מלאכות קושר ומתיר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף מתיר)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קשירת רשת דיג, הדוגמה המקורית לאיסור קושר

מְלֶאכֶת הַקּוֹשֵׁר היא אחת מל"ט מלאכות שבת, שהיו במשכן. במשכן, היו זקוקים לסוג של דג בשם "חילזון", כדי לצבוע בדמו את יריעות המשכן. כדי לדוג אותו השתמשו ברשת דיג. רשת דיג עשויה מחוטים הקשורים זה לזה ולפעמים יש להתיר חלק מהקשרים כדי להוסיף לרשת אחרת, בה חסרים חוטים להשלמת הרשת, ומכאן גם מְלֶאכֶת הַמַּתִּיר שהיא היפוכה של מלאכת הקושר[1]. מדאורייתא המלאכה אסורה רק ב"קשר של קיימא" וכדלהלן.

מחלוקת הראשונים מהו "קשר של קיימא"

שיטת הרי"ף והרמב"ם

קשר בודד ועל גביו עניבה, אינו נחשב לקשר אומן ואם אינו עומד להתקיים יותר מיום מותר לקושרו לפי כל הדעות

קיימת מחלוקת בראשונים האם איסור מלאכת הקושר מדאורייתא הוא רק בקשר שהוא "מעשה אומן", כלומר שהוא קשר אמיץ וחזק, כמו רשת הדיג שקשריה חזקים ועומדים להתקיים לעולם. הקשרים האסורים הם למשל קשרי הסנדל אותם קושרים הסנדלרים בשעת ייצור הסנדל, אבל קשר זמני וארעי, כמו למשל קשירת חבל שנחתך, או קשירת חבל בדלי, אותם עושה כל אדם בעת הצורך, אינה נחשבת לקשר של קיימא. לפי דעת הרי"ף[2] והרמב"ם[3], במקרה שהקשר אינו מעשה אומן, קשירתו אינה אסורה מהתורה, אלא רק מדברי חז"ל.

שיטה זו, מלבד הקולא שיש בה בדין התורה - שהאיסור הוא רק על קשר שהוא מעשה אומן, מחדשת חומרא, שכאשר הקשר הוא קשר של אומן, אסור לעשותו, גם אם הקשר אינו עשוי להתקיים כלל (וזאת, גזירה שמא יבואו לעשות קשר של קיימא העומד להתקיים לעולם).

אם כי קשר של קיימא הוא רק קשר שיש בו שני קשרים זה על גב זה, הנחשב לקשר חזק ונכלל באיסור - קשר אחד ועליו עניבה (כדוגמת קשר של שרוך נעל), אינו נחשב לקשר של קיימא כלל, ולכן גם לפי שיטה זו מותר לעשותו אם אינו עומד להתקיים כלל. כאשר הקשר הוא חלוש ביותר, כלומר ליפוף שני החוטים זה בזה פעם אחת בלבד, ואף ללא עניבה על גביו, מותר לעשותו גם אם עומד להתקיים לעולם, שכן אין בקשר כזה כל חוזק.

שיטת הרא"ש

הרא"ש סבור[4] שאין הבדל בין קשר שהוא מעשה אומן לקשר שהוא מעשה הדיוט, ועל שניהם האיסור הוא מהתורה, כי הכינוי "קשר של קיימא" הוא לקשר שנחשב ככזה מכיוון נחשב שעשוי להתקיים לעולם גם אם אינו מעשה אומן (ומדרבנן כל קשר שעשוי להתקיים יותר מיום) וכמו רשת דיג.

למרות האיסור אותו הטילו חז"ל גם על קשר שאינו מיועד להתקיים לעולם, התירו חז"ל לקשור קשר שעשויים להתירו באותו יום עצמו, או אפילו כזה שרק ייתכן כי יתירו באותו יום. דוגמה הניתנת לכך בשולחן ערוך, הוא תלמיד חכם העוסק בלימוד התורה גם בלילה, ולעיתים רבות אינו עולה על משכבו, כך שייתכן שהקשר יתקיים יותר מיום אחד, אולם בגלל האפשרות שהאדם ילך לישון ויתיר את הקשר באותו יום - הקשר מותר. לפי דעה אחרת, מקילה יותר, המובאת במרדכי[5], כל קשר שאינו עומד להתקיים שבעה ימים תמימים, אינו נקרא קשר של קיימא אפילו מדברי חז"ל, ולכן מותר להתירו בשבת.

