פורטל:עולם הישיבות
ישיבה או מתיבתא (מארמית) היא מוסד ללימוד תורה על כל תחומיה, על פי המסורת היהודית. המוסד להשכלה גבוהה של החינוך היהודי, שהיווה מוסד המשך למסגרת החינוך היסודי היהודי, ה"תלמוד תורה". הישיבה שימשה במהלך הדורות להעברת מסורת התורה שבעל-פה ודברי חז"ל מדור לדור וללימוד ושינון עצמי.
הישיבה שימשה במשך הדורות כמוסד המרכזי של היהדות התורנית: בה נקבעו ההלכות בשאלות שנתחדשו במהלך השנים והוכרעו ספקות שהתעוררו במסורות ותיקות, ובה תוקנו תקנות בענייני היחיד והרבים. ראשי הישיבות המרכזיות היו בתקופות ארוכות לאורך ההיסטוריה של עם ישראל, מנהיגיו של העם היהודי כולו. גם לאחר כתיבת הקודקסים ההלכתיים הגדולים: משנה תורה לרמב"ם, "ארבעה טורים" וה"שולחן ערוך", שאפשרו הלכה למעשה מעמד רבני נפרד מעולם הישיבות, עמדו הישיבות במרכזו ובתשתיתו של עולם התורה. רבים מגדולי הרבנים היו חניכי ישיבות ורבים מהם החזיקו בעצמם ישיבה במקומות בהם כיהנו כרבנים.
חז"ל מתארים את הישיבה כמוסד ללימוד תורה שהתקיים מאז ומתמיד: "מעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו", ואת כל אחד מאבות האומה כ"זקן ויושב בישיבה". ישיבות מסודרות כמוסד המוביל ללימוד תורה מוכרת החל מתקופת האמוראים, כאשר פעלו ישיבות בבל, ובפרט ישיבת סורא, ישיבת נהרדעא וישיבת פומבדיתא, שהמשיכו להתקיים בצורות שונות גם בתקופת הגאונים.
הישיבה כצורת חיים אידיאלית המבטאת את קידוש חיי הרוח ועיסוק בעיקרי העיקרים, מתבטאת גם בתיאורי חז"ל את העולם הבא כישיבה של מעלה, או "מתיבתא דרקיעא", בה מתנהלים לימודים ודיונים הלכתיים במתכונת דומה לזו של הישיבה הארצית.
צורת הישיבה, תפקידי ההוראה בה, חומר הלימודים ודרכי הלימוד בה, השתנו לפי המקום והתקופה. אך קו מאחד משותף היה לה על פני המרחב והזמן: שאיפה לעיסוק בתורה ובמצוותיה תוך ניתוק מהעולם הסובב, ומתן הזדמנות שווה לכל נער יהודי להתמודד במסלול הלימודים שהציעה ולהתקדם במעלה האליטה הרבנית.
ישיבת כרם ביבנה היא ישיבת ההסדר הראשונה בישראל ומהגדולות שבהן, הישיבה שוכנת בישוב הנושא את שמה ומכונה 'אם ישיבות ההסדר'.
הישיבה הוקמה בשנת תשי"ג כישיבה גבוהה, משנת תשכ"ו פועלת הישיבה במתכונת של ישיבת הסדר. ראש הישיבה הראשון היה רבי חיים יעקב גולדוויכט שכיהן כראש הישיבה מהקמתה עד לפרישתו בשנת תשנ"ד, ראשי הישיבה כיום הם הרב גבריאל סרף והרב אהרן פרידמן.
במחזור הראשון היו שלושה עשר תלמידים, כיום לומדים בישיבה כ-350 בחורים, כמאה מהם מגיעים מחו"ל לשנה או יותר.
בנוסף, לומדים בישיבה כשבעים אברכים וחלקם הגדול מתגורר במקום. רובם של האברכים לומדים למבחני הסמיכה של הרבנות, חלקם לומדים לדיינות וחלקם (בעיקר הצעירים) לומדים במסגרת הלימודים הרגילה.
