רבי אלעזר בן עזריה
 | |||||
| תקופת הפעילות | הדור השלישי לתנאים | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| השתייכות | הסנהדרין ביבנה | ||||
| רבותיו | רבי אליעזר ורבי יהושע | ||||
| תלמידיו | רבי יהודה | ||||
| בני דורו | רבי טרפון, רבי עקיבא | ||||
| אב | רבי עזריה בן רבי אבטולס | ||||
| |||||
רבי אלעזר בן עזריה (ראב"ע), תנא בן הדור השלישי לתנאים, בן דורו של רבי עקיבא. כיהן תקופה מסוימת כנשיא הסנהדרין לצדו של רבן גמליאל דיבנה. ידוע בייחוסו – כהן, דור עשירי לעזרא הסופר[1]. בנו של עזריה, דודו הוא התנא שמעון אחי עזריה.
מינויו לנשיא או לראש הישיבה
כאשר חכמי יבנה החליטו להדיח את רבן גמליאל דיבנה מהנשיאות ולמנות במקומו חכם אחר, הם בחרו ברבי אלעזר בן עזריה בשל חכמתו, ייחוסו ועושרו. רבי אלעזר בן עזריה היה כבן שמונה עשרה בעת מינויו לנשיא (ועל פי התלמוד הירושלמי – 16 שנה), וכאשר התייעץ עם אשתו אם להיענות בחיוב להצעה שניתנה לו להיות נשיא על ישראל, ענתה אשתו שאין לו שערות לבנות של זקנה, וראוי לדרשן להיות עם שערות לבנות ולהראות זקן. באותו יום שאמרה לו אשתו כך גדלו לו כשמונה עשרה שערות לבנות בדרך נס, וכשדרש באותו היום אמר: "הרי אני כבן שבעים שנה" – אני נראה כמו בן שבעים שנה, אף על פי שאני בן שמונה עשרה. תחת הנהגתו, סילקו את שומר פתח בית המדרש ופתחו את שערי בית המדרש כך שכל תלמיד שירצה לבוא, יוכל. בו ביום נוספו לבית המדרש ארבע מאות או שבע מאות ספסלים (מחלוקת) לתלמידים החדשים.[2] בנוסף, באותו יום נשנתה כל מסכת עדיות.
לבסוף החכמים התפייסו עם רבן גמליאל והוא הוחזר לתפקידו כנשיא, אך את דרשת הפירקא המשיך רבי אלעזר בן עזריה למסור ברוטציה של שבוע אחד מכל ארבעה. לפי הרב ראובן מרגליות הרוטציה כוונה רק לשבתות של ירחי כלה בהם מתאספים כל העם לשמוע את ה"פירקא" מראש המתיבתא, ומכיון שלא רצו להשוות את רבי אלעזר בן עזריה לרבן גמליאל ולחלק את 4 השבתות בשווה, 2 לכל אחד, לכן הותירו שבת אחת לרבי אלעזר בן עזריה ושאר 3 השבתות לרבן גמליאל[3].
הרב מרגליות דייק בנוסח התלמודים שלא העבירו את רבן גמליאל מהנשיאות כלל, שכן שנינו ”זקן שאירע בו דבר - אין מעבירין אותו מגדולתו”[4], אלא הורידוהו מתפקידו כראש המתיבתא והושיבו את רבי אלעזר בן עזריה במקומו, ולבסוף החזירוהו למשרתו הכפולה כנשיא וראש הישיבה, ואילו רבי אלעזר בן עזריה מונה לאב בית דין[3]. בדומה לכך כתבו גם החוקרים לוי גינצבורג[5] וחנוך אלבק[6].
תורתו
רבי אלעזר בן עזריה נהג לפסוק הלכה לפי הפשט של התורה ועל כך מיוחסת לו האמירה "דיברה תורה כלשון בני אדם".[7] כמו כן מיוחסות לו מספר אמירות ידועות העוסקות ביחס בין ההלכה לבין המוסר האנושי וערך חיי האדם: "סנהדרין ההורגת אחד בשבוע נקראת חבלנית; רבי אלעזר בן עזריה אומר: אחד לשבעים שנה",[8] "פיקוח נפש שדוחה את השבת"[9] ואחרות.
