היזק ראייה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף היזק ראיה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
היזק ראיה
(מקורות עיקריים)
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא, דף ב עמוד ב
שולחן ערוך חושן משפט, סימן קנז

היזק ראייה הוא היזק אשר גורם אדם לחברו על ידי הסתכלות בשטחו הפרטי. בהלכה ניתן לדרוש מהמזיק למנוע היזק זה.

אחד הדינים הבולטים בשביל מניעת היזק ראיה, הוא דין בניית כותל, שישמש כמחיצה בין שני בתים או שתי חצרות.

רקע

המשנה הראשונה במסכת בבא בתרא עוסקת בשותפים שיש בבעלותם חצר ורוצים לחלקה על ידי כותל, ובגמרא יש מחלוקת האם "היזק ראיה שמיה היזק", או ש"היזק ראיה לאו שמיה היזק". וממילא, האם פירוש דברי המשנה הוא שהשותפים רוצים לחלוק את החצר, והמשנה מחייבת אותם לבנות כותל באמצע שימנע היזק ראיה מחלקה האחד של החצר לחלקה השני, מחמת שהיזק ראייה שמיה היזק, או פירוש דברי המשנה שהשותפים רוצים לבנות מחיצה ביניהם, והמשנה מחייבת צורה מסוימת לבניית הכותל, אך אם אינם רוצים למנוע את היזק הראייה אינם מחויבים, מכיון שהיזק ראייה לאו שמיה היזק.

הגמרא[1] מונה רשימה של מקרים בהם אף למי שסובר שהיזק ראיה לאו שמיה היזק חייבים למנוע את היזק הראיה.

  • גינה-"אסור לאדם לעמוד בשדה חבירו בשעה שהיא עומדת בקמותיה" ומפרש רש"י "שלא יזיקנו בעין רעה".
  • כותל חצר שנפל-המשנה השנייה בפרק אומרת[2] "כותל חצר שנפל מחייבין אותו לבנות עד ד' אמות" ונחלקו הראשונים מהי החלוקה בין כותל חצר שנפל לחצר הנחלקת זה עתה, רש"י כתב "שכבר נתרצו הראשונים בכותל" ואילו התוספות כתבו "שכבר הורגלו לעשות תשמישי הצנע בחצר".
  • בית-המשנה[3] אוסרת לפתוח חלונות במרחק ארבע אמות לחלון של חבירו ומפרשת הגמרא[4] מכיון שהיזק של בית שונה מהיזק של חצר.
  • היזק ראייה של רבים-המשנה השלישית בפרק[5] מחייבת את השותפים בחצר להשתתף בבניית בית שער ודלת לחצר למנוע את היזק הראייה של העוברים ושבים ומפרשת הגמרא שנזק הבא מחמת היזק של רבים מחייב מניעה של נזק.
  • גג המשקיף לחצר-הגמרא[4] מביאה את המימרא של האמורא רב נחמן בר שמואל "גג הסמוך לחצר חבירו עושין לו מעקה גבוה ד' אמות" ומפרשת הגמרא שבעל החצר טוען לבעל הגג שאיננו יכול להתגונן מפניו מכיון "לדידי קביעה לי תשמישי לדידך לא קביעה לך תשמישתך ולא ידענא בהי עידנא סליקא ואתית" כלומר אינני יכול לצפות את תדירות השימוש שלך בגג ולהתגונן מפניך.

מכל המקרים הללו ניתן ללמוד שאין מי שסובר שהיזק ראיה אינו היזק כלל, אלא שחלוקים הם במקרה של חצר הנחלקת זה עתה האם חייבים בצורת החלוקה למנוע את היזק הראייה על ידי בניית מחיצה בין חלקי החצר.

להלכה פסקה הגמרא[6] שהיזק ראיה שמיה היזק, וכן נפסק בשולחן ערוך[7].

מה הנזק בראיה, וביאור המחלוקת

האחרונים[8] דנים מהו הנזק הנגרם לבעל החצר בהיזק הראיה, האם הנזק הוא בהפסד השימושים הצנועים שהבעלים נמנע מלהשתמש בחצר, או שמא הנזק הוא צער הגוף שיש לבעלי החצר בזה שמביטים עליהם.

