פורטל:עולם הישיבות/ראשי ישיבות נבחרים/גלריה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ערכים נבחרים

לעריכת קטע מסוים לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".

1

הרב חיים איצקוביץ, ידוע יותר בשם רבי חיים מוולוז'ין (ז' בסיוון ה'תק"ט, 24 במאי 1749י"ד בסיוון ה'תקפ"א, 14 ביוני 1821), היה תלמידו הבולט ביותר של הגאון מווילנה, מייסדה של ישיבת עץ חיים, המוכרת כישיבת וולוז'ין - "אם הישיבות", ורב העיירה וולוז'ין.

החל לשמש כרבה של וולוז'ין ככל הנראה בשנת ה'תקל"ד (1774). לאחר כחמש עשרה שנות רבנות עבר לכהן כרב בוילקומיר, אך חזר לוולוז'ין לאחר שנה אחת בלבד בעקבות התנגדות בקהילה, והמשיך לשמש כרבה עד מותו. בראשית המאה ה-19, לאחר פטירת רבו, ייסד ר' חיים את ישיבת עץ חיים בוולוז'ין ובכך הפך לאבי הישיבות הליטאיות הגדולות.

רבי חיים החשיב את לימוד הבקיאות. הוא דרש לימוד פשוט, והתנגד לפירושים מפולפלים. העריך את חשיבות החזרות בלימוד ואמר שעל ידי ריבוי חזרות יתורצו שאלות רבות. לאדם המתקשה בלימודו הציע ללמוד במתינות ומתוך שמחה וכתב שבלימוד כזה יכול להשיג בזמן מועט מה שבלא מתינות ישיג בשעות רבות.

2

רבי איסר זלמן מֶלְצֶר (ה' באדר א' תר"לי' בכסלו תשי"ד) היה רבה של סלוצק וראש הישיבה בה, ולאחר מכן ראש ישיבת עץ חיים בירושלים ויושב ראש מועצת גדולי התורה.

נולד בעיר מיר שבאימפריה הרוסית (כיום בבלארוס), לברוך פרץ ולמירל, שהייתה ממשפחת הוטנר. בהיותו בן עשר התחיל ללמוד אצל רב העיר מיר, הרב יום טוב ליפמן בסליאנסקי, בעל "מלבושי יום טוב", שגידלו בביתו. בהמשך למד בישיבת מיר.

בגיל 14, בשנת תרמ"ד, התחיל לימודיו בישיבת וולוז'ין, בראשותם של הנצי"ב ורבי חיים סולובייצ'יק, ושהה שם שבע שנים. בזמן כניסתו לישיבה היה הצעיר ביותר. כונה "זוניא מיר'ר", על שם עירו. היה חבר חדר של הרב זליג ראובן בנגיס, שהיה אז מבכירי התלמידים בישיבה, וקירב אותו. כבר בשנותיו הראשונות התבלט, והרב סולובייצ'יק ביקשו לדבר עמו בלימוד, באמרו שדיבור עמו פותח לו את אפיקי המחשבה.

בעקבות נישואיו, הושפע הרב מלצר מתנועת המוסר שחותנו וגיסו היו מקורבים אליה ואל מנהיגה רבי ישראל מסלנט. הוא היה תלמידו של רבי נתן צבי פינקל, הסבא מסלובודקה, והתמנה לראש ישיבה בסלובודקה בשנים תרנ"ד-תרנ"ז כבר בהיותו בן 24.

בשנת תרנ"ז נשלח הרב מלצר על ידי רבו הסבא מסלובודקה, בראש חבורה של 14 תלמידים לסלוצק לייסד שם ישיבה, בברכת רבה של העיר, הרב יעקב דוד וילבסקירידב"ז). לאחר שעבר הרידב"ז לשיקגו שבארצות הברית (ומאוחר יותר לצפת שבארץ ישראל), נתמנה הרב מלצר לרבה של סלוצק בשנת תרס"ג, ושימש בכהונה זו עשרים שנים. לאחר עליית המשטר הסובייטי בברית המועצות סבל הרב מלצר רדיפות ונאסר מספר פעמים. בשל כך, נמלט בשנת תרפ"ג על נפשו לקלצק שבפולין, שם שימש כראש ישיבת סלוצק הגולה - "עץ חיים", יחד עם חתנו, הרב אהרן קוטלר, ותלמידו הקרוב חתן אחותו, הרב אלעזר מנחם מן שך. בתקופת סלוצק יזם את הדפסת כתב העת הרבני "יגדיל תורה", ואף שימש כעורכו.

בשנת ה'תרפ"ה נתמנה לראש ישיבת עץ חיים בירושלים, שם כיהן עד יום מותו. התגורר בשכונת זיכרון טוביה בביתו של הרב חיים ברלין. על פי צוואת הרב ברלין, ספרייתו הושארה לדייר הבא אם יהיה תלמיד חכם מופלג, ואכן הספרייה הושארה לרב מלצר. לאחר פטירתו עברה הספרייה לרשות ישיבת עץ חיים.