חלק גדול של הבחורים מתגייסים באמצע שנתם השנייה למשך שנה וחצי. אחרים מתגייסים בתחילת השנה השלישית ויש הדוחים את הגיוס לטווח ארוך יותר, במעמד של תורתו אומנותו.
לרשות הישיבה עומד מכון להוצאת ספרים ואוצר ספרים מהגדולים בארץ.
שיטת בריסק עוררה התנגדות בתחילתה בשל הצורה הכמו-מדעית שאפיינה אותה. מתנגדיו של ר' חיים (כגון הרידב"ז בהקדמת ספרו "בית רידב"ז") האשימו אותו, שלימוד הגמרא על פי שיטתו, מזכיר את מחקר הכימיה. גם בישיבות הספרדיות שדוגלות בשיטת הבקיאות הסדרנית, רווחת הסתייגות מהשיטה הבריסקאית המביאה להעמקה ניכרת, אך לבקיאות דלה.
מאידך, תמכו רבים מראשי הישיבות בשיטה, היות שלדבריהם בדור זה הבקיאות היא חסרת ערך ללא העמקה. ניתן אף למצוא קשר בין עליית השיטה הבריסקאית לבין הפיכת לימוד התורה להמוני, שכן שיטת בריסק הפכה את היכולת לחדש חידושי תורה יצירתיים, לשווה לכל נפש, ללא הכרח בבקיאות מקיפה הנרכשת בעמל של שנים, כנדרש על פי שיטת הלימוד המסורתית.
לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ, כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל
— יהושע א, ח
ראש ישיבה (בארמית: ריש מתיבתא; על הקיצור ר"מ) הוא תוארו של רב המנהיג ישיבה.
תפקיד ראש הישיבה קיים עוד מתקופת התנאים והאמוראים והיו שינויים רבים באופיו ובפרטיו בקהילות ישראל השונות ובדורות השונים עד ימינו. המונח "ראש ישיבה" מופיע פעם אחת בתלמוד, אך השימוש הסדיר בו החל כנראה רק בתקופת הגאונים, משהורחבה משמעות המילה "ישיבה" למובן המשמש כיום. בתקופת הגאונים עצמה נקרא ראש ישיבה גם "גאון יעקב". בתקופות שונות כונה ראש הישיבה גם "תופס ישיבה" ו"ריש מתיבתא" (ובקיצור, ר"מ).
בדרך כלל ראש הישיבה נדרש להיות סמכות תורנית חשובה ובעל ידע מקיף ויכולת לימוד בתלמוד. בישיבות רבות השיעור שמעביר ראש הישיבה נחשב השיעור הקשה ביותר ומיועד לבחירי התלמידים. ראש הישיבה גם קובע את סדר היום האידאולוגי והרוחני בישיבה ולעיתים עוסק גם בניהול האדמיניסטרטיבי שלה.
הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק (ידוע בשם הגרי"ז, או הרב מבריסק(ביידיש: דער בריסקער רב) או ר' וועלוול); כ' בתשרי תרמ"ז, 19 באוקטובר 1886 - ט' בתשרי תש"ך, 11 באוקטובר 1959) היה רבה של העיר בריסק וראש הישיבה בבריסק, ואחר כך בירושלים. מנהיג הציבור החרדי-ליטאי אחרי שנת 1954. נחשב מתנגד תקיף לציונות.
נולד לרבי חיים מבריסק בעת שהאב כיהן כראש ישיבת וולוז'ין, ולליפשא בת הרב רפאל שפירא שהיה חתן הנצי"ב. נודע כעילוי, בגיל 16 כבר ידע בעל-פה ש"ס עם רש"י[דרוש מקור]. נישא לאלטע הענדיל, בת הרב חיים אוירבך (נכדו של ה"אמרי בינה"). בעת מלחמת העולם הראשונה שהה בוורשה בירת פולין, ונתמנה שם לראש ישיבה לתקופה של כשנה[דרוש מקור].