שלושה דברים היה רבי אלעזר בן עזריה מתיר וחכמים אוסרים[10]: הוא התיר להוציא בשבת פרה לרשות הרבים ברצועה שבין קרניה, כיוון שהדבר נחשב ל"תכשיט" (בגד שלה לצרכה) ואינו משאוי (בניגוד לדעת חכמים שהרצועה נחשבת למשאוי), התיר לקרד את הבהמה במשרק עבה, למרות שהדבר עשוי לגרום לה לחבורה והוצאת דם כי הוא סובר כרבי שמעון שדבר שאינו מתכוין מותר,[11] והתיר לשחוק את פלפלים בריחיים[12] אולם שתי ההלכות האחרות נפסקות להלכה.
פרתו היתה יוצאת בשבת ורצועה בין קרניה
המשנה במסכת שבת[13] ובמסכת ביצה[14] מספרת כי בהתאם לשיטתו פרתו היתה יוצאת בשבת ורצועה בין קרניה, אמנם בתלמוד בבלי מובאת ברייתא שאומרת כי לא פרתו יצאה אלא הפרה של שכנתו, ובכל אופן נקראת על שמו היות ולא מיחה בה, הגמרא במסכת שבת מציינת בהקשר זה כי כל שיכול למחות בעוונות אדם אחר ואינו מוחה נתפס בעוונו, בתלמוד הירושלמי [15] מובא כי הושחרו שיניו של רבי אלעזר מפני התעניות שהתענה לכפר על מעשה זה, יש שפירשו בירושלמי כי לא היתה זו פרתו אלא אשתו, וכמו שמצאנו בשמשון שכינה את אשתו עגלה "לולא חרשתם בעגלתי".
עושרו
אודות עושרו העצום מסופר כי מעשר הבהמה שהפריש מבעלי החיים שבעדר בביתו, הגיע לסכום של שלושה עשר אלף מדי שנה[16].
על עושרו התבטאו חז"ל: ”משמת ר' אלעזר בן עזריה פסק העושר מן החכמים”[17].
באחרית ימיו, גר כנראה, בציפורי שבגליל, ומקום קבורתו מזוהה ליד המושב עלמה. בנו הוא רבי ישמעאל בן רבי אלעזר בן עזריה[18]. וישנם שאומרים שרבי יהושע בן קרחה היה בנו[19].
לקריאה נוספת
- בנימין לאו, "רבי אלעזר בן עזריה: עשה אוזניך כאפרכסת", בספרו: חכמים, כרך שני: ימי יבנה עד מרד בר כוכבא, ידיעות ספרים, 2007, עמ' 143-137.
קישורים חיצוניים
- הרב אהרן הימן, "רבי אלעזר בן עזריה", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק א', עמודים 186–190, באתר היברובוקס
- רבי אלעזר בן עזריה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
הערות שוליים
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"א עמוד א'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ח עמוד א'
- ^ 3.0 3.1 הרב ראובן מרגליות, יסוד המשנה ועריכתה, מהדורת תש"ן, בירור ט', עמוד נד, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת מועד קטן, פרק ג', הלכה א'
- ↑ לוי גינצבורג, פירושים וחידושים בירושלמי, חלק ג', ניו יורק תש"א, עמ' 189-197
- ↑ חנוך אלבק, הסנהדרין ונשיאה, בתוך "ציון" שנה ח', ירושלים תש"ג, עמ' 166
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף י"ז עמוד ב'
- ↑ משנה, מסכת מכות, פרק א', משנה י'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קל"ב עמוד א'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף כ"ג עמוד א'.
- ↑ וכן נפסק במשנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שביתת יום טוב, פרק ד', הלכה ט"ז.
- ↑ וכן נפסק במשנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שביתת יום טוב, פרק ג', הלכה י"ב.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ"ד עמוד ב'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף כ"ג עמוד א'.
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק ה', הלכה ד' (דפוס וילנא: דף ל"ג, עמוד א')
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף כ"ג עמוד א'.
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, פרק ט', דף מ"ו, עמוד ב' בדפוס וילנא, וראו גם מסכת סוטה, דף מ"ט עמוד ב'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף פ"ה עמוד א'.
- ↑ שיטת רבינו ניסים מובא בתוספות, מסכת בכורות, דף נ"ח עמוד א', ד"ה חוץ מן הקרח הזה.
רבי אלעזר בן עזריה26548756