חיבוריו התורניים שפרסמו אותו בעולם הישיבות היו פירושו אבן האזל (על שם הפסוק (שמואל א' כ, יט) "וְיָשַׁבְתָּ אֵצֶל הָאֶבֶן הָאָזֶל" וראשי תיבות של שם המחבר איסר זלמן) (בשבעה כרכים) על הרמב"ם והגהות וביאורים לחידושי הרמב"ן על התלמוד הבבלי. בהקדמה לספרו הוא מודה לאשתו בילא-הינדא על עזרתה בהעתקת כתב היד שלו והכנתו לדפוס, ומקובל לומר כי אשתו סייעה בידו בדרבון ובעידוד ולא רק סיוע טכני בהעתקה. זכה פעמיים בפרס הרב קוק לספרות תורנית עליו התבטא שקבלו כדי להעלות את חשיבות הפרס כדי שאברכים צעירים יתאמצו יותר כדי לזכות בו.

הכרך הראשון של אבן האזל יצא לאור בשנת ה'תרצ"ה והכרך האחרון של אבן האזל על סדרי הרמב"ם נשים וקדושה, יצא לאור לאחר פטירתו, ובראש הספר מתנוססת הקדמתו של הרב אלעזר מנחם שך תלמידו וחתן אחותו.

3

הרב ברוך דוב בֶּר (בער) ליבוביץ (תר"ל, 1870 - ה' בכסלו ת"ש, 1939) היה ראש ישיבת כנסת בית יצחק, מחבר ספר ברכת שמואל וממנחילי דרך הלימוד בעולם הישיבות.

נולד בפולדובצה, פרבר של סלוצק, שם למד ונודע כעילוי. בבחרותו הלך ללמוד בישיבת וולוז'ין, שם הפך לתלמידו המובהק של רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק.

נשא לאשה את פייגא - בתו של הרב אברהם יצחק צימרמן, אב"ד הלוסק. אחר שחותנו עבר לקרמנצ'וג תפס את מקומו ופתח שם ישיבה. בשנת תרס"ד התמנה לראש ישיבת כנסת בית יצחק בסלובודקה. בשנת תרפ"א העביר את הישיבה יחד עם חתנו, הרב ראובן גרוזובסקי לווילנה, ובתרפ"ו לקמניץ. נסע לארצות הברית למשך מספר שנים כדי לגייס כספים לישיבתו.

במקום להדגיש תירוץ קושיות או סתירת תירוצים, הדגיש דרך הלימוד שכללה איך להקשות קושיה, כיצד לתרץ תירוץ ואיך להטיל ספק. הוא הדגיש תמיד כי התורה אינה נקנית על פי כללי הלוגיקה של השכל האנושי, אלא את התורה צריכים ללמוד על פי כללי ודרכי התורה, ולכן יש לפתח את השכל על פי התורה ולא את התורה על פי שכלו של האדם{(ראה רבי ראובן גרוזובסקי, בהקדמה ל"ברכת שמואל"). כשהיה מזכיר שם של אחד האמוראים או הראשונים היה מזכירו בחרדה אומר "דער היילגער (הקדוש) רבא" "דער היילגער (הקדוש) רשב"א", וכן הלאה (עדות תלמידו הרב ישראל בארי בהקדמת ספרו משנת ראשונים חלק א).

היה תלמידו של רבי חיים סולובייצ'יק בכל נפשו ומהותו, התבטל בפניו לחלוטין ובספריו עוסק רבות בביאור דבריו. הקפיד מאוד על לימוד מפי רב, היה אומר כי אינו יכול להבין איך יכול אדם לחיות ללא רב, וראה את האושר הכי גדול לאדם שזכה לרב. הוא ראה ברב את המשכיות התורה מדור לדור מרב לרב עד משה רבנו.

ספריו:

  • ברכת שמואל - 4 חלקים, פירוש על סוגיות שונות בש"ס.
    ברכת שמואל הוא בין הספרים הנלמדים בעיון בישיבות. בעוד שבעל פה היה רבי ברוך בער אומן ההסברה, הרי שסגנונו הכתוב קשה לפעמים להבנה. מתוך כך מקובל להשתמש ברשימות שונות שרשמו תלמידיו ושהתפרסמו מאוחר יותר.

ספרים שהוצאו מכתביו:

  • כתבי ברכת שמואל על מסכת שבת חידושים על מסכת שבת, יצא לאור בחשוון תשע"ח על ידי נכדו הרב עוזיאל ליבוביץ.