לאחר פטירת אביו (בשנת 1918) מונה לרבה של בריסק. בעת פרוץ מלחמת העולם השנייה שהה בעיר המרפא קריניצה, הרחק מביתו, ומאז למעשה לא חזר לעיר בריסק.
בתקופת רבנותו בבריסק, שלח אליו הרב אליעזר יהודה פינקל, ראש ישיבת מיר, תלמידים מובחרים כדי שישמעו את שיעוריו.
הוא הגיע לווילנה, בחלון הזמן שבו אפשר הסכם ריבנטרופ–מולוטוב להמוני יהודים ובהם בני ישיבות רבים להימלט משטחי הכיבוש בפולין לווילנה שנכבשה בידי הסובייטים. בווילנה התארגן סביבו מחדש ה"קיבוץ", קבוצת הבחורים ששמעה שיעורים מפיו. בשיעורים בווילנה בתקופה זו השתתפו בין היתר: רבי דוד פוברסקי, רבי אליהו חזן, רבי נח שימנוביץ ורבי הלל כגן.
הוא הצליח להימלט מאירופה בשנת 1941, עלה לירושלים וייסד בה את ישיבת בריסק החדשה. אשתו ושלושה מילדיו נרצחו בשואה, לאחר שלא הצליחו להימלט מגטו בריסק.
בשנותיו האחרונות סבל הרב סולובייצ'יק ממחלת ריאות קשה ושהה לשם כך מספר פעמים בשווייץ, עקב האוויר הצח שיש שם. בביקוריו בשווייץ היה לאורחו של וולף רוזנגרטן, נדיב ידוע שתרם מהונו ליהודי ארץ ישראל.
הרב מבריסק נפטר בט' בתשרי תש"ך (1959) ונקבר בירושלים. הספדו של אחיינו, הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק, התפרסם בשם "מה דודך מדוד".
בדרך לימודו היה הרב סולוביצ'יק תלמיד מובהק של אביו, רבי חיים מבריסק: ניתוח מעמיק של כל הלכה למרכיביה הבסיסיים, והעלאת תובנות חדשות שנגזרות משורשו המדויק של הדין.
מספריו:
- חדושי מרן רי"ז הלוי על הרמב"ם
- חידושי הגרי"ז למסכתות שבסדר קדשים - סטנסיל (נכתב במכונת כתיבה על ידי תלמידים)
- חידושי הגר"ח והגרי"ז - סטנסיל
- חידושי מרן רי"ז הלוי על התורה - נכתב על ידי המחבר, מודפס בכתב רש"י
- חידושי מרן רי"ז הלוי על מסכתות יומא וסוכה והלכות קידוש החודש
- ליקוטי הגרי"ז - לקט מתוך ספרים שנדפס בהם חדושי תורה משמו
- חידושי הגרי"ז - על התורה - נכתב על ידי תלמידים, מודפס במכונת כתיבה. מהדורה חדשה ומורחבת - הוצאת מישור תשע"ו (בתוך "בית הלוי על התורה")
- אגרות מרן רי"ז הלוי - שמעון יוסף מלר, תשס"ח
- ילקוט מכתבים ממרן הגרי"ז מבריסק - הרב נתנאל פרץ מאירסון, תשס"ט
- רשימות תלמידים ממרן הגרי"ז הלוי ליקוט מכתבי ושמועות תלמידים, בהוצאת מכון דעת סופרים. על התורה: תשע"ו, על סדר הנ"ך וסידור התפילה: תשע"ז
רוב חידושי תורתו מצויים בספרי תלמידיו או בשמועות העוברות ב"עולם הישיבות".
ישיבות במדינת ישראל
נכון ל-2008 יש יותר מ-1,500 מוסדות לימוד תורה קלאסיים (לא כולל בתי מדרש חדשים ומדרשות לנשים). 94,500 תלמידים לומדים במוסדות לבוגרים ו־23,000 בישיבות קטנות.[דרוש מקור]
הישיבה הגדולה בישראל היא ישיבת מיר בירושלים שבה כ-6,000 תלמידים כולל אברכי הכולל. ישיבות ליטאיות בולטות נוספות הן ישיבת פוניבז' ישיבת חברון.