ובשני צדדים אלו כתבו לבאר את המחלוקת האם היזק ראיה שמיה היזק או שלא, שהסובר שהיזק ראייה אינו היזק, סובר שהנזק שנגרם לבעל החצר בהפסד התשמישים הצנועים, אינו נזק שיכול לחייב בניית כותל. והסובר שהיזק ראיה שמיה היזק, או שלדעתו הנזק בהפסד תשמישי החצר הוא סיבה לחייב את מניעת היזק הראיה, או שלדעתו תשמישים צנועים בחצר הוא דבר שלא ניתן להימנע ממנו, ולכן בהכרח יש צער לבעלי החצר מראיית הזולת מה שמחייב את המזיק למנוע את הנזק.

ומלשון הרמב"ן[9] ניתן ללמוד שהנזק הוא היזק הגוף, כי כתב[10] "מפני שהוא היזק תדיר אין אדם יכול ליזהר ממנו כל שעה ושעה". ומשמע שהנזק הוא מה שינזק כשיראו אותו, ולא מה שנמנע מהשימושים בחצר.

גדרי חובת סילוק היזק הראייה

נחלקו האחרונים מהו החיוב המוטל על השותפים החולקים את החצר לסלק את היזק הראיה, דעת האבן האזל[11] שהחיוב הוא מדיני הרחקת נזיקין כלומר שאנו רואים את השכנים כמזיקים בפוטנציאל האחד את השני ולכן אנו מחייבים אותם לבנות כותל כדי למנוע את היזק הראיה. ואילו בחידושי רבי ראובן[12] כתב שהטעם אינו מצד הרחקת נזיקין אלא כיון שהם ניזוקים יחד מהיזק ראיה הרי הם כשותפים לעניין זה שהנזק המשותף לשניהם בחצר מחייב אותם להשתתף ולמנוע את הנזק לשניהם יחד.

באחרונים[13] מובאים כמה טעמים לחלק בין דיני הרחקת נזיקין להיזק ראיה:

  • הנזקים המאפיינים את דיני הרחקת נזיקין הם שהנזק פולש לרשות השני ומזיקו ואילו בהיזק ראייה ההשתמשות הנורמטיבית בחצר הפרטית של האחד מזיקה לשני ואין סיבה מחמת כן לחייבו[14].
  • המזיק יכול לטעון שאינו מסתכל לחצר חבירו ואינו מזיקו[15].
  • חיובי הרחקת נזיקין מחייבים להרחיק את מחולל הנזק אך אינם יכולים לחייב הוצאות ממון לבניית כותל[16].

לעומת טעמים אלו מוכיח האבן האזל שחיוב היזק ראיה אינו נובע בהכרח משותפות בחצר, שהרי הגמרא[4] מביאה את המימרא האמורא של רב נחמן בר שמואל "גג הסמוך לחצר חבירו עושין לו מעקה גבוה ד' אמות" אף שאין כל שותפות ביניהם, עוד מוכיחים מחידושו של היד רמה[17] וכן פסקו הטור[18] והשולחן ערוך[19] שאף אם חלקם בחצר אינם שווה החיוב על הוצאות בניית הכותל מתחלקת בשווה הרי שאין החיוב מחמת החצר שאם כן מי שחלקו בחצר גדול יותר מרוויח יותר ממניעת היזק הראיה ועליו היו מוטלים ההוצאות כפי חלקו אלא משמע שהחיוב הוא מחמת הרחקת היזק הראייה שהנזק אינו משתנה לפי גודל החצר.

את ההוכחה הראשונה ניתן ליישב על פי דברי רבי ראובן[20] שדיני היזק הראייה אינם אחידים ויש בדיני היזק הראייה חיובים הקשורים לדיני הרחקת נזיקין כמו גג וחצר ויש חיובים מחמת דיני שכנים כמו בניית כותל בחצר השותפים הנחלקת, ואף את ההוכחה השנייה ניתן ליישב על פי דבריו שהשותפות לצורך בניית הכותל אינה נוצרת מחמת הבעלות על החצרות שהרי אינם שותפים עוד בחצר אלא הסיטואציה שנוצרה ששניהם ניזוקים ומזיקים האחד את השני מחייבת אותם לפעול יחד והנזק נגרם על ידי שניהם בשווה ושניהם ניזוקים ממנו ולכן השותפות בבניית הכותל לא מתחלקת לפי גודל החצר אלא שווה בשווה.

