הישיבה וחמישה רבנים, את ר' יחזקאל ברשטין ראש ישיבת "אור ישראל" עם כל משפחתו, ר' ישראל יעקב לובטשאנסקי, המנהל הרוחני של ישיבת ברנוביץ, רבה של בושטריץ, ר' מרדכי ליפשיץ עם משפחתו, הרב ר' נפתלי ווסרמן, בנו של ר' אלחנן ווסרמן, הרב ר' זלמן שטיין ובני-משפחתו, את מזכיר הישיבה ר' יעקב שלמה ועוד רבים הוציאו להורג.

ראשי הישיבה ומלמדים בה

• רבי נתן צבי פינקל - מייסד וראש הישיבה. מראשי תנועת המוסר ומייסד רוב מרכזי התורה בליטא. ידוע בכינויו הסבא מסלבודקה.
• רבי יצחק בלאזר - בין המלמדים בישיבה, מראשוני תנועת המוסר, מגדולי תלמידיו של רבי ישראל מסלנט.
• רבי אברהם שינקר - ממייסדי הישיבה והמלמדים בה, מאנשי תנועת המוסר.
• רבי אברהם אהרן בורשטיין - התפרסם בכינויו "הגאון מטבריג". מהמלמדים בישיבה, היה מבין המתנגדים לשיטת המוסר. בסוף חייו עלה לארץ ישראל ולמשך כתשעה חודשים שימש כראש ישיבת מרכז הרב במקביל לרב קוק, עד לפטירתו.
• רבי דב הירש הלר, משגיח הישיבה, חותנו של רבי אברהם גרודזינסקי משגיח הישיבה גם כן.
• רבי יהושע מרדכי קלצקין - ר"מ בראשית ימי הישיבה (כשחלה, מילא חמיו רבי צבי מה יפית את מקומו עד למינויו כאב"ד איישישוק), מאוחר יותר כיהן כרב בשויאדשץ, הורודוק, ברזה (לאחר דודו רבי אליהו קלצקין), ראסיין.
• רבי משה מרדכי אפשטיין - מראשי הישיבה, מייסד וראש ישיבת סלוצק וישיבת כנסת ישראל בחברון.
• רבי יצחק יעקב רבינוביץ' (פוניבז') - כיהן בראשות הישיבה בשנים 1888–1895.
• רבי יצחק אייזיק שר - מהמלמדים בה משנת 1909 וראש הישיבה מ-1928 - 1941.
• רבי אברהם גרודזינסקי - מאנשי תנועת המוסר, כיהן כמשגיח הישיבה, נרצח על ידי הנאצים בתקופת השואה.
• רבי ברוך הורביץ - מראשי הישיבה בתקופתה בקרמנצ'וג.
• רבי חיים דב זוכובסקי - התפרסם בכינויו "רבי בערל ינובר", חתנו של הרב פסח פרוסקין. כיהן כמשגיח בישיבה, לאחר שעלה לארץ ישראל כיהן כמשגיח בישיבת לומז'ה בפתח-תקווה.