ספרי שיעוריו שנכתבו על ידי תלמידים:

  • שעורי הרב ברוך בער ליבוביץ על הש"ס - על מסכת נדרים, גיטין, בבא בתרא, תשי"ב
  • חידושי ושיעורי מרן רבי ברוך בער - על מסכתות כתובות, בבא קמא, בבא בתרא, תשמ"ח
  • שעורי הרה"ג ר’ ברוך בער ליבוביץ - על מסכתות בבא קמא, בבא מציעא, חולין, יבמות, כתובות, קידושין, נדרים, גיטין, בבא בתרא, תש"מ, תש"נ, תשנ"א
  • שעורי הגרב"ד - על מסכתות יבמות, נדרים, גיטין, קידושין, בבא מציעא, מתוך כתבי תלמידיו, מהדורת ידידיה הלוי פרנקל, תשנ"א
  • עדות ליוסף - שיעורי רבי ברוך דב ליבוביץ על מסכתות יבמות, גיטין, בבא קמא, בבא מציעא ובבא בתרא, מרשימות תלמידו הרב יוסף ליס, תשס"ז

4

הרב שמואל רוזובסקי (כ"ב בטבת ה'תרע"ג, 1 בינואר 1913 - כ"ז בתמוז ה'תשל"ט, 17 ביולי 1979) היה ראש ישיבת פוניבז'. שיעוריו בישיבה משכו תלמידים רבים, והשפעתו הלמדנית הייתה רבה והיא נפוצה ברחבי עולם הישיבות.

נולד בהוֹרַדְּנַה (גרודנא) לרב מיכל דוד רוזובסקי, שהיה אחד ממורי ההוראה בעיר. למד בישיבת שער התורה אצל הרב שמעון שקופ - שממנו הושפעה רבות שיטת לימודו. בשנת ה'תרצ"ו עלה ארצה יחד עם ידידו הרב זלמן רוטברג, לימים ראש ישיבת בית מאיר, כדי להימנע מגיוס לצבא הפולני. השניים למדו בישיבת פתח תקווה אצל הרב ראובן כץ, שאף סייע בהשגת אישורי עלייה לארץ ישראל עבורם.

במשך שנים הוא קבע שיעור קבוע, אחת לשבוע, עם הרב יצחק זאב סולובייצ'יק, שהשפיע על דרך לימודו. עם הקמתה של ישיבת פוניבז' על ידי הרב יוסף שלמה כהנמן, בשנת ה'תש"ד, נקרא הרב רוזובסקי על ידו לעמוד בראשות הישיבה ובמשרה זו כיהן עד פטירתו. בשנת ה'תשט"ז (1956) נבחר לדיין בבית הדין הרבני הגדול, אך בסופו של דבר לא מונה לתפקיד.

נפטר ממחלת הסרטן בכ"ז בתמוז ה'תשל"ט.

בחייו נדפסו משיעוריו בספרים שיעורי הר"מים, ולאחר פטירתו הוצאו לאור שיעוריו בסדרות הספרים: "שיעורי הגר"ש רוזובסקי" (מהדורות סטנסיל), "חידושי רבי שמואל" ו"שיעורי רבי שמואל" וכן בקובץ "זיכרון שמואל".

5

הרב נחום פרצוביץ (כונה ר' נחום; כ"ח באדר תרפ"ג, מרץ 1923 - י"ח בחשוון תשמ"ז, 20 בנובמבר 1986) היה ראש ישיבת מיר בירושלים.

נולד בטרוק לקישא ולרבי אריה צבי פרצוביץ, שהיה נכדו של הרב שלמה הכהן מווילנה, בעל ה"חשק שלמה". למד תורה מפי רבותיו רבי ברוך בער לייבוביץ ורבי אלחנן וסרמן. בתקופת השואה שהה יחד עם תלמידי ישיבת מיר בשאנגחאי שבסין. היה מכונה בישיבה "נחום טרוקר" על שם מקום לידתו. בשנת תשי"א נישא לעטל בת הרב חיים שמואלביץ ראש ישיבת מיר. משנת תשכ"ה החל לכהן כראש ישיבת מיר. במשך השנים העמיד תלמידים רבים, מהם רבנים וראשי ישיבות בארץ ובעולם.

נפטר בי"ח בחשוון תשמ"ז (1986) ונטמן בחלקת הרבנים בהר המנוחות. ספריו יצאו לאור לאחר פטירתו בשם "חידושי רבי נחום" ו"שיעורי רבי נחום". דרך לימודו מתאפיינת בדקדוק בפשט המילים המופיעות בתלמוד ובראשונים.

הספר חידושי ר' נחום נערך מתוך סרטי ההקלטה של שיעוריו היומיים. הספר נדפס עוד לפני סדרת הספרים המקבילה "שיעורי רבי נחום", מכיוון שהרב פרצוביץ עצמו ייחס חשיבות מיוחדת לשיעוריו היומיים וסבר שהם העיקר. גדולי תלמידיו הגיהו את הספר, ובראשם הרב בערל אייזנשטיין, שכיהן כראש ישיבת קרית מלך. במקומות שלא היו סרטי הקלטה נערך הספר על פי כתבי תלמידים שנחשבים מדויקים.