להלכה

מרן השו"ע פסק להקל כדעת הרמב"ם ודעת הרי"ף,לשיטתו אדם יעבור על איסור דאורייתא רק אם יעשה קשר אומן שהוא של קיימא. אמנם נחלקו האחרונים מהו קשר האומן שחייבים עליו, בפשטות ניתן לומר שקשר מיוחד שהאומן עושה הוא קשר "אומן" שאסרו אותו, אך יש שחלקו וכתבו שכל קשר חזק הוא קשר אומן. הילקוט יוסף היקל והתיר גם בקשר שקושרים חזק מאחר שאינו קשר אומן.

הרמ"א כתב להחמיר בכל קשר שקושרים חזק מאחר שאנחנו לא יודעים מהו קשר אומן.כמו כן הרמ"א כתב להחמיר כדעת הרא"ש ורש"י בקשר של קיימא שעוברים עליו באיסור דאורייתא.

שולחן ערוך הרב כתב שמכיוון שאיסור קושר הוא איסור מהתורה, יש להחמיר כדעת הרי"ף והרמב"ם שלא לעשות שום קשר שעלול להיות קשר של קיימא גם אם אינו עומד להתקיים כלל, אך במקום צער, יש להקל אם הקשר אינו עומד להתקיים כלל. וגם זאת רק על ידי אמירה לגוי שיעשה זאת[6].

כמו כן הוא קובע שקשר ועניבה על גביו, כדוגמת קשר הנעליים המקובל, אינו נחשב ל"קשר אומן" ללא ספק, כך שאם עומד להתירו ביומו מותר לעשותו ללא ספק. כמו כן הוא מוסיף וקובע, שקשר בודד פעם אחת ללא עניבה וודאי אינו נחשב לקשר כלל וכלל, ומותר לעשותו אפילו עומד להתקיים לעולם.

וכל זה בשני חוטים אבל חוט אחד שעשה קשר אחד בראשו וודאי נחשב לקשר של קיימא לכל דבר.

הבחנה בין מלאכת קושר למלאכת תופר

מלאכת תופר אף היא מהותה לקשור יחד שני דברים נפרדים. ובכל אופן קיימת הבחנה בין שתי מלאכות אלה.

יש מי שכתב שהחילוק הוא שבמלאכת תופר מהות המלאכה היא תפירת שני דברים והפיכתם לדבר אחד, בניגוד למלאכת קושר שבה שני החלקים נשארים נפרדים גם לאחר קשירתם.[7].

חילוק אחר כתבו אחרונים, שבמלאכת תופר החוט המחבר הוא נפרד לשני הדברים המתחברים, בניגוד לקשור שהחוט עצמו שנקשר הוא גם הקושר[8].

וחילוק שלישי הוא הבחנה בין קשירה שהיא כריכה וסיבוך של חוטים וחבלים, לבין תפירה שהיא חיבור של שתי יריעות זו לזו[9].

לקריאה נוספת

  • הרב מנחם אריה שלזינגר, איל משולש - על הלכות קושר ומתיר, גני תקוה תשס"ב.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף עד עמוד ב.
  2. ^ מא, ב.
  3. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק י', הלכה א'.
  4. ^ מסכת שבת פט"ו סימן א'.
  5. ^ ולפי דעת הבית יוסף, כך היא גם דעת הטור.
  6. ^ שולחן ערוך הרב סימן שי"ז סעיף א'.
  7. ^ פתח מלאכה, דיני השבותין. כך גם באגרות משה חלק ב סימן פד כתב שלאחר תפירה לא ניתן להפריד את שני הדברים אלא על ידי קריעה, ואילו לאחר קשירה ניתן להפריד את הדברים המחוברים על ידי התרה, מבלי לקרעם.
  8. ^ מרכבת המשנה, על משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק י', הלכה י"א.
  9. ^ ראו מנוחת אהבה פרק טו במבוא, אורחות שבת עמוד שמג הערה א, ובמאמרו של הרב אפרים עבדיאן "בגדרי מלאכת תופר ונפקא מינה למעשה", חלק א - הדמיון וההבחנה בין מלאכת קושר למלאכת תופר, אארוג לשבת, ירושלים ה'תשע"ז, עמודים סג - עב.


הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0