מחילה על היזק ראיה

נחלקו הראשונים האם מועילה מחילה על היזק ראיה, ובאיזה תנאים. דעת הרא"ש[21] שמועילה מחילה וכן פסק הרמ"א[22] מאידך הרשב"א[23] מצדד שלא מועילה מחילה, וברמב"ם[24] כתב שמחילה מועילה רק בקניין. ובחידושי רבי שמואל[25] פירש את מחלוקת הראשונים שני הצדדים שהובאו למעלה שהרא"ש והרמב"ם סברו שחיוב בניית הכותל הינו חוב ממון הנובע מיחסי השכנות ולכן אפשר למחול עליו כעל כל חיוב ממון ואילו הרשב"א סבר שחיוב בניית הכותל הינו חיוב הרחקת נזיקין ועל נזק אי אפשר למחול שאף אם ימחל על הנזקים שאירעו עד עתה הרי לא מחל על הנזקים שיקרו מכאן ואילך, אך החזון איש[26] פירש את שיטת הרא"ש והרמב"ם שאף אם נאמר שחיוב בניית הכותל הוא ככל חיובי הרחקת נזיקין מכל מקום מחילה מועילה מכיון שהמחילה אינה על היזק הראיה אלא המחילה היא על הזכות המוקנית לו לשימושים צנועים בחצר ומרגע המחילה ואילך אין כל נזק בראייה שהרי היזק ראייה אינו מזיק על שימושים שאינם צנועים ולכן אף אם נאמר שהטעם בהיזק ראייה הוא משום הרחקת נזיקין מחילה מועילה לפוטרו מחיוב בניית הכותל.

גדרי תקנת בניית הכותל

טעם התקנה

הצורה הנפוצה למניעת היזק ראיה, היא על ידי בניית כותל בין החצרות. דין זה מבואר במשנה ובגמרא בתחילת מסכת בבא בתרא.

בטעם התקנה לבנות כותל ולא להסתפק במחיצה קלה, נחלקו הראשונים. הרמב"ן והרשב"א[27] כתבו, שאם יבנו מחיצה קלה הרי היא יכולה ליפול כל שעה ויצטרך לפנות לבית הדין לחייב את שותפו לסייע לו בהקמתה מחדש ובזמן הזה יינזק בהיזק ראייה. ואילו הרא"ש[28] כתב שמוטב לשותף להוציא הוצאה אחת על כותל אף שתהיה גדולה מאשר להוציא כ פעם הוצאות על מחיצות שיפלו[29].

ההשלכה ממחלוקת זו היא ההלכה במקרה שאחד מהשותפים רוצה לבנות מחיצה של קנים בשטחו, ולשאת לבדו בהוצאות הבניה. דעת הרא"ש שיכול לעשות כן מכיון שאין כל הוצאה ממונית מושתתת על השותף ולכן לא יכול לתבוע בניית מחיצה של אבנים דווקא. ואילו לדעת הרמב"ן והרשב"א אינו יכול לעשות כן, מכיון שהמחיצה יכולה ליפול, ועד להקמתה חושש השותף להזק הראיה.

דיני בניית הכותל

המשנה מפרטת את סוגי הכתלים ועוביים וקובעת שסוג הכותל נקבע לפי מנהג המדינה-

"השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר בונין את הכותל באמצע מקום שנהגו לבנות גויל גזית כפיסין לבינין בונין הכל כמנהג המדינה גויל זה נותן ג' טפחים וזה נותן ג' טפחים בגזית זה נותן טפחיים ומחצה וזה נותן טפחיים ומחצה בכפיסין זה נותן טפחיים וזה נותן טפחיים בלבינין זה נותן טפח ומחצה וזה נותן טפח ומחצה לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם"

אך הגמרא[30] שואלת שהמשפט "הכל כמנהג המדינה" מיותר הרי מתחילה כתבה המשנה "מקום שנהגו" ומפרשת הגמרא שהמשנה באה לחדש שאם מנהג המדינה לחלק את החצירות במחיצה של קנים אין הוא יכול לכופו לחלקה בכותל חזק יותר, אם מנהג המדינה היה במחיצה פחותה ממחיצה של קנים דעת ר"ת[31] שמנהג זה מנהג הדיוט הוא ויכול לחייבו לבנות מחיצה של קנים אך הרמב"ן[32] כתב שלא יכול לכפותו יותר ממנהג המדינה אף אם המחיצה פחותה ממחיצה של קנים, וברמ"א[33] פסק כרבנו תם.