בקרב הישיבות הציוניות בולטות ישיבת מרכז הרב, ישיבת הר עציון וישיבת הר המור.
מדינת ישראל מסבסדת את הלימודים בישיבות ובכוללים בסכומים משתנים.
- יעקב אדלשטיין
- חיים יהודה לייב אוירבך
- שלמה זלמן אוירבך
- שמואל אוירבך
- חיים איצקוביץ'
- שמואל איינשטיין
- חיים דוב אלטוסקי
- מרדכי אליפנט
- פינחס מנחם אלתר
- אברהם אהרן בורשטין
- אפרים בורודיאנסקי
- שבתי בורנשטיין
- חיים שאול ברוק
- שמואל יעקב בורנשטיין
- שלום נח ברזובסקי
- חיים ברים
- חיים ברלין
- נפתלי צבי יהודה ברלין
- אבא מרדכי ברמן
- שלום ברנדר
- אהרן ברנשטיין
- בנימין יהודה לייב ברנשטיין
- ירוחם פישל יהושע ברנשטיין
- משה ברנשטיין
- חיים יעקב גולדוויכט
- ישראל זאב גוסטמן
- יחיאל מרדכי גורדון
- יעקב גלינסקי
- אברהם גנחובסקי
- אברהם יצחק גרשונוביץ
- ראובן יוסף גרשונוביץ
- יעקב הורוביץ
- גדליה הרץ
- שלמה זלמן הבלין
- דב בריש וידנפלד
- הלל ויטקינד
- חיים וולקין
- אפרים זורייבין
- יצחק וסרמן
- משה מרדכי חדש
- יעקב משה חרל"פ
- צבי יהודה קוק
- חיים קמיל
- אברהם משה באב"ד (גורה הומורה)
- נתן קמנצקי
- יוסף רוזובסקי
- אהרן יהודה ליב שטינמן
- חיים פינחס שיינברג
- נח שימנוביץ
- חיים שמואלביץ
- משה שמואל שפירא (באר יעקב)
- פנחס שרייבר
רשימת ישיבות שיש עליהן ערך במכלול:
- ישיבת אדרת אליהו
- ישיבת אופקים
- ישיבת אור אלחנן
- ישיבת אור ברוך
- ישיבת אור ישראל
- ישיבת אור שמחה
- ישיבת איתרי
- ישיבת ארחות תורה
- ישיבת באר יעקב
- ישיבת באר יצחק (קריית יערים)
- ישיבת בית אברהם
- ישיבת בית דוד (חב"ד)
- ישיבת בית התלמוד
- ישיבת בית יוסף (בני ברק)
- ישיבת בית ישראל ודמשק אליעזר
- ישיבת בית מאיר
- ישיבת בית מדרש עליון
- ישיבת בית מתתיהו
- ישיבת בית שמואל
- ישיבת ברכת אפרים
- ישיבת ברכת יוסף (קריית הרצוג)
- ישיבת ברכת יצחק
- ישיבת גאון יעקב (בני ברק)
- ישיבת גבעת שאול
- ישיבת גרודנא (ישראל)
- ישיבת גרודנא באר יעקב
- ישיבת דרך השם
- ישיבת דרך חכמה
- ישיבת הנגב
- ישיבת חברון כנסת ישראל
- ישיבת חידושי הרי"ם
- ישיבת חיי משה
- ישיבת רבנו חיים עוזר
- ישיבת חכמי לובלין (בני ברק)
- ישיבת חפץ חיים (כפר סבא)
- ישיבת טשעבין
- ישיבת יחל ישראל
- ישיבות חסידי חב"ד ליובאוויטש
- ישיבת ישועות משה
- ישיבת כנסת אליהו
- ישיבת כנסת הגדולה
- ישיבת כנסת חזקיהו
- ישיבת כנסת יחזקאל
- ישיבת כנסת יצחק (מודיעין עילית)
