קרינת פני משה
. ציור מעשה ידי האמן הצרפתי ג'יימס טיסווַיְהִי, בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי, וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד-מֹשֶׁה, בְּרִדְתּוֹ מִן-הָהָר; וּמֹשֶׁה לֹא-יָדַע, כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו— שמות ל"ד, כ"ט
קרינת פני משה הוא סיפור בתורה הממשיך את סיפור חידוש הברית של ה' עם עמו ישראל. התיאור בו קרנו פני משה רבינו מתואר בספר שמות, פרק ל"ד, פסוקים כ"ט-ל"ה. משה שוהה בהר סיני "אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה", אינו אוכל ואינו שותה וכותב את לוחות העדות. משה יורד מההר כשפניו קורנות, לאחר שהוא מתחנן בפני ה' שיחדש את בריתו עם עמו, ובידיו שני הלוחות עליהם כתב. מי ששם לב לפניו הקורנות של משה הם העם ואהרן אשר יראים לגשת אליו.
הירידה מההר
משה יורד מהר סיני לאחר ארבעים יום וארבעים לילה בהם שהה על ההר מבלי שאכל וישן. מסיפור המובא בספר דברים, פרק ט', פסוק י"ח, הצום הארוך נועד לכפר על חטא העגל.[1][דרוש מקור][מפני ש...] התורה לא כותבת את תוכן התגלות ה' למשה. בסיפור המובא בספר שמות, פרק ל"ד, פסוקים כ"ח-כ"ט מסופר כי " בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי, וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד-מֹשֶׁה, בְּרִדְתּוֹ מִן-הָהָר".[2] לוחות העדות איתם ירד משה מההר החליפו את לוחות הברית אותם שבר בעלייתו הראשונה להר.
עור פניו הקורן של משה
התורה מדגישה כי "קָרַן, עוֹר פָּנָיו" של משה וביטוי זה חוזר שלוש פעמים בפסוקים. בתיאור המובא קרן עור פני משה כתוצאה מהתגלות ה' אל משה. המילה אור לא מופיעה בכתוב אך ייתכן והתורה רומזת לה במילה עור[דרוש מקור]. יש המפרשים כי התורה יוצרת זיקה בין קרינת עור משה עם לוחות העדות: "וַיְהִי, בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי, וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד-מֹשֶׁה, בְּרִדְתּוֹ מִן-הָהָר; וּמֹשֶׁה לֹא-יָדַע, כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו",[2] וכך נוצר הרושם כי הלוחות נכתבו בכתב שזהר[דרוש מקור]. הרמב"ם, מפרש כי עור פניו הקורן של משה העלה אותו לקדושת מלאך: " נקשרה דעתו לצור העולמים ולא נסתלק מעליו ההוד לעולם וקרן עור פניו ונתקדש כמלאך".
משה אינו יודע כי קרן עור פניו והעם ואהרן יראים מלגשת אליו. תחילה ניגשים אהרן וזקני העדה שמקבלים את ברית ה'. העם שמבין כי קרינת עור פניו של משה לא תזיק מתקרב גם הוא ומשה מוסר להם את דברי ה'. כשמשה סיים את מסירת הדברים הוא מכסה את פניו במסכה המסתירה את קרינת עור פניו. מעתה כאשר ישוב וידבר עם ה' הוא יסיר את המסווה - המסכה שעל פניו עד שימסור את דברי ה' לעם. בני ישראל מבינים כי כאשר משה יסיר את המסווה הוא מוסר להם את דברי ה'.
הבנת קירון פני משה
כבר במדרשי חז"ל הוסבר קירון פני משה במשמעות של קרני הוד ופנים מאירות וזורחות.
רבי אברהם אבן עזרא הביא את הסברו של חיוי הבלכי, שפניו של משה נעשו יבשות כקרן, מפני שלא אכל לחם בהיותו בהר, והעם ירא לגשת אליו מפני שהיו פניו מכוערות. האבן עזרא מקשה על הסבר זה ודוחה אותו בבוז.
הרשב"ם דוחה את ההבנה שהכוונה לקרניים פיזיות, וכותב ש"המדמהו ל'קרני ראם קרניו' - אינו אלא שוטה".
פירוש יוצא דופן וייחודי הביא הרלב"ג. לדעתו, אין הכוונה לקרניים ממשיות, אלא זהו משל ל"זוהר השכל" של משה, שמרוב העמקת שכלו, לא הבחין בעם הקרב אליו, ומפני כך יראו הבריות לגשת אליו. לפי זה, גם המסווה ששם משה על פניו איננו כיסוי פיזי, אלא ביטוי להשתדלותו להתנתק מהעמקתו הרוחנית, כדי שיוכל לדבר אל העם.
מקור קרני ההוד על פי המדרש
מדרש שמות רבה מעלה את השאלה הבאה: ”מהיכן נטל משה קרני ההוד?”
במדרש מובאות שלש דעות בעניין זה. דעתם של "רבנן" (אלו חכמים שלא נזכר שמם) היא שקרני ההוד נלקחו מן המערה, שנאמר: "והיה בעבור כבודי". המדרש לא מציין על איזו מערה מדובר, כנראה שהוא מניח שברור על איזו מערה מדובר.
רבי ברכיה הכהן מביא דעה נוספת בשם רבי שמואל, הטוענת שקרני ההוד נלקחו מן הלוחות:
פירוש נוסף מביא רבי יהודה בר נחמן בשם רבי שמעון בן לקיש:
עד שהיה כותב בקולמוס, נשתייר קימעא והעבירו על ראשו, וממנו נעשו לו קרני ההוד שנאמר: "וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו".
פסל משה והפרשנות המוטעית
מיכלאנג'לו פיסל את משה ולראשו שתי קרניים, פירוש מוטעה, כנראה, לביטוי "קרנו פניו". נראה כי מיכלאנג'לו יצר למשה שתי קרניים וזאת כנראה הבין מתרגום התנ"ך ללטינית, שתרגם את המילה קרן בביטוי "קרן עור פניו" שלמשה צמחו קרניים של חיה. בתפיסה זו החזיקו רבים מהאמנים שפעלו בתקופת הרנסאנס.
הערות שוליים