בספר צועד הרב פרצוביץ' לפי שיטת בריסק, ומסביר את הגמרא לאור לשונה ולשון הראשונים, כשהוא משתדל לא להוסיף פרשנות עצמאית. הוא מצטט בספר רבות מדברי רבותיו רבי ברוך בר לייבוביץ ורבי אלחנן וסרמן, וכן חותנו רבי חיים שמואלביץ. בחידושים על מסכת בבא בתרא הוא ממעיט מלהביא מדבריו של רבי ברוך בער.

סדרת הספרים נדפסה על מסכתות יבמות, גיטין, בבא קמא, בבא מציעא ובבא בתרא.

עוד נדפסה הסדרה "שיעורי רבי נחום", המבוססת על השיעורים הכלליים שנתן על מסכתות בבא מציעא, בבא בתרא, גיטין ויבמות, בעריכת תלמידו הרב אליעזר צבי סילבר.

ב"ישורון" כרך כ"ב (ניסן תש"ע) נדפס קונטרס "חזון נחום", הכולל משיעוריו ודברי הספד עליו.

בשנת תשע"ה יצא לאור על ידי נכדו הרב מאיר שולביץ הספר "בנין נחום" מתורתו ולזכרו.

6

הרב אלחנן בונים וסרמן (ו' בשבט ה'תרל"ה, 1875י"א בתמוז ה'תש"א, 6 ביולי 1941) היה ראש ישיבה בולט באירופה בין מלחמות העולם וממנהיגי אגודת ישראל. היה תלמיד מובהק של "החפץ חיים" וממתנגדיה החריפים של הציונות. מחבר "קובץ שיעורים" על התלמוד וספרים נוספים. נרצח בשואה.

נולד בעיר בירז' בליטא. בשנת ה'תר"ן (1890) עברה משפחתו לבויסק שבלטביה. למד בישיבת טלז אצל רבי שמעון שקופ ואצל הרב אליעזר גורדון. בחופשות שבהן שהה בביתו למד בחברותא עם רב העיר, הרב אברהם יצחק הכהן קוק. אחר מספר שנים שם פנה ללמוד אצל רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק. בשנת ה'תרנ"ט (1899) התחתן עם בתו של הרב מאיר אטלס, רבה של סלנט באותה העת. בשנים ה'תרס"ג - ה'תרס"ד (1903) ייסד את ישיבת אמצ'יסלב ברוסיה. בשנת תרס"ז (1907) הגיע לראדין, למד ב"כולל קדשים" אצל החפץ חיים והיה לאחד מתלמידיו המובהקים.

בשנת תר"ע (1910) קיבל עליו את משרת ראש הישיבה בבריסק, מקום מושבו של רבו הרב חיים סולובייצ'יק. בשנת תרפ"א (1921) נתמנה לעמוד בראש ישיבת "אהל תורה" בברנוביץ'.

כאשר נלקח עם רבנים ותלמידים, בי"א בתמוז ה'תש"א אל הפורט השביעי שם נרצח, נשא הרב וסרמן דברים על כובד משקלה של ההתכוונות באותם רגעים, עד כדי כך שמחשבה בלתי ראויה עלולה לפסול את גודל המעשה:

"כנראה שבשמים רואים בנו צדיקים, שהרי רוצים שנכפר בגופינו על כלל ישראל. עלינו לעשות תשובה כעת, מיד במקום, כי הזמן קצר... עלינו לזכור, שבאמת נהיה מקדשי השם. נלך בראש זקוף, ולא תעלה חלילה מחשבה פסולה, שהיא בבחינת פיגול, הפוסל את הקורבן. אנו מקיימים עתה את המצווה הגדולה ביותר: קידוש השם. האש שתבער בעצמותינו היא האש, אשר תקים מחדש את עם ישראל".

ספרו קובץ שיעורים נחשב לאחד מספרי הלימוד הקלאסיים בעולם הישיבות הליטאיות. שיחות ומאמרים שכתב בנו הרב אלעזר שמחה צורפו ל"קובץ מאמרים ואגרות" חלק ב'.

ספריו:

  • קובץ שיעורים, חידושים על הש"ס, תשכ"ד-תשכ"ז (שני כרכים), שנכתבו על ידי תלמידי ישיבתו. בכרך ב נוסף חיבורו דברי סופרים, דיונים על מסורת התורה.
  • קובץ מאמרים ואגרות, מאמרים במחשבה והשקפה ופירושי אגדה, תש"ס (שני כרכים)
  • קובץ הערות, חידושים על מסכת יבמות. בראש הספר הודפסו שאלות ותשובות משו"ת הרשב"א הנוגעות לענייני המסכת. כ"כ צורף בסופו קונטרס ביאורי אגדות על דרך הפשט.
  • עקבתא דמשיחא, (קיימות שלש גרסאות: שתי גרסאות בקובץ מאמרים חלק א' וגרסה נוספת בקונטרס בפני עצמו)
  • ילקוט מאמרים ומכתבים, ברוקלין, תשמ"ז.