- ישיבת כנסת יצחק (חדרה)
- ישיבת מאור התורה
- ישיבת מאור התלמוד
- ישיבת מאור עיניים
- ישיבת מאורות התורה
- מוסדות הר"ן
- מוסדות יקירי ירושלים
- ישיבת מיר מודיעין עילית
- ישיבת מיר
- ישיבת מעלות התורה
- ישיבת מרכז הרב
- ישיבת משכנות התורה
- ישיבת נחלת דוד
- ישיבת נחלת הלויים
- ישיבת נחלת שלמה
- ישיבת נתיב הדעת
- ישיבת נתיב התורה
- ישיבת נתיבות חכמה
- ישיבת עטרת חכמים
- ישיבת עטרת ישראל
- עטרת שלמה
- ישיבת פורת יוסף
- ישיבת פחד יצחק
- ישיבת קול יעקב
- ישיבת קול תורה
- ישיבת קלצק (ארץ ישראל)
- ישיבת קמניץ
- ישיבת קריית מלאכי
- ישיבת קריית מלך
- ישיבת רש"י
- ישיבת שערי יושר (ירושלים)
- ישיבת שערי שמועות
- ישיבת שערי תורה
- ישיבת שפת אמת
- ישיבת תולדות אהרן
- ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש המרכזית בישראל
- ישיבת תורה אור
- ישיבת תורה בתפארתה
- ישיבת תורת אמת (חב"ד)
- ישיבת תורת זאב
- ישיבת תושיה
- ישיבת תפארת הכרמל
- ישיבת תפארת ישראל
חקירה אופיינית בשיטת בריסק, היא הניסיון לרדת לשורשם של דינים מסוימים ולברר האם הם סיבה או סימן, כלומר האם הם הגורמים את הדין המדובר, או שהדין קיים בפני עצמו והנושא הנדון מהווה סימן בלבד אך לא הגורם לדין.
דוגמה בולטת לחקירה זו קיימת בדינם של שור תם ושור מועד. שור שנוגח פעם, פעמיים או שלש, נחשב "שור תם", ואילו מהפעם הרביעית הוא נחשב "שור מועד". להלכה קיימים כמה וכמה הבדלים בין שור תם למועד. כאן באה שיטת בריסק ושואלת: מהו גידרה של הנגיחה שלש פעמים; האם העובדה שהשור מתרגל לנגוח פעם אחרי פעם, הופכת אותו לשור מועד, שהרי השור מרגיל את עצמו בהתנהגות עצבנית ונגחנית? אם כך הוא, הדין של שלש פעמים הוא בבחינת "סיבה" לדין המועדות. מאידך ייתכן, שבעצם כבר מהפעם הראשונה היה לשור האופי הבעייתי הזה, והנגיחה החוזרת ונשנית אינה הופכת ומשנה את טבעו, אלא שאנו לא ידענו על טבעו הרגזני עד שנוכחנו שהוא נוגח וחוזר ונוגח וחוזר ונוגח. הנגיחות המרובות אינן משפיעות על טבעו של השור אלא מלמדות אותנו על טיבו ועל כך שהוא מועד להזיק. לפי זה הנגיחה שלש פעמים היא בבחינת סימן אך לא סיבה. לחקירה זו ודומותיה ישנן גם משמעויות הלכתיות למעשה.
כתבי הגר"ח הוא שמם הבלתי רשמי של חידושי תורה מאת רבי חיים סולובייצ'יק, אבי שיטת בריסק, שאינם כלולים בספרו חידושי רבנו חיים הלוי. שם כללי זה כולל כמה ספרים שיצאו לאורך השנים.
