פרעה (בימי משה)
ערך זה עוסק במלך פַּרְעֹה היה מלך מצרים, שמלך בזמן שעבוד בני ישראל במצרים.
האזכור הראשון שלו הוא בתחילת ספר שמות, שם נכתב: ”וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע אֶת-יוֹסֵף”, ועל משמעות פסוק זה מתקיימת מחלוקת בתלמוד[1] בין רב לשמואל, לפי אחד מהם המלך החדש היה ”חדש ממש”, ולפי השני כוונת הפסוק היא שהמלך לא התחלף, אלא ”נתחדשו גזירותיו”. בהמשך הספר מסופר בהרחבה על שעבוד בני ישראל במצרים ובתיאור עשרת המכות ויציאת מצרים.
שעבוד בני ישראל, עשרת המכות ויציאת מצרים
ערך מורחב – שעבוד מצרים
, עשר מכות מצרים, יציאת מצרים
פרעה חשש שגידולם של בני ישראל בארצו, יהווה סכנה לביטחונה של מצרים, שכן הוא עלול לשמש כגיס חמישי בכל מלחמה עתידית, במטרה להשתחרר מהגלות במצרים ולשוב אל ארץ מולדתם. לפיכך, הוא שינה את המעמד ואת היחס המועדף לו זכו עד אז בזכות היותם שארי המשנה למלך המנוח, והפך אותם בהדרגה לעבדים המשועבדים לעם המצרי. השעבוד כלל בעיקר ניצול קשה לצורך בניית ערי מסכנות ואסמי תבואה, אך גם ביצוע כל עבודות השדה השוטפות בכל רחבי הממלכה בעבודת פרך תוך כפייה ועינויים, במטרה להתיש את גופם ובכך למעט את הילודה בקרב העם העברי.
משנוכח לדעת שעבודות הפרך לבדן לא משיגות את מטרתן, שכן ”וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ”[2], זימן פרעה את שפרה ופועה המיילדות העבריות, ודרש מהן לדאוג להמית את כל הבנים הזכרים בשעת לידתם, שכן הם אלו שמאיימים על שלומה של מצרים מבחינה ביטחונית, ולא הבנות.
אולם המיילדות היו יראות את ה', וסירבו לשתף פעולה עם הגזרה. לפרעה טענו שהיולדות העבריות בקיאות בחכמת הלידה, ויודעות ללדת לבדן כבעלי חיים. ולכן ”בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ”[3].
משנוכח פרעה שגם גזרה זו לא מועילה למיעוט הילודה, צווה על כל עמו שכל תינוק זכר שנולד לעברים - ידאגו להשליכו ליאור. גזרה זו אכן בוצעה.
ועם מות פרעה[4], לאחר שנות שיעבוד רבות וגזרותיו הרעות, זועק עם ישראל אל האלוקים, בבקשה שיושיעו.
בעיצומו של השיעבוד, מגיע משה בן עמרם ממדין, לאחר שברח לשם מפחד פרעה, וביחד עם אחיו אהרון, הגיע אל פרעה ודרש ממנו: "שלח את עמי!" - אף פרעה סרב. משה הדגים את כוחו של אלוקים באמצעות הפיכת מטה הרועים שלו לנחש מול פרעה. מטה אהרון הפך לתנין, בתגובה לכך כישפו גם חרטומי מצרים את מטותיהם והמירו אותם לתנינים, אך מטה משה בלע את התנינים ששלחו החרטומים. תשע מכות שנחתו על מצרים ופגעו בה, לא הצליחו לשכנע את פרעה לשחרר את ישראל ורק המכה האחרונה, המתת הבכורות, הובילה לכניעתו של פרעה וגירושם של בני ישראל אל המדבר.
לאחר זמן מועט פרעה חזר בו, והחל לרדוף אחרי בני ישראל, על מנת להחזירם למצרים. כאשר בני ישראל הגיעו לים סוף, הים נקרע לשניים והם עברו בתוכו. ה' חיזק את לב פרעה להמשיך לרדוף אחרי בני ישראל, והמים חזרו והטביעו אותו ואת צבאו בעודם עומדים בלב ים.
הפכפכותו
כשמשה ואהרון מגיעים אל פרעה בפעם הראשונה ואומרים לו: ”כֹּה אָמַר ה'... שַׁלַּח אֶת עַמִּי”, פרעה עונה להם: ”לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ”. אך בסוף המכה השנייה, מכת צפרדע, פרעה מאמין בה', ומבקש ממשה שיתפלל לה' שיסיר את הצפרדעים, ואחר כך הוא ישלח את ישראל לזבח לה'. לאחר שהצפרדעים הוסרו, פרעה "הכביד" את ליבו וסירב לשלח את ישראל. הדבר חזר בווריאציות שונות גם במכות הבאות, ובמכת ברד פרעה אמר: ”חָטָאתִי הַפָּעַם, ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים”. אבל בכל זאת, פרעה שילח את ישראל רק אחרי מכת בכורות.
על פי המקרא וחז"ל, ה' שלל מפרעה את הבחירה החופשית לשלח את ישראל, והכריח אותו להכביד את ליבו ולסרב להוציא את ישראל ממצרים, כדי שפרעה יסבול את כל עשרת המכות, ולא ישבר וישחרר את ישראל לפני הסוף, ואז לא תהיה עילה להכותו.
זיהויו ההיסטורי
ראו גם
=
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"א עמוד א'
- ^ ספר שמות, פרק א', פסוק י"ב.
- ^ ספר שמות, פרק א', פסוק י"ט.
- ^ בפרק ב' בספר שמות, מצוין: ”וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם”, אך חז"ל במדרש אמרו, שלא מת אלא ”נצטרע, והמצורע חשוב כמת”.
- ^ ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן, "ראשית ישראל".
- ^ אילן שרון, "קריסת תקופת הברונזה ועליית תקופת הברזל", 2014.