7

הרב שמעון יהודה הכהן שְׁקוֹפּ (בהגייה יידית-ליטאית: רֶבּ שׁימֶען; בכתיב יידי: שקאָפּ; תשרי תר"כט' בחשוון ת"ש, 1939) היה ראש ישיבת שער התורה בגרודנה. יצר דרך ייחודית בלמדנות המזרח-אירופית הקלאסית, שבאה לידי ביטוי בעיקר בספרו "שערי יֹשר", ומתאפיינת בניתוח לוגי-משפטי של העקרונות היסודיים שבהלכה, ופחות בפלפול מקומי.

נולד ליצחק שמואל בעיירה טורעץ (Turetz) שבליטא (אז באימפריה הרוסית). בגיל 12 החל ללמוד בישיבת מיר ובגיל 14 עבר ללמוד בישיבת וולוז'ין, שם היה בקבוצה קטנה ומובחרת של תלמידים שלמדו עם הרב חיים סולובייצ'יק. בהיותו כבן 20 נישא ללאה בתו של ר' משה מרדכי יודלביץ, שהייתה אחייניתו של הרב אליעזר גורדון. כעבור ארבע שנים בחר בו הרב גורדון לשמש כר"מ בישיבת טלז. הוא לימד בישיבת טלז במשך 18 שנה ובה פיתח את תורתו החדשה שהתפרסמה בכל עולם הישיבות.

בשנת תרס"ב (1901) עזב את ישיבת טלז ועבר לשמש כרב וראש ישיבה בעיירה מאלטש. לאחר ארבע שנים במאלטש עבר לבריינסק והקים בה ישיבה, שבה כיהן שלש עשרה שנים עד לאחר מלחמת העולם הראשונה.

בשנת תר"פ (1919), בגיל 60, נקרא על ידי הרב חיים עוזר גרודזנסקי מווילנה לעמוד בראש ישיבת שער התורה בגרודנה, שם כיהן כעשרים שנים (למעט שנה אחת שבה שהה בארצות הברית), עד לפטירתו. עקב מחלתו הוא נשאר בישיבה גם בעת כניסת הצבא האדום לעיר (בעת המלחמה הפולנית-סובייטית 1919-1921). בשנת תרפ"ו (1926), מתוך צורך כלכלי, קיבל הרב שקופ את משרת הרבנות בעיירה פערשטאט (בפרברי גרודנה). בשנת 1928 התפרסם ספרו הגדול 'שערי יושר'. את הספר כתב בעזרת הרב קלמן שקופ (נכדו) והרב אהרן ישעיה שפירא.

בשנת תרפ"ט (1929) נסע לארצות הברית לשנה כדי לגייס כספים עבור ישיבתו. בעת שהותו שם הוצע לו לשמש כראש ישיבת רבי יצחק אלחנן בניו יורק. הוא שימש שם כראש ישיבה למשך מספר חודשים, אך לבקשת החפץ חיים ורבי חיים עוזר גרודז'נסקי הוא שב לגרודנה.

הכרתו בעולם התורה הייתה רבה, דבר שהתבטא בהוצאת 'ספר היובל' עוד בחייו (תרצ"ו), שבו כתבו כמה מחשובי הרבנים בעולם (בהם הרב חיים עוזר גרודזנסקי)

הרב שקופ נותר בישיבת שער התורה בגרודנה, ביחד עם קומץ תלמידים, אף לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, לאחר שרוב התלמידים ברחו לווילנה. ביום ט' בחשוון ת"ש (1939) הספיק הרב שקופ להשמיע דבריו בפני אספת רבני הסביבה שהתכנסו בביתו לבקש מפיו עצה בענייני חינוך, אך נפטר לאחר מכן, באמצע תפילת מנחה, בגיל 80.

חידושיו על המסכתות בבא מציעא ובבא בתרא, שרובם נרשמו בשנים תרנ"ד-תרס"ה ומיעוטם בתרפ"א-תרפ"ט (1929-1920), נדפסו אחרי המלחמה (תש"ז) בניו יורק על ידי בנו משה מרדכי שקופ. כתבים אלה הוצאו תוך סיכון עצמי מתוך גבולות ברית המועצות על ידי תלמיד ישיבת "שער התורה" הרב יצחק דב קופלמן. בהמשך נדפסו על ידי בנו שני חלקים נוספים: על נדרים, גיטין וקדושין (תשי"ב); ועל יבמות וכתובות (תשט"ז). המהדורה המלאה של חידושיו, הכוללת הוספות מתוך כתבי יד אחרים, נדפסה על ידי נכדי הרב שקופ בשנת תשנ"ג.