מנהג המדינה בשיעורי הכתלים

המשנה מפרשת בכל סוג כותל מהו שיעורו וכמה שטח נדרש מהשותפים לתת מחלקו ומפרשים הראשונים[34] שהמשנה קובעת בזה שמנהג המדינה קובע רק את סוג הכותל שעליהם לבנות אך אם המנהג היה לבנות כותל בשיעור יתר מהשיעור המפורש במשנה אין הוא מחויב להשתתף בהוצאות בניית הכותל ובשטח הנוסף בשיעור העודף, אך אם מנהג המדינה היה לבנות כותל בשיעור פחות מן המפורש במשנה דעת התוספות שמנהג המדינה הוא הקובע ואין יכול לכופו לבנות בשיעור השנוי במשנה ואילו דעת הרב"ן שגם בזה השיעור השנוי במשנה קובע מכיון שבשיעור פחות משיעורים אלה אין הכותל חזק דיו.

כשאין מנהג ידוע

כשאין מנהג ידוע בעיר על סוג הכותל כתב רבינו יונה[35] שחייבים לבנות כותל אך את הפחות שבכתלים אך אינם יכולים להסתפק במחיצה של קנים, ואילו הנימוקי יוסף כתב שבודקים לפי המומחים הדרים באותה עיר מהו כתל הראוי לעמוד זמן ממושך, וכן פסק הרמ"א[36].

אך אם אין מנהג למנוע היזק ראיה אין הלכים אחר מנהג זה יכול לכפותו לבנות כותל[37].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. מסכת בבא בתרא דף ב: ג.
  2. דף ה.
  3. שם פרק ב' משנה ד'
  4. 4.0 4.1 4.2 ב:
  5. ז.
  6. דף ג.
  7. חושן משפט סימן קנז' סעיף א
  8. אבן-האזל הלכות שכנים פרק ב' הלכה טז' חידושי רבי ראובן בבא בתרא סימן ב' קהלות יעקב בבא בתרא סימן ה'
  9. חידושיו על מסכת בבא בתרא ב: ד"ה אלמא היזק ראיה לאו שמיה היזק
  10. על מקרה שזמן רב השתמשו בחצר ללא כותל, וכתב שיכול לתבוע את שכינו לבנות כותל על מנת למנוע את היזק הראיה
  11. שם
  12. שם סימן א
  13. טעמים אלה מובאים אף כמשא מתן ולא בהכרח כמסקנא שמוכיחים כצד זה או אחר
  14. חידושי הגאון רבי שמעון שקאפ בבא בתרא סימן א' אות ג'
  15. חידושי רבי ראובן שם.
  16. חידושי רבי אריה לייב מאלין סימן צד'
  17. בבא בתרא ב: ד"ה שותפין
  18. סימן קנז סעיף יב
  19. סימן קנז סעיף ג
  20. שם
  21. בבא בתרא פרק א סימן ג
  22. חושן משפט סימן קנז סעיף א
  23. שו"ת הרשב"א חלק ב' סימן רסח'
  24. הלכות שכנים פרק יא הלכה ד
  25. בבא בתרא סימן א'
  26. בבא בתרא סימן א' סעיף קטן ט'
  27. שם
  28. שם
  29. החזון איש (בבא בתרא סימן א סעיף קטן ו) הוכיח מדברי הרא"ש שיש חיוב לבניית כותל שאינו מדיני הרחקת נזיקין בלבד שהרי תביעה זו אין יסודה בדיני הרחקת נזיקין.
  30. שם ד.
  31. בבא בתרא ב. דיבור המתחיל גויל
  32. שם
  33. סימן קנז' סעיף א
  34. תוספות ורמב"ן ב.
  35. עליות דרבינו יונה בבא בתרא ב. וכן הובא ברמב"ן וברשב"א בשמו
  36. שם
  37. טור סי' קנז' ורמ"א שם

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.