רבי עלי בן עמרם
רבי עלי בן עמרם או בשמו המלא אבּוּ אלחַסַן עֵלי (עַלי, עַלוּן) בן עמרם (מֻעַמַר, עִמראן), היה ממנהיגי הקהילה היהודית בפוסטאט (קהיר העתיקה) במחצית השנייה של המאה ה-11, וכן משורר ופייטן פורה שקורפוס עשיר ומגוון משיריו נמצא בגניזת קהיר. נולד בראשית המאה ה-11 ונפטר ב-1075.
הוא היה אחד הגורמים המרכזיים בתקופה של סערות חברתיות שפקדו את ההנהגה היהודית בארץ ישראל ובמצרים במאה ה-11.
קורות חייו
עלייתו להנהגה
החל מראשית שנות העשרים של המאה ה-11 החל לתפוס מקום בהנהגת קהילת יהודי פוסטאט.
באמצע שנות השלושים העניק לו גאון ארץ ישראל שלמה בן יהודה את התואר 'חבר', המסמיך את נושאו לשבת בראש בית הדין, וכן התואר הנדיר 'החבר המעולה'.
בין השנים 1042–1034 היה רבי עלי בן עמרם מעורב באופן פעיל במחלוקת הגדולה שפילגה את העולם היהודי. במקום לתמוך בבן בריתו שלמה בן יהודה, בחר לתמוך דווקא ביריבו נתן בן אברהם. שלמה בן יהודה לא סלח לו על כך, ושנה לאחר תום המחלוקת, כינה את רבי עלי בן עמרם בתואר המפוקפק 'הבוגד המעולה'.
בשנות הארבעים חיזק את קשריו עם שני האחים התֻֻסתַַרים הקראים, אַבּוּ נַצר פַצל (חסד) ואַבּוּ סַעד אִבּרַהים (אברהם), בני סַהל התֻסתַרי, שהיו חצרנים בדרגה גבוהה בחצר האִמאם. הוא ביטא את רגשותיו כלפיהם בשיר הלל שכתב לכבודם, שבו הרבה לשבח את פועלם למען עמם.
בנוסף טיפח קשרים גם עם יהודה בן סעדיה, רופא החצר ומי שהתמנה בשנות הששים של המאה לרַאיס אַליהוּד על ידי האימאם, וכן עם הגאון דניאל בן עזריה, נצר לבית ראש הגולה, בית דויד.
בשנת 1055 הלך לעולמו מנהיג קהילת פוסטאט, אפרים בן שמריה, והחל מאבק פוליטי על החלפתו. מי שהכריע היה בן חסותו של דניאל בן עזריה, אברהם הכהן בן יצחק שהתלבט בין יהודה הכהן בן יוסף ורבי עלי בן עמרם, שזכה בתפקיד. בתחילה לא זכה לתמיכת הציבור והסתכסך עם בכירי הקהילה בנושאים שונים, אך לאחר מכן קיבל את התמיכה, ומעמדו אף הוכר בתור הסמכות ההלכתית הבכירה מטעם הגאון במצרים כולה.
מנהיג הקהילה
מעבר לקשריו הענפים עם עשירי הקראים בפוסטאט, טיפח עלי מערכות יחסים גם בספרד עם רבי שמואל הנגיד ועם בנו רבי יהוסף הנגיד שירש את מקום אביו.[1]
הוא היה גם בקשר הדוק עם עם קהל הבבליים ועם העומד בראשם ועם ישיבת ארץ ישראל, איתה ניהל התכתבות רצופה, בעיקר בנושא של גביית כספים ותרומות לטובת הקהילה היהודית בפוסטאט. הוא ודניאל בן עזריה הפכו לידידים, וכאשר נפטר האחרון ב-1062, כתב רבי עלי בן עמרם קינה ארוכה לזכרו.
כמנהיג ששלט מכוח מינויו על ידי הגאון, שלט רבי עלי בן עמרם בכל תחומי החיים של הקהילה, הוכיח ידע רב וידענות מופלגת, ישב בדין, דרש בבית הכנסת, פירש את כתבי הקודש וכתב פיוטים לכל אירוע והזדמנות.
בתחום הנישואים והגירושין, כתב רבי עלי וחתם בכתובות ובגטין. בתור אב בית הדין פסק בתביעות רבות וכתב וחתם בשטרות שנושאי הדיון שלהם שונים ומגוונים. החל בתביעות כספיות וחיכוכים בין בעל לאשתו, שטרות פיצוי הבאים לנקות את הנתבע מכל תביעה, כתבי מינוי לבעלי תפקידים, וכלה בצוואות ובבעיות הכרוכות בעזבונות.
בתור מנהיג הקהילה היה רבי עלי בן עמרם האחראי העליון גם על ענייני ההקדש בקהילה. לרוב היו ממונים מטעמו שהיו מבצעים את העבודה הקבועה של גביית הכספים מן הדיירים בבתי ההקדש, והתשלומים עבור ביצוע עבודות שיקום והחזקה ברכוש ההקדש ובבית הכנסת.
לקריאה נוספת
- אלינער ברקת וטובה בארי, רבי עלי בן עמרם: מנהיג ומשורר, תל אביב וירושלים: המרכז לחקר התפוצות ע"ש גולדשטיין-גורן ומכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, 2020.
- אורית גלילי-יעקובוביץ', שירי הקודש של רבי עלי בן עמרם – פייטן במצרים באמצע המאה ה-יא, עבודת דוקטורט, אוניברסיטת תל אביב תש"ף.
- אלינער ברקת, "'החבר המעולה' או 'הבוגד המעולה': מנהיג שנוי במחלוקת", AJS Review 23 [2] (1998), עמ' 1–27.
הערות שוליים
- ^ ראו לעניין זה: טובה בארי, "שבחי יהוסף הנגיד בפי אחד מראשי יהודי מצרים: רבי עלי בן עמרם", בתוך: רויטל ושמואל רפאל-ויוונטה (עורכים), רבבות לאפרים: קובץ מחקרים בספרות עם ישראל מוגש לפרופסור אפרים חזן, הוצאת כרמל, ירושלים תשע"ח, עמ' 161–177.
