בריחת משה למדין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Alexandre Bida: משה, רועה את צאן יתרו במדין

בריחת משה למדין הוא אירוע המופיע בתחילת ספר שמות, המתרחש בתחילת תקופת שעבוד בני ישראל במצרים ביד פרעה.

משה נאלץ לברוח ממצרים לאחר שראה כי דבר מעשה הריגתו של איש מצרי נתגלה ברבים.

רקע

משה גדל בארמון פרעה, לאחר שבתיה בת פרעה מצאה את משה בתיבה המונחת ביאור. באותה תקופה היו בני ישראל משעובדים לעבודת פרך תחת הנהגת פרעה מלך מצרים. כשבגר משה, וידע את מוצאו, יצא על מנת לבחון ולעקוב מקרוב אחר סבלות אחיו. משה עצמו היה פטור מאותן עבודות.

באחד הימים כשראה משה איש מצרי שנוגש בעבד עברי, הרג משה את המצרי והציל את המוכה מידיו. למחרת היום יצא משה פעם נוספת לראות בסבלות בני ישראל, וראה איש עברי מכה איש עברי אחר, אנשים אלו על פי פרשנות חז"ל היו דתן ואבירם. כאשר ראה משה שאחד מהם רוצה להכות את חבירו קרא לעברו 'למה תכה רעך'. הלה התרעם על משה באומרו 'מי שמך לאיש שר ושופט', והוסיף 'האם אתה חפץ להורגני כאשר הרגת אמש את המצרי'. באותה עת היה משה פחות מי"ג שנה[1] לדעות אחרות היה בן עשרים שנה.

משה, שהבין שדבר הרגיתו את המצרי התגלה ברבים, חשש שמא יגיע הדבר לאוזני פרעה, שירצה בהריגתו. ואכן דבר הריגת המצרי מגיע לידיעת פרעה שאף מבקש להרוג את משה. משה אכן נתפס ונלקח להריגה, אך בזמן ניסיון הרגיתו מתרחש נס, כשצווארו נעשה קשה כשיש, והחרב המונפת על צווארו אינה מזיקה לו. מיד לאחר מכן משה בורח ממצרים למדין[2].

משה במדין

משה כאמור מחליט לברוח למדין, כשהגיע לעיר, נעמד על יד באר המים ששימש את רועי הצאן להשקות את צאנם. בעודו עומד, רואה משה את בנות יתרו כהן מדין, כשהן באות לשאוב מים לצאן, אך הרועים האחרים מגרשים אותן ומונעים מהם לשאוב מים. משה נחלץ לעזרתן, ואף מסייע להן בשאיבת המים מהבאר. בעקבות עזרת משה חזרו בנות יתרו לביתם מוקדם מהרגלם. בתשובה לשאלת אביהם מדוע הקדימו, סיפרו לו את דבר עזרת משה. יתרו מצוה על בנותיו לחזור לבאר ולקרוא למשה לביתו, משה מתרצה לשבת בביתו של יתרו. ואף נושא לאישה את צפורה בת יתרו.

בזמן שמשה גר בבית יתרו, הוא רועה את צאנו במקום בנותיו. בחז"ל מופיעים סיפורים שונים על משה בזמן שהיה רואה את צאן יתרו.

למשה נולדו מציפורה שני בנים. הראשון נקרא 'גרשום' על שם היותו גר בארץ נכריה - במדין. המדרש דורש את הפסוק "ויואל משה לשבת את האיש" מלשון אלה - שבועה, ומסביר שיתרו הסכים לתת למשה לשאת את ציפורה, בתנאי שבנם הבכור יהיה כומר לעבודה זרה. כך המדרש מסביר מדוע גרשום לא נימול, ומדוע המלאך רצה להרוג את משה, עד שציפורה מלה את גרשום (לא מפורש בפסוק מיהו הבן שלא נימול, ולכן יש המפרשים שלא מדובר בגרשום, אלא בבנו השני של משה, אליעזר). בנו השני של משה נקרא אליעזר על שם שהיה ה' בעזרתו והצילו מחרב פרעה.

חזרת משה למצרים

באחד הימים, בעת שהותו של משה במדין, בזמן שהיה רועה את צאן יתרו במדבר, התגלה ה' אל משה, לראשונה, מתוך סנה בוער אך איננו מתכלה, ומצוה אותו לחזור למצרים, לפרעה, ולהושיע את ישראל משיעבודם, ולהוציא את עם ישראל ממצרים.

משה מסרב בתחילה לבצע את השליחות בטענות שונות. אך לאחר הפצרות נענה משה לשליחות, בתנאי שאהרן יהיה זה שידבר, ואילו משה יבצע את האותות והמופתים.

במלון

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – צפורה במלון

לאחר שמשה מחליט לשוב למצרים הוא אומר לחותנו יתרו כי הוא מבקש לחזור למצרים כדי לראות האם אחיו נמצאים בין החיים. משה יוצא לדרך עם צפורה ושני בניו, ובדרכם לשם נאמר: "וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ". הכתוב לא מסביר את מי ביקש ה' להרוג - את משה או את בנו גרשום. צפורה ממהרת ולוקחת אבן צור וכורתת את ערלת בנה, מניחה אותה לרגלי משה ואומרת: "חֲתַן-דָּמִים אַתָּה לִי". לאחר מעשה זה של כריתת העורלה מסופר כי "וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ" וצפורה אומרת "חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת".

בגיל שבעים ותשע הגיע משה למצרים, והתחיל בסדרת פניותיו אל פרעה ובעשר המכות, שבסופו של דבר הובילו ליציאת מצרים.

לא ידוע מה עשה בכל אותו הזמן מאז נערותו ועד גיל מופלג זה. יש מדרשים המספרים על היותו מלך כוש (חלק מן הפרשנים הקלאסיים אימצו אותם אך אחרים דחו אותם לחלוטין). אחרים שיערו, על סמך רמזים בספר יחזקאל, שמשה אכן הגיע למצרים בגיל צעיר, אך בני ישראל לא שמעו אליו לעזוב את עבודת האלילים שבידם ועל כן רק כעבור דור נוסף חזר.

לאחר ששב משה למצרים, תבע משה מפרעה, בשם ה', לשחרר את עם ישראל. כשפרעה סירב, ניחתו עליו עשר מכות. לאחר המכה העשירית, מכת בכורות, נעתר פרעה לשחרר את עם ישראל שיוצא אל המדבר. אולם, לאחר שיצאו בני ישראל ממצרים רדפו המצרים אחריהם אל עבר ים סוף. קריעת ים סוף אירעה ובני ישראל חצו את הים ביבשה זמנית שנוצרה בשיטחו. אולם, כל חיל מצרים טבע בים. לאחר שבעה שבועות הגיע העם למעמד הר סיני ובו הוריד משה לבני ישראל את התורה. מתן התורה נחשב מאז למעשה המכונן של עם ישראל.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר שמות, פרק ב', פסוק י"ד ברש"י ורבינו בחיי.
  2. ^ פירוש רש"י, וביתר הרחבה בפירוש דעת זקנים.


Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0