חיבוריו ושיעוריו:

  • שערי ישר, חקרי הלכות בדיני הספקות, רובא וחזקה ובדיני עדות, תרפ"ח
  • חידושי רבי שמעון יהודה הכהן – סדרת ספרים על מסכתות סדר נשים ונזיקין, קונטרס בענייני שליחות, מערכת הקניינים (לראשונה נכלל ב"ספר היובל"), קונטרס בענייני שעבוד, גדרי קניין כסף. הספרים יצאו לאור לראשונה על ידי בנו הרב משה מרדכי שקופ החל משנת תש"ז. מהדורה חדשה ומלאה: ניו יורק, תשנ"ג
  • שעורי רבי שמעון יהודה הכהן - נשים-נזיקין, נכתב על ידי יעקב צבי מאזעסאן, תשל"ד
  • שעורי תורה - שבעה שיעורי תורה על מסכת נדרים מתקופת טלז, יצא לאור על ידי תלמידו הרב יצחק עפשטיין, ירושלים, תש"ה (מהדורת צילום נוספת בשנת תשכ"ז). השיעורים יצאו במסגרת ניסיון של הרב אפשטיין להוציא לאור סדרה רחבה יותר של שיעורי הר"ש שקאפ שהיו בידו וכן בידי תלמידים אחרים, אך כוונה זו לא התממשה לבסוף.
  • יד כהן - שיעורים בסדר נשים, נכתבו על ידי תלמידו יהודה דב רזניקוב מדרום אפריקה, ירושלים, תשס"ד
  • שעורי רבי שמעון יהודה הכהן שקאפ - על מסכת בבא מציעא, נכתבו על ידי תלמידו הרב אליעזר שושן, יצא לאור על ידי הרב חיים איידלס, תל אביב, תשס"ט

8

הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק (ידוע בשם הגרי"ז, או הרב מבריסקיידיש: דער בריסקער רב) או ר' וועלוול); כ' בתשרי תרמ"ז, 19 באוקטובר 1886 - ט' בתשרי תש"ך, 11 באוקטובר 1959) היה רבה של העיר בריסק וראש הישיבה בבריסק, ואחר כך בירושלים. מנהיג הציבור החרדי-ליטאי אחרי שנת 1954. נחשב מתנגד תקיף לציונות.

נולד לרבי חיים מבריסק בעת שהאב כיהן כראש ישיבת וולוז'ין, ולליפשא בת הרב רפאל שפירא שהיה חתן הנצי"ב. נודע כעילוי, בגיל 16 כבר ידע בעל-פה ש"ס עם רש"י[דרוש מקור]. נישא לאלטע הענדיל, בת הרב חיים אוירבך (נכדו של ה"אמרי בינה"). בעת מלחמת העולם הראשונה שהה בוורשה בירת פולין, ונתמנה שם לראש ישיבה לתקופה של כשנה[דרוש מקור].

לאחר פטירת אביו (בשנת 1918) מונה לרבה של בריסק. בעת פרוץ מלחמת העולם השנייה שהה בעיר המרפא קריניצה, הרחק מביתו, ומאז למעשה לא חזר לעיר בריסק.

בתקופת רבנותו בבריסק, שלח אליו הרב אליעזר יהודה פינקל, ראש ישיבת מיר, תלמידים מובחרים כדי שישמעו את שיעוריו.

הוא הגיע לווילנה, בחלון הזמן שבו אפשר הסכם ריבנטרופ–מולוטוב להמוני יהודים ובהם בני ישיבות רבים להימלט משטחי הכיבוש בפולין לווילנה שנכבשה בידי הסובייטים. בווילנה התארגן סביבו מחדש ה"קיבוץ", קבוצת הבחורים ששמעה שיעורים מפיו. בשיעורים בווילנה בתקופה זו השתתפו בין היתר: רבי דוד פוברסקי, רבי אליהו חזן, רבי נח שימנוביץ ורבי הלל כגן.

הוא הצליח להימלט מאירופה בשנת 1941, עלה לירושלים וייסד בה את ישיבת בריסק החדשה. אשתו ושלושה מילדיו נרצחו בשואה, לאחר שלא הצליחו להימלט מגטו בריסק.

בשנותיו האחרונות סבל הרב סולובייצ'יק ממחלת ריאות קשה ושהה לשם כך מספר פעמים בשווייץ, עקב האוויר הצח שיש שם. בביקוריו בשווייץ היה לאורחו של וולף רוזנגרטן, נדיב ידוע שתרם מהונו ליהודי ארץ ישראל.

הרב מבריסק נפטר בט' בתשרי תש"ך (1959) ונקבר בירושלים. הספדו של אחיינו, הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק, התפרסם בשם "מה דודך מדוד".