חידושי הגר"ח (סטנסיל) הוא הידוע והנפוץ יותר מבין הספרים שבכתבי הגר"ח. הספר כולל שיעורים שנאמרו על ידי רבי חיים ונדפסו אחרי מותו. חידושי התורה שבספר מצטיינים בקיצור ובחריפות. הכינוי "סטנסיל" נובע מכך שהם הודפסו במכונת שכפול (סטנסיל) ולא בדפוס כמקובל, כדי להבדילם מספר החידושים הרשמי של רבי חיים סולובייצ'יק, שאותו הגיה בקפדנות רבה, חידושי רבנו חיים הלוי, ומכונה "ספר".
רבי חיים היה כותב לעצמו את חידושי תורתו, וחלק קטן מהם הכין לדפוס, לאחר בירור והגהה נמרצים מצדו, ונדפסו שנים רבות לאחר פטירתו בספר חידושי רבנו חיים הלוי. את חידושיו האחרים לא הרשה להדפיס, והם עברו בירושה לבניו, כשהחלק הנכבד עבר לבנו רבי יצחק זאב סולובייצ'יק. גם הוא לא הרשה להדפיסם, כרצון אביו. מדי ליל שבת הוא היה מתיר לקבוצה נבחרת מתלמידיו לבוא לביתו ולעיין בכתבים. התלמידים היו רושמים את הדברים מיד לאחר השבת מתוך הזיכרון, כדי שלא לשכוח אותם.
עוד בחייו של רבי יצחק זאב סולובייצ'יק, ולמרות התנגדותו, הדפיסו תלמידים את החידושים, תחת השם "חידושי הגר"ח", ומכיוון שלא חפצו לעבור על רצון רבם, הדפיסו את הכתבים בצורה בלתי רשמית, במכונת שכפול (סטנסיל). כתבים אלו עברו מיד ליד, ונדפסו בעשרות אלפי עותקים. רבים מחבבים את הספר, אם כי נהוג להתייחס אליו בזהירות לעיתים, שכן מדובר בחידושים שלא הוגהו על ידי אומרם, ובישיבת בריסק אין לומדים כלל בספר.
בשנת תשס"ט (2009) נדפס הספר מחדש בדפוס רגיל (בהוצאת 'מישור'), כשבתוך הספר נלקטו כל חידושיו של רבי חיים מבריסק מהקבצים השונים ומפי השמועה. ספר זה נחשב לפחות מוסמך ממהדורתו הקודמת, עקב זאת שהוכנסו בו חידושים מפי השמועה, שמקורם אינו ידוע, ולעיתים נפל בהם בלבול בין חידושי ר' חיים לחידושי בנו ר' יצחק זאב.
רוצים לעזור? הנה כמה משימות שבהן אתם יכולים לתרום:
- חלקו את הפורטל למסגרות נוספות לראשי ישיבות מפורסמים ולישיבות קדומות.
- הוסיפו ערכים לתצוגה מתחלפת במסגרות- הידעת/תמונה מומלצת/מושג.
- הוסיפו מידע גם לישיבות מהמגזר החסידי והספרדי שהידע שלי בהם מוגבל.
- כתבו או תרגמו ערכים מבוקשים בתחום עולם הישיבות. ברשימה זו תוכלו גם להוסיף ערכים שלדעתכם חסרים.
- כאן אפשר למצוא ערימה של קצרמרים בנושא עולם הישיבות שרק מחכים שירחיבו אותם.
- הוסיפו את הקטגוריה של הפורטל בדפים הקשורים לפורטל. קטגוריה:עולם הישיבות
| רשימת הערכים המבוקשים ודורשי שיפור |
|---|
|
תבניות מתחלפות לדפים הבאים:
ציטוטים נבחרים חדשים. הידעת. אפשר גם ליצור קצרמרים בנושאים "סנטוחה", "ישיבישער", "פרוסטר", "מק"ק" ועוד כהנה וכהנה מושגים ישיבתיים, כדאי לעבור על הקטגוריה: קטגוריה:ישיבה: מושגים |
מצאו ערכים לשיפור בנושא עולם הישיבות: לשכתוב • לעריכה • להשלמה • קצרמרים • חדשים • דורשי מקור • לפישוט • בלי תמונה (יש לגלול את המסך כלפי מטה)