תלמידים בולטים

• רבי יחיאל מרדכי גורדון - מראשי ישיבת לומז'ה בפולין, ממייסדי ישיבת לומז'ה בפתח תקווה וראש הישיבה.
• רבי נחום ברוך גינצבורג - בעל "מקור ברוך", רבה של יאנובה
• רבי ראובן גרוזובסקי - ראש ישיבה בישיבות כנסת בית יצחק שבליטא, תורה ודעת בניו יורק ובית מדרש עליון במונסי, ויושב ראש מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל בארצות הברית.
• רבי יצחק הוטנר - בעל ה"פחד יצחק".
• הארי אוסטרין (צבי) וולפסון - פילוסוף והיסטוריון, פרופסור למדעי היהדות באוניברסיטת הרווארד.
• רבי יחיאל יעקב וינברג - ראש בית המדרש לרבנים בברלין, ומחבר השו"ת "שרידי אש".
• רבי יצחק יעקב וכטפויגל - רב שכונת מאה שערים, ראש ישיבת מאה שערים, דיין ואב בית הדין לקהילות האשכנזים בירושלים.
• הרב ניסן וקסמן רבה של לייקווד (אשר הביא לשם את ידידו רבי אהרון קוטלר), ומזכיר הרבנות הראשית בתל אביב.
• הרב אברהם חוולס - מנהיג בקהילה היהודית בגאורגיה בתחילת המאה ה-20.
• רבי מאיר חדש - המשגיח של ישיבת חברון במשך למעלה מיובל. שימש כמשגיח גם בישיבות עטרת ישראל ואור אלחנן
• רבי נפתלי טרופ - ראש ישיבת ראדין בפולין.
• הרב ראובן כץ - היה בגרעין המייסד של ישיבת סלוצק, היה רבה של פתח תקווה במשך מעל שלושים שנה.
• רבי דוד ליבוביץ ראש ישיבת רבי ישראל מאיר הכהן ("חפץ חיים") ארצות הברית.
• רבי ירוחם ליבוביץ - המשגיח של ישיבת מיר בליטא.
• הרב יחיאל אריה מונק - איש ציבור מחנך ומחבר ספרים שבלט בפעולותיו במאבק על השחיטה הכשרה.
• הרב אביגדור מילר - מחבר ספרים ודמות בולטת בקרב הקהילה החרדית בארצות הברית.
• הרב ברוך מרקוס - הרב הראשי הראשון של העיר חיפה בשנים (1906 - 1961).
• רבי יחזקאל סרנא - ראש ישיבת חברון כנסת ישראל. חבר מועצת גדולי התורה ומן הדמויות הבולטות במנהיגות התורנית בארץ ישראל בדורו.
• הרב יקותיאל עזריאלי - רבה של זכרון יעקב במשך כשישים שנה; מניצולי פרעות תרפ"ט.
• הרב צבי הירש פרבר - ראש ישיבה, וממייסדי הקהילה החרדית באנגליה.
• רבי פסח פרוסקין - היה בגרעין המייסד של ישיבת סלוצק, רבה של קוברין, ומייסדה של "ישיבת קוברין".
• רבי אהרון קוטלר - מייסד ישיבת לייקווד בארצות הברית וממנהיגי הציבור החרדי בארצות הברית ובישראל.
• רבי יעקב קמנצקי - מגדולי התורה בארצות הברית, במחצית השנייה של המאה ה-20. ראש ישיבת תורה ודעת בניו יורק וחבר במועצת גדולי התורה באמריקה.
• הרב אברהם אליהו קפלן - ראש בית המדרש לרבנים בברלין.
• הרב יעקב יצחק רודרמן - מייסד וראש ישיבת נר ישראל בבולטימור, מרילנד, ארצות הברית, וחבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל בארצות הברית.
• רבי דוד רפפורט - בעל ה"מקדש דוד".
• רבי אלעזר מנחם מן שך - ראש ישיבת פוניבז' ומנהיג הציבור החרדי-ליטאי. נחשב כ"גדול הדור" וכסמכות עליונה בקרב הציבור הליטאי.
• הבלשן יצחק פרץ - חוקר עברית ובלשן.
• רבי דוד פוברסקי - ראש ישיבת פונביז'
• לתלמידים נוספים שלהם ערך בהמכלול ראו בקטגוריה:בוגרי ישיבת כנסת ישראל (סלבודקה).

ראו גם

• תנועת המוסר
• רבי נתן צבי פינקל

לקריאה נוספת

• ישיבות ליטא – פרקי זכרונות, ע. אטקס וש. טיקוצ'ינסקי (עורכים), ירושלים, תשס"ד.
• גדלות האדם והקטנתו: תמורות בשיטת המוסר של ישיבת סלובודקה, בתוך: עמנואל אטקס (עורך), "ישיבות ובתי מדרשות", הוצאת מרכז זלמן שזר ומרכז דינור של האוניברסיטה העברית בירושלים, ירושלים תשס"ז, עמ' 243–272.
• שלמה טיקוצינסקי, למדנות מוסר ואליטיזם: ישיבת סלבודקה מליטא לארץ ישראל, הוצאת מרכז זלמן שזר, ירושלים 2016.
• הרב דוב כ"ץ תנועת המוסר חלק ג'.

קישורים חיצוניים

• ישיבת "כנסת ישראל" בסלובודקה, הרב אפרים אשרי, אתר דעת.
• בנימין בראון, 'גדלות האדם והקטנתו: תמורות בשיטת המוסר של ישיבת סלובודקה'
• בנימין בראון, ‏האוניברסיטה המשודרת: תנועת המוסר; פרק 7: המוסר המתון של סלובודקה, באתר iCast