בדרך לימודו היה הרב סולוביצ'יק תלמיד מובהק של אביו, רבי חיים מבריסק: ניתוח מעמיק של כל הלכה למרכיביה הבסיסיים, והעלאת תובנות חדשות שנגזרות משורשו המדויק של הדין.

מספריו:

  • חדושי מרן רי"ז הלוי על הרמב"ם
  • חידושי הגרי"ז למסכתות שבסדר קדשים - סטנסיל (נכתב במכונת כתיבה על ידי תלמידים)
  • חידושי הגר"ח והגרי"ז - סטנסיל
  • חידושי מרן רי"ז הלוי על התורה - נכתב על ידי המחבר, מודפס בכתב רש"י
  • חידושי מרן רי"ז הלוי על מסכתות יומא וסוכה והלכות קידוש החודש
  • ליקוטי הגרי"ז - לקט מתוך ספרים שנדפס בהם חדושי תורה משמו
  • חידושי הגרי"ז - על התורה - נכתב על ידי תלמידים, מודפס במכונת כתיבה. מהדורה חדשה ומורחבת - הוצאת מישור תשע"ו (בתוך "בית הלוי על התורה")
  • אגרות מרן רי"ז הלוי - שמעון יוסף מלר, תשס"ח
  • ילקוט מכתבים ממרן הגרי"ז מבריסק - הרב נתנאל פרץ מאירסון, תשס"ט
  • רשימות תלמידים ממרן הגרי"ז הלוי ליקוט מכתבי ושמועות תלמידים, בהוצאת מכון דעת סופרים. על התורה: תשע"ו, על סדר הנ"ך וסידור התפילה: תשע"ז

רוב חידושי תורתו מצויים בספרי תלמידיו או בשמועות העוברות ב"עולם הישיבות".

9

הרב חיים הלוי סולובייצ'יק (מכונה "רֶבּ חיים מבריסק" או בקצרה "רֶבּ חיים"; ט"ו באדר ב' ה'תרי"ג, 1853- כ"א באב תרע"ח, 30 ביולי 1918) היה מגדולי הדמויות הרבניות של המאה ה-20 ואבי שיטת בריסק בלימוד התורני.

נולד בוולוז'ין כבן שני לרב יוסף דב (יושע בער) סולובייצ'יק, משנה לראש ישיבת וולוז'ין, ולצירל לבית עפרון. על פי השמועה למד אצל מלמד חסיד סלונים שממנו שאב את עיקר שיטתו הלימודית, אך במשפחת סולובייצ'יק מכחישים את השמועה. במשפחתו מקובל שבתקופת רבנות אביו בסלוצק בהיותו נער בן 12, למד אצל הרב מנדל מסלוצק. נישא לליפשא, בתו של ר' רפאל שפירא, חתנו של ראש ישיבת וולוז'ין - הנצי"ב.

רבי חיים הלוי עבר זמנית לסלוצק בעקבות אביו שנאלץ לפרוש מהישיבה. אך הוא חזר ב-1873. כמה שנים אחר כך, בגיל 27 נהיה ראש ישיבה כמשנה לנצי"ב. ב-1892, עם סגירת הישיבה נעשה לרב העיר בריסק, אם כי לא התעסק בפסיקת הלכה יומיומית. כרב עיר עסק בענייני הציבור. עסק רבות בחסד, וביתו היה פתוח לרווחה לעניים ומסכנים.

הוא עצמו העלה על הכתב רק מעט מחידושיו ואלו התפרסמו אחרי מותו. חידושיו ה"רשמיים", שאותם הגיה ובירר היטב, מכונים חידושי רבנו חיים הלוי, ואילו חידושים אחרים שלו, שלא עברו את הגהתו, הודפסו על ידי תלמידי בנו במכונת כתיבה, ומכונים חידושי הגר"ח (סטנסיל).

השפעתו על שיטות הלימוד הנהוגות כיום בישיבות מכרעת. הוא ותלמידיו נהגו לנתח כל גורם בסוגיה התלמודית לחלקיו, בדרך כלל ל"שני דינים" שונים המעורבים בו. בדרך זו נתנו מימד חדש של עומק לתלמוד ולרמב"ם, ונפתחה הדרך להוסיף ולהעמיק בשאלות ובתירוצים.

אופיינית לו החלוקה בין "חפצא" לבין "גברא" - אם ההלכה נאמרה לגבי החפץ או לגבי האדם. למשל, החובה לבער חמץ ערב פסח - האם פירושה שלאדם לא יהיה חמץ או שמא שהחמץ יתבער. לכאורה נראית זו שאלה עקרה. למעשה ניתן להבין על ידה הבדל חשוב בדין. אם העיקר הוא שלאדם לא יהיה חמץ, אין זה משנה כיצד הוא יבער אותו. ממילא כל דרכי ביעור החמץ כשרות. אם הדגש הוא על כך שהחמץ יתבער, ייתכן שיש דווקא דרכים מסוימות שבהן עליו להתבער.

