הוצאה ביום טוב
מלאכת הוצאה היא אחת משלושים ותשע המלאכות שנאסרו בשבת. כחלק מהיתר התורה לבצע מלאכת אוכל נפש ביום טוב[1], הותרה גם הוצאה מרשות לרשות לצורך העברת דברי מאכל וכלי אכילה ממקום למקום[2].
המותר בטלטול
ערך מורחב – מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך
מלאכת הוצאה מרשות לרשות הותרה במסגרת ההיתר הכללי של מלאכת אוכל נפש, אמנם למדו חכמים שיחד עם ההיתר לעשות מלאכות מסוימות לצורך אוכל נפש, התירה התורה לבצע את אותן המלאכות גם עבור דברים אחרים שיש לאדם מהם הנאה או צורך ביום טוב. למשל, מותר לצאת לטיול ברשות הרבים עם תינוק בעגלה, וכן מותר להוציא לרשות הרבים ספר תורה ולולב[3]
האסור בטלטול
בתלמוד הבבלי[4] מבואר שאסור להוציא ביום טוב דבר עבור גוי, בעל חיים או יום חול, מפני שכל המלאכות שהותרו ביום טוב, הותרו לצורך שמחת יום טוב בלבד, ולכן אסור להוציא דבר עבור מי שאינו מְצוּוֶה לשמוח ביום טוב או עבור ימי החול[5].
הוצאה שאין בה צורך יום טוב כלל
דברים שאין בהם צורך כלל ביום טוב, נחלקו הראשונים אם מותר לטלטלם ביום טוב (בשונה מצורך יום טוב שאינו צורך אוכל נפש, שהותר, כאמור). יש אומרים שמלאכת הוצאה הותרה לחלוטין ביום טוב[6] (אלא אם ההוצאה נועדה עבור נכרי, בעלי חיים או יום חול). ולדעת רוב הפוסקים אסור מהתורה לטלטל ביום טוב שלא לצורך[7]. וכך נפסק להלכה. לאור זאת, אסור על פי ההלכה להוציא אבנים ושאר דברים שאין בהם צורך להנאת יום טוב[8]. לפיכך, היוצא לרשות הרבים צריך לשים לב שלא יהיה בכיסו דבר שאין לו בו צורך.
כל הדברים שאסור להוציא ביום טוב, טלטולם אסור גם ברשות הרבים מדברי חכמים שנקראת 'כרמלית'[9]. וכשם שה'עירוב' מועיל לשבת (למי שסומך על העירוב), כך הוא מועיל ליום טוב, שכל מקום שמוקף ב'עירוב' מותר לטלטל בו דברים שאין בהם שום צורך, או אף טלטול לצורך גויים או בהמה.
טעמי המצווה
יש הטוענים שבתקופת המדבר המן ירד גם ביום טוב, ומותר היה לבני ישראל גם להביא מן הביתה וגם לבשל אותו. ולכן מלאכת הוצאה ביום טוב הותר לדורות בנוסף למלאכות הבישול ("אוכל נפש").[10]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מלאכת 'הוצאה', פניני הלכה מועדים, הרב אליעזר מלמד
- 'מתוך' בהוצאה, הרחבות לפניני הלכה מועדים, הרב מאור קיים
- הלכות הוצאה ביום טוב, באתר הידברות
הערות שוליים
- ^ מקור ההיתר הוא מהפסוק: "אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם" (ספר שמות, פרק י"ב, פסוק ט"ז).
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שביתת יום טוב, פרק א', הלכה ו'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף י"ב עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף כ"א עמוד ב'
- ^ לדעת הרב שלמה זלמן אוירבך (מובא בשמירת שבת כהלכתה פרק יט הערה יז), אף אם הנכרי יאיים עליו, שאם לא יביא לו כלי מסוים דרך רשות הרבים, יגנוב ממנו את צורכי סעודתו, אין זה נחשב צורך אוכל נפש ולא יחלל יום טוב עבור כך. כי כל מה שהותר ביום טוב הוא לעשות מלאכה שעל ידה מכינים את המאכלים או מועילים באופן ישיר להנאת יום טוב, אבל מלאכה שבלא שום קשר ישיר גורמת להשגת אוכל או שמירתו – אסורה
- ^ ר"ן בדעת הרי"ף, רש"י, וכן הבין המגיד משנה ברמב"ם, וכ"כ הגר"א והמהריק"ש בדעת השולחן ערוך, וכן פסק למעשה מהריק"ש, רבי חיים בן עטאר בספרו ראשון לציון, הרב עובדיה יוסף, כמובא בערך "מתוך".
- ^ רבינו חננאל, רבינו תם, רמב"ן, רשב"א, רא"ש, רא"ה, ריטב"א וכ"כ רוב האחרונים.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף י"ב עמוד א' וכ"כ רוב הראשונים והאחרונים, כפי המבואר בערך "מתוך".
- ^ תוספות כתובות ז, א, 'מתוך'; משנה ברורה, סימן תקי"ח, סעיף קטן ח'
- ^ הרב יואל בן נון, זכור ושמור: טבע והיסטוריה נפגשים בשבת ובלוח החגים, עמ' 38