כיוצא באלו הוא תוהה על הבנת מושגים הלכתיים רבים, ומתווה דרך לשיטת החקירה הישיבתית הליטאית הרווחת היום.

אחת ההשלכות של שיטתו על הישיבות בימינו היא ההתמקדות המעמיקה בסוגיות והעדפתה על רכישת ידע ושליטה רחבים בתלמוד.

ספריו וכתביו:

כמו כן יצאו ספרי ליקוטים רבים המבוססים על הספרים האמורים ואחרים.

10

הרב רפאל ראובן גרוזובסקי (י"א בכסלו ה'תרמ"ז, 1886, מינסק - כ"ב באדר ה'תשי"ח, 1958, ארצות הברית), היה ר"מ וראש ישיבה בישיבות כנסת בית יצחק שבליטא, תורה ודעת בניו יורק ובית מדרש עליון במונסי, ויושב ראש מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל בארצות הברית.

נולד במינסק, לרחל לאה, בתו של הרב אברהם יורקנסקי רבה של סוירזנה ולרב שמשון גרוזובסקי, דיין ומורה הוראה במינסק. הוא למד במינסק בקיבוץ שבבית הכנסת זבחי צדק, ואחר כך בישיבת סלובודקה שבליטא.

בפרוץ מלחמת העולם הראשונה התפזרה הישיבה וחלק מתלמידיה גלו לקרמנצ'וג, שם נשא את חיה שרה מרים, בתו של הרב ברוך בר ליבוביץ, ראש ישיבת כנסת בית יצחק, גם היא בסלבודקה. אחר נישואיו נתמנה לר"מ שני בישיבתו של חותנו, והיה אחראי על הניהול הכספי עד ראשית מלחמת העולם השנייה. בשנת תרפ"א עברה הישיבה לווילנה, ובשנת תרפ"ו לקמניץ. בשנת תרפ"ט הגיעה הישיבה למשבר כלכלי והוחלט על נסיעה לארצות הברית לשם גיוס כספים. במשך כשנה ומחצה נדדו החותן והחתן ברחבי ארצות הברית, והצליחו במידה רבה. אחר כך חזרו לקמניץ, והמשיכו בהרבצת תורה.

בפרוץ מלחמת העולם השנייה גלתה הישיבה לווילנה שהייתה אז עדיין עצמאית. זמן קצר אחר כך נפטר חותנו הרב ברוך דוב ליבוביץ, והישיבה המשיכה בראשותו יחד עם גיסיו הרב משה ברנשטיין והרב יעקב משה ליבוביץ. הם עברו לראסיין, פרוור של וילנה[דרושה הבהרה], ושם התקיימה הישיבה עד החורף של שנת תש"א. בתש"א היגר לארצות הברית, ושם התמסר להצלת בני הישיבה, במסגרת ועד ההצלה אשר בניו יורק. כמו כן עסק במשלוח חבילות עזר וסיוע לתלמידים שהוגלו לסיביר. אחר המלחמה נתמנה לראש ישיבת תורה ודעת בניו יורק במקומו של הרב שלמה היימן שנפטר אז, ובמקביל נתמנה לראש ישיבת בית מדרש עליון שבמונסי, ניו יורק, שנוסדה ידי הרב שרגא פייבל מנדלוביץ. כן כיהן כראש מועצת גדולי התורה שעל ידי אגודת ישראל באמריקה.

בב' בניסן תשי"א נפטרה אשתו, ובסוף אותה שנה נפגע בתאונת דרכים שגרמה אחר כך להתקף לב, לשבץ ולשיתוק עד פטירתו.

חתניו הם הרב דן אונגרישר, שהתמנה תחתיו לראשות ישיבת בית מדרש עליון, והרב לוי קרופני, ראש ישיבת "תורת אמת" בניו יורק. בנו חיים הוא חותנו של ראש ישיבת תורה ודעת הנוכחי, הרב יצחק ליכטנשטיין.

ספריו:

  • חידושי רבי ראובן, על מסכתות הש"ס הישיבתיות, ג' חלקים, ח"א, ניו יורק, ה'תשכ"ה, ח"ב, ניו יורק, ה'תשל"א, ח"ג, ניו יורק, ה'תשמ"ה
  • חידושי רבי ראובן, על מסכת מקוואות, ניו יורק, ה'תשנ"ד
  • בעיות הזמן, בני ברק, ה'תשל"ב
  • מאמרי רבי ראובן, על התורה, מונסי, ה'תשס"ד
  • שיחות רבי ראובן, שיחות ודרשות, מונסי, ה'תשס"ו
  • לב ראובן, שיחות ומאמרים על התורה, ישראל, ה'תשע"ט